בהמשך להחלטות הקודמות בתיק זה להלן הצעת בית המשפט:

אתרע מזלו של התובע, מר יחיאל אסולין ז"ל (להלן: "המנוח"), ועניינו לא נדון לגופו של עניין במשך שנים רבות. המנוח נפטר בשנת 2011.

המנוח נפגע בתאונת דרכים ביום 14.5.1992, היתה זו גם תאונת עבודה.

ההליכים במוסדות הביטוח הלאומי אשר בעטיים נזקק התובע גם לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, ובה"ד הארצי לעבודה, התמשכו שנים רבות והתובע, אשר היה זכאי לפיצויים לא קיבלם. עם זאת קיבל במשך השנים תגמולים מהמל"ל שהסתכמו על פי הנתבעת ב- 830,252 ₪.

התובע בתחשיב הנזק מטעמו לא חלק על סכום זה.

נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה נקבעה בסופו של דבר ל- 53% החל מיום 1.1.06.

יש לציין כי המנוח כבר נפגע בעבר בשנת 1970 בתאונת דרכים שהיתה תאונת עבודה, ונקבעה לו נכות בשיעור 30%, ובשנת 1974 נפגע בתאונת עבודה בגינה נקבעה לו נכות של 10%.

הטענה העיקרית היתה, כי מאז תאונת נדרכים נשוא תביעה זו, התובע, שהיה בעל עסק עצמאי בתחום מקצועו: חשמלאי וטכנאי חימום וקירור, הפסיק לעבוד וזאת בגלל התאונה נשוא תיק זה.

הנתבעת טענה כי אין זה נכון. הא ראיה: המנוח הגיש דו"ח על הכנסות משנת 1996.

התשובה לטענה זו היתה כי מאז התאונה בניו של התובע הם שהפעילו את העסק ועל כן הוגש הדו"ח, אך הוא עצמו נהנה מ"סכומים זעומים" בלבד, והגיע לו פיצוי בגין הפסד ההשתכרות שנגרם לו עקב התאונה, כמפורט בתחשיבי הנזק אותם הגיש.

עוד נטען ע"י ב"כ התובע, כי נכון שמצבו הבריאותי של התובע גם קודם לא היה שפיר, אך התאונה נשוא תיק זה היא שגרמה לכך כי פסק לעבוד כלל, ויש להפעיל כאן את עקרון "הגולגולת הדקה".

ב"כ התובע סבור כי השכר הממוצע במשק הוא הקריטריון לפיו יש לקבוע את שיעור הפסדיו של המנוח ובהתאם גם את הפסדי הפנסיה.

הנתבעת סבורה כי טענה זו מופרכת ויש לחשב לפי הכנסתו המוצהרת אשר אף עלתה לאחר התאונה, ולגבי העתיד והעבר יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי בלבד.

כך, לעומת 1,188,000 ₪ הפסדי שכר, אותם תובע העיזבון, סבורה הנתבעת כי סכום של 37,638 ₪ לתקופת אי הכושר, וסכום נוסף של 75,000 ₪ סכום גלובלי הם פיצוי הולם להפסדי שכר בעבר ובעתיד.

הנתבעת אינה סבורה כי מגיעים לתובע הפסדי פנסיה כלשהם.

הנתבעת מציעה כפשרה סכום של 25,000 ₪ למרות שלדעתה התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל.

עיון והצעה

עיינתי בתחשיבי הנזק של שני הצדדים ובטענותיהם. איני מקבלת את הנחת היסוד של התובע כי יש לחשב את הפסדי השכר, ככל שהיו על פי השכר הממוצע במשק, במשך השנים, וכי אכן לתובע היה הפסד כושר השתכרות בשיעור 100%, בגלל התאונה נשוא הדיון. גם אם נביא בחשבון את עקרון "הגולגולת הדקה". לא למותר לציין כי חוות דעתו של פרופ' בנטל היתה מבוססת על ההנחה, כי אכן התובע לא חזר כלל לעבודתו.

הסכומים הנתבעים כהספדי שכר אכן מופרזים ומוגזמים, וגם אם לוקחים בחשבון את הזמן הרב שעבר. גם אם עבדו הבנים, קשה לקבל שלאביהם מייסד העסק לא היו הכנסות ממנו במשך השנים.

אין ברצוני לקבוע מסמרות אם אכן התביעה "נבלעת" אם לאו, ולקבוע מה סכום הפיצוי הראוי, בכל ראש נזק, בשלב זה, טרם שמיעת ראיות. סבורני כי הדבר עלול לפגוע בסיכוי להגיע להסכם פשרה, ומן הראוי כי תיק זה אך יסתיים אחרי שנים כה רבות.

נראה בעיניי נכון בשלב זה להציע כי הנתבעת תפצה את התובע בסכום של 150,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף תשלום בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד על פי הדין.

הצדדים יודיעו עד ליום 15.6.2014 על עמדתם. ככל שלא יהיה הסכם, עקב פרישתי המיועדת התיק יוחזר למזכירות.

ת.פ. 16.6.2014.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.