ע"י ב"כ עוה"ד נחום הופטמן ואח'

א. מבוא וטענות הצדדים

1. התובעת ריקי סעדיה (להלן: "התובעת"), חתמה ביום 7.7.99 על הסכם הלוואה לצורך לקיחת משכנתא עם הנתבע 2 בנק הפועלים (להלן: "הבנק"), ביחד עם בעלה המנוח אברהם סעדיה ז"ל (להלן: "המנוח" או "הבעל").

2. ככל רוכשי המשכנתא, נתבקשו בני הזוג סעדיה לבטח את ביתם וחייהם, את ביתם ב"ביטוח מבנה" ואת חייהם ב"ביטוח חיים". בעת נטילת ההלוואה, ערכו בני הזוג סעדיה ביטוח מבנה וחיים בחברת "כלל" ללא כל בעיה. ביטוח זה שולם כסדרו ללא תקלות עד לשנת 2004.

3. בשנת 2004, במטרה להוזיל את עלויות הביטוח ועקב פרסום מאסיבי באמצעי התקשורת, ביקשו בני הזוג סעדיה להעביר את ביטוח המשכנתא לחב' ביטוח "הראל", היא הנתבעת 1 (להלן: "הראל"). נציג סוכן הביטוח שהחתים את בני הזוג סעדיה על טופסי הצטרפות ל"הראל" הינו העד מר הרצל רודף שלום (להלן: "רודף שלום" או "נציג הסוכן").

4. תחילת הביטוח ב"הראל" נועדה לתחילת חודש פברואר 2004, במסגרת ההצטרפות הובטחו חודשיים חינם ללא פרמיה, ולפיכך התשלום החודשי השוטף הראשון היה מיועד להורדה מחשבון הבנק ביום 1.4.04. אכן, בתחילת חודש אפריל 2004 שולם מחשבון העו"ש של המנוח התשלום לביטוח מבנה. תשלום זה נוכה מידי חודש כסדרו ללא תקלות.

5. התשלום לביטוח חיים הורד מחשבון העו"ש בסך של כ-83 ₪, ומיד לאחר מכן הוחזר כזיכוי, היינו הוראת הקבע לביטוח חיים לא כובדה מסיבת "אין הרשאה". מכאן ואילך, חלוקים הצדדים לגבי השתלשלות האירועים. לגרסת התביעה, כבר בתחילת חודש יולי 2004, משנתקבלה התראה כי קיימת תקלה ב"הוראת הקבע", החתימם נציג הסוכן שנית על טפסי הוראת קבע, והם מסרו אותם לבנק וסברו כי התקלה תוקנה. משהתגלה כי לא תוקנה התקלה, פנה שוב המנוח לבנק ביום 13.9.04 וחתם על הוראת קבע נוספת, אלא שזו היתה מאוחרת מדי, שכן הפוליסה בוטלה בהעדר תשלומי פרמיה מאפריל ועד ספטמבר (6 חודשים).

6. מאחר והוראת הקבע החדשה מספטמבר לא כובדה בגלל ביטול הפוליסה, ניסה המנוח לבקש להתקבל מחדש לחיתום, אלא שבחודש דצמבר 2004 התגלה גידול בלבלב אצל המנוח ובקשתו לחיתום מחדש בינואר 2005 נדחתה. למרבה הצער, המנוח נפטר ביום 28.1.08 מבלי שהלוואתו היתה מבוטחת בביטוח חיים.

7. לטענת התובעת, הבנק התרשל בניהול טפסי הוראת הקבע, ומחמת רשלנות זו בוטלה פוליסת ביטוח החיים, והתוצאה היא העדר ביטוח בעת שנפטר המנוח. לטענת הבנק, מדובר ברשלנותה של התובעת ובעלה המנוח בלבד, הם לא מסרו הוראת קבע כנדרש ובזמן, לא עקבו אחר תשלומי הפרמיה, ואף לא שילמו את תשלומי הפיגור במועד כדי למנוע את ביטול הפוליסה, על אף התראות שנשלחו אליהם מהבנק ומחב' "הראל".

8. עוד ולחילופין, טוען הבנק כי ממילא אין קשר סיבתי בין העדר הביטוח לפטירת המנוח, שכן עקב תרמית והסתרת מידע של המנוח בעת מילוי הצהרת הבריאות לגבי מחלות תורשתיות וכרוניות מהם סבל עובר לחתימתו על הצהרת הבריאות, ממילא הפוליסה לא היתה תקפה או למצער התקבול שהיה מקבל היה נמוך מסכום הנקוב בפוליסה.

9. במהלך קדמי המשפט המאוחרים הגיעו ב"כ התובעת וב"כ "הראל" לכדי הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. פסק דין זה אם כן יתייחס אך ורק לתביעה כנגד הבנק בלבד. במהלך פרשת הראיות, זומן אף העד מטעם "הראל" להעיד, הצדדים חלוקים ביניהם עובדתית וגם משפטית.

ב. מחלוקת עובדתית

1. הוראת הקבע- האם בטופס אחד?

אחת המחלוקות בין הצדדים היא בשאלה העובדתית, האם הוראת הקבע שמילא המנוח עבור ביטוח המבנה היא בטופס אחד יחד עם ביטוח החיים או שמא מילא המנוח שני טפסים נפרדים. למחלוקת עובדתית זו חשיבות בבחינת רשלנות הבנק בטיפול בהוראת הקבע. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוראת הקבע עליה חתם המנוח ביחס לביטוח המבנה קוימה ללא תקלה. לטענת התובעת, העובדה כי ביטוח המבנה הוקלד למחשב כסדרו וביטוח החיים נכשל בהקלדה והוראת הקבע כשלה, רובצת לפתחו של הבנק. לטענת הבנק, המנוח ורעייתו מעולם לא מסרו לבנק, ומעולם הראל לא העבירה לבנק הוראת קבע חתומה לביטוח חיים בזמן אמת. הוראת הקבע היחידה שהועברה היתה לביטוח מבנה, ואכן זו התקבלה וטופלה כנדרש. הוראת הקבע הראשונה והיחידה שנמסרה היא בספטמבר 2004 שהוגשה ע"י המנוח מאוחר מדי.

