לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן

נציג ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור

החלטה

1. התובע, יליד 1987, מבקש להכיר בפגימה בגבו כ"פגיעה בעבודה".

הפלוגתא אשר נוסחה בישיבת הקד"מ היא האם ארע לתובע אירוע תאונתי ביום 2.11.11 או בסמוך. אם כן – אם קיים קשר סיבתי בין האירוע ובין המחלה בגב.

2. מטעם התובע נשמעו עדויות התובע, אמו ומעבידו – מר ליאור גבאי.

איננו מייחסים משקל רב לעדותו של מר גבאי, מעסיקו של התובע, באשר ניכר היה שהוא מעריך את התובע ומבקש מאד לעזור לו בהליך, ברם הוא כלל לא היה במקום כאשר הגב "נתפס", אלא הוא קיבל את ההודעה על שארע באותו יום מהתובע עצמו.

גם לעדות אמו של התובע לא מצאנו לייחס משקל רב, הן מעצם קרבתה לתובע, ההופכת אותה לעד המעוניין בתוצאת ההליך, והן מאחר שלא היתה במקום העבודה, אלא ראתה את התובע בביתו.

על כן, למעשה, העדות המרכזית היא עדותו של התובע.

3. מהעדויות עולה התמונה העובדתית הבאה:

א. התובע עבד בחברת ג. החזקות בע"מ מיום 14.11.10, שהיא חברה לציוד כיבוי אש וגילוי אש. תפקידו בחברה היה מתקין מערכות גילוי אש, אשר הותקנו בבניינים חדשים במהלך בנייתם.

ב. על פי רוב, התובע ביצע את עבודתו בסיוע עובד נוסף. לעיתים ביצע את העבודה לבדו.

ג. בנוסף ודרך כלל, בבניינים בהם התובע התקין את המערכות, המעליות הפנימיות לא עבדו והעליה אל הקומות הגבוהות נעשתה במעלית חיצונית, המשמשת את הפועלים במקום.

ד. ביום 2.11.11 התובע הגיע לעבודה בבניין בבניה בגני תקווה. באותו יום התובע עבד לבדו והמעלית החיצונית לא עבדה. מסיבה זו, התובע עלה במדרגות הבניין, כשהוא נושא לבדו את כל הציוד הדרוש לו לעבודה: צופרים, גלאים, סולם, ארגז כלים, פטישון חציבה ומברגה, שמשקלם המצטבר עלה על 20 ק"ג.

ה. בעת שהתובע עלה בין קומות 4 ל – 5, תוך שהוא נושא את הציוד, הוא חש כאב עז וחד בגב התחתון – "הגב נתפס".

ו. לא היה ארוע של חבלה או מכה שקדמו לתחושה שהגב "נתפס" (עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 9-12, עמוד 7, שורות 31-33); נ/3).

4. לטענת הנתבע, גם אם גרסת התובע תתקבל, דין התביעה להדחות באשר אף לשיטת התובע, הוא לא החליק ולא מעד. כלומר לא היה אירוע תאונתי. הנתבע הפנה לכך שעל פי גרסת התובע, הוא עלה במדרגות ופעולה זו אינה נחשבת כאירוע תאונתי.

הנתבע הוסיף וטען לגבי סתירות בין עדויות התובע לעומת עדויות אמו ומעבידו.

בנוסף, אין בתיעוד הרפואי אזכור לארוע בעבודה, אלא בשלב מאוחר יותר, לאחר שהתברר שככל הנראה קיים נזק משמעותי.

5. בהתחשב במשקל הנמוך שאנו מייחסים לעדיו הנוספים של התובע, איננו סבורים שהסתירות בין העדויות מהוות סיבה שלא לקבל את עדותו של התובע, שהיתה עדות מהימנה, גם אם עדות יחידה. לאור התרשמותנו מעדות התובע והעובדה שהיא דומה לגרסה שמסר לנתבע (נ/4), לפני שפנה לקבלת סיוע משפטי, אנו מקבלים את גרסתו, כפי שפורטה בסעיף 2 לעיל.

