1. בפניי בקשת התובע לתיקון כתב תביעתו באופן שלכתב התביעה המקורי יתווסף אחרי סעיף 25 הסעיף הבא: "בית המשפט הנכבד מתבקש להורות לנתבעת בצו עשה לתקן את כל הליקויים כמפורט בחוות הדעת לשם מניעת הישנות הנזקים בדירת התובע".

2. צד ג' 1, התנגדה לבקשה בטענה כי כתב התביעה כבר כלל סעד כספי ע"ס 18,500 ₪ בגין תיקון נזקים ישירים, ועתה עתר התובע לצו עשה לתיקון אותם הנזקים, כלומר, לכפל פיצוי על אותם הנזקים. כמו כן נטען כי בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר.

הנתבעת, התנגדה לבקשה בטענה כי תיקון כתב התביעה יסכל את אפשרות לסיים את התיק מחוץ לכותלי בית המשפט, ואף יטיל על כל בעלי הדין בתיק הוצאות נוספות ומיותרות. הנתבעת טענה כי לבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות המשמשות בסיס לבקשה. בנוסף טענה גם הנתבעת כי המדובר בכפל פיצוי וכי הסעד האופרטיבי המבוקש, יצריך פיקוח בלתי סביר על ידי בית משפט.

צד ג' 2 התנגדה לבקשה בטענה כי התביעה לא כללה עתירה לצו עשה וכי מכל מקום הסמכות העניינית לדון בכגון דא נתונה לבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה:

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

גישת בית המשפט לתיקון כתב תביעה היא ליברלית וכאשר בעל דין מבקש לתקן כתב תביעה על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, נענים לו ברוחב לב, למעט במקרים חריגים (ראה ע"א 3092/90 אגמון נ. פלדבוי, רע"א 2345/98 דנגור נ. ליבנה; ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נגד בן הרוש פ"ד מד(1), 160) ; רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2006)).

הזכות לתקן כתב טענות נשקלת ככלל בנדיבות ,במיוחד במקרה שבו, כבענייננו, מבוקש לתקן את סעיף הסעדים מבלי לשנות את העובדות המהותיות המשמשות תשתית לתביעה. ראו בספרו של א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית בעמ' 158:

"כפי שהוברר בפרק ״כתבי-טענות״ בנושא ה״סעדים״, הרי, בדרך כלל, אין מעניקים לתובע סעד שלא עתר לו בכתב התביעה. במקרים מיוחדים, כאשר בית המשפט מבקש להעניק סעד הנובע מן הנסיבות במשפט, הדרך להתגבר על הפגם הפרוצדורלי בגין היעדר ציון הסעד היא תיקון התובענה, אפילו בערעור. סוג זה של תיקון ניתן להתיר אף בערעור ולפעמים אף בלא צורך בתיקון כתב התביעה. על הגישה הליברלית, הננקטת בסוג זה של בקשות לתיקון, נאמר כי מדובר בתיקון של פגם פורמלי שבפורמלי, שאינו יכול לגרום לעוול לבעל הדין שכנגד."

4. זאת ועוד,צודק התובע בטענתו כי בסעיף 25 לכתב התביעה כבר נתבקש הסעד נשוא בקשת התיקון: "אשר על כן, מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין את הנתבעת לדין, ולחייבה לתקן את הנזקים נשוא כתב התביעה וחוות הדעת וכן הישנות נזק בעתיד."

מכאן, שאף אם בכותרת התביעה לא נתבע סעד של צו עשה,הרי בפועל כבר נתבקש ביה"מ להורות על תיקון הליקויים באופן שיבטיח מניעת הישנות נזקים דומים בעתיד.

בנסיבות אלה, הן לאור ההלכה הפסוקה והגישה הליברלית באופן כללי לתיקון כתב תביעה והן לאור העובדה שבפועל הסעד כבר נתבע בכתב התביעה הרי,כפי שהובהר בספרו של גורן כמצוטט לעיל, מדובר בפגם "פורמלי שבפורמלי" ויש להתיר התיקון.

לא מצאתי ממש בטענת השיהוי או בטענה להעדר תמיכת הבקשה בתצהיר (מדובר בתיקון הסעד בלבד ולא בהצגת גרסה עובדתית חדשה). אציין כי טרם הסתיים שלב קדם המשפט,הצדדים הנוספים טרם הגישו חוות דעת מטעמם ובנסיבות אלו,אין המדובר בשיהוי ממשי.

5. גם הטענה כי התובע עתר בתיקון המבוקש לפיצוי כספי כפול,אין בה כדי להביא לדחיית הבקשה והיא תידון במהלך הדיון לאחר בחינת חוות הדעת מטעם הצדדים וחוות דעתו של מומחה ביה"מ,ככל שימונה.

אשר לסמכות העניינית- המבחן אשר אומץ בפסיקה באשר לשאלת הסמכות הוא מבחן הסעד. צו לתיקון נזקי רטיבות ניתן להערכה כספית. ככל שהיקף התיקון אינו עולה על תקרת סמכותו של בית המשפט השלום (2.5 מיליון ₪ -ראו הוראות סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984), רשאי בית המשפט לדון בסעד שהתבקש.

ע"פ חוות דעת המומחה מטעם התובע, העלות הכספית לתיקון נזקי התובע בדירה היא 18,120 ₪ בלבד . לא מצאתי בשלב זה תשתית לטענה כי עלות התיקון להבטחת מניעת הופעת הליקויים בעתיד הינה בסכום העולה על גבול סמכותו של ביה"מ זה.

לאור האמור,הבקשה מתקבלת, אני מתירה תיקון כתב התביעה, כמבוקש.

מובהר לתובע כי עליו לתקן גם את כותרת התביעה.

בנסיבות, התובע יישא בהוצאות כל אחד מהצדדים אשר הגיש תגובה לבקשתו בסכום של 400 ₪ בלבד.

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.