1. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעת, בטענה שהנתבעת הוליכה אותו שולל, שיקרה לו, גרמו לו עוול ומצערים אותו מאד ובשל כך ובשל הטענות שמעלה בכתב התביעה, מבקש הוא לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 32,000 ₪ - הכל כמפורט להלן:

א. התובע רכש מכשיר פלאפון מסוג "נוקיה" ולאחר מספר חודשים הגיע התובע לנקודת שירות והציעו לו מכשיר מסוג אחר. התובע סירב והשיב שהוא לא מעוניין לשלם על מכשיר נוסף.

בהמשך לכך, הציעו לתובע, שאם יחזיר את המכשיר שברשותו, הוא יזוכה במחיר מלא.

לאחר שכנועים, הסכים התובע לקחת המכשיר החדש ובתנאי שאכן יזכו אותו על המכשיר הקודם.

ב. התובע מלין על כך, שלא חתם על אף הסכם ולטענתו הוסבר לו הסכם אחר ועוד טוען התובע, שלאחר מספר חודשים ראה בחשבוניות שלא זיכו אותו במחיר מלא אלא זיכוי חלקי. בעקבות כך, פנה התובע ושאל לפשר הזיכוי החלקי, אך לא נענה. לאור התנהלות זו של הנתבעת, ביקש התובע לעבור לחברה אחרת ואז נאמר לו על ידי נציגי הנתבעת, שאם יעבור הוא יחויב במלוא המחיר על המכשיר הקודם.

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את התביעה על הסף משום שהתביעה נעדרת עילה ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) התובע מעלה טענות של "כדאיות העסקה" שאינה מזכה את התובע בסעד

כלשהו. הנתבעת טוענת שההתקשרות עם התובע נערכה ביום 31.10.08 ובמסגרתה רכש התובע מכשיר "אריקסון" בעלות 1,404 ₪ שנפרסה בחשבוניות החודשיות ל-36 תשלומים בסך של 39 ₪ כל אחד.

כמו כן, סוכם, שבמסגרת זו ייהנה התובע למשך 36 חודשים מזיכוי חודשי בסך של 39 ₪ בכפוף לשימוש בסך 200 ₪ בשירותי הנתבעת בחודש הקודם.

ב) ביום 16.3.11 פנה התובע לנתבעת וביקש לשדרג המכשיר הנ"ל במכשיר חדש בעלות 2,008 ₪ אשר נפרסו בחשבוניות חודשיות ל-36 תשלומים של 58 ₪ כל אחת. מסגרת השדרוג נהנה התובע מזיכוי חודשי בסך של 58 ₪ למשך 36 חודשים בכפוף לשימוש בסך 148 ₪ בשירותי הנתבעת בחודש הקודם.

הובהר לתובע, שהיות וטרם שולמה יתרת התשלומים בגין המכשיר הראשון – ימשיך התובע להיות מחויב הן בגין יתרת התשלומים הנובעים מעסקת המכשיר הראשון וגם עבור המכשיר השני וכי הזיכוי עבור המכשיר הראשון מבוטל.

ג) לאחר השדרוג הנ"ל מיום 16.3.11, פנה שוב התובע ביום 18.9.11 וביקש לשדרג את המכשיר השני בעלות 2,124 ₪ אשר נפרס בחשבונית החודשית למשך 36 תשלומים של 59 ₪ כ"א.

גם הפעם נהנה התובע למשך 36 חודשים מזיכוי בסך 40 ₪ לחודש בגין המכשיר השלישי בכפוף לשימוש בסך של 129 ₪ בשירותי הנתבעת בחודש הקודם ובנוסף זיכוי בסך 20 ₪ בכפוף לשימוש בסך 200 ₪ בחודש הקודם בגין המכשיר השני.

כמו כן, הוסבר גם הפעם לתבוע, שהיות וטרם שולמו כל יתרת התשלומים בגין המכשיר הראשון והשני, ימשיך התובע להיות מחויב הן בגין יתרת תשלומי עסקת רכישת המכשיר הראשון והן בגין רכישת המכשיר השני והשלישי.

ב. עוד נטען על ידי הנתבעת, שרק ביום 6.6.12 פנה התובע לראשונה בטענה שהובטח לו שיזוכה במלוא עלות המכשיר השני – כאשר התובע כלל לא היה זכאי לכך ובעצם, התובע עדיין מחויב רק בגין ציוד ושירותים אשר צרך מהנתבעת בהתאם למסמכים עליהם חתם התובע.

