הצדדים ועיקרי הטענות:

1. התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 23,000 ₪ בגין שכר טרחה אותו חייב לו, לטענתו, הנתבע. לטענת התובע, עו"ד במקצועו, נתן לנתבע, רופא מרדים במקצועו, יעוץ מקצועי המזכה אותו בשכר טרחה. לטענת הנתבע, עזר לו התובע עזרה חברית, ולפיכך אין עליו לשלם לתובע.
2. מכתב התביעה עולה כי הנתבע סיפר לאשת התובע, שעבדה אתו כאחות בכירה בבית החולים "תל השומר", כי וועדת בדיקה בבית החולים הסיקה כנגדו מסקנות חמורות ופסלה את מינויו כמנהל יחידת הרדמה בבית החולים. על פי הטענה, הציעה אשת התובע לנתבע לפנות לתובע, בעלה, על מנת שיעזור לו, בהיותו עו"ד.

עוד עולה מכתב התביעה, כי התקיימו 11 פגישות בין התובע לבין הנתבע במהלכן כתב התובע 42 עמודים בכתב יד צפוף וערך "כתב הגנה" בן 29 עמודים, להגשה לוועדת הבדיקה לצורך שימוע חוזר. "כתב ההגנה" (כך בלשון התובע) נכתב, מתוך כוונה להופיע עם הנתבע לוועדת שימוע בעניינו. לאחר מסירת המסמך לנתבע לעיונו ולתיקונים במידת הצורך, נעלם הנתבע, והתובע לא הצליח עוד להשיגו.

לטענת התובע סבר כי ראשית יש להכין את החומר המשפטי ורק לאחר מכן לייצג את הנתבע בהליך המשפטי. מסיבה זו, עד לסיום הכנת החומר המשפטי לא נשלחה דרישת תשלום לנתבע.

הוסיף התובע וטען כי בין הצדדים לא נערך הסכם שכר טרחה לאור האמון ששרר בין הנתבע לרעייתו של התובע, בהיותם עובדים בכירים באותו בית החולים.

משלא קיבל התובע שכר טרחה, פנה הוא לנתבע במכתב התראה ודרש ממנו שכר טרחה בסך 18,400 ₪. הנתבע השיב באמצעות עו"ד, בין היתר, כי נדהם לקבל את דרישת התשלום, שכן מעולם לא סוכם בין הנתבע לבין התובע בעניין תשלום כלשהו. לטענתו, סבר שהייעוץ ניתן על בסיס חברי. עוד עלה ממכתב התשובה, שקיבל התובע, כי לנתבע לא היה כוח נפשי לעסוק בנושא וועדת הבדיקה, וכי החליט שלא לנקוט פעולה משפטית כלשהי.

1. התובע עותר לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 18,000 ₪ על פי חישוב של 90 שעות עבודה, 200 ₪ לשעה. עוד עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והצער שנגרמו לתובע.
2. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי מעולם לא נחתם בינו לבין התובע הסכם שכר טרחה וכי התובע, כך להבנת הנתבע, הציע עזרה באופן חברי. אכן התקבלה החלטה כנגד הנתבע בוועדת הבדיקה הפנימית בבית החולים, והנתבע נפגע מהדו"ח. הנתבע פנה אותה עת לעו"ד תמיר גורן, שהציע לו לפנות לצוות המשפטי של הסתדרות הרופאים. עו"ד תמיר גורן העיד לפניי ואישר את טענתו של הנתבע.

לדברי הנתבע, סיפר לרעייתו של התובע כי כתב מכתב תגובה לוועדה, אך אינו רוצה לשלוח אותו. לדבריו, הציעה רעיית התובע כי בעלה יעיין במכתב. לאחר מכן אמרה לנתבע כי בעלה סבור שהמכתב הוא "פרווה" והוא מוכן לנסח עבורו מכתב חריף יותר. אכן הנתבע מסכים כי התקיימו בינו לבין התובע פגישות, אך לטענתו, היו אלה פגישות שנשאו אופי בלתי פורמלי, בהן פגש את התובע בגופיה ובמכנסיים קצרים כשבשום שלב לא ביקש התובע תשלום. לטענת הנתבע, שאל את התובע באשר לתשלום, וזה השיב לו שלא יבקש ממנו כסף.

הנתבע הסביר לתובע אודות מסקנות וועדת הבדיקה, כשלטענת הנתבע, התובע לא הבין את המשמעות הרפואית של המסקנות, שכן אינו עוסק בתביעות רפואיות. לדבריו, הסביר לתובע שהוא סבור שאין לו כוחות לנהל מערכה משפטית.

