מונחת בפני תביעה בגין נזק רכוש.

הצדדים לתיק:

התובע הינו הבעלים והנהג של רכב מסוג מרצדס מס' רישוי 94-663-71 (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת מס' 1 הינה הבעלים והנהג של רכב מסוג מזדה מס' רישוי 51-685-50 ונתבעת 2 היא המבטחת של רכב זה, בהתאם לפוליסה צד ג' למועד התאונה (להלן: "רכב הנתבעת").

הנתבעת מס' 3 הינה בעלים של רכב מסוג דייהטסו מס' רישוי 82-507-16 (להלן: "רכב דייהטסו") ונתבע מס' 2 הינו הנהג של רכב הדייהטסו בזמן התאונה ואילו מס' 5 הינה המבטחת של רכב הדייהטסו בפוליסת צד ג' למועד התאונה.

התאונה:

התובע טען, כי נסע ביום 4.10.11 בשעה 14.45 או בסמוך לכך, בכביש 70 מכיוון צומת יגור לצומת חסידים.

בהגיעו לצומת חסידים הבחין, כי הרמזור מכיוון נסיעתו דולק באור אדום, עצר את רכבו ותוך כדי עצירה מוחלטת, הבחין בראי האמצעי כי רכב הדייהטסו פוגע ברכב הנתבעת והודף אותו לעבר רכבו בעוצמה שגרמה לנזקים שצוינו בחוות הדעת.

התובע אמר והדגיש, כי נהג הנתבעת לאחר התאונה הודה במעשיו.

הנתבעות 1 ו-2 טענו, כי התאונה ארעה לאחר שרכב הדייהטסו פגע ברכבם מאחור והדף את רכבם לעבר רכב התובע.

נתבעים 3-5 טענו בכתב הגנתם, כי נתבעת 1 פגעה ברכב התובע, ורק לאחר מכן נתבע 4 נהג רכב הדייהטסו פגע קלות מאחור ברכב נתבעת 1, והצטרף לתאונה קיימת ולא הדף כלל ועיקר את רכב הנתבעת לעבר רכב התובע.

הכרעה:

התובע העיד בעצמו וחזר על תיאור התאונה והדגיש בפני כי ראה, עת הסתכל במראה האמצעית ברכבו את רכב הדייהטסו פוגע ברכב הנתבעת, והודף אותו לעבר רכבו, התובע העיד כי היה בקשר עין רציף וראה את התאונה במלואה.

נתבעת מס' 1 חזרה על האמור בגרסתה בכתב ההגנה, וציינה כי רכב הדייהטסו פגע ברכבה והדף אותו לעבר רכב התובע וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים.

נתבע מס' 4 נהג הדייהטסו ציין כי במהלך נסיעה רגילה, לפני הצומת היה פקק שנוצר באופן פתאומי, באותה עת נסע במהירות הנעה בין 70-80 קמ"ש, לחץ על הבלמים בתקווה לעצור אבל לא הספיק לעצור ופגע ברכב הנתבעת.

העד מטעם נתבע מס' 4 לא חזר על האמור ב-נ/3 ולא חזר על הפרטים הנוספים הקיימים ב-נ/3, שגם הם לא בבחינת עובדה אלא בבחינת ספק או לכל היותר מסקנה אך לא עובדה מטעמו.

נתבע מס' 4 ב-נ/3 ציין כי:

"כנראה שהייתה מכה בין שני צדדי ג' מקודם"

זו אינה עובדה זו רק השערה ונתבע זה לא מצא לנכון לחזור ולציין אותה בפני ביהמ"ש.

זאת ועוד, נתבע מס' 4 ציין בהודאתו ב-נ/3 כי:

"... רכב מסוג מרצדס טוען שקבל מכה, אבל אני לא הרגשתי שהדפתי את המזדה למרצדס".

גם אמרה זו לא חזר עליה נתבע 4 כלל ועיקר ולא טען כי הייתה תאונה קיימת והוא הצטרף אליה, כל הדברים שקבלו ביטוי בכתב ההגנה מטעמו בפרט סעיף 6.

לאחר ששמעתי את העדים, אני נותן אמון מוחלט בעדות התובע שהייתה סדורה, מתבססת על קשר עין עם המתרחש באמצעות הראי שברכבו, מדובר בעדות של אדם שממילא זכאי לכספים מכל המעורבים בתאונה ואין לו אינטרס בתוצאות של עדותו.

עדותו הייתה ללא כל אינטרס בשל העובדה, כי שני הנהגים הנוספים המעורבים קיים ביטוח ובכל מקרה הוא יקבל את הפיצוי המגיע לו, תיאור התאונה בכל שלב משלביה, משתלב עם יתר העדויות בנסיבות, עדותו הייתה מהימנה על ביהמ"ש ואני מאמץ אותה במלואה.

כל הטיעונים בדבר סבירות גרסה זו שהייתה נתבעת 5 אין להם רלוונטיות וכן עדותו משתלבת עם עדות נתבעת 1 וגם עם עדות נתבע 4 אשר לא טען כי הייתה קיימת תאונה קודמת בין רכב התובע לרכב הנתבעת ורכב הדייהטסו הצטרף לתאונה קיימת.

האמור בסעיף 6, אינו מבוסס על גרסת הנתבע, ואינו מבוסס כלל על עובדה אלא על השערות שלא הצליחו הנתבעים 3-4 להוכיח.

היקפו של הנזק הינו המדד היחידי לסבירות הגרסה, כאשר לביהמ"ש יש מספיק נתונים שלאורם הוא יכול לבסס את קביעתו על עדות התובע שלא נסתרה אלא קבלה חיזוקים מכל יתר העדים.

על כן, אני מקבל את התביעה ובנסיבות שתוארו ע"י התובע ולפיהם רכב הנתבעים 3-4 (דייהטסו) פגע ברכב הנתבעת 1 וכתוצאה מכך הדף אותו אל עבר רכב התובע.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים 3, 4 ו-5, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,548 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.6.12 ועד התשלום המלא בפועל, כמו כן החזר הוצאות בסך 400 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.