רקע

1. זהו ערעור על החלטת המשיב מיום 9.5.12 בה נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....בבדיקה עניינית ובהסתמך על הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 2.4.12,הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות את החלטתנו הקודמת לפיה אין קשר בין מחלת הסוכרת ממנה הינך סובל ובין תנאי שירותך בצבא".
2. להלן פרטים אודות המערער:
   1. המערער התגייס לצה"ל ביום 20.2.91 ונקבע לו פרופיל 82 בגין בעיות רפואיות בברכיו;
   2. הוא שירת שירות חובה בבסיס חיל האוויר בתל נוף;
   3. המערער השתחרר מצה"ל ובשנת 1995 נכנס לשירות קבע; עד שנת 2000 שירת המערער בתפקידים טכניים עורפיים בבסיס הנ"ל;
   4. בשנת 2000 יצא המערער לקורס קצינים [מ- 24 למאי עד נובמבר 2002] ובסיומו שובץ לתפקיד קצין אחזקה בבסיס חצור; את מחלתו זוקף המערער לעבודתו הלוחצת כקצין אחזקה בתקופת מבצע "חומת מגן";
   5. למען שלמות הכתובים יצוין שהמערער פנה עוד בשנת 2004 להכרה כנכה עפ"י חוק הנכים בגין מחלת הסוכרת הנ"ל, ותביעתו נדחתה . על החלטה זו הגיש המערער ערעור וההליך הסתיים בפשרה שבוטלה בשל כך שהמערער לא הבין את משמעות הפשרה [לעניין זה הוגש תצהיר של עו"ד יעקב וחניש אשר לא נחקר על תצהירו]. בשנת 2012, הגיש המערער חוו"ד רפואית חדשה [חוו"ד של פרופ' רפפורט] , והמשיב הסכים לעיין מחדש בהחלטתו הקודמת, אלא שבסופו של דבר נדחתה תביעת המערער ועל כך הוגש הערעור נשוא דיוננו.
3. המערער זוקף את מחלתו בעיקרו של דבר לפעילותו בתקופת מבצע "חומת מגן". המערער הגיש תצהיר עדות ראשית, בסעיף 7 לתצהירו תיאר את תפקיד קצין אחזקה שכולל פעילות אינטנסיבית הכוללת אחריות על תחזוקה של 5 סוגי נשק, אחריות על כוח אדם, אחראי על ת"ש וטיפול בחיילים ונגדים; המערער ציין שנתן שירות ל-3 טייסות. בהמשך תיאר המערער את עבודתו בתקופת המבצע הנ"ל וציין שעבודתו כללה הכנת מטוסים לקרב , לטיסות ואימונים, ובתקופה זו עבד לטענתו כ-20 שעות ליממה. בתצהירו הביא המערער דוגמאות לעבודתו בתנאי לחץ [ראו למשל סעיפים 13-14 לתצהיר]. לטענתו, לאחר המבצע הנ"ל החל המערער לסבול מתסמינים האופייניים למחלת סוכרת. ביום 3.11.02 הופנה המערער למיון בבית החולים תל השומר ובבדיקות דם נמצאה רמת סוכר של 394 והוא אובחן כסובל ממחלת סוכרת סוג 1 והחל בטיפול באינסולין.
4. המערער הגיש מכתב מטעמו של מפקדו של המערער רס"ן עזר קעטבי המאשש את טענות המערער באשר לאופי העבודה של המערער במיוחד בתקופת המבצע "חומת מגן". רס"ן קעטבי לא נחקר בעת הדיון על מכתבו הנ"ל.
5. מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות של המומחים מטעם הצדדים:

מטעם המערער- הוגשו שתי חוו"ד של פרופ' מיכה רפפורט: האחת מיום 15.4.11 והשנייה מיום 24.10.12;

מטעם המשיב- הוגשו שתי חוו"ד של פרופ' מרדכי וייס: האחת מיום 2.4.12 והשנייה מיום 14.2.14;

להלן, בקצרה כמה ציטוטים מכל חווו"ד לפי סדר הגשתן הכרונולוגי:

בחווה"ד של פרופ' רפפורט מיום 15.4.11 [חווה"ד הראשונה של פרופ' רפפורט] נכתב, בין היתר, כדלהלן:

".....מחקרים בבני אדם מראים קשר משמעותי בין אירועי דחק נפשי מקדימים ועליה בשכיחות המחלה או בתנגודת לאינסולין. ....מחקרים שפורסמו בעיתונות בינלאומית מובילה בתחום הסוכרת המראים שחק נפשי ממושך וכרוני כגון שכול, מתח נפשי מתמשך, או הפרעות פסיכיאטריות כרוניות ולאו דווקא אירוע דחק חריף בודד, מגבירים באופן משמעותי את רמות הסוכר ולכן את הסיכויים לפתח סוכרת מסוג 2 וסוג 1.....סוג הסוכרת ממנו סובל מר ס' מדובר מסוג 1. תמיכה בכך ניתן למצוא בגיל הופעת המחלה, בדיקות המעבדה והלך מחלתו. ....אצל מר ס' לא היו ידועים גורמי סיכון כלשהם לפריצת מחלת הסוכרת. חשוב להדגיש כי גם לו היו גורמים שכאלו נותרים בחזקת סיכון אפשרי אך לא מחלה ויש תמיד צורך בגורם הדק סביבתי נוסף לפריצת מחלת הסוכרת לסוגיה. בהקשר זה חשוב גם לציין את חוות דעתו של פרופ' רביד משנת 2004 שרואה בעצם השירות הממושך של מר ס' סיבה מספקת לאירוע סביבתי הגורם לפריצת מחלת הסוכרת. .....הקשר בין הפרעות שינה לבין שיבוש מאזן הסוכר מוכר היטב בספרות הרפואית. ....באנליזה רבת משתתפים הוכח כי הסיכון להופעת סוכרת בקרב גברים עם הפרעות שינה גדול פי 2.8 עד 4.8 בהשוואה לגברים שלא סבלו מהפרעות שינה. מר ס' סבל ללא ספק מהפרעות שינה קשות בזמן שהיה נתון בדחק נפשי חמור. הפרעות שינה אלו מעידות על היותו בדחק קשה ותרמו קרוב לוודאי אף הן תרומה משמעותית להופעת הסוכרת אצלו. ...דחק נפשי ו/או גופני יכול לשמש כ"גורם הדק" סביבתי המביא בנסיבות מסוימות לפריצת מחלת הסוכרת. לאור נסיבות המקרה וסמיכות הזמנים בין אירועי הדחק ופריצתה של המחלה, סביר ביותר שהדחק הנפשי החמור אותו חווה מר ס' ....בזמן ועקב שירותו בצבא, שימש כגורם הדק וגרם להתפרצותה של מחלת הסוכרת אצלו. סביר ביותר שאילולא הדחק הנפשי שנגרם אצלו במהלך השירות בצבא, מחלת הסוכרת לא הייתה פורצת אצלו במועד שפרצה".

בתגובה לכך, כתב פרופ' וייס, מטעם המשיב ביום 2.4.12 [להלן- חווה"ד הראשונה של פרופ' וייס] כדלהלן:

".....בבואנו להעריך את קיומה או העדרה של אסכולה לקשר בין אירועי דחק ו-T1DM....אין עדות לכך שדעה זו מקובלת במרכזים רפואיים חשובים. קשר בין השניים אינו מוכר כלל באתרי הבית של AMERICAN DIABETIC SOCIETY ושל INTERNATIONAL DIABETES FEDERATION. דיינו בכך שגם בישראל דעה זו שרויה בחוסר הסכמה. ראה דעות סותרות של ועדות רז וזהר....מן הראוי לומר כי ע"פ קביעתה של וועדת רז יש לייחס את התפתחות T1DM לתקופת שירותו הצבאי. אולם מאחר והעותר 'לא עבר אירוע קשה רפואי או נפשי' הרי לדידה של וועדת רז מר י.ס. לא חלה ב-T1MD עקב שירותו הצבאי. הקביעה העדכנית ביותר בנושא זה הינה של וועדת מאירוביץ (11.2.09) . וועדה בלתי תלויה זו קבעה כי לא הוכח קשר סיבתי בין אירוע דחק והתפתחות T1DM. ....קשר בין SRESS ו-T1DM אינו מקובל כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים. ....אינו מוזכר בספרי הלימוד הרלוונטיים השונים...מאמרי איכות שוללים את הקשר בין SRESS ו-T1DM. מרבית העבודות הטוענות בדבר קשר בין SRESS ו-T1DM נקטו בשיטות בלתי ראויות בצורת מחקר השוואתי או רטרוספקטיבי. אלו נתונים להטיה עקב העלאת זיכרונות-עבר בחולי סוכרת הנוטים להעצים אירועים אלו ולכן גורעים מאמינות המחקרים. .....אין אסכולה התומכת בקשר סיבתי בין SRESS ו-T1DM....מר י.ס. הועסק בחיל האוויר בתפקיד שדרש אינטנסיביות מתמשכת ....לא אירעו אירועי דחק משמעותיים במהלך השירות הצבאי. לא הוצג בפני תיעוד המצביע על מצוקה רגשית או פיזית במהלך השירות הצבאי. ...מחלתו של מר י.ס. לא נגרמה עקב תנאי שירותו בצה"ל. ....כמובן שאני מסכים כי בעת דחק קיימת עלייה ברמת הסוכר בדם ...דא עקא, בחלוף מצב הסטרס רמת הסוכר חוזרת לקדמותה ואין בה להצביע על סיכון עתידי לחלות ב-PREDIABETES או סוכרת....בהמשך קובע פרופ' רפפורט כי מר ס' היה 'נתון במשך תקופה ארוכה אך ממוקדת בדחק נפשי משמעותי ביותר ואף קיצוני'.....לא מצאתי כל תיעוד לתיאורו המפורט של פרופ' רפפורט על מצב דחק עם ביטויים קשים. למותר לציין כי 'התפרצויות זעם' לא תוארו ע"י מפקדו עזר קעטבי...על כן אינני יכול להצטרף לקביעתו של פרופ' רפפורט כי 'הדחק הנפשי החמור אותו חווה מר ס'...שימש כגורם הדק וגרם להתפרצות מחלת הסוכרת אצלו. מסקנה: אינני מסכים עם מסקנותיו של פרופ' רפפורט ולטעמי אין קשר בין תנאי שירותו של מר ס' בחיל האוויר ו-T1DM בה חלה".

פרופ' רפפורט מטעם המשיב, הגיב ביום 24.10.12 על חוות דעתו של פרופ' וייס [להלן- חווה"ד השנייה של פרופ' רפפורט] וכך, בין היתר, כתב:

"....חוות הדעת של פרופ' וייס מהווה ניסיון למחזר עמדה רפואית מיושנת שאבד עליה הכלח.....מן הראוי להדגיש כי 5 נדבכים קושרים בין דחק נפשי מקדים וסוכרת מסוג 1 וסוג 2. נדבכים אלו ....כוללים: מנגנון הורמונאלי מוכר ומקובל, דיווחי מקרים, ניסיונות בחיות מעבדה, דיווחים אצל הלוקים במחלות נפש למיניהן, מחקרים עדכניים שפורסמו בעיתונות יוקרתית ביותר הקושרים קשר סטטיסטי ומשמעותי בין דחיק נפשי והופעת סוכרת מסוג 1 ומסוג 2 גם יחד. ....כפי שנכתב בחוות דעתי הקודמת קיימת ושרירה אסכולה רפואית מבוססת ובעלת משקל הנתמכת ע"י מרבית המומחים לסוכרת בארץ וע"י הנחיות רשמיות של האגודה הישראלית לסוכרת, האגודה האמריקאית לסוכרת, ספרות רפואית מובילה וספרי הרפואה העדכניים והרשמיים המשמשים בסיס ללימוד רפואה בעולם....נסיבות הופעת הסוכרת אצל מר ס' מראות קשר סיבתי ברור בין אירועי הדחק מהם סבל בזמן ועקב שירותו בצבא לבין פריצת הסוכרת אצלו".