לטענתו, אין זה נכון כי נפגש עם התובע במשך 90 שעות, לכל היותר נפגש עם התובע 5 פעמים למשך שעתיים בכל פעם על בסיס חברי. לדבריו, המכתב לא נשלח לבית החולים, והתובע אף לא ביקש תשלום.

לדבריו, בהתייחס לטענת התובע, לפיה "נעלם", המשיך הוא לעבוד ב"תל השומר" מספר חודשים לאחר שהסתיימו המפגשים עם התובע ונותר ביחסי ידידות עם רעייתו של התובע, עד כדי כך שהתקשר אליה לאחר שעזב את בית החולים, על מנת שיוכלו לשמור על קשר. לטענתו, עד לקבלת מכתב הדרישה, מאת התובע, לא הודיעה לו רעיית התובע שיש בינו לבין בעלה עניין לא סגור. לאחר שקיבל את מכתב הדרישה לשכר טרחה, התקשר הנתבע לרעייתו של התובע אשר שלחה לו מסרון ובו הזכירה את ה"עניין הלא סגור".

1. בדיון הראשון, שהתקיים לפניי, חזר התובע על כתב התביעה ואמר, בין היתר, כי הסיבה בגינה לא נחתם הסכם שכר טרחה היא, שלא ידע איך "לאכול" את העניין, לא ידע כמה זמן זה ייקח ואיך זה יתקדם. התובע חזר על הטיעון לפיו התקיימו 11 פגישות, אם כי לא צירף כל ראיה התומכת בכך.
2. מטעם התובע העידה רעייתו שסיפרה כי היו לה יחסים חבריים עם הנתבע. היא חשה שנושא הוועדה מעיק על הנתבע והציעה שיתקשר לבעלה. לדבריה, הנתבע התקשר במוצ"ש.
3. הנתבע חזר על האמור בכתב ההגנה, כשלדבריו נהג לבוא לתובע פעם בשבוע בימי שלישי בשעה 18:30, כי זה היה היום בו היה פנוי. לדבריו, התובע לא ביקש תשלום.

