בפני התנגדות לתביעה לפי סעיף 81א' לחוק ההוצאה לפועל, אשר הוגשה על ידי המבקש – אשר חתם על ערבות לחשבון אחיו – גמהור מוחמד, שהתנהל בסניף המשיבה (להלן:"הבנק") .

1. לטענת המבקש , החתמתו על טפסי הערבות היתה כשהיה בן 18 בלבד, מבלי שהובהר לו מה מהות הטפסים עליהם הוא חותם ותוך שהוא סבר כי מדובר ביפוי כח בלבד לחשבונו של אחיו. לטענת המבקש הבנק הוליך אותו שולל וניצל את חוסר הידע שלו בעת החתמתו על הערבות האמורה. המבקש מוסיף וטוען כי הינו סטודנט והוריו חיים מקיצבה ומשכך, אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום הנדרש.

2. הבנק מנגד טוען כי הגנתו של המבקש הינה הגנת בדים, באשר הינה עומדת בסתירה למסמכים עליהם חתם אשר במסגרתם נקבע מפורשות כי מדובר בערבות . בכלל זה מפנה הבנק למסמך מידע לערב במסגרתו חתם המבקש ליד הכותרת למסמך ומשכך, טענתו ולפיה סבר כי מדובר ביפוי כח אין לה על מה לסמוך. עוד מפנה הבנק לחוסר הקוהרנטיות בעדות המבקש ובכלל זה לכך, שרק בעדותו החקירה נגדית הודה כי אחיו היה זה אשר מסר לו את המידע המוטעה ולפיו הינו חותם על יפוי כח. בנסיבות אלו, לטענת הבנק דין ההתנגדות להידחות.

3. לאחר שבחנתי את טענותיהם ההדדיות של הצדדים , בשים לב להלכות המשפטיות החלות בשלב זה של הדיון- דהיינו, בשלב הדיון בהתנגדות, הנני סבורה , כפי שיפורט להלן, כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן ואולם, זאת תוך התנאת מתן רשות כאמור בהפקדת ערובה כספית בסך של 10,000 ₪.

4. ראשית - באשר למסגרת הדיונית – דהיינו, הדין החל באשר לנסיבות בהן תינתן רשות להגן בפני תביעה לפי סעיף 81א, הרי שיש להחיל גזירה שווה מהדין אשר נקבע באשר למתן רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר. לענין זה, נקבע במסגרת הפסיקה כי בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו וכי הגנתו הינה בגדר "הגנת בדים" [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן , סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן- זוסמן)].

יחד עם זאת, מקום בו בית המשפט מתרשם כי הגנת הנתבע הינה קלושה, כמעט בבחינת "הגנת בדים", כי אז יש מקום לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 , המסמיכה את בית המשפט להתנות בתנאים את מתן הרשות להתגונן (ראה ע"א 48/84 גרטנר נ' בוסטין , פ"ד ב' 296, בעמ' 301, ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד , פ"ד מה(3) 757, רע"א 2075/05 שחר נ' הבנק הבינלאומי הראשון (2005) וכן, אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,(מהדורה עשירית , תשס"ט) עמ' 412-414).

יפים בהקשר זה, דברי בית המשפט העליון (מפי כב' השופט י' טירקל) בע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, בעמ' 47-48:

"אכן, ברוב המקרים שבהם מבקש נתבע רשות להתגונן נגד תביעה בסדר דין מקוצר, מצויה הגנתו באחד מצידיו של קו הגבול; לאמור, האם יש בפיו הגנה אפשרית, אם לאו. אולם, יש מקרים המצויים על קו הגבול, באזור שבין ה"לבן" לבין ה"שחור", אזור הדמדומים של הספק. אלה הם המקרים ש"בהם היה 'כמעט' בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט" (זוסמן בעמ' 689). אלה הם המקרים הדחוקים שבהם עושה בית המשפט חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים; דהיינו, "כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (זוסמן שם), כאמור בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")".

