1. התובע (להלן: הבנק) הגיש, במסגרת ת"א 8050-08-08, תביעה נגד הנתבעות מס' 4-1 (להלן: הנתבעות), בה עתר לחייבן לשלם לו את החוב שהותיר אחריו לבנק אחיהן, המנוח נסים זגורי (להלן: זגורי או המנוח). בעוד שהבנק טען כי חיוב הנתבעות נובע מפעולות שהן ביצעו לשם העלמה מעזבון המנוח דירה שהייתה חלק מעזבון זה, הכחישו הנתבעות את טענת ההברחה והצביעו על קיומו של צו ירושה שניתן כדין ועל-פיו אחת מהן (הנתבעת מס' 1) הינה היורשת היחידה של עזבון אמו של המנוח, לה הייתה שייכת הדירה. תביעה זו אוחדה עם המרצת פתיחה שהגישו הנתבעות, וסומנה ה"פ 1878-06-11, ובה הן עתרו להורות לבנק להשיב להן כספים שנתפסו בידיו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט נגדן לביצוע פסק דין שניתן בת"א 8050-08-08 האמור (ואשר בוטל בינתיים).

תחילה אדון בתביעת הבנק.

כתב התביעה

2. להלן יובא תיאור מקוצר של התשתית העובדתית ותמצית טענות הבנק שבכתב התביעה המתוקן:

3. החל משנת 1972 ועד לפטירתו בשנת 2008 ניהל זגורי את חשבונותיו בסניף צפת של הבנק. הוא קיבל מהבנק שירותים בנקאיים שונים, וביניהם הלוואות, זכות למשיכת יתר וכרטיסי אשראי.

4. ביום 26.11.2003 נפטרה רחל זגורי (להלן: רחל), אמו של זגורי, וביום 9.3.2004 ניתן על-ידי רשמת לענייני ירושה בנצרת צו קיום צוואה (להלן: צוואת רחל או צו קיום צוואת רחל), בו נקבע כי צוואתה של רחל מיום 26.11.1996 הינה ברת-תוקף. בצוואת רחל (שהעתקה צורף לצו) נקבע כי זגורי הינו היורש של כל רכושה, לרבות זכויותיה בדירה בחלקה 40/2 שבגוש 13075 (להלן: הדירה), אך למעט תכשיטים על-פי רשימה אשר אותם יירשו ארבע בנותיה, הן הנתבעות.

להגשת הבקשה למתן צו קיום צוואת רחל קדם משלוח הודעות בדואר רשום של עורכת-דין יסמין שרמן לזגורי ולנתבעות, אליהן צורפו העתקי הצוואה והבקשה למתן הצו.

עד לפטירתו לא פעל זגורי להעברת הזכויות בדירה על שמו.

5. באוגוסט 2008, חודש לאחר התאבדותו של זגורי, ניתן בבית הדין הרבני בצפת - לבקשת הנתבעות, שהצהירו כי רחל לא השאירה אחריה צוואה וכי מלבדן אין יורשים אחרים לרחל - צו ירושה על עזבון רחל (להלן: צו הירושה של רחל), בו נפסק כי עזבונה עובר בשלמותו לנתבעת מס' 1 (להלן: סוניה).

לבקשתן של הנתבעות הוצא באותו מועד אף צו ירושה לעזבון זגורי (להלן: צו הירושה של זגורי), אשר אף בו נפסק כי עזבונו עובר בשלמותו לסוניה. יוער כי רק מנספח א' לתצהירה של סוניה (העתק מפרסום בעתון של הגשת הבקשות לבית הדין) ניתן היה ללמוד כי זגורי עצמו נפטר ביום 28.7.2008.

6. סוניה, היורשת של רחל ושל זגורי על-פי צווי הירושה, הזדרזה ומכרה את הדירה, וביום 12.11.2008 כבר הועברו בלשכת רישום המקרקעין הזכויות בדירה על שם הקונים.