לדבריו, מעולם לא הדפיס את המסמך ת/1 - מסמך התגובה אותו ניסח התובע, ושיגר אל הנתבע במייל. מעיון במסמך ת/1 עולה כי התובע כתב במסמך "בתגובה זו ד"ר מרקוביץ' עומד על זכויותיו ותובע לקיים לו שימוע כחוק והתקשיר ולהיות מיוצג בשימוע על ידי עו"ד, על מנת לקבל את זכויותיו המגיעות לו על פי כל דין". למרות שהנתבע אמר בדיון הראשון כי מעולם לא הדפיס את המסמך ת/1, הרי שבמהלך הדיון השני הסתבר כי העתק המסמך בידו וכי ביצע תיקונים על גבי העמודים הראשונים למסמך, כפי שניתן לראות ב-נ/1. בין היתר, מחק הנתבע את השורות המתייחסות ליעוץ המקצועי, שניתן לו על ידי התובע.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים, לאחר שקראתי את כתבי הטענות, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, כפי שאפרט להלן.
2. השאלה בה יש להכריע היא, האם תביעתו של התובע הינה לתשלום שכר, ששיעורו לא נקבע, הנופלת בגדרו של סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, לפיו "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה", או שמא לפניי מקרה בו אין התובע זכאי כלל לשכר, שכן התנדב לסייע לנתבע לתקן את המכתב לוועדה.
3. אין לי ספק כי התובע השקיע שעות עבודה בפגישות עם הנתבע ובניסוח המסמך אותו שלח לנתבע, אלא שלא נטען ולא הובאה לפניי כל ראיה לפיה בשלב כלשהו של המפגשים העלה התובע את הציפיה שלו לקבל שכר טרחה מהנתבע. לא נטען ולא הוכח לפניי כי במהלך השיחות, שהתנהלו בביתו של התובע בשעות הערב באופן בלתי רשמי, דובר, ולו פעם אחת, אודות שכר טרחה.
4. לא הוכח כי במהלך הפגישות, הסביר התובע לנתבע אילו אפשרויות משפטיות פתוחות בפניו, וכי השיחות נשאו אופן מובהק של ייעוץ מקצועי, למעט סיוע בכתיבת מכתב.
5. טענתו של הנתבע, לפיה הציעה לו רעייתו של התובע עזרה, בניסוח מכתב, והעובדה שהוא לא פנה ביוזמתו לתובע, מתיישבות עם טענתו לפיה הבין כי מדובר בעזרה חברית. כך גם העובדה שהמפגשים התקיימו בביתו של התובע בשעות הערב, כאשר התובע לבוש במכנסיים קצרים.
6. אין מחלוקת כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה, וכי הנתבע לא פנה מיוזמתו אל התובע, אלא רק לאחר שרעייתו של התובע, הציעה לו את עזרתו של בעלה, התובע, בכך שיעיין במכתב שכתב. אין מחלוקת שלא דובר ולא סוכם בין הצדדים כלל, האם יהא התובע זכאי לשכר, עבור הייעוץ, וכן היה ולא ינקוט הנתבע סופו של דבר בהליך משפטי או לא יפנה כלל אל הוועדה בבקשה לערוך בעניינו שימוע חוזר.
7. התבטאותו של התובע, לפיה לא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה, כי לא ידע איך "לאכול" את העניין, מחזקת לטעמי את דברי הנתבע, לפיהם סבר שמדובר בעזרה חברית בלבד. התובע ציין בכתב התביעה כי היה בכוונתו ללמוד את החומר ובשלב מסוים לייצג את הנתבע בהליך משפטי. התובע לא פירט בטיעוניו באיזה הליך משפטי היה בכוונתו לנקוט והאם הסביר לנתבע מה המשמעות של נקיטה בהליך משפטי, הן מבחינה כספית, הן מבחינת האפשרות של התמשכות ההליכים וכד'.
8. מכותרת המכתב ת/1, המכתב אותו שלח התובע לעיונו של הנתבע, עולה כי מדובר בתגובה להחלטת הוועדה, אם כי בסופו של המכתב, עתר התובע לקיים בעניינו של הנתבע שימוע.
9. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע פגש בנתבע מספר פעמים, שמע את דבריו, העלה אותם על הכתב, ואף שלח לו תגובה מפורטת ביותר לדו"ח וועדת הבדיקה בעניינו של הנתבע.
10. הנתבע קיבל את התגובה, הדפיס אותה, העיר על גבי העמודים הראשונים מספר הערות, ולא מצא לנכון להתקשר לתובע ולהסביר לו שאין בכוונתו בסופו של דבר להתנגד לדו"ח ועדת הבדיקה. (דבריו של הנתבע בדיון הראשון, לפיהם לא הדפיס כלל את התגובה שנשלחה אליו על ידי התובע, הסתברו כבלתי נכונים, ראה נ/1 - עמודים ראשונים מתוך התגובה, כשעל גביהם הערותיו של הנתבע בכתב).
11. יחד עם זאת, משמיעת העדויות, עולה אפשרות כי בהחלט יתכן, שהתובע, בהתנהגותו, נתן לנתבע להבין כי הוא מסייע על בסיס חברי, כתוצאה מהפנייה של רעייתו, חברה לעבודה של הנתבע. לא מן הנמנע כי התובע סבר שלאחר שילבנו הצדדים את דו"ח הוועדה, יציע לנתבע דרכי פעולה להתמודד עם הדו"ח ועם ההחלטה שלא למנות אותו למנהל מחלקה.
12. שוכנעתי, לאור הראיות שהוצגו לפניי, עדויות הצדדים, עדותה של אשת התובע, והעובדות שציינתי לעיל שאינן במחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע הבין שהתובע מבקש לסייע לו בהתנדבות, וכי התובע לא הודיעו אחרת, ולפיכך אין התובע זכאי לשכר טרחה למרות ששלח לנתבע את התגובה לדו"ח ועדת הבדיקה.
13. לאחר שהגעתי למסקנה, כי אין התובע זכאי לשכר טרחה, אין עוד צורך לדון בשאלה האם הוכיח התובע את גובה השכר, אותו תבע מן הנתבע. מעבר לנדרש, אומר כי התובע לא הוכיח כמה שעות אכן נפגש עם התובע, (בניגוד לעמדת התובע, טען הנתבע כי התקיימו בין הצדדים לכל היותר 5 פגישות בנות שעתיים כל אחת), מדוע עותר הוא לתשלום עבור 90 שעות עבודה, וכן מהו גובה השכר הראוי. טענת התובע, לפיה התקיימו בין הצדדים 11 פגישות, נטענה בעלמא וללא כל תימוכין, אם כי התובע הציג לפניי 42 עמודים כתובים בכתב ידו הצפוף. בנסיבות אלה, ממילא לא הוכיח התובע את זכותו לשכר ראוי.
14. לאור האמור, הריני דוחה את התביעה.
15. בנסיבות, לא מצאתי להטיל הוצאות.
16. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.
17. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ג, 09 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.