1. בתביעה זו, מייחס התובע לנתבעת הפרת הסכם ועבירה על חוק הגנת הצרכן, בכך שפעלה בעורמה, תוך נקיטת שירות פסולות ובחוסר תום לב ותוך הצגת מצג שווא ולאור הטענות העיקריות המועלות להלן, מבקש התובע לחייב הנתבעת לשלם לו פיצוי כספי בסך של
7,618 ₪, הכולל בחובו:

פיצוי על טרחה לצורך טיפול בתביעה זו, כולל עוגמת נפש בסך של 3,500 ₪, החזרי חיובים בסכום משוער של 16 ₪ על חיוב החבילה היחסי של הקו ו/או המנוי שאמור היה להיות מנותק, עבור הוצאות לצורך טיפול בתביעה זו הכולל ימי עבודה, זמן וטלפונים בסך של 1,000 ₪, עבור החזרים על הוצאות שכר טרחה בסך של 1,102 ₪.

ואלו הן טענות התובע כנגד הנתבעת, המצדיקות – לדעתו- הענקת הסעד הכספי המבוקש:

א. התובע הינו לקוח של הנתבעת ולו מספר מינויים. ביום 16.5.12 התבקשה הנתבעת על ידי התובע בשיחה טלפונית- לנתקו מאחד המנויים, שמספרו 050-9747772 מנוי ללא התחייבות וללא עלות והנתבעת הציגה בפניו מצג שווא והתחייבה לנתקן הקו לכל המאוחר עד שלושה ימי עסקים, אך בפועל המשיך לפעול – למרות שחוק הגנת הצרכן מחייב את הנתבעת לנתק המנוי לא יאוחר משלושה ימים לכל היותר.

ב. א) כתוצאה ממצג השווא ומהסחבת אותה גרמה הנתבעת נגרמו לתובע הוצאות ועגמת נפש, מהתעסקות ממושכת וטורדנית.

בדיקת התובע לאחר 3 הימים הנ"ל העלתה, שהקו לא נותק ולאור זאת, פנה התובע מיידית אל הנתבעת וביקש שוב לנתק את הקו הנ"ל. התובע הועבר מנציג לנציג והובטח לו שהקו ינותק.

יחד עם פניות אלה, פנה התובע גם למדור פניות הציבור של הנתבעת ודרש לנתקו לאלתר.

בעקבות כך, התקשר אחראי שירות לקוחות אל התובע והבטיח, שטענות התובע צודקות והוא יטפל באופן אישי לניתוק הקו הנ"ל.

ב) גם הבטחת האחראי על שירות לקוחות לא מולאה, שכן הקו עדיין לא נותק ולכן, פנה שוב התובע אל שירות הלקוחות ושוב ביקש לנתק את הקו,
אך לשווא. בנוסף לפניה זו, אף פנה התובע בשתי פניות בדואר אלקטרוני למדור פניות הציבור, תוך ציון השתלשלות העניינים ועוגמת הנפש שנגרמה לו.

ג) מאחר ועד יום 24.5.12 עדיין לא נותק הקו – למרות ההבטחות הרבות של נציגי השירות לנתק הקו ולאחר שהנתבעת המשיכה לגבות כספים על קו שהתובע ביקש לבטל, המשיך התובע והתקשר אל נציג שירות אחר ובנוסף שלח גם הפעם הודעות בדואר אלקטרוני בנדון וכך פנה התובע שוב ביום 28.5.12 והודיע שהמנוי עדיין פעיל ושוב ביקש לנתקו.

ג. התובע ביקש להדגיש, שלצורך ניתוק הקו הקדיש מזמנו על חשבון זמן עבודתו וזמן חיק המשפחה בכדי לסיים את הליך הניתוק, שהיה אמור להיות פשוט וקצר ובמקום לנתק על פי בקשה ראשונה, המשיכו נציגי הנתבעת לעשות ככל העולה על רוחם עד שבסופו של יום הקו נותק.

2. א. א) הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שהוא אכן פנה ביום 16.5.12 למוקד טלפוני של הנתבעת וביקש לנתק את המנוי הנ"ל.

הנתבעת מבקשת בכתב ההגנה לדחות את תביעת התובע, ברם אין להבין כיצד מתיישבת בקשה זו עם הודאת הנתבעת, שמפאת טעות אנוש של נציגת הנתבעת שטיפלה בתובע לא נותק המנוי במועד אלא נותק תוך 8 ימי עסקים במקום 3 ימי עסקים כנדרש.

גם מר עוקשי ניר, נציג הנתבעת (להלן:"מר עוקשי") מודה בבית המשפט שאכן הייתה טעות של נציגה ובמקום לבטל תוך 3 ימים נעשה הביטול לאחר 8 ימים, אך לטענתו טעות זו נעשתה בתום לב מבלי לנסות לגרום נזק לתובע. (עמ' 1 לפ',ש' 25- 26).

ב) כבר בשלב זה, אני קובע, שאין מקום לדחות את התביעה, משום שטעות זו של הנתבעת באיחור הניתוק, גרמה לתובע פניות רבות הן בעל פה והן בכתב (ראה פניותיו בכתב אשר צורפו לכתב התביעה ופניותיו בטלפון במסמך שהוגש לבית המשפט וסומן ת/1) ואין ספק, שעבור טעות אשר גורמת ללקוח טרחה, בזבוז זמן וכתוצאה מכך גם עוגמת נפש – יש לפצות את התובע.

ב. א) עוד מודה הנתבעת, שבאותה תקופה – בה טרם נותק התובע, למרות בקשתו, חויב התובע בסכום – גם אם לטענת הנתבעת מדובר בסכום זניח.

עוד נטען על ידי מר עוקשי, שהתובע לא המתין ולאחר שליחת ההודעה הראשונה, המשיך התובע לשלוח עוד הודעות. (עמ' 1 סיפא לפ').

בעניין זה מוסיפה הנתבעת וטוענת, שעם גילוי הטעות זוכה התובע לאלתר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. זאת ועוד, הנתבעת מציינת בכתב ההגנה, שהתובע נענה כבר לפנייתו הראשונה, שבקשתו תטופל תוך 10 ימי עסקים- אם כי התובע טופל לאחר 8 ימי עסקים.

לכן, לדעת הנתבעת, לא היה צריך התובע להמשיך ולפנות, שכן בעצם פניותיו המיותרות לאחר שהעניין טופל הגדיל הוא את נזקיו המוכחשים.

ב) אינני מקבל את "השתחררות" הנתבעת בטענה, שסך הכל במקום 3 ימים בוצע הניתוק לאחר 8 ימים, כשם שאיני מקבל את הטענה, שהתובע לא המתין לתשובה ושלח עוד ועוד הודעות.

עם כל הכבוד לטענות הנתבעת, נראה לבית המשפט, שרק עקב שליחת הודעות התובע גילתה הנתבעת את הטעות שהקו טרם נותק. התובע שלח הודעה ראשונה והיות והקו לא נותן, שלח התובע הודעות נוספות ואני מקבל את טענת הנתבעת, שאכן התובע נענה לכל הודעה, אך התשובות לא פתרו מיידית את הבעיה, אלא, כפי שגם עולה מטענות הנתבעת, התובע נענה לאסופת הפניות:" אנו מודים לך על פנייתך לחברתנו ונשוב אליך תוך 10 ימי עסקים". (ראה גם תגובות אלו אשר צורפו לכתב התביעה).

מספר התשובות:" נשוב אליך תוך 10 ימי עסקים", מצביע גם על מספר הפניות שהיה על התובע לפנות אל הנתבעת ואגב, לכתב התביעה צורפו מספר הודעות:" נשוב אליך תוך 10 ימים", כאשר כל הודעה נושאת תאריך אחר ואם כן, ממתי היה על התובע לספור את 10 הימים – מההודעה הראשונה או מההודעה האחרונה?!

ג) אינני מקבל את טרונייתה של הנתבעת, כאילו שלח התובע הודעות מבלי להמתין לתשובות, שכן לא נראה לי שלתובע יש תענוג מיוחד או שיש לו זמן מיותר לשלוח הודעות בכתב או הודעות טלפוניות – עוד ועוד- אם לא היה צורך בכך.

כאשר התובע ראה, שההודעה הראשונה טרם נענתה ושגם לאחר 3 ימי עסקים לא נותק הקו- בצדק העביר הודעות נוספות, משום שהוא רצה למנוע חיובים נוספים אשר, אין להוציא מכלל אפשרות, שתוצאת חיובים מיותרים אלה, היו גורמים לתובע לפנות שוב ושוב – והפעם היו מופנות הפניות לא לניתוק הקו אלא להחזיר לו את הסכומים שבהם חויב לאחר הודעת הביטול.

ג. הנתבעת מכחישה את סכומי הנזק הנתבעים על ידי התובע, שכן סכומים אלה מופרזים ומוגזמים ונתבעו כך באופן שרירותי ובעלמא מבלי להוכיח סכומים אלה.

3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר הראיות שצורף לכתבי הטענות, הנני להחליט כדלקמן:

א. א) אני מקבל את טענת הנתבעת, שהסכומים שתבע התובע בתביעה זו, הם אכן מוגזמים ובעצם, על מנת להגדיל את סכום התביעה, תבע התובע סכומים כפולים עבור אותם נזקים הנטענים.

כך, למשל, ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי של 5,500 ₪ על טרחת התובע לטיפול באירוע התביעה הכולל עוגמת נפש (סעיף 3.1 לתביעה) ובהמשך תבע סכום נוסף של 1,000 ₪ עבור הוצאות לצורך טיפול בתביעה הכולל ימי עבודה, זמן טלפונים. (סעיף 3.2 לתביעה).

