1. במסגרת הסדר טיעון, אשר בגדרו הוגש כתב אישום מתוקן, הודה הנאשם בעובדות המפורטות בו והורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 ושוד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 402(ב) ו – 29(ב) לחוק העונשין.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 6.2.12 קשר הנאשם קשר עם עדן אזרד (להלן: "אזרד") לבצע שוד בתחנת דלק "שעריים" ברחובות (להלן: "תחנת הדלק") ולשם כך, הצטיידו השניים בכובעי גרב, כפפות ואולרים.
3. בתאריך 6.2.12 בסמוך לשעה 01:30 הגיעו השניים לתחנת הדלק, כשהם חבושים בכובעי הגרב, עוטים על ידיהם כפפות וביד כל אחד מהם אולר. השניים ניגשו לשני מתדלקים במקום, כיוונו לעברם את האולרים והורו להם לתת את הכסף. אחד מהמתדלקים חשש מפניהם ומסר לידיהם את תיק העבודה שלו, שהכיל כ – 1,300 ₪. השניים נטלו את התיק ונמלטו מהמקום.
4. על פי הסדר הטיעון, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בן 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. הסנגור עתר לעונש מאסר בן 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, לצד יתר רכיבי הענישה.
5. להשלמת התמונה יצוין, ביחס לנאשם אזרד, כי בית המשפט כיבד את הסדר הטיעון שבין הצדדים וגזר עליו 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שכללו הפעלתם של 20 חודשי מאסר מותנה שהיו תלויים כנגדו. כן הושתו עליו קנס ופיצוי למתלוננים.

על הנאשם

1. הנאשם כבן 20, רווק, שוהה במעצר בית מלא בבית אביו. לנאשם בת זוג, אם לילד מקשר זוגי קודם וכיום מצפים השניים לילד נוסף. בטרם מעצרו, התגורר הנאשם עם בת זוגו ובנה. הנאשם בן להורים גרושים. אביו נכה צה"ל ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי ואמו נישאה בשנית לגבר אשר גורש לאחרונה מישראל בשל היותו שב"ח. שרות המבחן התרשם שמדובר במשפחה בעייתית שתפקודה לקוי וקיימים בה דפוסי אלימות. הנאשם עבר מסגרות חוץ ביתיות שונות, ביניהן פנימיות וגדל בחסך רגשי והעדר תמיכה הורית.
2. הנאשם סיים 8 שנות לימוד. לצבא לא גויס בשל מעורבותו בפלילים. לנאשם שני רישומים פליליים ללא הרשעה מבית משפט לנוער; האחד בגין החזקת סם לצריכה עצמית והשני, בגין איומים ותקיפה סתם. טרם מעצרו עבד הנאשם מספר חודשים בבניית מצבות.
3. הנאשם הציג עצמו בפני שירות המבחן כאדם אחראי ומחושב, שיודע כיצד לכלכל את צעדיו הכלכליים בתבונה, דא עקא מצג זה אינו מתיישב עם החובות הרבים שצבר ואשר לדבריו, בעטיים ביצע את העבירה. הוא אישר, כי עובר לביצוע העבירה הוא נהג בחוסר אחריות, כאשר נמנע מלמצוא עבודה והתדרדר לפת לחם. כתוצאה, חש מתוסכל ובלתי מועיל למשפחתו. לאחר שבקשתו מאביו למתן הלוואה נדחתה, גמלה בלבו החלטה להשיג כסף בכל אמצעי, או אז פנה לגיסו אזרד וביחד ביצעו את העבירה.
4. בפני שרות המבחן הכחיש הנאשם כי איים על הקופאים באמצעות אולר, בניסיון למזער ולטשטש את חלקו בביצוע העבירה, הגם שנטל אחריות לביצועה. שירות המבחן התרשם מנאשם בעל עמדות נוקשות ביחס למחויבותו למשפחתו, שמתקשה להתמודד עם משברים, אז קם חשש להתנהגות פורצת גבולות. מנגד, העריך שירות המבחן כי להליך הפלילי ובעיקר לתקופת מעצרו של הנאשם, משך 3 חודשים, קיימת השפעה מרתיעה ומפחיתת סיכון להישנות העבירות בעתיד, נוכח המצוקה הקשה שחווה, בעטיה נפגש באורח קבוע עם עובד הסוציאלי במעצר. כן ציין, שהנאשם הביע צער על מעשיו ואמפתיה כלפי נפגעי העבירה, כמו גם נכונות לשלם את מחיר מעשיו ואף להיפגש עם הקורבנות, לבקש את סליחתם ולפצותם. הנאשם הביע את שאיפתו להשתקם ולנהל אורח חיים נורמטיבי. הוא שובץ בסדנת הכנה לטיפול קבוצתי, שיתף פעולה ותרם לקבוצה. להתרשמות השירות קיימת אצל הנאשם נזקקות טיפולית גבוהה.
5. שירות המבחן המליץ על שילוב בין ענישה מוחשית, בדמות מאסר בעבודות שירות שיתרום להגברת אחריותו של הנאשם על מעשהו והשלכותיו, לבין צו מבחן משך שנה לצורך השלמת המתווה הטיפולי בשילוב עם צדק מאחה.

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה, עוה"ד דן כהן, הטעים את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, ואת שכיחותה. לא בכדי ניכרת, לדבריו, מגמת החמרה בענישתם של שודדי תחנות דלק, אלא בשל ההסלמה הניכרת בביצוע עבירות אלו. לפיכך, אין בהודיית הנאשם ובהפללת שותפו, אף לא בגילו הצעיר ובנסיבותיו האישיות, כדי להפחית מעונשו ולהעמידו על מאסר שירוצה בעבודות שרות. לשיטת התובע, העונש המומלץ ע"י שרות המבחן חורג במידה ניכרת ממתחם הענישה ויפגע בעיקרון אחידות הענישה, בהינתן העונש שהוטל על שותפו לעבירה ובהתחשב בהערת בית המשפט, לפיה הסדר הטיעון בעניינו של הנאשם אזרד נטה לקולה, יש להחמיר בעונשו של הנאשם, על אף העובדה שלאזרד עבר פלילי מכביד ועונשי מאסר מותנים. אין מקום לפתוח פער כה גדול ומשמעותי בענישה, מה גם שאף עברו הפלילי של הנאשם אינו נקי לחלוטין. התובע הדגיש את הסכנה הנשקפת מהנאשם להתנהגות פורצת גבולות וכן את העובדה, שהלה מזער מחומרת העבירה. בהתחשב בכל השיקולים הללו, עתר התובע להשית על הנאשם עונש מאסר בן 18 חודשים.
2. ב"כ הנאשם, עו"ד אהרון רוזה, גרס מנגד, כי יש להסתפק, במקרה הנדון, בהטלת עונש של עבודות שירות בלבד. הסנגור עמד על גילו הצעיר של הנאשם (בן 19.5 בלבד בעת ביצוע העבירה), הודייתו המידית במשטרה, הפללתו את אזרד ונסיבות חייו הקשות. הסנגור ביקש לאבחן את עניינו של הנאשם מעניינו של אזרד, אשר לחובתו שני מאסרים מותנים שהצטברו ל – 20 חודשים, באופן שהעונש הכולל שהוטל עליו כלל 20 חודשי מאסר מותנה, ללמדך כי בגין העבירה דנן הושתו על אזרד 6 חודשי מאסר בלבד. בהינתן האמור ובהתחשב בתקופת המעצר הארוכה בה שהה הנאשם, גרס הסנגור כי עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שרות הולם את נסיבות המקרה.
3. ב"כ הנאשם הטעים, כי הגם שעסקינן בעבירה חמורה, הרי שאין מדובר בחומרה המצויה ברף העליון של עבירות אלו. הנאשם וחברו איימו על המתלוננים באמצעות האולרים, אולם לא עשו בהם שימוש, כמו גם, לא נהגו בכל אלימות אחרת כלפיהם.
4. הסנגור הטעים את חרטת הנאשם ונכונותו לעבור הליך של צדק מאחה, בגדרו יפצה את המתלוננים בסכום כולל של 5,000 ₪.
5. הסנגור טען כי קיימים בנאשם התנאים המצביעים על סיכויי שיקום גבוהים שמצדיקים הסתפקות בעבודות שירות, כהמלצת שירות המבחן.
6. הסנגור הוסיף, כי הסתפקות בעבודות שירות מתיישבת עם תיקון מס' 113 לחוק העונשין – הבניית שיקול הדעת בענישה, המעמיד את שיקולי השיקום כערך אשר בגינו ניתן לחרוג ממתחם הענישה הנהוג בעבירה.

