1. התובע הגיש תביעה לתשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין, פיצוי על עוגמת נפש והתעללות וזכויות נוספות.

2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א. הנתבעת הינה בעלת עסק לשיווק מוצרי הדפסה.

ב. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 1/1/10 ועד לפיטוריו ביום 14/3/12.

ג. התובע פוטר לאלתר, ללא הודעה מוקדמת.

ד. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים, בכפוף למחלוקת לענין גובה הסכום.

3. נדון בטענות התובע כסדרן.

4. פיצוי על אופן הפיטורים

התובע פוטר לאתר שתי ישיבות שימוע ולאחר שזומן לישיבת שימוע שלישית, ליום 7/3/12, אך לא התייצב.

הנתבעת צרפה מכתב שכתב התובע ביום 11/3/12 בו הודיע שהוא מוותר על השימוע השלישי בנימוק:

"מכיוון שנערכו לי 2 שימועים בחודשים האחרונים שבהם הובהרו לי הטענות על עבודתי והתנהגותי".

התובע טען בכתב התביעה ובתצהיר, שמדובר בשימועים "פקטיביים".

לדבריו:

"הכוונה שהוא העלה טענות שאני לקחתי את הקלסר ואז הוא אמר שהוא לא הולך לפטר אותי ושהוא יגרום לי לעזוב ללא פיצויים. ... אחר כך היה עוד שימוע אותו דבר שהוא אמר שהוא רוצה שאעזוב לבד וללא פיצויים".

באשר למכתב שבו ויתר על השימוע השלישי העיד:

"אני הבנתי ששני השימועים היו כדי לגרום לי לעזוב ללא פיצויים. לא היה לי עניין שהוא יגיד לי את זה שוב".

5. די בעדותו זו של התובע כדי להבהיר שקדמו לפיטוריו שתי ישיבת שימוע והזמנה לשימוע שלישי שאליו בחר שלא להגיע.

6. במכתב הזימון לשימוע פורטו מספר סיבות לשימוע, ביניהן העובדה שהתובע נטל לביתו קלסר השייך לבית העסק וכולל חוזים ופרטים אודות לקוחות.

התובע טען שלקח את הקלסר בטעות.

הנתבעת טוענת שלקח במזיד ואף עשה שימוש במידע שנמצא בקלסר, לצורך בית העסק שבו הוא מועסק לאחר שפוטר.

7. לענייננו, די בהודאת התובע כי נטל את הקלסר לביתו, כדי להבהיר כי היתה לנתבעת סיבה לפיטוריו.

לצורך כך אין אנו צריכים להכריע בשאלה האם הקלסר נלקח במזיד או בשוגג. כמו כן אין אנו נדרשים להכריע בטענות שהאחרות שהועלו במכתב הזימון לשימוע, בעניין אופן ההתנהלות של התובע ואופן ביצוע העבודה על ידו.

8. הנסיבות שהביאו לנטילת הקלסר, יפורטו בהמשך הדיון בעניין דמי הודעה מוקדמת.

לעניין עצם הפיטורים, כאמור, משהתובע הודה שנטל לביתו קלסר השייך לנתבעת, ומשזומן לישיבות שימוע קודם לפיטוריו, הרי שאין לקבל את טענתו כי מדובר ב"שימועים פיקטיביים".

9. לאור האמור, יש לדחות את התביעה לפיצוי על פיטורים שלא כדין.

9. פיצוי על עוגמת נפש והתעללות

התובע טען בכתב התביעה שמנהל הנתבעת מר אלי מזרחי קילל אותו, קרא לו בשמות גנאי, העליב אותו בשל היותו אדם דתי וחרדי.

10. מנהל הנתבעת הכחיש את הטענות מכל וכל.

בעדותו אישר שהוא צועק לפעמים אך טען שיש לו 30 עובדים ומעולם לא התבטא כלפיהם או כלפי התובע, כפי שטען התובע.

11. התובע לא הביא ראיה כלשהי לתמוך בטענותיו.

התובע יכול היה לזמן עדים שעבדו איתו על מנת שיתמכו בטענתו. כמו כן יכול היה להציג הקלטה של מנהל הנתבעת.

לא ניתן להסתמך בעניין זה על עדות התובע בלבד, ללא חיזוק כלשהו.

12. לאחר ששמענו את עדות התובע, אנו קובעים שאין די בעדותו כדי לבסס מבחינה ראייתית התנהלות פוגענית מטעם מנהל הנתבעת.

התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

התביעה לפיצוי בגין התעללות ועוגמת נפש, נדחית.