3. אתחיל את פסק הדין בכך, שהתובע הגיש תביעה לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 32,000 ₪, כאשר התובע עצמו ידע שהגזים מעל ומעבר בסכום הנתבע. כך מתחיל התובע את עדותו בבית המשפט: "אני הגשתי את התביעה על הסכום הזה, כי היה ברגע של תסכול והרגשת מרומה. אולי הסכום לא מתאים לגודל התביעה שאמורה להיות" (עמ' 1 לפ', ש' 10- 11). באמירה זו, מראה התובע – לפחות- את הגינותו עם תחילת המשפט, אך בעצם נקיבת סכום בלתי מתקבל על הדעת וללא כל יחס לאירוע הנטען, יש בכך משום ניצול לרעה של הליכי בית המשפט.

תביעה בסכום בלתי מתקבל על הדעת, יכולה – לא פעם - להשליך על מגמתיות התביעה עצמה ועל רצינותה, שכן התובע חייב לדעת שהסכום הנתבע, שהינו הסעד המשפטי, חייב להיות מגובה בראיות ובהוכחות ואין תובע רשאי או זכאי לנקוב בסכומי תביעה, כאשר הוא יודע מראש שלא יכול להוכיח הסעד המבוקש.

4. א. לגופו של עניין, אני קובע, שהתובע לא הוכיח את טענותיו – כפי שאלו הועלו בכתב

התביעה. התביעה עצמה לא מפורטת וטענתו של התובע על כי לא חתם על שום הסכם, נסתרה על ידי ההסכמים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה וההסכמים שגם התובע צרף לכתב התביעה – הסכמים המוכיחים שאכן התובע חתם על כל אחד מהשדרוגים.

בבית המשפט מאשר התובע – בניגוד להכחשה בכתב התביעה - שאכן חתם על הסכם, אך לא יכול היה לראות אותו (עמ' 1 לפ', ש' 16 וש' 18).

ב. א) בעדותו בבית המשפט, מאשר התובע, שהוא התחייב על מכשיר, אך טוען

גם שהיה מסע שכנועים לקחת עוד מכשיר, אך לא היה מוכן להתחייב למכשיר נוסף. התובע מאשר גם, שבמהלך ההתקשרות עם הנתבעת הוא לקח מהם 3 מכשירים הנמצאים אצלו והוא כבר סיים לשלם עליהם והוא גם מאשר שבהמשך הוא לקח מכשיר שלישי (עמ' 1 לפ', ש' 19- 21).

התובע לא הוכיח לחץ כלשהו שהופעל עליו כדי לשדרג המכשירים.

ב) לטענת התובע, הבטיחה הנתבעת לזכותו בסכום מלא, אך הוא ראה בחשבונות שהוא זוכה רק במחצית הסכום. גם אם התובע זוכה רק במחצית הסכום וגם אם הוא סבר שעוד מגיע לו זיכוי על המחצית השנייה, הרי ממילא עולה מדברי התובע, שהוא ויתר על המחצית השנייה של הסכום (עמ' 2 לפ',ש' 1- 5).

ג. אני מקבל את טענת נציג הנתבעת, שהתובע לא הציג אסמכתא כלשהי לאמת את טענותיו או לאמת את ההבטחות שניתנו לו – הבטחות שלא היו חלק מההסכמים עליהם חתם התובע (ראה טענת נציגת הנתבעת בעמ' 2 לפ',ש' 15- 16).

5. א. אני ער לעובדה, שנעשה ניסיון להביא הצדדים לידי פשרה ואני מבקש לציין את

גישתה החיובית של נציגת הנתבעת לסיים הליך זה בהצעת פשרה כלשהי, אך כל הצעה שהוצעה על ידי נציגת הנתבעת נדחתה על ידי התובע.

אין כל פסול בדחיית הצעת פשרה ואין תובע חייב להגיע או לקבל פשרה, אם הוא סבור שדין התביעה להתקבל. ברם, משהגענו עד לכאן והיות ועל בית המשפט ליתן פסק דין על פי העובדות והראיות שהובאו לפניו, אין כבר מקום להתייחס להצעות הפשרה למיניהן, אלא יש להכריע בפסק דין זה לגופו של עניין.

ב. מהנימוקים שפורטו לעיל עולה, שהתובע טען טענות בלתי מוכחות. טענת התובע, שלא חתם על הסכם כלשהו נסתרה כליל על ידי אותם הסכמים שהוא עצמו צרף לכתב התביעה ואשר צורפו גם על ידי הנתבעת. טענותיו הנוספות של התובע על הבטחות שניתנו לו בניגוד לאמור בהסכם, גם כן לא הוכחו ולאור זאת ולאור הנימוקים הנ"ל, דין התביעה להידחות.

6. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שמן הדין היה שאחייב את התובע בהוצאות. ברם, לאור נסיבות המקרה כפי שהועלו במהלך הדיון ומכתבי הטענות, החלטתי – לפנים משורת הדין - שלא לחייב בהוצאות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 8.11.12 (כד' בחשוון התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

חתימה