7. לטענת הבנק, פעולות הנתבעות להוצאת שני צווי הירושה בדרך של מתן הצהרות שיקריות בבית הדין הרבני, בשעה שידעו על קיומו של צו קיום צוואת רחל שניתן בשנת 2004, נועדו לרוקן בדרכי מרמה את עזבון זגורי, וסיכלו את יכולת הבנק להיפרע את חובו של זגורי מתוך עזבונו. בין אם פעלו במרמה ובין אם פעלו ברשלנות, פעולתם להוצאת הדירה מעזבונו של זגורי ומכירתה לאחרים, ללא סילוק תחילה של חוב זגורי לבנק מתוך העזבון, הסבה לבנק נזק. נזק זה הינו בגובה חובו הכולל של זגורי לבנק במועד הוצאת צווי הירושה, דהיינו - החוב כפי שהיה באוגוסט 2008.

8. באוגוסט 2008 עמד חובו הכולל של זגורי לבנק על סך של 174,249 ₪. חוב זה הורכב מיתרה דביטורית בחשבון העו"ש (39,221 ₪ ליום 11.8.2008), מחובות פיגורים ויתרות בלתי מסולקות של שלוש הלוואות (האחת - בסך 3,983 ₪, השניה - בסך 96,370 ₪ והשלישית - בסך 32,005 ₪, הכל נכון ליום 30.6.2008) וחוב בגין שימוש בכרטיס אשראי (בסך 9,953 ₪, נכון ליום 11.8.2008). לכל אחד ממרכיבי החוב נוספה ריבית בנקאית בהתאם לתנאי כרטיס פתיחת החשבון והסכמי ההלוואות שנחתמו על-ידי זגורי.

9. לטענת הבנק, אחריות הנתבעות לנזק שנגרם בו וחובתן לשאת בו ולשלם לבנק את מלוא חובו של זגורי כפי שהיה במועד פטירתו נובעת הן מהדין הכללי והן מדיני הירושה.

כתב ההגנה

10. בכתב ההגנה נטען על-ידי הנתבעות כי לא ידעו על קיום צו קיום הצוואה של רחל; כי צווי הירושה שהוצאו לבקשתן הינם תקפים; כי משנמנע הבנק מנקיטת הליכים משפטיים לביטול צווי הירושה, נשללה זכותו לנסות ולהיפרע את חובו מהנתבעות; וכי הדירה הינה חלק מעזבון רחל אשר סוניה ירשה אותו כדין.

מעשי הנתבעות – הכרעות עובדתיות

11. טענת הבנק הינה כי הנתבעות, כיורשות של תכשיטי רחל לפי צו קיום צוואת רחל, פעלו להעלמת הדירה אותה הורישה רחל לזגורי, ובכך הבריחו מעזבון זגורי את הנכס היחיד שנמצא בו. בעשותן כן גרמו הנתבעות לבנק את הנזק בגובה חובותיו לבנק.

12. ניתן לקבוע ללא קושי כי המצג שהציגו הנתבעות בפני בית הדין הרבני, בשנת 2008, עובר למתן צו הירושה של רחל, ולפיו אין בנמצא צוואה של רחל, הוכח כמצג שיקרי.

ביום 18.2.2004 פורסם בילקוט הפרסומים כי זגורי הגיש בקשה למתן צו לגבי קיום צוואת רחל (העתק הפרסום צורף כנספח בתצהירה של ז'קלין סטרולוביץ (ת/1) (להלן: ז'קלין), שעבדה כמזכירה וכמנהלת משרד עורכי הדין שרמן - גילה (להלן: משרד עורכי הדין)), וביום 9.3.2004 ניתן צו קיום צוואת רחל (העתק הצוואה צורף אף הוא כנספח לתצהיר ז'קלין, כחלק מהבקשה למתן צו קיום הצוואה), בו נקבע כי צוואתה מיום 22.8.1996 הינה בת תוקף. ז'קלין, שאף הכירה את רחל כשכנה בבית הוריה, ציינה בתצהירה כי היא זוכרת את מעמד החתימה של רחל על הצוואה במשרד עורכי הדין.

