21 מאי 2013

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 4.6.12 אשר קבעה כי למערער אין נכות בתחום הנוירולוגי.

הועדה קבעה למערער בנוסף נכות אורטופדית ונכות נפשית, אלא שעל קביעות אלה אין המערער חולק.

2. אלה העובדות הרלבנטיות –

א. המערער נפגע בעבודה ביום 29.4.04.

ב. ועדה רפואית לעררים מיום 5.12.05 קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 19%.

ג. ביום 1.2.10 פנה המערער בהליך של החמרת מצב.

ד. ועדה רפואית לעררים מיום 5.9.11 קבעה למערער נכות אורטופדית בשיעור 30% בניכוי מצב קודם בשיעור של 15% וכן נכות נפשית בשיעור של 10%.

כן הפעילה את תקנה 15 במלואה.

ה. על החלטה זו הוגש ערעור בתיק בל 30125-10-11.

ו. ביום 29.4.12 ניתן פסק-דין בהסכמה לפיו:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שזו תתייחס במפורט ובמנומק לחווה"ד של פרופ' מירובסקי מיום 17.8.06, לתוצאות בדיקת EMG מיום 24.6.10, וכן לממצאי בדיקתו ע"י הועדה.

הועדה תשקול עמדתה בשנית.

מובהר בזאת כי הערעור הינו אך ורק בתחום הנוירולוגי ואין השגות לגבי יתר הנכויות שנקבעו.

אין צורך בבדיקת המערער פעם נוספת.

המערער וב"כ יוזמנו להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

הועדה תנמק החלטתה".

ז. הועדה מושא הערעור התכנסה מכוחו של פסק-דין זה.

3. לטענת המערער הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. כך, לא התייחסה הועדה לבדיקת ה- EMG הנכונה אשר מצביעה על נזק נוירולוגי אלא לבדיקה אחרת ולא נימקה מדוע הינה מעדיפה בדיקה אחת על פני האחרת וכן לא התייחסה במנומק לחוות הדעת של ד"ר מירובסקי.

הועדה התבצרה בעמדתה ולפיכך מבקש המערער להשיב את עניינו לועדה בהרכב אחר.

4. לטענת המשיב הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין וטענות המערער הן כנגד שיקול דעתה הרפואי.

הועדה מציינת כי הבדיקה הנוירולוגית של המערער הינה בגדר תקין וכי הממצאים הקליניים שנמצאו מבחינה מוטורית ותחושתית אינם תומכים בפגיעה סרוקטורלית גבית או פריפרית יותר אשר יכולה לגרום לירידה תפקודית.

הועדה התייחסה לבדיקת EMG עדכנית מיום 18.9.11 אשר הוצגה על ידי ב"כ המערער והבהירה כי הממצאים אינם מוצאים ביטוי קליני ולכן בפגיעה תפקודית אין להם חשיבות.

כמו כן התייחסה הועדה לחוות הדעת של ד"ר מירובסקי וקבעה שממצאי בדיקתו הקלינית היו שונים משלה.

ההכרעה –

5. במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06).

הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה.

ראו: דב"ע 1318/01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להדחות.

7. בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה הועדה נשוא הערעור, היה על הועדה להתייחס לממצאי בדיקתו של המערער, לחוות דעת ד"ר מירובסקי מטעם המערער ולבדיקת EMG מיום 24.6.10.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הועדה מסבירה ומנמקת את הממצאים הקליניים ומשמעותם, וכן מנמקת את דחיית מסקנות חוות דעתו של ד"ר מירובסקי, כדלהלן:

"הבדיקה הנוירולוגית למעשה בגדר התקין. הממצאים הקליניים שנמצאו הן מבחינה מוטורית (סימן הובר) והן תחושתיים (פיזור אנטומי – חוסר פיזור אנטומי) אינם תומכים בפגיעה סרוקטורלית גבית או פריפרית יותר אשר יכולה לגרום לירידה תפקודית. הממצא ב- EMG מ- 18.9.11 שבוצע ע"י ד"ר אלון והומצא לועדה ע"י בא כוחו מציין גם שינויים קלים של דנרבציה כרונית אך הממצאים האלה אינם בקורלציה קלינית ולכן מבחינתנו בקביעת פגיעה תפקודית אין להם חשיבות תפקודית.

כנ"ל לגבי תוצאות בדיקות ההדמייה שצויינו ע"י ד"ר מירובסקי.

בבדיקה קלינית ד"ר מירובסקי מציין סימנים קלים שלא נמצאו בבדיקה של הועדה הנוכחית ולכן המלצתו לנכות נוירולוגית לפי ס' 32(1)א I לא התקבלה".

8. משמע, הועדה מסבירה כי ממצאי בדיקתה הקלינית אינם מצדיקים הענקת נכות נוירולוגית וכי בשל השוני בין ממצאים אלה לממצאי ד"ר מירובסקי בחוות דעתו, אין היא מקבלת את מסקנות חוות הדעת. אשר לממצאי בדיקת ה- EMG, הועדה מנמקת כי לממצאים אין ביטוי קליני ולפיכך אינם בעלי משמעות בבחינת פגיעה תפקודית.

9. אשר לממצאי בדיקת ה- EMG מיום 24.6.10 – אכן הועדה התייחסה לבדיקת EMG מיום 18.9.11, ולא לזאת שאליה הופנתה.

יחד עם זאת, אין בכך בנסיבות העניין משום פגם ממשי אשר יש בו כדי להצדיק את השבת העניין לועדה.

מדובר בבדיקה מאותו סוג, EMG, אשר הינה עדכנית יותר ואשר הומצאה לוועדה על ידי ב"כ המערער עצמו.

הועדה נימקה את עמדתה לפיה אין מקום לקבוע נכות נוירולוגית בשל היעדר ממצאים ממשיים בבדיקה הקלינית, וזאת על אף הממצאים בבדיקת ה- EMG מיום 18.9.11.

המערער לא הצביע במה שונים הממצאים בבדיקה מיום 24.6.10 לעומת הבדיקה מיום 18.9.11, אותה בחר להמציא לועדה כדי לתמוך בטענותיו, אשר יש בהם כדי לשנות את מסקנת הועדה.

זאת ועוד, הועדה אף התייחסה לממצאי בדיקות הדמיה המוזכרות בחוות הדעת של ד"ר מירובסקי.

10. סוף דבר, משלא נפל פגם בהחלטת הועדה, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"ב סיון תשע"ג, (21 מאי 2013), בהעדר הצדדים.