המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה על סכום קצוב.

כתב התביעה עניינו ביתרת חוב עפ"י כרטסת המשיבה.

עפ"י המפורט בכתב התביעה בשנת 2011 הזמינה המבקשת סחורה מן המשיבה.

הסחורה סופקה, בתמורה מסרה המבקשת למשיבה שיק ע"ס 59,578₪ אשר לגביו נתנה המבקשת הוראת ביטול.

יתרת החוב עפ"י נתוני המשיבה נמוכה מסכום השיק ועמדה על 46,865₪, עובר להגשת התובענה.

התנגדות המבקשת מציינת, כי 20 יום לפני הגשת התביעה לביצוע בלשכת ההוצל"פ הגישה המבקשת כנגד המשיבה תביעה כספית הנדונה בבימ"ש זה (4485-04-12) ועובדה זו לא מצאה ביטוי בכתב התביעה בתיק ההוצל"פ.

בזה האופן מציינת המבקשת, נוצרה התדיינות מיותרת החושפת את הצדדים להכרעות סותרות.

זו גם הסיבה בעטיה עותרת המבקשת לסילוקה של התביעה על הסף בהיותה מיותרת לשיטתה.

עוד מציינת המבקשת, כי אין כל קשר בין השיק הנזכר בכתב התביעה לבין החיובים עפ"י הכרטסת המצורפת לכתב התביעה.

לשיטת המשיבה, עפ"י סעיף 4 לכתב התביעה השיק נמסר בתמורה לסחורה שסופקה למבקשת.

לשיטת המבקשת, השיק הנ"ל אינו אלא אחד משניים שנמשכו בגין סחורה שלא סופקה במסגרת הסכם שנכרת בין הצדדים.

המבקשת מפרטת בהתנגדותה טענת קיזוז בסכום העולה על סכום התביעה בשל נזקים שנגרמו למבקשת בעטיה של המשיבה, אשר הפרה עמה הסכם כנטען בהתנגדות.

ביום 11/10/2012 התקיים בפני דיון בהתנגדות.

מר עתאמנה פואז, עמד לחקירה נגדית על תצהירו ואישר חתימתו על תעודת משלוח הקשורה בחשבונית (נספח ב' של כתב התביעה).

כמו כן, אישר כי קיבל את המוצרים הנזכרים בתעודת המשלוח ובחשבונית.

כאשר נשאל האם שולם בעבורם, השיב בחיוב, וזאת באמצעות שני שקים.

כאשר נשאל, אם ביטל שקים בגין סחורה שהזמין וקיבל, השיב, כי ביטל את שני השקים השייכים בשל כך שחלק ניכר מההזמנה לא סופק.

ביחס לחלק שכן סופק השיב המצהיר בחיוב, היינו, כי קיבל את החלק השייך, אולם, נאלץ לפנות לספקים אחרים, על מנת להקטין את נזקי המבקשת.

המצהיר העיד, כי הייתה עסקה אחת בנמצא בעטיה נמסרו שני שקים כל אחד ע"ס כ 59,000 ₪ ולא נעשתה עסקה נפרדת ביחס לסחורה שסופקה בפועל.

העד אישר, כי המשיבה סירבה להתקין מדרגות בניגוד, כי אינן עומדות בתקן ישראלי, כעולה ממכתב ששלחו למבקשת ועל כן, נתבקשה המשיבה לספק את המדרגות מבלי להתקינם.

חלק נכבד מהדיון עסק באותם מדרגות, בהתחשבנות סביב עלותן (קיזוז) בהוצאות שנטען ע"י המבקשת שנגרמו בשל עיכוב באספקת המדרגות והתקנן ע"י אחר, זולת המשיבה.

סיכומי המבקשת שבים על הנטען בבקשה, היינו, להפרת הסכם ע"י המשיבה אשר הסבה על המבקשת נזק העולה על סכום התביעה וכי בפי המבקשת הייתה ועודה טענת הגנה בדמות הנזקים שגרמה לה המשיבה מאותה עסקה שלא הושלמה ובגינה נמסר למשיבה תשלום.

סיכומי המשיבה מציינים, כי המבקשת לא שילמה תמורה עבור חלק מן הסחורה (גרנית פורצלן) וביחס לחלק זה לא היו כל טענות למבקשת וטענת הקיזוז נולדה בהקשר אחר בפרויקט שהוזמן ע"י חברה אחרת, זולת המשיבה.

עוד סבורה המשיבה, כי המבקשת מוליכה בטענת הקיזוז לעבר סירובה לספק לה סחורה והתקנת מדרגות, שעה שלמשיבה לא הייתה כל חובה לספקם.

המשיבה סבורה, כי סירובה לספק מדרגות היה לגיטימי נוכח היותם בלתי בטיחותיות ועל כן גם בלתי חוקתיות.

תשובת המבקשת לסיכומי המשיבה מתייחסות גם לדרישות התקן ומציינות, כי אין כלל תקן ישראלי למדרגות אלא אך דרישות של דיני התכנון והבניה ומכאן שאספקת המדרגות מספק לקבלן מנתק את אחריות הספק לכל אשר יעשה במדרגות שסיפק.

בחנתי את מכלול הכתבים וכן מצאתי לנכון לראות היכן תלויה ועומדת ההתדיינות בין הצדדים כאן בתיק הנזכר בהתנגדות (4485-04-12).

בתיק הנ"ל ניתן פס"ד אשר בוטל לימים ואף הוגש כתב הגנה ע"י המשיבה כאן והנתבעת שם.

עיון בתיק מגלה, כי אכן המסכת העובדתית בין שני התיקים השייכים היא אותה מסכת ולמצער,

גוונים שונים של אותה מסכת.

מן הראוי ולו למען יעילות הדיונית, כי ההתדיינות בין שני צדדים באותה מסכת תתקיים בפני אותו מותב.

יחד עם זאת, יאמר, לא הייתה כל מניעה חוקית מבעד המשיבה מפתיחת התובענה בלשכת ההוצל"פ ואינני סבור, כי יש לזקוף זאת לחובתה.

בנסיבות אלו, טוב יעשו הצדדים או מי מהם, אם יעתרו בבקשה מתאימה לאיחוד הדיון בשני התיקים, שכן הרשות להתגונן נתונה למבקשת בתיק זה, באשר הגנתה הלכאורית קיימת גם לאחר הדיון שנערך כנסקר לעיל.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.

נתונה למבקשת הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (נמוך מ- 75,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר.

החלטה זו תועבר למנ"ת, על מנת שייקבע דיון בפני מותב.

בהחלטת המנ"ת, יינתנו הוראות מתאימות לקראת הדיון, בהתחשב בטיב ההליך ובסוגו.

ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ג, 08 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.