2. מה יותר פשוט היה מלטרוח ולבקש מארכיב הבנק ו/או מארכיב הראל להמציא עותק מהוראת הקבע שנתקבלה אצלם. על אף צו ביהמ"ש במסגרת הליכי קדם המשפט, הודיע הבנק כי הוראת הקבע המקורית שנתקבלה עבור ביטוח המבנה, שכאמור, הופעלה ללא תקלה, לא נמצאת.

עדת ההגנה מטעם הבנק הגב' ציפי יחיאב שימשה כמנהלת סניף שקמה בשנים מאוחרות לשנת 2004. הגב' יחיאב לא הכירה את התובעת והמנוח, ויכולה היתה להעיד על נהלים כלליים בלבד. יחד עם זאת, נשאלה ובצדק מספר פעמים – מדוע לא טרחה לבקש להמציא לה עותק מהוראת הקבע לביטוח מבנה, שהרי השאלה אם מדובר בטופס אחד או שניים נוגעת במהות הסכסוך.

העדה השיבה בעמ' 137 לפרו' מול שורה 23 כדלקמן:

"אני לא הבאתי את טופס הרשאה לחיוב חשבון כי לא דובר על זה, לא מדובר על מבנה. מדובר על הביטוח חיים".

אכן לא מדובר בביטוח מבנה, אך טענת הבנק כי נמסר טופס נפרד לביטוח המבנה בניגוד לגרסת התביעה. אם כך – טופס ההרשאה המקורי לביטוח המבנה רלבנטי וחשוב, אי המצאתו ואי בדיקה יסודית במחשב מי הפקיד שהקליד את הנתונים למחשב על פי תעודת הזהות (עמ' 152 לפרו' שורה 3-4), תשמש לרועץ לבנק.

3. מאחר ואין בפנינו עותק מקורי של טופס ההרשאה, כאשר לטעמי הבנק לא עשה את מירב המאמצים כדי לאתר טופס זה, אין מנוס אלא מלבחון עדויות אחרות כדי להתחקות אחר האמת.

עד ההגנה מר גרופמן מנהל חיתום ביטוח חיים בחב' הראל זומן לעדות, על אף שכאמור לעיל, הראל והתובעת הגיעו לכדי הסדר פשרה שקיבל תוקף של פס"ד. על פי הסדר הפשרה נדחתה התביעה כנגד "הראל". העד גרופמן הינו עד ניטרלי, ולכאורה אין לו עניין בתוצאות ההליך.

העד העיד בעמ' 189 לפרו' מול שורות 23-25, כי ביטוח החיים וביטוח הרכוש נשלחים לבנק בטופס אחד, הדבר נעשה כדבר שבשגרה לאלפי מבוטחים. דוגמת טופס הרשאה הוגשה וסומנה ת/2.

4. מעיון בת/2, עולה כי לכאורה מדובר בטופס אחד, חציו הימני הינו הוראת קבע לחיוב לביטוח חיים, וחלקו השמאלי לביטוח אלמנטרי. הטופס ת/2 נחתם ב- 16.12.03 ע"י המנוח, הוא איננו מאושר ע"י הבנק. טופס זה הינו עותק מטופס שחתם המנוח והועבר להראל ומהראל לבנק. הבנק היה אמור לטפל בטופס זה, לאשרו ולכבד את בקשת הראל לחיוב מידי חודש בחודשו.

לטענת ב"כ הבנק, זהו טופס שעל פניו משורטט בסימני גזירה וייתכן כי הופרד במשלוח לבנק. נציגת הבנק הגב' יחיאב, לא זיהתה את הטופס והעידה:

"אני לא מכירה את הטופס הזה המחובר, לא נתקלתי בו אף פעם."

(עמ' 157 לפרו' ש' 20).

מאחר ועדה זו לא שימשה כמנהלת ולא עבדה בסניף המדובר בתקופה הרלבנטית, עדיפה בעיניי עדותו של מר גרופמן מנהל החיתום בהראל, שהעיד ברורות בעמ' 196 לפרו' כי מדובר בטופס אחד המחולק לשני נושאים חיים ורכוש. ת/2 לא הוצג במקור, לא ניתן להתרשם אם יש כיתוב מאחורי הטופס, ואם הוא אכן נגזר לשניים, סימני הגזירה אינם מבדילים בין החלק האלמנטי לחיים, אלא מבדילים בין חיוב של הוראת קבע מחשבון עו"ש, לבין חיוב באמצעות אשראי, וכן מבדילים בין חלק החתום ע"י המנוח לבין החלק שאמור להיחתם ע"י הבנק. דווקא שני הנושאים ביטוח אלמנטי וביטוח חיים, מחוברים יחדיו ונחזים עפ"י ת/2 להיות טופס אחד רצוף.

5. נציג הסוכן, העד מר רודף שלום, שהוזמן ע"י ב"כ הבנק, לא נחקר ולו בשאלה אחת- האם מדובר בשני טפסי הוראת קבע או אחד. אותו נציג תפקידו היה על פי עדותו, להחתים את בני הזוג על הצהרת בריאות והוראת הקבע, את הטפסים הוא החזיר לסוכנות הביטוח לטיפולם, ולא השאירם אצל בני הזוג.

