1. התובעים בעלי זכויות בדירה המצויה ברחוב ש"י עגנון 16/8 בחיפה (להלן: בני הזוג גודזניק או בני הזוג והדירה בהתאמה). הנתבע (להלן: בליומינוב) קבלן לעבודות שיפוצים. בני הזוג גודזניק היו מעוניינים לשפץ את הדירה - צביעתה והחלפת שתיים מדלתותיה. לפיכך פנו לבליומינוב והתקשרו עמו בחוזה לביצוע עבודות שיפוצים.

2. העבודה לא הושלמה, ולכן הגישו בני הזוג תובענה זו להשבת מה ששילמו (3,000 ₪) ולפיצוי בגין הוצאות שהוציאו בעטיה של הפרת החוזה (400 ₪). לאחר הגשת התובענה ביקשו בני הזוג גודזניק רשות לתקן את כתב התביעה ולהגדיל את הסכום הנתבע. לטענתם, נוסף על התשלום במזומן מסרו לבליומינוב שיק, שהוצג לפירעון וחולל עקב הוראת ביטול מצדם. לאחר הביטול נאלצו לשלם לאוחז בשיק את הסכום הנקוב בו בצירוף שכר טרחת עורך-הדין. לפיכך ביקשו להוסיף לתביעתם סעד של השבת סכומים אלה. הרשות ניתנה להם, ובני הזוג גודזניק חויבו להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה (שניתנה ביום 5.7.12).

3. חרף ההחלטה האמורה, לא הוגש כתב תביעה מתוקן, ובדיון שהתקיים לפניי העידו בני הזוג כי השיק האמור טרם נפרע. דברים אלה עומדים לכאורה בסתירה לקבלה אשר צירפו בני הזוג לבקשה לתיקון כתב התביעה. בנסיבות אלה, אדון בתביעה המקורית בלבד.

עם זאת מובהר, כי אם ייפרע השיק בעתיד – ולא כל שכן אם כבר נפרע - יהיו רשאים בני הזוג גודזניק להגיש תובענה חדשה להשבת סכום השיק וההוצאות הנלוות, וככל שיש צורך בפיצול סעדים, הרשות נתונה להם.

4. ביום 20.5.12 נחתם חוזה בין בני הזוג גודזניק לבין בליומינוב, שלפיו התחייב האחרון לבצע בדירה את השיפוץ המבוקש, לא לפני כיסוי הריהוט כדי למנוע פגיעה בו במהלך העבודה, וכל זאת תמורת סך כולל של 6,327 ₪. מתוך התמורה המוסכמת שילמו בני הזוג 3,000 ₪ במזומן (2,500 ₪ בעת חתימה על החוזה ו-500 ₪ ביום תחילת העבודה) ונוסף על כך מסרו שיק על סך 3,327 ₪, שתאריך פירעונו מאוחר. השיק חולל באי-פירעון עקב הוראת ביטול שנתנו בני הזוג לבנק הנמשך.

5. בליומינוב התחייב להתחיל בביצוע עבודת השיפוץ ביום 27.5.12 ולסיימה תוך חמישה ימי עסקים (ראה סעיפים 2.6 ו-3.2.1 לחוזה). אין חולק כי ביום 27.5.12 חל חג השבועות, כך שמועד תחילת העבודה נדחה ביום אחד.

6. בפועל, רק ביום 29.5.12 הגיעו לדירה שני עובדים של בליומינוב והחלו בביצוע העבודה, ועבדו בה שש שעות. הפועלים כיסו את הרהיטים ביריעות ניילון (לטענת בני הזוג עשו-כן ברשלנות וחלק מהרהיטים ניזוקו) והכינו את הקירות לצביעה - הסירו את הצבע הקיים, תיקנו פגמים ויישרו קירות ('שפכטל').

עד כאן אין שוני משמעותי בין גרסאות בעלי הדין.

7. לגרסת בני הזוג גודזניק, כעבור כחמישה ימים הופיע בדירה פועל, הניח בה מכל של צבע ועזב. לאחר שחלפו למעלה משבעה ימים ממועד תחילת העבודה ואיש לא הגיע לדירתם כדי להשלימה, וגם ניסיונותיהם ליצור קשר טלפוני עם בליומינוב כשלו, הודיעו לאחרון על ביטול החוזה. עוד הוסיפו כי בליומינוב לא סיפק את הדלתות, לא הזמין אותם לבחרן וממילא לא התקין אותן.