13. עלה בידי הבנק להוכיח כי בעת שהנתבעות הציגו בבית הדין הרבני את המצג השיקרי, הן ידעו כי מדובר במצג שאיננו אמת, מאחר והן ידעו כי קיימת צוואה של רחל ואף ידעו כי זגורי הגיש בשנת 2004 בקשה לקיום צוואת רחל.

על פי האמור בתצהירה של ז'קלין, הודעות על הגשת הבקשה של זגורי למתן צו קיום צוואתה של רחל – הכוללות את העתק הבקשה, אשר העתק הצוואה הינו חלק ממנה - נשלחו לנתבעות בדואר רשום במקביל למועד משלוח הבקשה אל משרד רשם הירושות. העתק ההודעות הנושאות תאריך 29.1.2004 והעתק אישורי משלוח דואר רשום לנתבעות מיום 2.2.2004 צורפו כנספחים לתצהיר ז'קלין. כן צורף רישום בכתב ידה של ז'קלין, בו - כך ציינה בסעיף 9 לתצהירה - רשמה את כתובות הנתבעות כפי שנמסרו לה על ידי זגורי. נכונותן של כתובות אלו אושרה על ידי סוניה, בחקירתה הנגדית בבית המשפט (עמ' 16-15 לפרוטוקול), אם כי היא טענה כי לא קיבלה את ההודעה (עמ' 22). שאר הנתבעות לא העידו כלל, ובעניין זה הדבר נזקף לחובתן, באשר לא סתרו את גרסת ז'קלין.

כמו כן, גוף הבקשה עצמה (נספח א' לתצהיר ז'קלין) מכיל את תצהירו של זגורי, שנחתם ואומת ביום 11.12.2003 על-ידי עורכת דין יסמין שרמן, המאשר את נכונות האמור בבקשה, לרבות סעיף 12 בה, שלפיו נשלחו לזוכים על פי הצוואה (זגורי והנתבעות) הודעות על זכאותם, בהתאם לתקנה 301(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

14. סוניה ציינה בתצהירה כי לזגורי היו חובות רבים, אך בחקירתה הנגדית אמרה כי לא היו לו חובות (עמ' 19 לפרוטוקול). בחקירתה סיפרה כי במהלך ה'שבעה' על מותו של אחיה (שהתאבד בתליה) סיפרו לה בכירי העיריה כי הוא שם קץ לחייו עקב מעילה בעיריה ואנשים אחרים "אמרו דברים שהוא חייב ככה וככה" (עמ' 20 לפרוטוקול).

באשר לחובות זגורי לבנק העידה סוניה כי במהלך ה'שבעה' היא התקשרה לבנק, שוחחה עם רמי סבאג, מנהל הסניף, והתעניינה במצבו של אחיה המנוח בבנק. תשובת מנהל הסניף הייתה (כך העידה סוניה) 'אין לך מה לדאוג אולי אולי הוא במצב חובה של 8,000 ₪, אבל אל תדאגי, אם תצטרכי עזרה תבואי אלי אחרי השבעה'. סוניה סיפרה כי לאחר ה'שבעה' היא נפגשה בסניף הבנק עם פקיד בשם דוד, אשר ראה כי היא נסערת והרגיעה, ובהמשך נפגשה פעם נוספת עם מנהל הסניף. בפגישה השניה עם המנהל, בה נכחה אף הנתבעת מס' 2, שאלה אותו סוניה האם ניתן לסגור את חשבון העו"ש של זגורי. לדבריה, המנהל לא אמר, ולו ברמז, מה גובה חובותיו של זגורי לבנק. בעמ' 21-20 לפרוטוקול היא אמרה:

"שאלתי אותו אם לאח שלי היו חריגות עקב האשמה של העיריה שמאשימים אותו במעילה, אם היו פעולות חריגות בחשבון שלו. הוא אמר לי, תשמעי, היו חריגות, והוא לא אמר לי מילה שיש לו חוב לבנק הפועלים. דיברנו רק על ההכנסות שהיו לו מהעירייה וההוצאות האישיות שלו".

15. מהמתואר לעיל עולה רצף ההתרחשויות כדלקמן:

* הנתבעות קיבלו בשנת 2004 את ההודעה בדבר הגשת בקשה לצו קיום צוואת רחל וידעו את תוכן הצוואה, לפיה יורש הדירה הינו זגורי לבדו. משקיבלו בדואר רשום את ההודעה (שדבר משלוחה הוכח על-ידי ז'קלין ולא הוכחש על-ידי הנתבעות מס' 4-2, שלא מסרו עדות), קמה חזקה כי הן ידעו את תוכנה ואת תוכן הצוואה.

* במהלך ה'שבעה' על מות זגורי (שנפטר ביום 27.7.2008) התחוור לסוניה כי יתכן והסיבה להתאבדותו של אחיה קשורה במעילה בעיריה, וכי אנשים מרננים אודות חובות שהיו לו.

* במהלך ה'שבעה' ומיד לאחריה שתיים מהנתבעות פנו לבנק בניסיון לברר את מצבו הכספי של אחיהן המנוח. לטענת סוניה, החוב בשלמותו לא הוגד להן.

* מיד לאחר תום שבעת ימי האבל הזדרזו כל ארבעת הנתבעות להגיש לבית הדין הרבני בקשה לצו ירושה של רחל (על אף שידעו על הבקשה לצו קיום צוואה שהגיש זגורי בשנת 2004) ובקשה לצו ירושה של זגורי. בבקשה לצו ירושה של רחל "הועלם" דבר קיומו של זגורי. כשנשאלה סוניה בחקירה הנגדית מדוע זגורי אינו מופיע כיורש בצו הירושה של רחל, השיבה: "אני לא יודעת" (עמ' 29), אולם דומה שהתשובה מצויה בתוכנו של צו הירושה שניתן ביום 28.8.2008 בבית הדין הרבני (נספח ט' לכתב התביעה המתוקן). נכתב בצו כי רחל השאירה אחריה נכסי דניידי ודלא ניידי, לא השאירה צוואה ומלבד הנתבעות אין לה כל יורשים אחרים ! ברור כי מידע זה לא היה נכתב על ידי דייני בית הדין לולא היה מבוסס על מידע שמסרו לו הנתבעות.

* מנסחי טאבו של הדירה שצורפו לכתב התביעה המתוקן, ושהוצאו באמצעות האינטרנט ביום 31.8.2008 וביום 16.2.2009, עולה כי הזכויות בדירה שהיו רשומות בסוף אוגוסט 2008 על שם רחל, הועברו ביום 12.11.2008 על שם מזל ובנימין בן-לולו.

מכלול העובדות המתוארות לעיל, בצירוף התרשמותי כי אין אמת בתשובת סוניה לפיה בשלושה מפגשים עם נציגי הבנק הסתירו לה נציגים אלו את דבר קיומו של חובו הכולל של זגורי, מובילים למסקנה כי הנתבעות - שידעו כי כבר בשנת 2004 נקט זגורי בצעד משפטי להכרזתו כיורש את הדירה - נקטו מייד עם מותו בצעדים מהירים, תוך הסתרת האמת מדייני בית הדין הרבני, במטרה למנוע מהדירה להיות חלק מעזבונה של רחל וכפועל יוצא אף חלק מעזבון זגורי, ולסכל אפשרות שהיא תיפול טרף לנושיו. הבנק הינו אחד הנושים של זגורי, ועובדה זו הייתה בידיעת הנתבעות, בין אם נקבל את גרסת סוניה כי ידעה רק על חוב של 8,000 ₪ לבנק (וכאמור, אינני מאמין לגרסה זו) ובין אם נניח כי נציגי הבנק תיארו בפניה את מצב החובות של זגורי כהווייתם. ככל שמדובר בבנק, כוונת הנתבעות, שהציגו לבית הדין הרבני מצג שיקרי, הייתה למנוע ממנו - כאחד הנושים - את האפשרות להיפרע מהדירה את חובו של זגורי.

שווי העזבון שהועלם עולה על גובה החוב לבנק

16. סוניה אישרה בתצהירה כי עם הוצאת צו הירושה הדירה נמכרה בתמורה ל-280,000 ₪. אף כי הצהירה בעלמא כי מסכום זה שולמו הוצאות בסך של כ-120,000 ₪, לרבות לנושיו של זגורי, היא צרפה לתצהירה אסמכתאות על תשלומי שכר טרחת עורך דין (לא רק לשם טיפול במכירת הדירה - ראו דברי סוניה בעמ' 19 לפרוטוקול), ארנונה, מים, ודמי תיווך בסכום כולל של 16,747 ₪. הוכח, איפוא, כי מתמורת מכירת הדירה נותרו בידי סוניה 263,253 ₪. סכום זה היה בו כדי לכסות את כלל חובותיו של זגורי (המנוח) לבנק באותה עת.

17. הבנק הוכיח כי חובו הכולל של זגורי באוגוסט 2008 עמד על סך 174,249 ש"ח בצירוף ריבית בנקאית, דהיינו היה נמוך משווי הדירה שהועלמה מן העזבון. תצהירה של הבנקאית סימונה אלוש (ת/2) (להלן: סימונה), שבתקופה הרלוונטית עבדה במחלקת בנקאות פרטית בסניף צפת של הבנק, על נספחיו, שימש להוכחת גובה חובו הכולל של זגורי לבנק באותו מועד:

להוכחת החוב בחשבון העו"ש 75221 (39,221 ₪ ליום 11.8.2008) צורפו כנספחים לתצהיר העתקי כרטיס פתיחת חשבון ותנאים כלליים בחתימת זגורי, כתב תיקון של התנאים הכלליים בחתימתו וכתב התחייבות למסגרת אשראי ובו חתימתו מיום 29.6.2004, ודף חשבון 75221 מיום 11.8.2008.

להוכחת חוב (בסך 3,983 ₪ ליום 30.6.2008) בגין ההלוואה הראשונה בסך 8,000 ₪ מיום 21.6.2006 צורפו העתקי הסכם ההלוואה בחתימת זגורי ודפי חשבון ההלוואה.

להוכחת חוב (בסך 96,370 ₪ ליום 30.6.2008) בגין ההלוואה השניה בסך 115,000 ₪ מיום 3.7.2007 צורפו הסכם ההלוואה בחתימת זגורי ודף ריכוז יתרות האשראי השיקלי. דף זה אף שימש להוכחת חוב (בסך 32,005 ₪, נכון ליום 30.6.2008) בגין ההלוואה השלישית בסך 40,000 ₪. סימונה העידה כי האשראי בסכום זה ניתן לזגורי ביום 6.8.2007 דרך מוקד טלפוני (עמ' 12 לפרוטוקול).

להוכחת חוב בגין כרטיסי אשראי (בסך 9,953 ₪, נכון ליום 11.8.2008) צורף לתצהיר העתק דף ריכוז חיובים מכרטיסים.

חוק הירושה

18. בסעיפים 130-129 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) נקבע:

"129. על אף האמור בסעיפים 127 ו-128 –

(1) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה;

(2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העזבון בזמן  החלוקה.

130. (א) יורש שהעביר או ששעבד את חלקו בעזבון שטרם חולק, כאמור בסעיף 7, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העזבון.

(ב) מקבל ההעברה אחראי, כערב לאותו יורש, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ומקבל השעבוד - כדי מה שקיבל תוך מימוש השעבוד".

19. לאור סעיף 10(2) לחוק הירושה, כל הנתבעות הינן יורשות על-פי-דין של זגורי. אמנם בצו הירושה של זגורי, שהוצא לבקשת כל הנתבעות, נקבעה רק סוניה כיורשת שלו, אולם, לדעתי, אי הוכחת הנסיבות והסיבות שהובילו ל"הסתלקות" מצו הירושה של שלוש מתוך ארבע הנתבעות (שכולן ביקשו את הוצאת הצו) כיורשות, אין בו כדי להוציא את שלושתן מהגדרת "יורש" לעניין סעיפים 130-129 לחוק הירושה. הדעת נותנת כי פעולת הסתלקות זאת, שהייתה המשכו של הליך הברחת הדירה שראשיתו בהוצאת צו הירושה של רחל על בסיס מצג שיקרי, הייתה מלאכותית ונועדה לשם הברחה יעילה ומהירה של הדירה מתוך העזבון. משלא הביאו הנתבעות ראיה לסתור הנחה זו, יש לראות בארבעתן את היורשות לצורך פרישת סעיפים 130-129 לחוק הירושה על כולן. מאחר והן פעלו להעלמת הדירה כאמור, ולהוצאתה מעזבון זגורי, עליהן לשאת בחובו לבנק.

רשלנות הנתבעות

20. ניתן להטיל על ארבע הנתבעות את החיוב כלפי הבנק בתשלום חובו של זגורי אף לפי דיני הנזיקין הכלליים – על פי עוולת הרשלנות. על קיומה של חובת זהירות מושגית של יורש כלפי יורשים אחרים וכלפי נושים של העזבון ניתן ללמוד מסעיפים 99, 107 ו-128 לחוק הירושה ומתקנות הירושה התשנ"ח-1998, הקובעים את חובת מבקש צו ירושה ליידע את היורשים האחרים על הגשת בקשתו ולברר מהם חובות העזבון.

21. הגשת הבקשה למתן צו ירושה לגבי עזבון רחל על ידי הנתבעות, בשעה שהן ידעו או צריכות היו לדעת כי זגורי הגיש כבר בשנת 2004 בקשה לצו קיום צוואתה של רחל, הינה הפרת חובת הזהירות הקונקרטית שלהן כלפי זגורי (או עזבונו). הגשת הבקשה לצו ירושה לגבי עזבון זגורי, בשעה שידעו כי לזגורי היו חובות לבנק, מבלי שהודיעו על כך לבנק, ומבלי שסילקו את החובות בטרם מכרה סוניה את הדירה, הינן הפרות חובת הזהירות הקונקרטית של כל הנתבעות כלפי הבנק כנושה של זגורי. הימנעות איזכור זגורי כאחד מיורשיה של רחל והימנעות מאיזכור צוואתה של רחל היו מצגי שווא שצפוי היה כי יפגעו בנושי זגורי.

לאחר שניתן צו ירושה על ידי בית הדין הרבני, שהולך שולל על ידי הנתבעות, המשיכה סוניה במצג השווא כלפי רוכשי הדירה, שלא ידעו כי לצו הירושה קדם צו קיום צוואה. במכירתה את הדירה "תחת הרדאר" של נושי זגורי, היא סיכלה באופן מוחלט את יכולת הנושים, והבנק בכללם, להיפרע מהדירה. כתוצאה מכך נמנעה מהבנק האפשרות להיפרע את החוב, מאחר ולעזבון זגורי לא היה נכס אחר כלשהו שיכול היה להיות מקור לפרעון החוב. כמתואר לעיל, איני מוצא מקום לאבחנה בין סוניה לשאר הנתבעות, אשר פעלו במשותף.

הנתבעות, שהתרשלו בהפרת חובת הזהירות הקונקרטית, הסבו לבנק נזק בגובה חובו של זגורי לבנק, אותו יכול היה הבנק להיפרע מעזבון זגורי אשר כלל את דירתו שהגיעה לידי אחת הנתבעות בגין התרשלות כולן.

התוצאה

22. הבנק הוכיח כי הנתבעות העלימו את עזבון זגורי שעלה על גובה חובו לבנק. לאור האמור בחוק הירושה, ואף על פי דיני הנזיקין הכלליים (עוולת הרשלנות), על הנתבעות לפצות את הבנק בגובה 174,249 ₪, נכון לאוגוסט 2008.

23. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות מס' 2 – 4 (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

(א) 174,249 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 30.6.2008 ועד לתשלום המלא בפועל;

(ב) הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪.

24. ככל שבידי הבנק סכומים שעוקלו העולים על הסכומים אותן חוייבו הנתבעות לשלם לו, ישיב להן הבנק את ההפרש כערכו ביום ההשבה.

ניתן היום, ל' אב תשע"ג, 06 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.