12. דמי הודעה מוקדמת

במכתב הפיטורים הודע לתובע כי פיטוריו יכנסו לתוקף לאלתר, בגלל האירוע של לקיחת קלסר מסמכים.

התובע העיד שהאירוע היה חודשים רבים לפני הפיטורים, בחודש אוגוסט 2011 (בפרוטוקול נכתב אוגוסט 2012 אך הכוונה אוגוסט 2011).

על פי עדות התובע, סיכם עם מנהל הנתבעת בחודש אוגוסט 2011 שיעזוב את העבודה ולכן לקח קלסרים שלו שהיו במקום העבודה.

לדבריו, לקח גם קלסר השייך לנתבעת, בטעות.

לדבריו, החזיר את הקלסר מיד כשהתגלתה הטעות ולא עשה בו כל שימוש.

התובע הסביר שלאחר שסוכם שיעזוב את העבודה, נשאר לעבוד עוד מספר חודשים עד לפיטוריו.

12. הנתבעת אינה מוסרת תאריך שבו אירע אירוע לקיחת הקלסר.

לאור טענתה בדבר שלושה שימועים שנערכו לתובע קודם לפיטוריו, יש להניח שארוע לקיחת הקלסר לא התרחש בסמוך לפיטורי התובע אלא זמן מה קודם לכן.

משלא נמסר מועד מדויק על ידי הנתבעת, אנו קובעים שארוע לקיחת הקלסר היה בחודש אוגוסט 2011, כפי שטוען התובע.

13. הובהר שלאחר אותו אירוע, מאוגוסט 2011 ועד מרץ 2012, התובע המשיך לעבוד באופן סדיר, עד לפיטוריו.

הנתבעת לא ראתה לנכון לפטר את התובע לאלתר בעקבות נטילת הקלסר. הנתבעת בחרה להמתין מספר חודשים, עד לפיטורים.

בנוסף, הנתבעת לא ראתה בארוע נטילת הקלסר כמזכה אותה לפטר את התובע ללא תשלום פיצויי פיטורים. לראיה, בעקבות הפיטורים שילמה לתובע פיצויי פיטורים.

בנסיבות אלה, לטעמנו, לא היתה מניעה להעסיק את התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ולחלופין, לשלם לו חלף הודעה מוקדמת.

14. אנו סבורים שהסיבה לפיטורים כמו גם נסיבות הפיטורים, אינם מצדיקים שלילת הודעה מוקדמת מהתובע.

לאור האמור, התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪ (הוא הסכום שנתבע).

15. הפרש פיצויי פיטורים

הנתבעת צרפה לכתב ההגנה טופס 161 לפיו השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים הוא 9,366 ₪. התובע לא טען ולא הוכיח אחרת. על פי תלושי השכר, שכרו עמד על 6,000 ₪ בצרוף פרמיה בסכום שונה מידי חודש.

לאור האמור, עבור 27 חודשי עבודה זכאי התובע ל- 21,073 ₪.

16. הנתבעת הוכיחה ששחררה לתובע את הכספים שהופקדו לטובתו בחברת הראל, בסך 7,752 ₪.

על פי המסמך שצורף להודעת הנתבעת, סכום זה מעוקל בשל חובות של התובע, אשר אישר את קיומם.

בנוסף, התובע אישר בעדותו שקיבל סך 14,538 ₪ עבור פיצויי פיטורים (כמפורט בנספח לכתב ההגנה).

17. 14,538 ₪ ועוד 7,752 ₪ המופקדים בחברת הראל, מגיעים כדי 22,290 ₪ - סכום הפיצויים שלו זכאי התובע.

18. לאור האמור, התביעה להפרש פיצויי פיטורים נדחית.

19. סכומים שנוכו עבור "קופות עובדים"

בתלושי השכר מופיע ניכוי רשות, מידי חודש, עבור "קופת עובדים" בסך 25 ₪.

הנתבעת לא העלתה טענה בעניין זה.

הנתבעת לא הציגה הסכם עבודה ובו הסכמה של התובע לניכוי האמור.

לפיכך, על הנתבעת להשיב לתובע סך 625 ₪ שנוכו משכרו.

20. השבת סכומים שנוכו בגין העדרויות

התובע מלין על ניכוי 545 ₪ משכר חודש נובמבר 2012 (כנראה נובמבר 2011) ו- 272 ₪ משכר ספטמבר 2010.

הנתבעת מתעלמת מרכיב זה לחלוטין, בכתב ההגנה ובסיכומים.