אם לא די בכך, הוסיף התובע סכום נוסף של 1,102 ₪ שוב עבור החזרי הוצאות שכר טרחה (סעיף 3.4 לתביעה – סכום הנכלל בעצם בהוצאות לצורך טיפול בתביעה, אשר בסעיף 3.4 לתביעה).

מעבר לאמור לעיל, לא הוכיח התובע כיצד חושב הסך של 5,500 ₪, מה סכום תבע התובע בעד טרחה ומה סכום תבע עבור עוגמת נפש.

כך גם לגבי תביעת הסך של 1,000 ₪, זהו סכום כללי בלתי מפורט, שכן אין התובע מציין מה סכום מתוך סכום זה יש לייחס להפסד ימי עבודה, כמה ימי עבודה ומה סכום יש לייחס לטלפונים ומה בכלל הייתה ההוצאה עבור טלפונים מתוך הסך של 1,000 ₪.

מכאן, שהסכומים שתבע התובע הם סכומים בלתי מפורטים ובלתי מוכחים, למעט החשבונית ע"ס 1,102 ₪ - שגם אותה אין מקום לשלם, יען כי מדובר בהגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות ואין להגדיל הוצאות על ידי תשלומים כאלה ומבלי להוכיח מיהו הגוף אשר גבה סכום זה והאם הוא מוסמך בכלל להכין תביעות ולקבל שכ"ט עבור הכנת התביעה.

ב) התובע גם תבע סך של 16 ₪ בגין החזרים על חיוב החבילה היחסי על הקו ו/או המנוי שאמור היה להיות מנותק לאלתר וגם סכום זה לא הוכח, שכן התובע צרף אמנם חשבונית תשלום לנתבעת, אך חשבונית זו כוללת מספר מנויים ואין לדעת כיצד נעשתה הפרדה בין מנוי למנוי כדי להגיע לחיוב של 16 ₪ הנ"ל.(ראה, למשל, נספח ב' שצורף לכתב התביעה).

ב. עם זאת, איני מקבל טענת הנתבעת, שאבסורד לטעון שכל אימת שתבוצע טעות ובהעדר גרימת נזק תקום עילת תביעה כנגד התובעת (סעיף 7 לכתב ההגנה), משום שדי בטעות הגורמת ללקוח טרדה, בזבוז זמן ועוגמת נפש – כפי שאירע במקרה זה- כדי להוות נזק בר פיצוי ואין צורך לשם כך, שייגרם נזק גופני או נזק כספי ממשי.

4. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע, שהתובע הוכיח מתן הודעה לנתק את הקו הנ"ל והתובע הוכיח – גם באמצעות הודאת הנתבעת- שאכן הקו לא נותק תוך 3 ימי עסקים אלא תוך 8 ימי עסקים וטעות זו יש בחובה כדי לפצות את התובע בשניים אלה: ראשית, שטעות זו גרמה לתובע לבזבז את זמנו, גרמה לו טרחה ועוגמת נפש ושנית, טעות זו היא למעשה אי קיום הוראות סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981: " נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 ₪".

"הוראה מההוראות המפורטות להלן", נכללת בסעיף 31א(2ב) לחוק הקובע: " ביקש צרכן לבטל עסקה מתמשכת באמצעות הודעת ביטול לפי הוראות סעיף 13ד והעוסק המשיך לחייב את הצרכן בתשלומים בשל העסקה, בניגוד להוראות אותו סעיף".

5. הגם שקבעתי לעיל, שהתובע לא הוכיח הסכומים אותם תבע בגוף התביעה, הרי שאין לי ספק, שהתובע הוכיח, שאכן אי הניתוק בזמן גרם לו בזבוז זמן, טרחה ועוגמת נפש ועל כל אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 1,000 ₪.

כמו כן, אין ספק, שהוכח בפני, שהנתבעת לא מילאה אחר הוראות החוק הנ"ל ולא ניתקה בזמן הקבוע בחוק הנ"ל ולכן לפי הוראות הסעיפים 31א(א) ו- 31א(2ב), על הנתבעת לפצות את התובע, בהתאם.

עם זאת, לאור נסיבות המקרה, כאשר הנתבעת אכן נענתה במתן תשובות לפניותיו ובהתחשב שהאיחור בימי הניתוק לא היה ארוך, אני מתחשב בכל אלה ואני מחליט, שבמקרה זה אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 10,000 ₪ , שכן התובע עצמו לא נקב בסכום זה בסכומי התביעה והיות והסכום הכולל של התביעה ננקב בסך של 7,618 ₪ ורק על סכום זה שילם התובע את האגרה, הרי שבית המשפט לא רשאי להעניק לתובע סעד אשר לא תבע בגוף התביעה.

לכן, בהתחשב בכל הנסיבות, אני מחייב הנתבעת – בקשר להפרת סעיפי החוק הנ"ל- לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 2,000 ₪.

היוצא מכך הוא, שאני מחייב הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

למעט הסך הנ"ל – אין צו להוצאות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 29.10.12 (יג' בחשוון התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

חתימה