באשר להשפעת מצבו הכלכלי של המבקש על קביעת גובה הערבון הכספי קבע ברע"א 2075/05 שחר יוסף נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (5/6/2005), כבוד השופט רובינשטיין , בעמוד 7 להחלטה כי :

"הלכה היא כי בית המשפט יתנה מתן רשות להתגונן בתנאים או בערבות כאשר תצהיר ההגנה של הנתבע 'כמעט' ואינו מגלה הגנה, וזאת כחסד אשר נעשה עם הנתבע שבכל זאת ניתנה לו הרשות להתגונן (עניין בן צבי, שם; עניין חונן, שם; עניין אלפי, בו דיבר השופט טירקל על "מקרים המצויים על קו הגבול, באזור, שבין ה'לבן' לבין ה'שחור', איזור הדמדומים של הספק"). בנסיבות אלה, ראוי ליתן לבית המשפט סמכות נרחבת לקביעת התנאים למתן הרשות להתגונן, על מנת להתאימם לסיכויי ההגנה, אשר עולים לדעת בית המשפט מחומרי התביעה. רשאי בית המשפט במקרים כאלה לקבוע מהי מידת החסד, בלשון הפסיקה הנזכרת, אותה ראוי לנקוט עם הנתבע; ואף רשאי הוא להביע יחסו לתובע, אשר לפי שורת הדין במלואה אולי צריך היה בית המשפט להכריע את הדין לטובתו, באמצעות התניית תנאים אשר יחזקו את יכולתו של התובע לממש את תביעתו, אם יזכה בה."

5. מן הכלל אל הפרט :

ראשית, הנני סבורה כי המקרה בפני נמנה על אותם מקרים בהם , כבר בשלב זה, מתברר כי הגנת המבקש הינה קלושה ודחוקה ומצוייה , לכל היותר, "באיזור הדימדומים של הספק" . כך, אין חולק כי המבקש חתם על מסמכים אשר מהם עולה מפורשות כי אין מדובר ביפוי כח אלא בערבות לחשבון. בהקשר זה, הפסיקה חזרה ושנתה כי אדם מוחזק כקורא את תוכן המסמכים אשר עליו ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. במקרה בפני, האמור חל ביתר שאת בשעה שהמבקש חתם, בין היתר, גם על מסמך אשר כותרתו הגדולה, אשר מתחת לה חתם המבקש הינה:"מידע לערב". בנסיבות אלו, ברי כי טענת המבקש ולפיה לא ידע מה טיב המסמכים עליהם הוא חותם , הינה טענה בלתי מהימנה בעליל.

זאת ועוד, כאמור, המבקש הודה בחקירתו כי אחיו היה זה אשר מסר לו את המידע השגוי ובהתאם לו הינו חותם על יפוי כח ובנסיבות אלו, הוא זה אשר לכאורה אחראי באופן המשמעותי יותר למצג השווא אשר הוצג למבקש- ככל שאמנם הוצג לו מצג שווא כטענתו.

לאור האמור, הנני סבורה כי הגנת המבקש הינה כמעט בבחינת הגנת בדים מוחלטת. יחד עם זאת, באיזון בין נטיית בית המשפט ליתן רשות להתגונן ולא לחסום דלתות בית המשפט בפני המבקש מחד ומאידך, בשים לב לבעייתיות בהגנת המבקש הנני סבורה כי יש ליתן למבקש רשות להגן כנגד הפקדת ערובה.

באשר לסכום הערובה- בנסיבות בהן טען המבקש לקשיים כלכליים ואולם זאת בלא כל אסמכתאות ובשים לב לסכום התביעה – 40,455 ₪, הנני קובעת את סכום הערובה על סך של 10,000 ₪.

סכום הערובה יופקד בתוך 30 יום מהיום. בכפוף להפקדת הערבון הכספי תינתן רשות להתגונן- ככל שלא יופקד הסכום במועד, תידחה הבקשה.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים.