בפני בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף ולחילופין העברת הדיון בתובענה לבית המשפט השלום בחדרה, וזאת נוכח קיומה של תניית שיפוט בהסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים ביום 18/3/2012.

המבקשת מבססת את בקשתה על האמור בסעיף 70 להסכם אשר נחתם בין הצדדים וטוענת כי סעיף זה מקנה סמכות שיפוט לבית המשפט השלום בחדרה. סעיף זה קובע כי: "סמכות הדיון המקומית בכל עניין שלא מובא לבוררות – תהא לבית משפט השלום בחדרה או לבית המשפט המחוזי חיפה, אלא אם הסכימה המועצה אחרת".

המשיבה בתורה מתנגדת לבקשה וטוענת , כי אמנם קיימת תניית שיפוט בהסכם ההתקשרות, אך תנייה זו אינה ייחודית אלא מקבילה, מאחר שסעיף 70 לתנאים הכלליים לא כולל את המילים "בלבד" או "אך ורק" ועל כן אין הוא שולל את סמכותו של בית משפט זה.

כידוע, צדדים לחוזה רשאים להסכים ביניהם על מקום שיפוט, ולעניין זה קובעת הוראת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי כי: "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנה 3 או 4".

פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו קובעת, שאם לא נקבע בתניית השיפוט באופן מפורש כי היא תנייה ייחודית, יראו בה תניה הקובעת סמכות שיפוט מקבילה (רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1)775, 781), ואם לא צויינו בתניית השיפוט מילים כמו "בלבד" או "אך ורק", יש לראות בתניה משום קביעת מקום שיפוט מקביל ולא ייחודי (ר"ע 440/86 טפחות בנק למשכנתאות נ' לוי, פ"ד מ(4) 553).

עיון בסעיף 70 להסכם ההתקשרות בין הצדדים מראה, כי לא צויינו בו המילים "בלבד" או "אך ורק", ולכן אין המדובר בתניית שיפוט ייחודית אלא מקבילה.

משכך, אני דוחה את הבקשה על כל חלקיה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו בגין הוצאות.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ג, 24 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.