עפ"י עדותה של הגב' יחיאב, ביטוחי החיים והרכוש מקודדים בקודים שונים במחשב, הביטוח האלמנטי מקודד 507 וביטוח החיים 608.

6. לאחר שמיעת כל הראיות ועיון בת/2, עדיפה בעיניי הגרסה העובדתית של התביעה, על פיה שתי הוראות הקבע נחתמו ביחד על גבי טופס אחד שנמסר לבנק לטיפולו ע"י הראל. לא מדובר בשני טפסים נפרדים.

7. מספר הוראות קבע שנחתמו:

הצדדים אף חלוקים בשאלה, האם התובעת ובעלה המנוח מסרו לבנק מספר הוראות קבע להראל? עפ"י גרסת התביעה, כפי שעולה מתצהירה של התובעת בסעיף 14, היא פנתה ב- 2/04 לחתום על הוראת קבע בסניף הבנק. בחקירתה הנגדית שינתה התובעת גרסתה, וטענה כי לראשונה חתם המנוח ב-12/03 (ת/12) בפני נציג הסוכן בביתם, ורק לאחר שההוראה לא כובדה, חתם בעלה המנוח שנית ב-2/04 והמציא את הטפסים ישירות לבנק.

8. ב"כ הנתבע מבקש כי ביהמ"ש לא ייתן אמון בגרסתה המשתנה של התובעת, ואולם משמיעת עדותה התרשמתי כי אין התובעת דוברת שקר. נהפוך הוא, מהעדות עולה כי התובעת היתה נרגשת, העדויות החוזרות ונשנות על מחלת בעלה ופטירתו הפתאומית בטרם עת, גרמו לה לסערת נפש ולהתפרצויות בכי, לעיתים היא היתה מבולבלת ונסערת ועשתה מאמצים כנים להישאר מדויקת ולהשיב לשאלות ב"כ הנתבע. אינני מפקפקת בעדות התובעת ביחס לנקודה זו, ואני מקבלת עדותה שמקבלת חיזוק מעד ההגנה מר רודף שלום.

9. העד מר רודף שלום, העיד בעמ' 213 לפרוטוקול כי הוא החתים את המנוח והתובעת על הצהרת בריאות והוראת קבע, ולקח את הטפסים עמו על מנת למוסרם לסוכנות הביטוח (ראה עדותו בעמ' 213 לפרו' מול שורות 10-12). עוד העיד מר רודף שלום, כי זכור לו שהגיע פעם שנייה אל בעלה של התובעת, להחזיר לו את הפוליסה ולהשאיר לו הוראת קבע שידאג לחתום ולהעביר לבנק שנית, וכך בעמ' 213 לפרו' מול שורות 21-26, ובעמ' 214 לפרו' מול שורות 16-20 כדלקמן:

"ש. כמה זמן היית שם, אתה זוכר?

ת. זמן? אני זוכר שישבתי עם הבחור הזה הרבה דווקא, גם הייתי אצלו פעם שנייה על הפוליסה שהבאתי לו שהבנק לא קיבל, החזיר את הוראת קבע, ואז ביקשו ממני ללכת, לתת לו את זה ביד שהוא ילך ויחתים את הבנק."

10. הבנק לא יכול היה לסתור עובדתית כי המנוח והתובעת העבירו לבנק לא פחות משלושה טפסים של הוראת קבע לביטוח חיים, כשמתוכם שניים היו רלבנטיים והשלישי נחתם במחצית חודש ספטמבר 2004 לאחר שהפוליסה בוטלה הלכה למעשה. גב' יחיאב, הצהירה בסעיף 2 לתצהירה, כי התובעת ובעלה המנוח המציאו לבנק הוראת קבע ביחס לביטוח חיים רק בספטמבר 2004. עדותה זו בגדר הסקת מסקנה בלבד, שהרי גב' יחיאב לא עבדה בסניף באותה עת, אין לה היכרות עם התובעת ובעלה המנוח ולא עם נציגי הראל שעבדו מול הסניף. יתרה מכך, העדר המצאת הוראת הקבע לביטוח הנכס משמשת לרועץ לבנק, שכן ראיה זו יכלה לתמוך או להזים את גרסת הבנק בדבר אי המצאת הוראת קבע במועד תחילת הפוליסה.

11. העובדה הנחרצת שאיננה שנויה במחלוקת, היא כי הוראת הקבע לביטוח הנכס כובדה כסדרה מחודש 4/04 ובמשך כל החודשים לאחר מכן. עובדה זו, היא הנותנת כי גרסת התביעה נכונה, שהרי אין כל היגיון מאחורי המצאת הוראת קבע לביטוח הנכס ולא לביטוח החיים. מדובר בסכומי פרמיה פעוטים הפחותים מ-100 ₪. לא נטען ע"י הבנק, כי חשבון העו"ש היה בקשיים, או כי המנוח לא כיבד תשלומים אחרים, ומדוע אם כן שהמנוח יכבד הוראת קבע לביטוח הנכס לא ימסור הוראת קבע לביטוח החיים? הסברה כי מדובר בטעות או תקלה טכנית בהטמעת הוראת הקבע, מתיישבת יותר עם העובדות מאשר הטענה כי המנוח מסר הוראת קבע אחת ולא את האחרת, זאת בייחוד לאחר שקיבלתי את הטענה העובדתית כי ככל הנראה מדובר בטופס אחד לשני הביטוחים.

12. עדות התובעת אם כן לגבי החתימה הראשונה, מקבלת תמיכה מעצם כיבוד הוראת הקבע של ביטוח הנכס. עדות התובעת לגבי החתימה השנייה, מקבלת תמיכה מעדות נציג הסוכן. ולגבי החתימה השלישית, אין כל מחלוקת.

13. האם המנוח התרשל או הסתיר עובדות בעת חתימה על הצהרת הבריאות?

אחת מטענות ההגנה של הבנק היא, כי אין קשר סיבתי בין התוצאה לבין העדר כיבוד הוראת הקבע, שכן ממילא חברת הביטוח היתה מבטלת את הפוליסה לאור העובדה כי המנוח לא גילה בהצהרת הבריאות את מחלותיו הכרוניות מהם סבל עובר לחתימה.

14. בעניין בריאותו של המנוח, העיד פרופ' גרוס שטיפל במנוח כרופאו האישי, כי המנוח נפטר מגידול ממאיר בלבלב. לראשונה נתגלה הגידול בדצמבר 2004, ורק בבדיקת מעבדה שבוצעה לאחר ניתוח בפב' 2005 ידעו בוודאות כי הגידול ממאיר. לפני 12/04 לא ידע המנוח כי ישלו גידול בלבלב.

באשר למחלותיו הכרוניות, פרט פרופ' גרוס כי המנוח סבל מפרוקלטינומה שהינה גידול שפיר של בלוטת ההיפופיזה שמפריש הורמון שנקרא פרולקטין, ויש לו השפעות פיזיולוגיות מסוימות. בנוסף, סבל המנוח ממחלה כרונית הקרויה קדחת ים תיכונית F.M. , Fמחלה דלקתית המלווה בכאבי בטן, וכן סבל המנוח מהיפרקלסמיה שהינה הפרשת הורמון הגורמת לעליית סידן בדם. אין בפניי חוות דעת מקצועית ומנומקת, הקושרת קשר ישיר בין אחת מהמחלות הכרוניות לבין פטירתו של המנוח. לכאורה, אין ביניהם קשר. השאלה שצריכה להישאל, האם אכן המנוח הסתיר את מחלותיו הכרוניות בעת החתימה על תצהיר בריאות?

15. בעניין זה, העיד מר רודף שלום נציג הסוכן שהחתים את המנוח על הצהרת בריאות. לכאורה, על פניו מעיון בהצהרת הבריאות, שנחתמה בינואר 2004, עולה כי המנוח לא פרט כל מחלה בהצהרת הבריאות, על אף שסבל ממספר מחלות כרוניות כמפורט לעיל, ולגבי שתיים מהם אף קיבל תרופות על בסיס קבוע. אולם, עדותו של מר רודף שלום "הפכה הקערה על פיה", והסתבר כי המנוח לא הסתיר מאומה מהנציג שהחתימו, והטופס מולא ע"י הנציג כמעשה חלם.

16. העד מר רודף שלום, נשאל בחקירה ראשית (עמ' 211 לפרו' שורה 16), האם בני הזוג סעדיה הפנו את תשומת ליבו למשהו בעייתי בריאותי, והעד השיב בשלילה. דקות ספורות לאחר מכן, בעמ' 212 לפרו', נזכר העד בתובעת, והשיב באופן מפתיע כדלקמן:

"ת. זה סעדיה ריקי מבת ים, נכון?

ש. כן.

ת. המבוטח, דרך אגב, אני זוכר את המקרה הזה. זה דווקא אני כן זוכר את המקרה הזה.

ש. מה אתה זוכר?

ת. המבוטח בזמנו הצהיר שיש לו מחלה שהיא, הוא הצהיר שיש לו והם אמרו שאין שום בעיה. מחלה רדומה. זה מקרה שבאמת אני זוכר, שהיה בעיה עם הבנק שהוא כן קיבל, לא קיבל."

(עמ' 212 לפרו' שורות 12-20).

17. וכן ראה עדותו בחקירה נגדית בעמ' 216 מול שורות 9-15 כדלקמן:

"...אני זוכר, באמת אני זוכר את המקרה שלו שהוא אמר, אני יש לי מחלה חשוכה, מחלה רדומה ואם זה לא פוגע בזה שאני אעבור לחברה אחרת. אני אמרתי לו, תשמע, אני ממלא את הטופס. זה עובר לחתם. זה עובר לחתימה של רופא, לא יודע, ככה אמרו לי להגיד. זה הכל. אז הם בודקים את זה, ואם כן, יעבירו אותך. אם לא, לא יעבירו אותך."

18. השאלה המתבקשת אם כן, מדוע לא פרט נציג הסוכן העד רודף שלום את פרטי המחלה הכרונית, או כפי שכינה אותה העד "מחלה חשוכה" בטופס הצהרת הבריאות, שהרי למעט סימן וי קטן מול סעיף קטן א', לא מצוי כל פירוט בטבלה המצויה בפרק הצהרת הבריאות. וכך מעיד מר רודף שלום לשאלת ביהמ"ש ולשאלת ב"כ התובעת בעמ' 217 לפרו' מול שורות 15-27 כדלקמן:

"עו"ד קוגן: מה זה אומר מסומן ב-וי?

ת. שיש לו בעיה של מחלות גידולים סרטניים. את זה אני זוכר.

זה מקרה באמת שאני זוכר אותו.

כב' השופטת: אז למה לא פירטת את זה?

ת. פירטתי. מה זה לא פירטתי? מצוין ב- וי. אמרו לנו לציין. הכל צוין. גם אז אני אמרתי ודיברתי אז, את המקרה אני זוכר, אני דיברתי גם עם איך קוראים לו, אמר תחתים. זה עובר.

כב' השופטת: אבל למה לא מילאת בטבלה?

ת. את מה?

כב' השופטת: את הסוג של המחלה.

ת. כי אני לא קשור לזה. אני אין לי מושג איך למלא את הטבלאות. אנחנו אמורים לסמן. החתם שם בודק את זה."

19. מעיון בטופס הצהרת הבריאות, עולה כי הנציג סימן וי ליד סעיף קטן א' שאומר בדיוק דברים הפוכים, סעיף קטן א' מתחיל במילים הבאות:

"אינני חולה כעת. ובמשך השנתיים האחרונות לא הייתי חולה באף לא אחת מהמחלות"...

היינו, סימון וי ליד הסעיף, אמור לציין כי הלקוח מצהיר שאיננו חולה, ואילו כוונת הנציג היתה בדיוק להיפך, לסמן כי קיימת בעיה כלשהי עם המחלות המצוינות, אם כי הטבלה לא פירטה כנדרש בטופס המציין מפורשות: "אם אתה סובל מאחת מן המחלות המפורטות...יש לפרט להלן ולמלא שאלון בהתאם."

משנשאל העד שוב ושוב, מדוע סימן וי היכן שכתוב "אינני חולה", השיב בעמ' 219 לפרו' מול שורות 19-21 כדלקמן:

"ת. ה-וי הזה, אז כנראה אני לא הבנתי, אז בזמנו יכול להיות, אבל ה- וי הזה היה כאילו כן סובל, כאילו היה לו מחלה.

כב' השופטת: לא הבנת את הטופס הזה?

ת. לא הבנתי את הטופס הזה."

20. בתחילת עדותו של העד, העיד מר רודף שלום כי שימש כנציג שירות בסוכנות ביטוח ארדיטי. הוא לא סוכן ביטוח, ותפקידו היה להחתים לקוחות ולשכנעם לעבור לביטוח משכנתאות טוב יותר. דומה כי עדותו שפכה אור יותר מכל העדויות על הנעשה בזמן אמת. נציגי השירות נשלחו להחתים לקוחות מבלי שיש להם ידע ביטוחי, וכך נמנעו מלמלא בטופס הצהרת הבריאות פרטים חיוניים. העד הינו עד ניטרלי ואובייקטיבי, לדבריו אין לו כל קשר משפחתי או חברי לתובעת ובעלה המנוח (עמ' 221 לפרו' שורה 3-4). אין לו כל עניין בתוצאות ההליך, ואין סיבה לפקפק במהימנות עדותו. העד זכר באופן וודאי כי המנוח סיפר על מחלתו הכרונית "הרדומה", אי מילוי הטופס ואי אזכור שם המחלה, בתוספת לסימן וי ליד ההצהרה, כי "איננו חולה" מהווה רשלנות וכשל מקצועי של נציג השירות.

21. עובדתית, אינני מקבלת את טענת הבנק כי המנוח רימה או ניסה לרמות ולהסתיר מידע מחב' הביטוח. הגידול בלבלב התגלה בסוף שנת 2004, ולפיכך לא יכל המנוח לדעת עליו בראשית שנת 2004. על המחלות הכרוניות האחרות לרבות F.M.F, יתר סידן בדם, ויתר פרולקטין כפי הנראה ציין בפני נציג השירות, אלא שהלה באופן בלתי מקצועי ציין דברים הפוכים בטופס. אין להאשים את המנוח באי מסירת פרטים מלאים, ולפיכך בזמן אמת לו היתה הפוליסה בתוקף, היה המוטב בפוליסה מקבל את הסכום שבסיכון בעת הפטירה. עובדתית, אני מקבלת את טענת התובעת כי המנוח מסר את כל הפרטים הרלבנטיים לגבי מצבו הרפואי בעת החתימה על הצהרת הבריאות.

22. צודק ב"כ התובעת כי גם לחלופין, אלמלא היתה מתקבלת טענת התובעת כי המנוח לא הסתיר פרטים מנציג הסוכן, הרי מכוח סעיף 43 לחוק חוזה ביטוח, משחלפו 3 שנים מכריתת החוזה, המבטח לא יזכה לתרופות הקבועות בסעיף 7 לחוק, אלא אם כן המבוטח שחייו בוטחו פעל בכוונת מרמה. בענייננו, לא נטען למרמה או תרמית מכוונת, ואף כאמור אינני מקבלת את טענת הסתרת המידע מתוך רשלנות, אלא שחלפו מעל 3 שנים מיום כריתת ההסכם (1.2.04) ועד מועד פטירת המנוח (28.1.08).

זאת ועוד, גם מכוח סעיף 8 (2) לחוק חוזה ביטוח, ניתן היה לקיים את הפוליסה, שכן מחלותיו הכרוניות שלא צוינו בטופס לא השפיעו על פטירת המנוח. לא הובאה בפניי אף חוות דעת מקצועית הקובעת בלשון חדה וברורה שהגידול הסרטני בלבלב נובע באופן ישיר או עקיף מאחת המחלות הכרוניות שמהן סבל המנוח.

23. בערבו של יום ולאחר שמיעת כל העדויות, המחלוקת העובדתית הוכרעה על ידי לטובת גרסת התביעה, והשאלה שנותרה – האם הוכחה רשלנות הבנק באי טיפול נאות בהוראת הקבע עליה חתם המנוח? ואם כן- האם קיים אשם תורם למנוח ורעייתו? ובסופם של דברים, מהו הנזק המצטבר אם תוכח הרשלנות?

ג. מחלוקות משפטיות

1. רשלנות או גרם הפרת חוזה?

כתב התביעה מעלה טענת רשלנות כנגד הבנק (ראה סעיפים 14,24 ו- 25 לכתב התביעה). לטענת ב"כ התובעת, שלושת הוראות הקבע שנחתמו ע"י המנוח כשלו בשל כשלים טכניים שונים מטעם הבנק. התובעת מעולם לא טענה בכתב התביעה, במהלך הראיות או בסיכומיה כל טענה אחרת כנגד הבנק למעט טענות רשלנות.

2. ב"כ הבנק לראשונה טען בסיכומיו, כי העילה נגדו הינה גרם הפרת חוזה, היינו הבנק לכאורה גרם להפרת חוזה שבין הראל למנוח. דא עקא, עובדות המקרה כפי שהוכחו אינן מתיישבות עם עילת גרם הפרת חוזה, כפי שמנוסחת בסעיף 62 (א) לפקודת הנזיקין. לא נטען ולא הוכח, כי הבנק ביודעין ובלי צידוק גרם למנוח שיפר חוזה עם חברת הביטוח. יש לזכור נקודה מרכזית בענייננו, אינטרס מובהק של הבנק בהיותו מוטב בלתי חוזר בפוליסה, שהפרמיות ישולמו והחוזה יקוים. ללא ביטוח חיים, נגבית המשכנתא בקשיים מרובים כפי שנעשה כיום, עקב קשיים כלכליים של התובעת. אינטרס ראשון במעלה של המוטב, אף מעבר לאינטרס של המבוטח, לדאוג לקיום ההסכם, ואם כך – מדוע שיגרום הבנק ביודעין ובלי צידוק להפרת ההסכם?

3. אין זאת אלא, שמעולם לא נטענה טענה זו של גרם הפרת החוזה ע"י התובעת, לא בכתב התביעה, לא במהלך המשפט ואף לא בסיכומי טענותיה. ולפיכך, כל הטיעון בסעיפים 33-43 שנטען לשם הזהירות מיותר לחלוטין. התובעת טענה כנגד הבנק לאורך כל הדיון מתחילתו ועד סופו טענה אחת, והיא רשלנות, כפי שהטיב לציין זאת ב"כ הבנק בעצמו בסעיף 3 לסיכומיו.

4. עניין לנו אם כן בטענת רשלנות כנגד הבנק. אחריותו של בנק וחובת הזהירות המושגית החלה על הבנק כלפי לקוחותיו, הכוללת בחובה גם חובת נאמנות מקורה בדיני החוזים והנזיקין (ראה דברי כב' הש' חשין בדנ"א, 1740/91, ברקליס נ' שרגא פרוסט). על הלכה זו חזר ביהמ"ש לא אחת. לענייננו, בו הלקוח סומך על מקצועיות הבנק ועל האינטרס שלו כמוטב בלתי חוזר בפוליסת הביטוח, יפים דברי ביהמ"ש בפרשת בנק טפחות נ' נתן צבאח ע"א 5893/91, בעמ' 585 מול סעיף 10 כדלקמן:

"מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן (ראה: א' פורת, "אחריותם של בנקים בגין רשלנות- התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב – תשנ"ג (לשכת עורכי הדין – ועד מחוזי תל-אביב, א' רוזן – צבי עורך, תשנ"ד) 324."

(הדגשות שלי א.מ.ג.).

5. כך גם ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 7370/06, שני נ' ברדיצ'בסקי, כדלקמן:

"אכן, הסתמכות קהל הלקוחות עם בנק, האמון שרוחש הציבור לבנק כסמכות מקצועית, המידע האקסקלוסיבי המצוי בידיו, הכלים המקצועיים העומדים לרשותו והיותו מונע הנזק הזול, מטילים על הבנק חובת זהירות כלפי הלקוחות המשתמשים בשירותיו וכלפי צדדים נוספים המושפעים משירותים אלה."

(הדגשה שלי א.מ.ג.).

6. ב"כ התובעת טען בסיכומיו להיפוך הנטל עפ"י סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לבנק יש שליטה מליאה על ניהול החשבון והזנת הנתונים של הוראת הקבע. הידע מצוי בחזקתו, מדוע כובדה הוראת קבע ביחס למבנה ולא כובדה ביחס לביטוח החיים?

ב"כ הבנק התנגד בסיכומיו להרחבת חזית, שכן טענה זו מעולם לא נטענה קודם לכן. אכן צודק ב"כ הבנק ומדובר בהרחבת חזית מובהקת, טענה זו נטענה לראשונה בסיכומים ולא נשמעה קודם לכן.

אינני מקבלת את הטענה עתה, ואני סבורה שאין בה צורך. נוכח המצוטט לעיל, יש לבחון את מעשי הבנק באספקלריא של חובת האמון וחובת הזהירות של מוסד בנקאי כלפי לקוחותיו וכלפי חב' הביטוח. די לי בעובדות שהוכחו, כי המנוח חתם פעמיים על הוראת קבע לביטוח חיים טרם ביטול הפוליסה ואלה לא כובדו, בעוד שהוראת הקבע לביטוח הנכס כובדה כסדרה. די בעובדה זו כדי להעביר את נטל הראיה על כתפי הבנק להסביר את העובדה התמוהה. הבנק לא הרים נטל זה, ולא הבהיר מאומה למעט הטענה כי לא נמסרה לו מעולם הוראת קבע לביטוח חיים לפני ספטמבר 2004. טענה זו לא נשמעה מפי עדים המעורבים בנושא, אלא ע"י מנהלת הסניף שלא עבדה במקום במועדים הרלבנטיים, היכרותה את הנושא מעיון במחשב הבנק בלבד. לא נעשה מאמץ לאתר את הפקידות שטיפלו בהקלדת הוראת הקבע. ת/2 מהווה ראיה לחתימת המנוח על הוראת קבע לביטוח חיים בזמן כריתת ההסכם. ההסבר על שני טפסים נפרדים, הינו הסבר דחוק ובלתי משכנע.