בחוות דעת משלימה של פרופ' וייס, מטעם המשיב, מיום 14.2.14 הוא הגיב על מה שכתב פרופ' רפפורט בחוות דעתו השנייה [להלן- חווה"ד השנייה של פרופ' וייס], וכך , בין היתר, כתב:

"לא מצאתי בחוו"ד של פרופ' רפפורט כל ציטוט של מומחה מוכר בעולם התומך בקשר הנדון לפנינו [הכוונה לקשר בין דחק לבין סוכרת].. ...אין חולק על כך שבעת דחק גופני או נפשי תיתכן עלייה ברמת הסוכר בדם. עקב כך וועדת רז המליצה על כריכת זמן חביון בן 3 חודשים בין חשיפה לדחק ואבחון סוכרת, זאת ללא תיעוד מדעי שהיה בפניה. בהיעדר נתונים מסוג זה, וועדת מאירוביץ לא המליצה כלל על זמן חביון מסוג זה. ספרות רפואית עדכנית מוכיחה כי בעת דחק פיזי, באנשים שאינם חולי סוכרת, רמת הסוכר עולה תוך 2-3 ימים מתחילת הדחק וחוזרת לנורמה תוך 7 ימים. בחולים סוכרתיים החווים סטרס, רמת הסוכר עולה וחוזרת לרמת הבסיס הסוכרתית תוך 24 שעות. לכן, מעבר לעובדה שלא קיימת אסכולה רפואית התומכת בין דחק להתפתחות השלב הקליני בסוכרת סוג 1, בכל מקרה בפרשת המקרה שלפנינו זמן החביון בין הדחק, לכאורה, ואבחון הסוכרת היה כ-5 חודשים. מכאן שאין לייחס את הדחק לכאורה לחשיפת מחילת הסוכרת אצל מר ס'".

דיון

1. אין כל מחלוקת בין המומחים שהמערער סובל מסוכרת סוג 1 ואין אף מחלוקת שסוכרת זו אובחנה אצל המערער בעת השירות. השאלה המתעוררת בערעור זה היא האם יש קשר סיבתי בין תנאי השירות של המערער בצה"ל לבין מחלת הסוכרת סוג 1 שבה לקה; בנוסף יהיה צורך לקבוע האם הוכח קיומה של אסכולה רפואית שלפיה מתח נפשי יכול לגרום למחלה הנ"ל. לאחר עיון כולל בטיעוני שני הצדדים, בחוות הדעת של המומחים ובחקירות שנחקרו באשר לחוות דעתם, בתיקו הרפואי של המערער ובמאמרים רפואיים שאליהם הפנו שני המומחים לרבות תצהירו של המערער, הננו מחליטים שלא "מתקבל מאד על הדעת" שאופי ותנאי השירות שטען להם המערער יכולים היו לגרום לו למחלת סוכרת סוג 1. כלומר, גם אם נקבל את דעתו של המומחה מטעם המערער שאופי השירות יכול היה לגרום לסוכרת סוג 1 (ולעניין נושא זה, כפי שנראה בהמשך הדברים, איננו סבורים כך), גם אז אין לומר שהמתח והלחץ שהמערער טען להם היו כה קיצוניים שהיה בהם כדי לגרום לה להתפרצות המחלה. נפתח בשאלת האסכולה הרפואית.
2. ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים במשרד הביטחון [להלן- הלכת אביאן] עמד כב' השופט זמיר על מהות הנושא של "אסכולה רפואית" וכך קבע: "...אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים. ...אמור מעתה, כדי שאסכולה רפואית תוכל לזכות שוטר או חייל, או את בני משפחותיהם, בתגמולים לפי החוק, בגין מחלה שנגרמה או שהוחמרה בתקופת השירות, צריך שהאסכולה תקיים שני תנאים: הראשון - בנוגע למהות הקשר הסיבתי בין המחלה לבין השירות; השני - בנוגע לעוצמת הקשר".