6. אשר לתיעוד הרפואי, צודק הנתבע כי רק בחודש מרץ 2012, לאחר שנמסר לתובע כי ייתכן ויידרש לניתוח, מסר שמדובר בפגיעה בעבודה (ר' נ/3 וכן רישום מיום 26.3.12 בתיקו של התובע אצל ד"ר שואב, צורף לתצהיר התובע). ואולם מאחר שמדובר ב"אנמנזה שותקת" ולא ברישום גרסה שיש בה לסתור את גרסת התובע, איננו סבורים כי יש בכך להביא למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

בהקשר זה נזכיר כי על פי הפסיקה, "האנמנזה שלעצמה אין די בה בכדי להכריע את גורל התביעה, וכי היא ראייה אחת מתוך מכלול הראיות שבפני בית הדין." (עב"ל (ארצי) 696/08 ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, 10.12.09).

לאור גילו הצעיר של התובע, אנו סבורים שאין לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שלא ציין בפני רופאיו כי תחילת הכאבים בעבודה. זאת במיוחד כאשר התובע לא הכחיש שאין מדובר בחבלה או בנפילה בעבודה וכך אף מסר לרופאיו.

7. אשר לנ/2 – רישום מפי אמו של התובע שבנה נפל בעבודה – מאחר שמדובר בדברים שנרשמו מפי האם ולא מפי התובע עצמו, איננו סבורים שיש לתת לרישום זה משקל, לאחר ששמענו את עדות התובע והתרשמנו ממנה באופן בלתי אמצעי. מעבר לכך, מדובר ברישום בודד שאין בו לשנות את המסקנה לגבי ארועי יום 2.11.11.

8. לאור הקביעות העובדתיות אשר פורטו לעיל, יש לבחון האם די בהן על מנת לקבוע כי מדובר בפגיעה בעבודה.

הלכה פסוקה היא, כי "ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד." (דב"ע נא/0-205 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222 (1992)). עוד נפסק כי "ברוב המכריע של המקרים, די בכך שהנפגע יביא 'ראשית ראיה' אמינה שתקשור את הפגיעה בגבו עם עבודתו כדי שתפעל לטובתו חזקת הסיבתיות לפי סעיף 39 (רישא או סיפא) והמקרה יוכר כתאונת עבודה" (דב"ע נא/0-218 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545 (1992)).

בנוסף, "על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, (... על) המבוטח יוכיח שהיו מאמץ בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור את כבאי הגב להופעתם, כדוגמת הרמת משא כבד מזה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה (עב"ל (ארצי) 338/96 המוסד לביטוח לאומי - עובדיה, פד"ע לו 229-230 (1996)).

9. בעניינו של התובע, הוכח כי התובע עלה במדרגות בעת שנשא את כל הציוד לעבודה, שהיה במשקל של למעלה מ – 20 ק"ג, וזאת בשונה מעבודתו הרגילה בה ביצע את העבודה יחד עם עובד נוסף, שמן הסתם היה שותף להרמת הציוד. אמנם עליה במדרגות אינה מוכרת כאירוע תאונתי, ברם הרמת משא כבד מזה שהמבוטח רגיל להרים, הוכרה כאירוע תאונתי ומשום כך יש לקבל את התביעה ולהורות על מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי.

10. ניתנת לנתבע ארכה בת 10 ימים מקבלת החלטה זו להגשת בקשה להזמנת חומר רפואי.

כמו כן, ניתנת לתובע ארכה בת 45 להמציא חומר רפואי נוסף לזה שצורף לתצהיר התובע.

11. החלטה על מינוי המומחה/ היועץ הרפואי תנתן לאחר קבלת החומר הרפואי.

12. עיון – 15.12.13.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, (02 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים.