מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

1. בפני תביעה כספית לתשלום סכום כולל של 62,640 ₪.
2. לטענת התובע, שמואל אהרון מרקיש (להלן- "התובע") הוא מתווך מורשה במקרקעין. ביום 28.2.2011 חתם הנתבע, יצחק דרבי (להלן- "הנתבע") במשרד התובע על הזמנת שירותי תיווך במסגרתה התחייב לשלם 2% + מע"מ ממחיר עסקה שתתבצע בתיווכו של התובע. התובע הציג בפני הנתבע משק מס' 27 ביישוב שדמות דבורה (להלן- "המשק"), לאחר משא ומתן מול המוכרים, נכרת זיכרון דברים למכירת המשק. סכום המכירה עמד על 2,700,000 ₪ ומכאן כי הנתבע חייב לתובע דמי תיווך בסך של 62,640 ₪. התובע טוען כי המוכרים שילמו לו את חלקם בדמי התיווך ביחס דומה, סך של 62,640 ₪ ואילו הנתבע סירב לשלם את דמי התיווך בטענות סרק.
3. לטענת הנתבע, הוא ואשתו הינם תושבי אילת אשר ביקשו לרכוש משק בשדמות דבורה. התובע הציג עצמו כמי שמסוגל להביא לכריתת עסקה לרכישת המשק. ברם, לאחר משא ומתן ארוך שנוהל ישירות בין התובע למוכרים נכרת ביום 21.3.2011 זיכרון דברים בין הצדדים וזאת בתיאום עם התובע. בעת הפגישה התגלה לנתבע כי סכום העסקה המבוקש הינו 2,700,000 ₪ ישולם באופן הבא: 2,400,000 ש"ח יירשמו בהסכם בין הצדדים וישולמו כדין ואילו 300,000 ₪ לא יירשמו בהסכם וישולמו ללא ביטוי בהסכם. נוכח דרישה זו של המוכרים סירב הנתבע להתקשר בעסקה. ואז, התובע ניסח הסכם חדש זאת על מנת להבטיח את שכר טרחתו ושכנע את הצדדים לחתום עליו, בכך פעל התובע בניגוד לסעיף 12 בחוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו-1996 (להלן- "חוק המתווכים") שכן אסור למתווך לערוך מסמך הנושא אופי משפטי. לאחר החתימה על זיכרון הדברים, חזרו בהם המוכרים מהעסקה והנתבע נאלץ לפנות לבית המשפט על מנת להביא לאכיפת ההסכם. עוד טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי לשכר הטרחה הנטען אף בהתאם להוראות סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 (להלן- "חוק לשכת עורכי הדין") שכן רק עורך דין זכאי לתמורה בגין שירותים משפטיים. עוד נטען על ידי הנתבע כי הוא זכאי לקזז מכל סכום המגיע לתובע את הוצאותיו בגין ההליך המשפטי שנאלץ לנהל בקשר עם אכיפת זיכרון הדברים סך כולל של 48,280 ₪.
4. ביום 26.6.2014 התקיים בפני דיון. מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן סוכן נדל"ן במשרד התובע מר עמיר תורג'מן (להלן- "עובד התובע"). מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון:

1. מבחינת טענות הצדדים ומכלול העדויות עולה כי יריעת המחלוקת מתמצת בשאלת זכאותו של התובע לקבלת דמי תיווך. לטענת הנתבע בשל מעשים בלתי חוקיים אין זכאי התובע לשכר טרחתו. משכך, אתייחס עתה לטענות הנתבע כדלקמן:

(א) סעיף 12 לחוק המתווכים.

(ב) סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין.

(ג) זכות הנתבע לקיזוז כל סכום המגיע לתובע.

1. חוק המתווכים

הנתבע טוען לתחולתו של הוראות סעיף 12 לחוק המתווכים. זו לשון הסעיף-

"מתווך במקרקעין לא יערוך ולא יסייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין ולא ייצג לקוח במשא-ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה; מתווך המפר הוראת סעיף זה לא יהיה זכאי לדמי תיווך. הוראה זו אינה באה לפגוע בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961."

סעיף זה קובע, בלשון ברורה, כי מתווך אשר ערך או סייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך.

1. לטענת הנתבע, התובע סייע לערוך את זיכרון הדברים, שהינו מסמך בעל אופי משפטי ונגע לעסקה בין הנתבע למוכרים של המשק וכן, במהלך המשא ומתן בין הצדדים, התובע העלה את האפשרות לא להכליל חלק מן התמורה בהסכם המכר בין הצדדים. זאת תוך שהוא מציע לצדדים למכור את הצימרים כשהם מפורקים כדי שייחשבו מיטלטלין ואז הצעת המוכרים - לתשלום התמורה בגין הנכס בחלקה באופן מוצהר ובעל ביטוי בהסכם, בסך של 2,400,000 ₪ ועוד תמורה נוספת בסך של 300,000 ₪ ללא ביטוי בהסכם וזאת בגין הצימרים הקיימים - תוכל לצאת אל הפועל. התובע מודה כי הוא זה שהציע את הרעיון לעיל אך לטענתו הוא הפנה את הצדדים לעוה"ד אייקו פרי וכן לרואה חשבון על מנת לבחון יישומו (ראו והשוו ת/2 סע' 7 - 9). התובע טען בנוסף כי בפגישה נוספת שהתקיימה בין התובע, הנתבע והמוכרים, חזרו המוכרים על דרישתם שחלק מן התמורה לא תיכלל בהסכם בין הצדדים, אז התובע הודיע כי הצדדים "מתעסקים באש" וכי הוא עוזב את החדר ואינו מעוניין ליטול חלק במעשה מעין זה (ת/2 סע' 11 - 12) כן טען התובע כי כשהוא שב לחדר הוא ראה את הצדדים כשהם כבר מצלמים מסמכים ובסופו של יום כאשר הצדדים חתמו על זיכרון הדברים הוא דרש מהם לחתום עליו כי הוא לא נטל חלק בזיכרון דברים זה ובניסוחו (ת/2 סע' 13).

ללמדך, התובע בטענותיו מנסה להרחיק עצמו מן טענת הנתבע כאילו הוא נטל חלק בניסוח מסמך משפטי. תימוכין לעמדה זו של התובע ניתן למצוא במסמך המשפטי נשוא המחלוקת בין הצדדים, הוא זיכרון הדברים. שכן, בזיכרון הדברים נכתב בכתב יד: "אין למתווך מרקיש שמואל כל יד בניסוח מסמך זה או בניסוח כל נספח אחר..." (ת/2) מדובר במסמך בכתב אשר נכתב בזמן אמת ובנוכחות התובע, הנתבע וכן המוכרים, יודגש כבר עתה כי לא הוכח בפני בית המשפט ולו ספק מזערי במהימנותו של מסמך זה. עוד בהקשר זה אציין כי התובע טוען שזיכרון הדברים היה מסמך שנערך על ידי הנתבע מבעוד מועד (ת/2 סע' 11) התובע העיד באופן דומה בבית המשפט (פרוטוקול הדיון עמ' 4 ש' 14 - 15) כן העיד כי היה לו חשד בעת החתימה על זיכרון הדברים כי הצדדים "יפילו עליו תיק", כלשונו, ולכן ביקש שהצדדים יחתמו שאין לתובע כל חלק בניסוח זיכרון הדברים (שם עמ' 6 ש' 1 - 3).

מנגד, הנתבע העיד כי הוא הגיע עם זיכרון דברים אחר מהבית וכי נעשו בזיכרון הדברים תיקונים (שם עמ' 7 ש' 19 - 24). עיון בזיכרון הדברים "המקורי" אותו הודה הנתבע כי הביא עימו מהבית, לבין זיכרון הדברים "המתוקן", זה שהוצג בבית המשפט וסומן ת/2 מלמד כי בזיכרון הדברים המקורי התמורה הייתה בסך של 2,700,000 ₪ כאשר 300,000 ₪ מתוך סכום זה ישולם במזומן ואילו בזיכרון הדברים המתוקן הושמטה כל התייחסות לתמורה בגובה של 300,000 ₪ ונכתב בו כי התמורה הינה 2,400,000 ₪ בלבד (ראו והשוו נספחים ב' ו-ג' בבקשת רשות להתגונן). בחינת ההבדלים בניסוח שני המסמכים האמורים וכן טענות הצדדים מלמדת כי מדובר בגמירות דעת בין הנתבע לבין המוכרים לגבי אי התייחסות לתמורה הנוספת בסך של 300,000 ₪ על גבי זיכרון הדברים. אין כל מסקנה העולה ממכלול הראיות כאילו התובע ערך את זיכרון הדברים והדבר אף מנוגד למסמך בכתב אשר מהימנותו לא הוטלה בספק, שכן על גבי זיכרון הדברים נכתב מפורשות שאין לתובע כל חלק בניסוחו.

אוסיף ואציין כי אף בעובדה לפיה היה רעיון מאת התובע להפריד את המיטלטלין מן המקרקעין על מנת להימנע מצורך בדיווח על מלוא העסקה (ת/2 סע' 9) אין כדי לשנות מקביעתי זו. רעיון זה אינו בגדר ניסוח זיכרון הדברים ואף עולה ממכלול הראיות כי הנתבע והמוכרים הם אלו שבחרו לנסות ולחלק את התמורה בגין המשק ולא לתת ביטוי למלוא התמורה. כך אף מעדות הנתבע עלה כי הוא הגיע עם הסך של 300,000 ₪ בהמחאה מראש לפגישה בה נחתם זיכרון הדברים (פרוטוקול הדיון עמ' 8 ש' 9 - 16) עוד אציין כי יש דבר מה בכך שמבחינה כלכלית, קבלת טענת הנתבע פירושה כי התובע ויתר על חלק מן העמלה המגיעה לו, שכן בהסכמה לכך שסך של 300,000 ₪ לא ימצאו ביטוי בהסכם יש כדי למנוע ממנו את שכר הטרחה אשר היה מגיע לו אילו היה מוצא ביטוי הסך של 300,000 ₪ בזיכרון הדברים, לא סביר שאדם יוותר על שכר המגיע לו בגין עמלו. לכל היותר, כל שביצע התובע הייתה פעולה טכנית לאחר שהנתבע והמוכר גמרו אומר בינם לבין עצמם בקשר לתמורה וביטויה בזיכרון הדברים, בין אם מחק בטיפקס או סייע בצילום המסמכים אין בכך כדי לקבוע שהתובע עבר על הוראות סעיף 12 בחוק המתווכים באופן שישלול ממנו את זכאותו לשכר טרחתו כמתווך.

תימוכין נוספים לקביעותי לעיל זו ניתן למצוא בתמליל שיחה שנערכה בין בעלי הדין ואשר סומנה הקלטה 006 במסגרת תצהיר התובע (הוגש לתיק בית המשפט ביום 15.1.2013), בשיחה זו מאשר הנתבע כי הוא הגיע עם זיכרון הדברים ערוך מהבית וכי התובע לא שינה דבר (הקלטה 006 עמ' 1 ש' 16 - 17), בהמשך השיחה עלה כי הנתבע מציב לתובע את האפשרות לקבל את ההצעה לפשרה או שתעלה נגדו הטענה כי הוא ערך את זיכרון הדברים ולכן לא יהא זכאי לתמורה (ראו הקלטה 006). בשיחה אחרת הודה אחד המוכרים כי ברגע שהנתבע והמוכרים דיברו על התמורה התובע עזב את החדר (הקלטה אשר סומנה ת/23 בתצהיר התובע מיום 15.1.2013). עוד צורפו לתצהיר התובע מיום 15.1.2013 העתקי תכתובות בינו לבין עו"ד אייקו פרי ואלו עסקו בעניין עריכת ההסכם למכירת הצימרים (ראו והשוו ת/20 - ת/22 בתצהיר התובע מיום 15.1.2013) מסמכים אלו מחזקים את קביעותי לעיל בדבר העדר תחולה להוראות סעיף 12 לחוק המתווכים בנסיבות המקרה דנן.

1. סעיף 98(א) לחוק לשכת עורכי הדין

סעיף זה מורה כדלקמן-

"לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין."

משנמצא לעיל בפסק הדין כי התובע לא נטל חלק בניסוח מסמכים בעלי אופי משפטי ולמעשה לא נתן שירות שנתייחד לעורכי דין, הרי שאין כל מקום לתחולת סעיף 98(א) לחוק לשכת עורכי הדין. התביעה דנן עוסקת בתביעה לתשלום דמי תיווך, שירות אשר לא נמצא פגם כזה שישלול את זכאות התובע לקבלם. עוד הוכח שהתובע פנה לעו"ד אייקו פרי בעניינים המשפטיים הנוגעים לצימרים וכן הוכח כי התובע לא ניסח את זיכרון הדברים. משכך, כאמור, אין תחולה להוראות סעיף זה וטענת הנתבע בהקשר עימו נדחית במלואה.

1. זכות הנתבע לקיזוז כל סכום המגיע לתובע

נוכח קביעותי לעיל הרי שאין הנתבע זכאי לקזז שום סכום מהסכומים הנתבעים על ידו. יתר על כן, הנתבע כלל לא עמד בנטל להוכיח זכאותו לכך. התובע לא היה זה שניסח את זיכרון הדברים אלא הנתבע ניסח, נמצא כי לתובע אין חלק בניסוח זיכרון הדברים כמות שהוא נוסח ונכרת. זאת ועוד, לא הוכח כי לתובע קיים ולו חלק לכאורי בסכסוך המשפטי שאירע בין הנתבע למוכרים. משכך דין טענה זו של הנתבע להידחות במלואה ודי בדברים האמורים כדי להביא למסקנה זו.

1. טרם סיום ולמעלה מן הנדרש יובהר כי למעשה לא עלתה שאלת זכאותו של התובע לשכר טרחתו בהתאם לכללים הטבועים בהוראות סעיף 14 לחוק המתווכים אשר קובע שלושה תנאים: (א) קיומו של רישיון תיווך; (ב) עמידה בהוראות סעיף 9 לחוק המתווכים ולרבות החתמת הלקוח על הזמנה בכתב ו-; (ג) המתווך היה הגורם היעיל. בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי, ולמעשה לא היה כל ספק ולו לכאורי, כי התובע היה הגורם היעיל לעסקה בין הנתבע למוכרים, היה בעל רישיון תיווך וכי עמד התובע בהוראות סעיף 9 לחוק המתווכים וכן הוצגה בפני בית המשפט הזמנה בכתב מאת הנתבע לתובע לקבלת שירותי תיווך. משכך הרי שאין כל מקום למנוע מהתובע את שכר טרחתו. שכר הטרחה יהא בשיעור הנתבע על ידי התובע שכן שוכנעתי וכבר נפסק שאכן התמורה האמיתית בגין העסקה עמדה על 2,700,000 ₪.

סיכום:

1. התביעה מתקבלת.
2. הנתבע ישלם לתובע את הסך של 62,640 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
3. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 8,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
4. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.