פסק הדין הנ"ל ממשיך ומנחה כדלהלן:

"בנוגע למהות הקשר הסיבתי, צריך שהאסכולה תגדיר בפירוט סביר את מהות האירוע או המצב הגורמים למחלה או מחמירים אותה. נניח, לדוגמה, שאסכולה תקבע כי יש קשר סיבתי בין מתח נפשי לבין מחלת לב כלילית, זאת ולא יותר. האם די יהיה בכך כדי לשמש הוכחה כי כל מי שלקה במחלה זאת בתקופת שירותו ושיש בידו להוכיח כי במהלך תקופה זאת היה נתון במתח נפשי, לקה במחלה עקב השירות, יהיו רמת המתח, סוג המתח ומשך המתח אשר יהיו? אכן, אסכולה כזאת תספיק אולי כדי לשמש הוכחה במקרה קיצוני של מתח רב ומתמשך הנובע מתנאי שירות מיוחדים. אך לגבי מקרים אחרים, כגון מקרה של מתח נפשי במשך תקופה קצרה או מתח נפשי שאינו נובע מתנאי שירות מיוחדים, יהיה מקום לומר כי האסכולה כללית ומעורפלת מכדי לבסס קשר סיבתי מספיק בין תנאי השירות לבין המחלה. התנאי השני נוגע לעוצמת הקשר, כלומר, לדרגת ההסתברות שהשירות גרם למחלה או החמיר אותה. שהרי ייתכן כי אסכולה רצינית תצביע על קשר סיבתי בין אירוע מסוים או מצב מסוים לבין מחלה מסוימת, אך הקשר יהיה בדרגה נמוכה של הסתברות. למשל, ייתכן כי אסכולה תקבע שקיימת אפשרות שמצב מסוים מחמיר מחלה מסוימת, אך זוהי אפשרות רחוקה, במובן זה שהיא מתרחשת רק לגבי חלק קטן מן המצויים במצב זה. האם די בקשר סיבתי בדרגה כזאת כדי לזכות בתגמולים כל מי שמצוי במצב כזה? שאלה דומה מתעוררת לגבי דרגת ההסתברות שאירוע מסוים או שרשרת של אירועים מסוימים גרמו למחלה מסוימת או החמירו אותה. השאלה התעוררה גם בפרשת רוט שם אימץ הנשיא שמגר, בעמ' 215, דברים שאמר השופט בך בר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וכך אמר השופט בך: '... מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של 'קרוב לוודאי', ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה' ".

1. מהאמור לעיל ניתן לקבוע שכדי שאסכולה רפואית תספיק לקביעת קשר סיבתי, אין די בכך שהיא תאמר כי קיימת אפשרות שנסיבות מסוימות יגרמו למחלה מסוימת או יחמירו אותה. לקביעת קשר סיבתי, כפי שנדרש על-ידי הפסיקה, צריך שהאסכולה תקבע כי "מתקבל מאד על הדעת" שנסיבות כאלה יגרמו למחלה או יחמירו אותה. במקרה דנן המערער לא עמדה בנטל ההוכחה הזה.
2. ספרי הלימוד הרלוונטיים לתחום הסוכרת הם רודולף, הריסון, דפרנזו, פיקאפ, נלסון, ג'וסלין, סדוק וקפלן והולט. המהדורות החדשות של ספרות זו, שהמומחה מטעם המערער לא התעדכן בהם, אינן תומכות בתזה שמתח נפשי יכול לגרום לסוכרת סוג 1. אין בדעתנו לצטט קטעים מכל הספרות הנ"ל שאינה תומכות בתזה שמתח נפשי יכול לגרום לסוכרת סוג 1 נסתפק בהפניות בודדות שב"כ המערער הסתמך עליהן; למשל בספרו של Holt, Textbook of Diabetes ישנה הבחנה בין סטרס לגבי ילדים לסטרס לגבי "מבוגרים צעירים" שהמערער נמנה עליהם; וכך נכתב:

“Although there is evidence that children with diabetes experienced greater stress (particularly actual or threatened losses within the family) prior to diagnosis than healthy control subjects assesses in the same fashion…..there is no evidence of a similar relationship has been found in young adults newly diagnosed with T1DM”.

1. פרופ' רפפורט הפנה לספרו של דהפונזו [DEFONZO] :

International Textbook of Diabetes Mellitus” 3^rd ed. 2004

שמתייחס למצבי דחק כגורם לסוכרת סוג 2 ולא סוג 1 כבמקרה שלפנינו, וכך נכתב בפרק שכותרתו

Obesity and type 2 Diabetes:

“….current literature does not seem to allow a safe conclusion that stressful conditions are followed by increased risk for the development of Diabetes…”.

קביעה דומה אינה קיימת כלל לגבי סוכרת סוג 1.

1. יצויין כי פרופ' רפפורט הפנה למאמר שהוא עצמו כתב [ראו אסמכתא 42 בהפניות של פרופ' רפפורט בחוות דעתו], כאסמכתא לכך שסטרס יכול לגרום לסוכרת מסוג 1. אלא שהוא עצמו כותב במאמר כך:

“Thus the link between psychological stress and development of diabetes in humans is

based on correlation studies and therefore does not imply causation”.

1. פרופ' וייס הפנה בחוות דעתו השנייה להגדרת סוכרת, כפי שניתנה ע"י ארגון הבריאות העולמי [WHO] שאינה כוללת אירועי דחק כגורמים למחלה. להלן ההגדרה:

The term diabetes mellitus describes a metabolic disorder of multiple aetiology characterized by chronic hyper-glycemia with disturbances of carbohydrate, fat and protein metabolism resulting from defects in insulin secretion, insulin action or both”.

פרופ' וייס כתב בהקשר זה בחוות דעתו השנייה ש"מחלת הסוכרת נגרמת באופן בסיסי מהפרעה בהפרשת או בפעולת האינסולין, וזו מביאה לעלייה ברמת הסוכר; לטעון כי עלייה ברמת הסוכר (במצב דחק כדוגמא) תחשב כסוכרת שקולה לטענה כי החום במהלך דלקת ריאות הוא המחלה ולא הזיהום החיידקי ברקמת הריאה".

1. יצויין כי ב- 1996 התכנסה ועדה שמטרתה הייתה לבחון את הקשר בין התפרצות המחלה או החמרה במחלה לשירות צבאי ("ועדת רז"). אחת ממסקנות הוועדה היתה כך "באם החייל עבר אירוע קשה רפואי או נפשי, בסמוך מאוד להתגלות הסוכרת ניתן ליחס לאירוע תפקיד של גורם לחשיפת הסוכרת .... ובמידה והסוכרת תתגלה תוך 3 חודשים מהאירוע, יש לקבוע כי יש קשר בין שני האירועים." כאן, כאמור, חלפו כשנתיים מהאירועים הנטענים וגילוי המחלה. במאמר מוסגר ייאמר שמסקנותיה של וועדת רז שניתנו בשנת 1996 שונו. לאחר וועדת רז הוקמה וועדה רפואית שהיו חברים בה 3 מומחים בכירים: פרופ' זוהר, פרופ' פרס וד"ר גילון ומומחים אלה שללו את הקשר בין דחק נפשי להתפרצות סוכרת וכך קבעו:

" ניתן אפוא לקבוע בוודאות שבספרי הלימוד החשובים העוסקים בסוכרת אין כל נקודת אחיזה להנחה שדחק יכול לקצר את התהליך האוטו-אימוני או תהליכים תורשתיים, המביאים להופעת סוכרת הן מטיפוס 1 והן מטיפוס 2. בעניין זה יש קונסנסוס בין כל ספרי הלימוד החשובים. אין בעניין זה שתי אסכולות, אלא רק אסכולה אחת. כל הכתוב ב"סכום והמלצות" של הרופאים של האגודה לסוכרת, על "אירוע רפואי או נפשי" עד שלושה חודשים לפני הופעת הסוכרת, אין לו כל אחיזה במציאות הרפואית, ואין לו כל זכר בספרי הלימוד החשובים ... ובודאי שאין הוא יכול להסתמך על מחקרים חדישים" . לכן, בין אם נלך לפי גישת "וועדת רז" )או גישת הוועדה שבאה לאחריה) אין לייחס את מחלת המערער לתנאי שירותו בצבא ככל שהיו "מלחיצים".