הנתבעת לא הציגה הסבר לניכוי הסכומים משכרו של התובע, לא הגישה דו"חות נוכחות ולמעשה התעלמה מסוגיה זו כליל.

21. לאור האמור, על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו משכרו, סה"כ 817 ₪.

22. פדיון חופש

התובע אישר שקיבל את כל תלושי השכר.

בתלושי השכר נערך רישום של ימי חופשה (בחודש 6/11 ניצל 1.5 ימי חופש, בחודש 12/11 ניצל 1 ימי חופש ועוד).

23. התובע צירף לתצהירו את תלושי השכר. תלוש 8/11 לא צורף. בתלוש 7/11 נרשמה יתרת חופשה של 1.83 ימים ובחודש 9/11 יתרת חופשה שלילית 1 -.

משלא צורף תלוש 8/11, יש להניח, כטענת הנתבעת, שהתובע ניצל ימי חופש בחודש אוגוסט.

לפיכך, בתום יחסי עובד ומעביד לא נותרו עוד ימי חופשה לפדיון.

התביעה לפדיון חופש נדחית.

24. יתרת עמלות

התובע טוען לזכאות להפרש עמלה בסך 307 ₪.

להוכחת טענתו צירף את נספח ה', טבלה בה מפורטים שמות לקוחות ועסקאות.

הנתבעת לא התייחסה לפירוט זה ולא הציגה פירוט נגדי מטעמה.

התובע לא נחקר בסוגיה זו. בסיכומי הנתבעת לא התייחסה כלל לרכיב תביעה זה.

25. בהעדר ראיה לסתור, מתקבלת טענת התובע.

הנתבעת תשלם לתובע סך 307 ₪ בגין הפרש עמלות.

26. הפרשות לגמל

התובע טוען שהנתבעת החלה להפריש כספים לקופ"ג, מחודש אוגוסט 2011.

מתלושי השכר עולה שבחודש 7/11 הופרש סך 465 ₪ חלק העובד לחברת הראל ומחודש 9/11 הופרש סך 465 ₪ (חלק עובד) לחברת מנורה מבטחים.

כאמור, תלוש אוגוסט 2011 לא צורף.

27. הנתבעת לא הסבירה מדוע לא הפרישה עבור התובע לפנסיה מתחילת עבודתו בחודש ינואר 2010 או בחלוף שישה חודשי עבודה, מחודש יולי 2010.

28. על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 465 ₪ לחודש, עבור התקופה 7/10 עד 6/11, (12 חודשים) סה"כ 5,580 ₪.

29. ניכוי דו"ח תנועה מהשכר

התובע מלין על ניכוי סך 250 ₪ משכרו לחודש מרץ 2012 (השכר האחרון).

לטענתו, בתקופת העבודה האחרונה אילצה אותו הנתבעת לבצע שליחויות ללקוחות, למסירת טונרים שרכשו. לטענתו, בשל מצוקת חניה אצל הלקוחות, דרש שהנתבעת תסדיר עבורו את נושא החניה ובתגובה נאמר לו שיחנה היכן שיוכל ואם יחוייב בקנס – תשלם אותו הנתבעת.

30. אף בסוגיה זו אין כל התייחסות מטעם הנתבעת, לא בכתב ההגנה ולא בתצהיר.

31. הנתבעת לא הציגה הסכם בכתב, בחתימת התובע, המאשר לנכות משכרו דו"חות חניה שקיבל במהלך ביצוע העבודה.

אמנם הקיזוז בוצע מהשכר האחרון, ואולם על מנת לבצע את הקיזוז, על הנתבעת להראות שהתובע הסכים לשאת בדו"חות חניה שהתקבלו במהלך ביצוע העבודה.

32. בהעדר ראיות בעניין זה, על הנתבעת להשיב לתובע סך 250 ₪ שקוזזו משכרו.

33. סוף דבר

התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע:

א. דמי הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪.

ב. החזר ניכוי בגין "קופת עובדים" בסך 625 ₪.

ג. השבת סכומים שנוכו בגין העדרויות בסך 817 ₪.

ד. הפרש עמלות בסך 307 ₪.

ה. הפרשי לגמל בסך 5,580 ₪.

ו. החזר ניכוי עבוד דו"ח תנועה בסך 250 ₪.

ז. הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין הסכומים הנ"ל, מיום 1/4/12 ועד לתשלום בפועל.

34. כל יתר רכיבי התביעה נדחים.

35. בשים לב לרכיבי התביעה אל מול הסכומים שנפסקו בפסק הדין, לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט.

אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 12/3/15 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.