18 אוגוסט 2013

1. לבית הדין הוגשה תביעת מר סרגיי מורוזוב כנגד חברת רומח שמירה ואבטחה בע"מ, בה תבע את זכויותיו להודעה מוקדמת, זכויות נלוות ,הפרש פיצויי פיטורים ופיצוי על אי עריכת שימוע ופיצוי על עוגמת נפש.

2. ואלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת כפי שהן עלו מתצהירי הצדדים החקירות וטענות הצדדים:

א. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1/5/11 והוצב לעבודה בפארק צמרת בתל – אביב.

ב. התובע עבד בהיקף משרה משתנה, לפי שעות, כעולה מתלושי השכר. ממוצע שעות עבודתו היה 64 שעות לחודש המהווה 34.5% משרה.

ג. תלושי השכר משקפים את השכר שהתובע קיבל, כך גם בתלוש השכר האחרון בחודש מאי 2012 שהופק לתובע ביום 6/6/12, בו שולמו לתובע דמי הבראה, פיצויי פיטורים ופדיון חופשה.

ד. הנתבעת שילמה לתובע נסיעות בהתאם למס' המשמרות, שביצע בחודש ולא על פי החזר חודשי חופשי. התובע לא הגיש קבלות על תשלום נסיעות בימי שישי.

ה. אין חולק כי ביום 4/5/12 התובע הגיע לאתר העבודה וראה שומר אחר במקומו. אין חולק כי היום האחרון בו עבד התובע היה 28/4/12.

ו. התובע לא שובץ לעבודה באתר פארק צמרת במהלך חודש מאי 2012.

ז. במחצית חודש מאי 2012 זומן התובע לשיחה. שיחת שימוע נערכה לתובע ביום 6/6/12 והוצע לו לעבור לעבוד באתר אחר 4 משמרות בשבוע כאשר באתר הקודם עבר שתי שמרות בשבוע.

הכרעה

3. סיום יחסי העבודה –

כפי שעלה מעדויות התובע ומנהל הנתבעת וכן מהמסמכים שצורפו, אין חולק כי היום האחרון בו עבד התובע באתר צמרת היה 28/4/12. כמו כן, אין חולק כי בהגיעו לעבודה ביום 4/5/12, נמצא שומר אחר במקומו.

לא ניתן כל הסבר ע"י מנהל הנתבעת מדוע התובע לא שובץ כלל לעבודה בחודש מאי ומדוע זומן לשימוע לכאורה רק ליום 6/6/12.

הנתבעת ידעה ,כבר בחודש אפריל ,את העדר שביעות הרצון מעבודת התובע באתר ועל כן ככל שסברה כי אינה משבצת אותו לעבודה היה עליה לזמנו לשימוע בטרם הוצאתו מהאתר ולא חודש בדיעבד.

על כן לו רק בשל עובדות אלו המסקנה היא חד משמעית כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת.

לא זו אף זו, תלוש השכר לחודש מאי בו נערך לתובע גמר חשבון לרבות פיצויי פיטורים, הופק ע"י רו"ח ביום השימוע. על מנת להכין תלוש שכר לגמר חשבון כפי שנעשה לתובע וביצוע התשלום ב - 7/6/12 היה על הנתבעת להכינו עוד בסוף חודש מאי. לכן אף ראיה זו מוכיחה כי הנתבעת פיטרה את התובע ובשל כך ניתנה הנחייה לבצע גמר חשבון כאמור.

4. לאור קביעותיי דלעיל, ומאחר והתובע לא עבד כלל בחודש מאי ולא ניתנה לו כל הודעה מוקדמת על פיטוריו, זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת כפי תביעתו בסך 2052 ₪.

5. הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורין וכן שחררה לו את קופת הביטוח הראל בה היה סכום נוסף עבור פיצויי פיטורים.

סכום פיצויי הפיטורים שחישבה הנתבעת לתובע היה סך של 1473 ₪.

בחישוב זה שגתה הנתבעת שלא חישבה אף את רכיב שעות השבת של התובע. על כן על הנתבעת להשלים לתובע פיצויי פיטורים בסך 524 ₪.

6. התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי על עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן על אי עריכת שימוע.

לאחר שבחנתי את העדויות וטענות הצדדים לעניין רכיב זה, אני קובעת כי אכן התנהלות הנתבעת כלפי התובע הייתה שלא כדין, שכן לא נערך לו שימוע, טרם הפסקת שיבוצו ואף השימוע שנערך לו, נעשה לאחר שהתגבשה ההחלטה לפטרו ותלוש גמר החשבון והשיק היו מוכנים לתשלום.

על כן על הנתבעת לפצות את התובע על התנהלותו זו בפיצויי סך של 2,000 ₪.

7. התובע טען כי הוא זכאי להפרשים עבור תשלום נסיעות. מאחר והתובע עבד 34% וכן עבד בסופי שבוע, פעלה הנתבעת כדין כאשר השיבה לו מדי חודש את דמי הנסיעות שביצע בפועל, ולא לפי חודשי חופשי. לכן נדחית תביעת התובע ברכיב זה.

8. התובע טען לתשלום הפרש דמי הבראה בסך 29 ₪. אכן חישוב התובע מדוייק והנתבעת תשלם סכום זה לתובע.

9. סוף דבר

לאור כל קביעותיי דלעיל, הנתבעת תשלום לתובע את הסכומים הבאים:

הודעה מוקדמת - 2,052 ₪.

הפרש פיצוי פיטורים - 524 ₪.

פיצוי על אי עריכת שימוע - 2,000 ₪

הפרש דמי הבראה -29 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 4,605 כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

לאור תוצאות פסק דין זה תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו בסך 1000 ₪.

הסכומים ישולמו על ידי הנתבעת בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ג, (18 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.