המבקשים הגישו תובענה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם פשרה שנכרת ונחתם בין הצדדים, חל ומסדיר את החוב בשני תיקי הוצל"פ וכן מבקשים להצהיר כי שילמו ופרעו את מלוא החוב למשיב בשני תיקי ההוצל"פ ולפיכך יש לסגור את שני התיקים.

המשיב פתח נגד המבקשים שני תיקי הוצל"פ:

התיק הראשון נפתח ביום 20.12.11 ומספרו 22-07236-11-8, התיק השני נפתח ביום 25.12.11 ומספרו 22-07356-11-5.

לטענת המבקשים, לאחר שנפתחו תיקי ההוצל"פ, נערך ונחתם בין הצדדים ביום 3.1.12 הסכם פשרה אשר נועד להביא לסילוק סופי, מלא ומוחלט של מלוא חוב המבקשת כלפי המשיב, בשני תיקי ההוצל"פ (להלן: "הסכם הפשרה").

המבקשים מפרטים את התשלומים אשר שולמו בתיקי ההוצל"פ, בהתאם להסכם הפשרה ולפי טענתם, יש בתשלומים האמורים כדי למלא אחר מלוא חובה של המבקשת לפי הסכם הפשרה.

המשיב טען בתגובה, כי הסכם הפשרה נועד להביא לסיום הליכי ההוצל"פ בתיק אחד בלבד שמספרו: 22-07356-11-5, המכונה "התיק הגדול", אך הוא אינו רלוונטי להליכי ההוצל"פ בתיק הנוסף, המכונה "התיק הקטן".

בנוסף, המשיב טוען כי המבקשים הפרו את הסכם הפשרה ועל כן היה רשאי להמשיך ולפעול לגביית החובות באמצעות לשכת ההוצל"פ.

עם הגשת התובענה הוגשה גם בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי ההוצל"פ. במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני נקבע כי הליכי ההוצל"פ יעוכבו.

מטעמם של המבקשים הוגש תצהירו של המבקש 2, אשר פירט את הרקע להיווצרות החובות כלפי המשיב ופתיחת תיקי ההוצל"פ. כמו כן תיאר המבקש 2 את מהלך הדברים הנוגע לחתימת הסכם הפשרה.

לגרסת המבקש 2 בתצהירו, בין הצדדים הוסכם מפורשות כי הסכם הפשרה יביא לסיום הליכי ההוצל"פ בשני התיקים ועל כן נוספו להסכם הפשרה המילים "... נפתחו תיקי הוצל"פ וביניהם תיק...".

המבקש 2 העיד בבית-המשפט ונחקר בחקירה נגדית אודות המפורט בתצהירו. בעדותו טען כי הוסכם בין הצדדים שהחוב הכולל של המבקשת למשיב עומד על סך של 725,000 ₪.

לטענתו של המבקש 2 בעדותו, כאשר עבר על נוסח הסכם הפשרה הבחין בכך שההסכם מתייחס לתיק אחד בלבד והדבר לא תאם את הסכמת הצדדים. התיקונים שנערכו בכתב יד בהסכם הפשרה נעשו לאחר קבלת אישור של ב"כ המשיב. מבחינתו היה חשוב שיירשם בהסכם כי החוב עומד על סך של 725,000 ₪ וכך אומנם נרשם בהסכם. במועד חתימת ההסכם הוא ידע שיש שני תיקי הוצל"פ. את מספרו של תיק ההוצל"פ הנוסף הוא לא ידע ועל כן לא רשם את המספר בהסכם הפשרה.

כמו כן הוגש מטעמם של המבקשים תצהירו של העד, מר יוסף מרדכי גולדמן. הלה מסר בתצהירו כי הסיע את המבקש 2 ואת אביו למשרדו של ב"כ המשיב באשקלון, לצורך החתימה על הסכם הפשרה. הוא השתתף בפגישה האמורה שבה נכחו עורכת דין ממשרדו של ב"כ המשיב, המבקש 2 ואביו. התיקונים בכתב היד בהסכם הפשרה נעשו בכתב ידו של המבקש 2 בנוכחות עורכת דין ממשרדו של ב"כ המשיב, כאשר זו שוחחה טלפונית עם ב"כ המשיב, על מנת לקבל את אישורו לתיקון בכתב היד. לאחר השיחה האמורה הורתה עורכת הדין לחתום על הסכם הפשרה וכך נעשה.

עד זה מסר בעדותו בבית-המשפט כי ידע על כך שנפתחו מספר תיקים ולמיטב הבנתו, דובר על סגירת כל תיקי ההוצל"פ. העד התייחס בעדותו לנסיבות חתימת הסכם הפשרה במשרדו של ב"כ המשיב. לגרסתו, עורכת הדין שהייתה במקום התקשרה לב"כ המשיב, כדי לספר כי המבקש 2 ביצע תיקונים בהסכם.