1. בהקשר לוועדת רז וועדת מאירוביץ ציין פרופ' וייס בחוות דעתו השנייה ודבריו לא נסתרו שאין חולק על כך שבעת דחק גופני תיתכן עלייה ברמת הסוכר בדם. ובשל כך וועדת רז המליצה על כריכת זמן חביון בן 3 חודשים בין חשיפה לדחק לאבחון הסוכרת. וועדת מאירוביץ לא המליצה כלל על זמן חביון . פרופ' וייס בחוות דעתו השנייה הביא אסמכתאות לעניין זה שבאנשים שאינם חולי סוכרת, רמת הסוכר עולה תוך 2-3 ימים מתחילת הדחק וחוזרת לנורמה תוך 7 ימים. בחולים סוכרתיים שעוברים סטרס, רמת הסוכר עולה וחוזרת לרמת הבסיס הסוכרתית תוך 24 שעו. לעניין זה ראו:

Chen y.,”Stress-induces hyperglycemia after hip fracture and the increased risk of acute myocardial infraction in nondiabetic patients”, Diabetes Care (2013) 3328-3332

Eetorer, “Newly diagnosed hyperglycemia and stress hyperglycemia in a coronary intensive unit” Diabetes Res Pract (2010) 90 pp. 8-14

מכל מקום במקרה שלנו בין אירועי הדחק הנטענים [שכאמור, לא הגיעו לכלל דחק משמעותי, כפי שהוסבר לעיל] לבין אבחון הסוכרת היה 5 חודשים ולכן אין למצוא קשר בין הדחק הנטען לחשיפת מחלת הסוכרת אצל המערער.

1. פרופ' וייס מזכיר בחוות דעתו השנייה ספרי לימוד לרפואה פנימית וספר לימוד ייחודי לאנדוקרינולוגיה ובשניהם אין אזכור של מצבי דחק הגורמים למחלה.

[ראו: Inzucchi, Type 1 Diabetes Mellitus, 23^rd ed. 2003

וכן Eisenbarth, Type 1 Diabetes, 11^th ed.2008 ]

16. בה במידה גם מאמרים רפואיים שללו את הקשר שבין דחק ומחלת סוכרת סוג 1 . למשל:

Cosgrove N., “Do stressful Life Events Cause , Type 1 Diabetes?”Occup. MED 2004`54: 250-254

כותב כך:

“There is no evidence from well-controlled trials that T1DM is caused by stress life events”.

17. ניתן לסכם נקודה זו ולקבוע שאין אסכולה שדחק נפשי גורם להופעת סוכרת סוג 1. במאמר מוסגר יצוין שהפסיקה משופעת בדוגמאות בהן נקבע שאין אסכולה שדחק נפשי גורם להופעת סוכרת סוג 1. ראו למשל:

• 1. ע"נ 2607/03 ר.פ. נ' קצין התגמולים;
  2. ע"נ 140/08 אפיף נ' קצין התגמולים;
  3. ע"נ 270/08 נ.ס. נ' קצין התגמולים;
  4. ע"נ 269/08 תמיר טל נ' קצין התגמולים;
  5. ע"נ 128/09 חן סיוון נ' קצין התגמולים;