7. כבר בפרשת נתן צבאח, נקבע כי הלקוח מאמין בכישוריו של הבנק ובאמצעיו הטכניים, ולפיכך נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט באמצעים זהירים להקדים פני נזק אפשריים. אמירה זו נכונה מקל וחומר בענייננו, שעה שלבנק יש אינטרס אישי מובהק לקיום הפוליסה ולתשלום פרמיית הביטוח.

הבנק הינו מוטב בלתי חוזר בפוליסה, עריכת ביטוח חיים נעשתה על פי בקשתו וכתנאי ללקיחת ההלוואה, בנסיבות אלה היה רשאי הלקוח להניח כי הבנק מטפל ביעילות ובזהירות בהוראת הקבע ובהעברת הפרמיות, ועוד היה רשאי להניח כי אם תקרה תקלה יהא הבנק הראשון להזדעק ולבקש לתקן את ההפרה בטרם תבוטל הפוליסה. האם כך נעשה במקרה זה?

8. במסגרת אחריותו של הבנק, כמובן שאין לצפות ממנו לעקוב אחר הוראות הקבע של כל פוליסות הביטוח מידי חודש. אלא שמקום שארעה תקלה, והתקלה נודעה לבנק כבר בחודש יולי 2004, לאחר שלושה חודשים ממכתב ההתראה של הראל אל התובעת, היה עליו לנקוט משנה זהירות. התובעת מודה כי בתחילת חודש יולי 2004 קיבלה את מכתב ההתראה, לגרסתה המכתב הראשון, מאת הראל. לגרסת התובעת, כאמור גרסה שנתמכה בעדותו של נציג הסוכן העד רודף שלום, נחתמה הוראת קבע חדשה ביולי 2004 בסניף הבנק, אלא שגם זו לא נקלטה במחשבי הבנק.

9. אם נכונה גרסת התובעת, הרי הבנק התרשל באי נקיטת משנה זהירות החל מיולי 2004. לאחר קבלת הוראת הקבע החדשה, היה צריך הבנק לעקוב מיוזמתו מול חב' ביטוח הראל כי אכן ההוראה נקלטה במחשבי הבנק, וההורדה לא "חוזרת" כפי שחזרה בעבר.

העדה מטעם הבנק, אף הצהירה כי במהלך חודש יולי 2004 נעשה ניסיון ע"י הראל לגבות את ארבעת החודשים בחיוב אחד. גם ניסיון זה היה צריך להעיר את תשומת לב הבנק. האמירה של התובעת כי סמכה על הבנק, שיטפל כיאות בהוראת הקבע שנחתמה מול פקידי הבנק בסניף, היא אמירה סבירה והגיונית בנסיבות העניין.

10. יתרה מכך, גם אם לא נקבל את גרסת התביעה כנכונה, הרי הגב' יחיאב הצהירה (בסעיף 93 לתצהירה), כי ביום 6.8.04 יידעה הראל את הבנק כמוטב בלתי חוזר בפוליסה, שהפרמיות לא שולמו ודין הפוליסה להתבטל אם לא ישולם הפיגור בתוך 30 יום. מכתב זה היה צריך לגרום לפקיד הבנק ליצור קשר ישיר בדחיפות עם המבוטח, ולהורות לו לשלם מיידית את הסכום שבפיגור, שכאמור הסתכם בכמה מאות שקלים בודדים, סכום של מה בכך נוכח הסיכון הכרוך בביטול הפוליסה. דבר זה לא נעשה. נהפוך הוא – הבנק שלח מכתב למבוטח ביום 16.8.04 (לאחר כשבועיים, זמן ניכר נוכח ההתראה של 30 יום), והודיע למבוטח באותו מכתב (נספח ד' לתצהיר גב' יחיאב) באופן מטעה ביותר כי הפוליסה לביטוח חיים בעניינו בוטלה, הגם שהראל אפשרה השלמת סכום הפיגור עד ליום 6.9.04, 30 יום מהוצאת מכתב ההתראה. לו היה מודיע הבנק מיידית למבוטח, להשלים את סכום הפרמיות הפעוט של חמשת החודשים בתשלום אחד, והיה נוקט זהירות והקפדה שהוראת הקבע תיקלט, לא היתה מתבטלת הפוליסה.

11. לאור העובדה כי פוליסת ביטוח החיים נערכה על פי דרישת הבנק, היה רשאי המבוטח להניח כי הבנק יבדוק, יוודא, ויבטיח את קיום הפוליסה במשך כל שנות הביטוח עד פירעון ההלוואה, שהרי האינטרס שלו ראשון במעלה כמוטב בלתי חוזר שהפוליסה תקוים. אינני סבורה, כי במקרה זה נקט הבנק במשנה זהירות. שלוש פעמים חתם המנוח על הוראת קבע, שניים מהם בטרם בוטלה הפוליסה. לא הובא הסבר מניח את הדעת לאי קליטת הוראת הקבע, ואף לאחר אי הקליטה ובשעה שידע הבנק בוודאות על אי כיבוד הוראת הקבע (בתחילת אוגוסט 2004), לא ערך בירור מקיף ומעמיק בנושא אלא שלח מכתב מטעה היוצא מנקודת הנחה שהפוליסה כבר בוטלה.

אני סבורה, שהבנק לא היה ער מספיק לאבחנה ולסיכון של ביטול הפוליסה ועריכת פוליסה חדשה. במצורף למכתב המטעה מיום 16.8.04, שלח הבנק טפסים חדשים לצורך בדיקת אפשרות להצטרף לפוליסת הביטוח של הבנק. הבנק היה צריך להיות ער לסכנת אי קבלה לביטוח חדש, ולשינוי תנאי ביטוח החיים. הבנק התנהל כאילו מדובר בפגם טכני פרוצדורלי שניתן לתיקון של מה בכך. למרבה הצער, מחלתו של המבוטח "טרפה את הקלפים" ושינתה את הנסיבות באופן שלאחר ינואר 2005 כשלו סיכוייו להתקבל לביטוח החיים.

12. אשם תורם:

אכן המנוח היה רשאי להסתמך על מקצועיותו ומיומנותו של הבנק, קל וחומר כשהוא בעל אינטרסים משותפים למבוטח, אך לטעמי המנוח והתובעת תרמו תרומת רשלנות בשתי נקודות מרכזיות.

האחת – טוענת התובעת בתצהירה (סעיף 15), כי רק בדרך מקרה של בדיקת תדפיסי חשבון העו"ש, גילו כי הוראת הקבע חזרה בציון "החזר חיובי טכני", היינו בסביבות חודש מאי יוני 2004. לטענת התובעת (סעיף 18), פנתה לפקידי הבנק ואלה הבטיחו לה כי העניין יוסדר. הפעם הבאה שעסקה בנושא זה, היתה בעקבות מכתב התראה של הראל מיום 2.7.04. היינו

כבר בתחילת יולי 2004, ידעה התובעת וכן בעלה המנוח כי קיימת בעיה אקוטית בקליטת הוראת הקבע של פוליסת ביטוח החיים. המנוח בחר לפנות לסניף הבנק ולחתום על הוראת קבע חדשה, במקום למהר ולשלם את שלושת חודשי הפיגור שהסתכמו אותה עת בפחות מ-300 ₪?!

יתרה מכך, גם לאחר חתימת הוראת הקבע בחודש יולי 2004, לא בדק המנוח ו/או רעייתו עם הראל כי ההוראה אכן נקלטה ובוצעה בפועל. מצב זה של הוראה חדשה היה חשוב שבעתיים נוכח ההתראה באותו מכתב מה-2.7.04, כי בתוך 21 יום הפוליסה תבוטל ללא תשלומי הפרמיה שבפיגור. המנוח ורעייתו נקטו בשאננות ובחוסר זהירות, בייחוד נוכח העובדה שהמנוח כאמור סבל ממחלות כרוניות ומצבו הורע אותה תקופה.

השנייה – גם לאחר שנודע למנוח ורעייתו כי הפוליסה בוטלה בתחילת ספטמבר 2004, לא מיהרו לבקש פוליסה חדשה אלא רק בינואר 2005, לאחר שהשתנו הנסיבות הרפואיות ולמנוח התגלה גידול שנחשד כממאיר בדצמבר 2004. לו היו מקפידים המנוח ורעייתו לחדש את הפוליסה מיידית ובתכוף לאחר מכן, יש להניח שהיו מתקבלים באותם תנאים. אכן, לקוח של בנק רשאי לסמוך על הבנק, שיפעל במקצועיות ויוודא שהוראות הקבע נקלטות ומקוימות, בייחוד כשהוא מודע לתקלה חוזרת ונשנית וניסיונות הביטוח לגבות את הפרמיות החסרות, אך יחד עם זאת "אדם קרוב אצל עצמו" ואחריותו לבדוק מול חב' הביטוח כי הפרמיות שולמו ולשלם לאלתר את הפרמיות החסרות באופן שיוקטן הנזק, היא אחריות שלא נמוגה מול אחריות הבנק אלא קיימת במקביל אליה.

יש לשייך לטעמי לתובעת אשם תורם של 25% מהנזק.

ד. גובה הנזק

1. פוליסת הביטוח על פי הצהרת הבריאות כיסתה סכום מקסימאלי של 400,000 ₪, כך נכתב בסעיף קטן ד':

"הצהרה זו תקפה עד לסכום ביטוח של 400,000 ₪ למבוטח. בכל מקרה אחר יש למלא טופס הצהרת בריאות מורחב".

לא הוכח בפניי, כי המנוח חתם על טופס הצהרת בריאות מורחב ואף לא נטען כך. לפיכך, הסכום המקסימאלי שיכול היה להתקבל אצל המוטב הינו 400,000 ₪ נכון לחודש פברואר 2008. מסכום זה יש לנכות כאמור לעיל אשם תורם של 25%, ולפיכך סכום הנזק הינו סך של 300,000 ₪.

סוף דבר:

אני מקבלת את התביעה באופן שהבנק יחויב ב-75% מהנזק.

הצדדים יערכו חישוב, על פיו יתרת חוב המשכנתא בעת פטירת המנוח תוקטן בסכום של 300,000 ₪ כסכום הנזק לאחר ניכוי אשם תורם.

היתרה, ככל שקיימת יתרה, תמשיך להיות משולמת ע"י התובעת, תוך חישוב מדויק של כל התקבולים שכבר התקבלו על ידה עד היום. ככל שיהא צורך בחתימה על פסיקתא, זו תוגש לחתימתי בתוך 10 ימים מקבלת פסק הדין.

הבנק יישא בהחזר הוצאות התובעת כדלקמן:

בהוצאות העדים, הוצאות התמלול, ובהחזר הוצאות האגרות בתוספת ריבית והצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.