1. העותר, תושב ואזרח ישראל, ביקש ביום 17.3.11 את שר הפנים לפתוח בהליך אחמ"ש עם העותרת, תושבת ואזרחית תאילנד וליתן לעותרת מעמד בישראל לצורך הליך זה.

ביום 16.5.12 החליט המשיב לדחות את הבקשה, שכן כמפורט במכתב רשות האוכלוסין מאותו התאריך:

"...בבחינת השימועים והחומר שהונח לפנינו עולה כי אין מדובר בקשר זוגי כן ובחיים משותפים, אלא בקשר שמטרתו הקניית מעמד לזרה, והתרשמותנו היא כי היא מנסה בכל דרך לקבל מעמד בישראל".

בעתירה זו משיגים העותרים כנגד אותה ההחלטה.

העתירה הוגשה מלכתחילה בבימ"ש לעניינים מינהליים במחוז מרכז – ובהחלטותיו מהתאריכים 30.8.12 ו- 26.12.12 נקבע כי הסמכות המקומית לדון בעתירה הינה לבימ"ש זה.

כך באה העתירה בפנינו, המשיב הגיש תשובתו והדיון בעתירה התקיים ביום 17.2.13.

2. וזו תמצית העובדות הנדרשת לעתירה זו.

העותר, תושב ישראל, רווק בן 44 מתגורר במושב צוחר.

העותרת, תאילנדית, נכנסה לישראל בספטמבר 2004 באשרת עבודה ב/1 בתחום החלקאות ובאוגוסט 2008 הוארך תוקף האשרה עד ל- 31.3.10.

היא לא יצאה את הארץ בתום תקופת האשרה ופנתה למשיב בבקשה לקבלת מקלט מדיני עקב אירועים שהתרחשו אותו הזמן בתאילנד. ביום 13.9.10 היא הושמה במשמורת. בדיון שהתקיים בבית הדין למשמורת ביום 19.9.10 טענו העותרת ובא כוחה כי בקשתה לקבל מקלט מדיני נועדה למעשה על מנת לאפשר לה להמשיך ולעבוד בישראל. בית הדין אישר המשך המשמורת תוך הוראה למשיב להוסיף ולבחון בקשתה למקלט מדיני. בערעור מינהלי שהגישה היא שוחררה מהמשמורת.

ביום 13.1.2011, דחה המשיב בקשתה למקלט מדיני – והיא נדרשה לצאת מידית את המדינה.

3. חודשיים אחר כך, במרץ 2011 פנה העותר אל המשיב בבקשתו, נשוא עתירה זו, ובה טען כי הוא והעותרת חיים יחדיו בביתו שבמושב צוחר והם ידועים בציבור כזוג נשוי לכל עניין ודבר.

המשיב ערך ראיונות לעותרים ביולי 2011 ובינואר 2012.

עוד קודם לכן נערכו ביקורות של המשיב בישוב צוחר בספטמבר 2010 ובמרץ 2011 – בהם ביקרו המבקרים בדירתו של העותר – ומצאו כי העותרת אינה גרה שם אלא בבית מעבידה באותו הישוב מר צבי לוי.

באותן שתי הביקורות מסרה העותרת כי היא גרה בבית מעבידה צבי לוי הנ"ל, לא הזכירה את העותר ולא טענה לזוגיות או לחיים משותפים עמו .

בראיונות שערך המשיב לעותרים (ביולי 2011 ובינואר 2012) טענו השניים כי הם כן גרים במשותף (בביתו של העותר בצוחר).

4. בעתירתם זו טוענים העותרים כי הכירו בשנת 2005 במושב צוחר, שם עבדה העותרת אצל מר צבי לוי ושם מתגורר העותר.

אותה שעה הייתה העותר במצב נפשי קשה ולאחר אסון שאירע בתאילנד ובו בתה הקטינה טבעה למוות.

לאחר שהכירו, התקרבו זה לזו – ומאז: "... השניים מנהלים חיי זוגיות מלאים על כל המשתמע מכך לרבות חיי אישות ומגורים משותפים".

המשיב לא קיבל כאמור לעיל את מצג הדברים הנטען על ידי העותרים.

בבדיקותיו נמצא כאמור כי בביקורות שערכה יחידת הביקורת של רשות האוכלוסין במושב צוחר (בספטמבר 2010 ובמרץ 2011) נמצא כי העותר מתגורר בגפו בדירתו שבמושב בעוד שמקום מגוריה, חדרה וחפציה של העותרת נמצאו כולם בבית מעבידה שבמושב מר צ. לוי.

כמו כן, אין חולק כי לאחר שפג תוקף אשרת העבודה של העותרת, במרץ 2010, היא פנתה בבקשה לקבל "מקלט מדיני" מחמת המתיחות הפוליטית בתאילנד ובדיון בביה"ד למשמורת הודיעה (ספטמבר 2011) כי למעשה לא התכוונה אלא להאריך תוקף אשרת העבודה.

5. והנה, עפ"י הנטען עתה בעתירה בשנת 2009 היו כבר העותרים בעיצומו של קשר זוגי עד כדי ידועים בציבור וחיו כבר מזה שנים כזוג נשוי לכל דבר.

לכל אלה לא היה זכר בבקשת המקלט המדיני שהגישה העותרת. מקומו ושמו של העותר נפקדו לחלוטין מכל אותם ההליכים.

טענת הזוגיות המלאה בעוצמת "ידועים בציבור" הועלתה על ידם לראשונה בבקשת העותר, נשוא עתירה זו, שהוגשה כאמור במרץ 2011.

6. לאחר בחינת העתירה ותשובת המדינה על נספחיהן – לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטת המשיב.

עפ"י הוראות החוק והפסיקה, שיקול הדעת בבקשה למתן מעמד בישראל – מסור למשיב, ונטל הראייה להוכחת זכאות למעמד בישראל – בגדרו של הליך אחמ"ש בטענת חיים משותפים, מוטל על המבקש זאת.

לא מצאתי כי נפל בעניין דנן פגם בשיקול דעתו של המשיב ובמסקנתו כי לא הוכח בפניו – ברמה הראייה המינהלית – קיום תא משפחתי בין העותרים.

אדרבא, תמצית הנתונים שפורטה לעיל מטה את הכף לעבר המסקנה השוללת את טענת העותרים.

ראשית, הביקורות שערכו נציגי המשיב בבית העותר העלו כי הוא מתגורר שם בגפו. באותן הביקורות נמצא במובהק כי מקום מגורים וחפציה של העותרת הינו בבית מעבידה הנ"ל ובאותן הביקורות לא נטען על ידי העותרת מאומה בדבר "תא משפחתי" וזוגיות משותפת עם העותר.

יתרה מזו, בעיצומה של תקופת הזוגיות והתא המשפחתי הנטענים – פנתה העותרת בגפה וללא העותר, בבקשה למקלט מדיני ובהמשך הבהירה כי כל כוונתה הייתה להמשך היתר שהייתה בישראל לעבודה.

לאור נתונים אלה – שאין מחלוקת לגביהם – מסקנת וקביעת המשיב, נשוא עתירה זו, נמצאת על פני הדברים סבירה וכמעט מתבקשת מאליה.

אשר על כן, לא מצאתי עילה, טעם או הצדקה להתערבות הביקורת השיפוטית בהחלטת הרשות נשוא עתירה זו.

אשר על כן – אני דוחה את העתירה, ובנסיבות הדברים – ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.