8. לגרסת בליומינוב, רק יום-יומיים לאחר עבודות ההכנה ניתן היה להתחיל בצביעת הדירה. לדבריו, כאשר הגיע פועל כדי לבצע את העבודה סירבו בני הזוג לאפשר לו להיכנס לדירה, ולכן העבודה לא הושלמה. כמו-כן חרף הפצרותיו, סירבו בני הזוג לגשת עמו ליצרן ולבחור את הדלתות שיותקנו בדירה. נוסף על כך, היות שהדירה היתה עמוסה ריהוט נאלצו פועליו לרכז את הרהיטים במרכז החדר, דבר אשר גזל מהם זמן.

בין אם יש ממש בטענה אחרונה זו ובין אם לאו, אין חולק כי ריכוז הרהיטים נעשה במהלך שש השעות שבהן עבדו פועליו של בליומינוב בדירה.

9. במחלוקת העובדתית בין בעלי הדין עדיפה עליי גרסתם של בני הזוג גודזניק על פני זו של בליומינוב. גרסת בני הזוג ולפיה לא שבו עובדי בליומינוב לדירה כדי להשלים את עבודתם נתמכת בעדות סרגי נוביקוב, פועל של בליומינוב, שלפיה רק ביום 3.6.12 הביא לדירה מכל צבע, ורק כעבור ימים אחדים שב אליה כדי להמשיך את ביצוע העבודה. ברי אפוא כי היה עיכוב משמעותי בביצוע העבודה. חמישה ימי עסקים הסתיימו ביום 1.6.12, כך שכבר ביום 3.6.12, כאשר הביא עובדו של בליומינוב את מכל הצבע, היה עיכוב ניכר לעומת ההתחייבות החוזית.

10. גם בנוגע לדלתות עדיפה עליי גרסתם של בני הזוג. לפי הנספח לחוזה אשר צורף על ידי בליומינוב לכתב הגנתו התחייב הלה להתקין "שתי דלתות פשוטות צבע לבן...", כך שאין זה נהיר מדוע היה על בני הזוג או מי מהם להגיע לעסקו של היצרן כדי לבחור דלתות.

11. מהאמור לעיל עולה, כי בליומינוב הפר את החוזה בכך שביצע רק חלק קטן בלבד מהעבודה שהוזמנה. בני הזוג ניסו ליצור קשר טלפוני עמו כדי שישלים את מלאכתו ברם הוא לא עשה כן. בני הזוג זכאים אפוא להשבה בניכוי שווי העבודה שבוצעה.

סעיף 4(א)(2) לחוק חוזה הקבלנות, תשל"ד-1974 מאפשר למזמין לנכות מהשכר את הסכום שבו פחת שווי המלאכה ("לא תיקן הקבלן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שהמזמין עשה כאמור בסעיף 3(א), רשאי המזמין – (2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם"). חיוב בהשבת מה ששולם בניכוי שווי העבודה שבוצעה הוא הצד השני של המטבע.

בליומינוב מצדו זכאי לקבל לידיו את מכל הצבע שהביא לדירה.

12. הנטל להוכיח מה שווי המלאכה שבוצעה מוטל על כתפי בליומינוב בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. בליומינוב לא עמד בנטל זה. גרסתו שלפיה שווי העבודה שביצע מסתכם בסך 3,000 ₪, אם לא מעבר לכך, אינה אלא אמירה בעלמא ואף אינה מתיישבת עם העלות הכוללת של המלאכה שהוזמנה, עלות שכללה עבודה וחומרים.

13. בהיעדר הוכחת שווי המלאכה שבוצעה זכאים בני הזוג להשבת מלוא הסכום ששילמו (3,000 ₪) וכן זכאים לפסיקת הוצאות משפט לטובתם (אגרת משפט ועלות תרגום).

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע להשיב לתובעים את הסך של 3,000 ₪ שקיבל וכן לשלם להם הוצאות משפט בסך 400 ₪. כאמור, אין פסק הדין דן בנושא השבת סכום השיק, שבגינו רשאים התובעים להגיש תובענה חדשה.

15. הסך של 3,400 ₪ ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 החל מהיום וכלה בתשלום המלא בפועל.

בד בבד עם קבלת הסכום הפסוק ישיבו התובעים לנתבע את מכל הצבע הנזכר לעיל.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.