1. למעשה, קיימת פסיקה של ביהמ"ש העליון הקובעת ש"במקרה מתאים, כאשר מוכח קיומו של דחק חריג וקיימת סמיכות זמנים של ממש בין מצב הדחק בשירות לבין התפרצות המחלה, ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי במקרה הקונקרטי, גם בהעדרה של אסכולה." [ראו ע"א (ת"א) 2557/03 לופו נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 25.1.2006)] באותו כיוון ב-רע"א 6270/98 פוטשניק ז"ל נ' קצין תגמולים נקבע לעניין הדחק כי "יש להוכיח שמדובר באירוע שאינו טריוויאלי, שולי או שגרתי, אלא אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא. קשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות הצבאי אינו מספיק. נדרש אירוע שיש בו "ממשות". באותו כיוון נפסק בדנ"א 5343/00 קת"ג נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 ע"י כב' השופט השופט מ. חשין,ז"ל, בהסכמת חברי ההרכב האחרים לעניין זה, שנדרש, כי לא יהא מדובר באופן טריוויאלי, שולי או אירוע שגרה אלא "אירוע הקשור לייחודיות והמיוחדות של השירות בצבא" ושאין די בקשר רופף בין פריצת המחלה ובין השירות אלא נדרש אירוע שיש בו "ממשות" ". במקרה דנן, וכפי שיפורט להלן, איננו מוצאים "מיוחדות וייחודיות" בתנאי השירות של המערער שהובילו- אובייקטיבית לפריצת המחלה.
2. המערער שירת שירות ארוך באותו תחום עיסוק. שירותו היה שירות עורפי בבסיס חיל האוויר. שירות זה אינו שונה מנסיבות חיים מקבילות בחיי האזרחות ומלחצים יומיומיים הקיימים בעבודות שונות. המערער לא נחשף לאיום על שלומו, הוא לא חווה חוויית דחק בעלת אופי ייחודי כדרישת הפסיקה. גם אם המערער עבד עבודה אינטנסיבית יותר בתקופת המבצע "חומת מגן" [קרי- בין 29.3.02 ל-10.5.02] לא היה לו בתקופה זו אירוע חריג בעוצמתו . היינו, המערער לא חווה אירוע חריג לא בכל מהלך שירותו ואף לא במבצע חומת מגן. אין כל תיעוד רפואי לתלונות מצד המערער בדבר מצוקה רגשית או פיזית. מעבר לכך יצוין כי המערער עבר ארטרוסקופיה ב-29.5.01 וציין שבריאותו תקינה ולא טען שהוא סובל מהפרעות שינה או טיפול נפשי כלשהו. כך גם קרוב לפני מבצע "חומת מגן" לא טען

המערער למצוקה כלשהי. רק לאחר אבחון מחלתו העלה המערער טענות בדבר חרדה, למשל כשהיה בבדיקה בבי"ח שיבא ב-2.12.02. לכן, אין לקבל את הטענה שהמערער סבל ממצוקה רגשית או גופנית לפני גילוי מחלתו ושבעטיה, כביכול, נגרמה מחלת המערער.

1. יצויין כי במהלך שירותו של המערער בצבא היו אירועים ומבצעים קודמים בהם נדרש המערער לעבוד בתנאי לחץ , למשל מבצע "דין וחשבון" ומבצע "ענבי זעם". לעניין זה קבעה פסיקת ביהמ"ש העליון בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט כדלהלן: "כאשר מדובר בשירות ארוך....אך טבעי הוא שבמהלך תקופה זו יפרצו המחלות הרדומות הקונסטיטוציונאליות, ללא קשר עם טיב עבודתו ועיסוקיו של החייל. לכן, אפילו אם יש להניח כי המשיב עשה מלאכתו בצבא בתנאים קשים ....., הרי שאין לתלות את התפרצות המחלה בעת השירות, בתנאי השירות".
2. בע"א 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים, פ"ד לו'(4) 361, 366 נקבע ש"אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה". הננו סבורים שהמערער לא עמד בנטל ולא הוכיח שמתקבל מאד על הדעת שנוכח אופי שירותו של המערער קיים קשר בין שירותו של המערער במשטרה לפרוץ המחלה .
3. לפיכך, הננו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

חברי הוועדה חתמו על עותקים נפרדים של ההחלטה.

על המזכירות לשלוח עותק מהחלטה זו אל הצדדים.

-------------------------- ------------------------------- ---------------------------

יואל צור, שופט בדימ' ד"ר יעקב אסף עו"ד אראלה עפרון

אב"ד חבר חברה

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ז, 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.