דיון והכרעה

1. מעשהו של הנאשם חמור ומכוער. בגזר הדין בעניינו של אזרד, שותפו של הנאשם לעבירה, עמדתי על חומרת העבירה שעניינה מעשי שוד של תחנות דלק:

"מעשי שוד של מתדלקי תחנות דלק הפכו לתופעה הפושה בקרבנו ופוגעת באורח קשה בניהולן, בעיקר בשעות לילה מאוחרות. המתדלקים, מרביתם צעירים אשר עושים לפרנסתם, מהווים טרף קל לעבריינים, אשר לעיתים בכוח הזרוע ולעיתים באמצעות נשק חם או קר גורמים למתדלקים להיכנע להם ולמסור לידיהם את כספי התמורה שקיבלו. לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון כלהלן:

'שוד בתחנת דלק בשעות ליל ניתן להשוותו למשל לשוד נהג מונית, שעל חומרתו עמד בית משפט זה לא אחת ולא שתיים ורוב מילים אך למותר; הצד השווה ביניהם הוא הפגיעה במי שנכון לשרת את הציבור לפרנסתו גם באישון לילה והוא חשוף לזדון הזולת. נהג המונית הוא בודד וכך על פי רוב המתדלק הלילי. דרך יחידה שבתי המשפט יכולים לבטא בה את עמדתם הנחרצת כלפי החוטאים בכגון דא ולתרום להגנת המתדלקים היא בענישה' " (ע"פ 9647/09 שור נ' מדינת ישראל).

1. לצד האמור, הענישה לעולם אינדיבידואלית ויש לבחון כל נאשם על פי נסיבותיו. ברי, כי אין לעשות גזירה שווה מעונשו של אזרד, בהינתן עברו הפלילי המכביד והמאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו. זאת ועוד, הנאשם צעיר מאזרד ולא ריצה מעולם עונש מאסר. יש לזקוף אף לזכותו את הודייתו והפללתו את אזרד, את חרטתו הכנה, רצונו להשתלב בהליך טיפולי ונכונותו לפצות את המתלוננים.
2. עם זאת, אין להתעלם מחומרתן של הנסיבות בהן בוצעה העבירה, המלמדות על תכנון, תחכום ותעוזה. מתחם הענישה בעבירות אלו גבוה ועונש מאסר בעבודות שרות מצוי ברף נמוך, מחוץ למתחם.
3. הגם שהנאשם נקט צעדים לשיקומו ויש לברך על כך, אין בכך כדי צידוק לחרוג ממתחם הענישה, הגם שניתן למקם את העונש ברף הנמוך שבו. כך אף ביחס לנסיבותיו האישיות - הגם שאינן מן הקלות, לא מצאתי שיש בהן צידוק לסטות ממתחם הענישה. זאת ועוד, הטלת עבודות שירות על הנאשם תיפער תהום עמוקה בין עונשו של אזרד ותחטא לעיקרון האחידות בענישה.
4. סופו של יום, לאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרה ולקולה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
5. 10 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו.
6. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת רכוש שהיא פשע.
7. קנס בסך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 5 תשלומים שווים ורצופים החל מתאריך 1.7.13.
8. הנאשם יפצה כל אחד מהמתלוננים בסכום של 2,500 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ג, 07 פברואר 2013, במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.