1.         לפניי עתירת המבקשת למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת השיניים, וזאת לצורך בדיקת נכותה של המבקשת, שנותרה לה מתאונת דרכים - כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, שעברה התמבקשת, לטענתה, ביום 13.12.06 עת ישבה כנוסעת באוטובוס מספר 9, כאשר נהג האוטובוס בלם בלימת חירום בעוצמה רבה, והנתבעת נהדפה לעבר המושב הריק אשר היה לפניה )להלן: התאונה).

2.         לטענת המבקשת נפגעה היא בשיניה עקב התאונה, וכתוצאה מן הפגיעה נשברו חלק משיניה.

המבקשת צירפה לבקשתה חומר רפואי, שיש בו, לטענתה, ראשית ראיה לנכות בתחום הפה והלסת.

3.         המשיבה מתנגדת למינוי המומחה הרפואי. לטענתה, בחומר ברפואי שצורף לבקשה ואף בכתב התביעה אין כל תיעוד לפגיעה בשיניים, מלבד תלונות סובייקטיביות. עוד לטענתה, היעדר כל ממצא בסמוך לתאונה לפגיעה כה ברורה, מעידה על כך שפגיעה זו לא נגרמה כתוצאה מן התאונה מושא התביעה.

4. בתשובה לתגובה צירפה המבקשת מסמך מאת ד"ר סודאי ממנו ניתן ללמוד, לשיטת המשיבה, על הפגיעה בשיניה. לטענתה, מסמך זה מצוי בידי המשיבה למן שנת 2007. המבקשת הוסיפה כי העידה בתצהיר תשובות לשאלון כי שיניה נשברו, וכי גם זו ראשית ראייה. המבקשת צירפה לתגובתה צילום פיה, ממנו ניתן ללמוד על השברים בשיניה.

דיון והכרעה

5.         לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הרפואי המונח בפניי באתי למסקנה, כי קיימת ראשית ראיה המספיקה למינוי המומחה בתחום הפה והלסת.

6.         כידוע גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית. לעניין זה ראו: רע"א 1338/90 - גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216 בו קבע בית המשפט העליון את ההלכה לפיה:

"בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט."

הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, אולם, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, כך שבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו: רעא 4911/09 ‏ ‏ סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (פורסמה בנבו, 29.07.2009)).

7.         כאמור, עיינתי בחומר המונח בפניי והגעתי למסקנה, כי ראוי למנות מומחה בתחום הפה והלסת, שכן התרשמתי כי קיימים בחומר הרפואי ממצאים המהווים ראשית ראיה לקיומה של נכות אצל המבקשת. מן החומר שצורף לכתב התביעה ניתן ללמוד כי המבקשת נפגעה בשיניה (ראו למשל סיכום ביקור מיום 13.12.06 – ד"ר גלזר), לכך יש להוסיף החומר שצורף לתשובה לתגובה ובו תמונת פיה של המבקשת, ובה חסרות מספר שיניים בחלקה הימני של הלסת העליונה. יצויין כי למבקשת צילומי שיניים פנורמיים שצולמו לפני התאונה ולאחריה, ועל כן ניתן יהי לבדוק על נקלה, האם נגרם הנזק כתוצאה מן התאונה מושא התביעה. בנוסף, ראיתי שלא להתייחס למכתב ד"ר סודאי מיום 18.02.07, שכן יש בו מרכיבים העולים כדי חוות דעת, כגון: קביעת הקשר הסיבתי וקביעת התוכנית הטיפולית, מה גם שמסמך זה נכתב לכל מאן דבעי, ונראה על פניו כי לא נכתב כחלק מן הטיפול הרפואי במבקשת.

8.         על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986: "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפיקדון להבטחת שכרו של מומחה". כלומר, לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה (ראו: עניין כשרי, לעיל). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי זהות הצד שישא בשכרו של המומחה ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי את כל הנסיבות, החלטתי כי המשיבה תישא בשכרו של מומחה הפה והלסת . יחד עם זאת, לכשתתקבל חוות הדעת וככל שימצא כי לא נותרה נכות אצל המבקשת כתוצאה מן התאונה מושא התביעה, אשקול בכובד ראש את ניכוי שכרו של המומחה מן הפיצוי שיפסק למבקשת.

9.        החלטה על מינוי המומחה וזהותו תינתן בנפרד.

10.        אין צו להוצאות.

11. המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים, אך לא תמציאה למומחה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.