עד נוסף שתצהירו הוגש היה מר גבי בן אהרון. הלה מסר בתצהירו כי בפגישה שנערכה בחודש דצמבר 2011, אמר לו המשיב כי המבקשים חייבים לו 725,000 ₪ וכן אישר כי שולם לו סך של 400,000 ₪ וכשנתבקש על ידי המבקש 2 להשיב לו את ההמחאות שנפרעו, בגין אותם 400,000 ₪, הנ"ל סירב.

עד זה מסר בעדותו בבית-המשפט כי בפגישה אליה התייחס בתצהירו נודע כי המשיב אוחז בחוב של המבקשים על סך של 725,000 ₪, אך התגלה באותה שיחה כי ישנם שיקים אשר לדברי המבקש 2 הוא שילם אותם אך הם לא הושבו לידיו. כך גם עלה באותה פגישה כי המבקש 2 שילם בגין שתי המחאות אשר טרם הופקדו כספים, באמצעות אדם שלישי, אך המשיב טען מנגד כי לא קיבל את הכספים מאותו אדם. ככל הנראה מדובר בהתחשבנות אשר קיימת בין המשיב לבין אותו אדם.

העד עמד על כי תשלום הסך של 725,000 ₪, אמור להביא לביטול תיקי ההוצל"פ.

לשאלת בית המשפט הסביר כי המשיב הודה בשיחה כי שולמו לו 400,000 ₪ נוספים מעבר לסכום של 725,000 ₪, אך עשה מיחזור לשיקים האלה.

בהמשך עדותו מסר העד כי הסכם הפשרה התייחס לסכום של 725,000 ₪, אותם הסכים המבקש 2 לשלם שכן, המבקש 2 לא היה מוכן לשמוע על אפשרות לפיה ישלם סכום נוסף, הואיל וכבר שילם את הכספים הנוספים.

מטעמו של המשיב הוגש תצהיר של המשיב, אשר ניתן בתמיכה לתגובה לבקשה לסעד זמני. המשיב טען בתצהירו כי בשלב ראשון נפתח תיק ההוצל"פ "הקטן" ובשלב שני פתח את תיק ההוצל"פ "הגדול". לגרסתו, המבקשים הודו בחוב נושא התיק הגדול בלבד, אך טענו כי את השטר נשוא התיק הקטן, אינם חייבים לשלם מאחר ולטענתם, פרעו את השיק במועד מוקדם לפתיחת תיק ההוצל"פ. על כן, המו"מ כלל את החוב בתיק הגדול בלבד.

לגרסת המשיב בתצהירו, ב"כ המשיב העביר לעיון המבקשים את הסכם הפשרה בפקס וקיבל את אישורם לתוכן ההסכם. המבקשים הגיעו למשרדו של ב"כ המשיב, על מנת לחתום על הסכם הפשרה ואזי נמסר כי חתמו על ההסכם למעט תיקוני כתיב.

המשיב עמד בתצהירו על טענתו לפיה הסכם הפשרה כולל את החוב בתיק הגדול בלבד. לגרסתו, הוספת המלל על גבי הסכם הפשרה נעשתה בחוסר תום לב ולא באה לשנות את הסכמת הצדדים בהסכם, אשר נועד להביא לסגירת תיק ההוצל"פ הגדול בלבד.

כמו כן טען המשיב בתצהירו, כי המבקשים הפרו את הסכם הפשרה בכך שלא הפקידו שיק בטחון, לא רשמו הערת אזהרה על זכויות בדירה ולא העבירו אישורים ומסמכים נוספים אשר נדרשו בסעיף 3 להסכם הפשרה.

המשיב העיד בבית-המשפט ונחקר בחקירה נגדית. בעדותו בבית-המשפט מסר ביחס לתצהירו כי הוא לא יודע על מה הוא חותם. לדבריו, יש לו עו"ד והוא חותם בעיניים סגורות. עוד טען כי הוא לא קורא וכותב. לשאלה האם קרא את תצהירו השיב כי הוא לא יכול לקרוא והוא לא מבין.

המשיב הכחיש כי בפגישה שנערכה בחודש דצמבר אישר כי החוב ירד לסך של 725,000 ₪, לאחר שקיבל סך של 400,000 ₪.

המשיב אישר כי הוא לא היה שותף למו"מ שהתנהל בין הצדדים בנוגע לחתימה על הסכם הפשרה. הוא לא יודע מתי ההסכם נחתם. לגרסתו, הוא לא נכנס לעומק הדבר.

לתיק בית-המשפט הוגשו תצהירים נוספים וביניהם תצהירו של ב"כ המשיב. אולם, ב"כ המשיב חזר בו מכוונתו להעיד ותצהירו נמשך מתיק בית המשפט. עדים אחרים שתצהירים שלהם הוגשו לא העידו.

מסכת הראיות שעל יסודה יש להכריע בתובענה מבוססת על תצהירי העדים שהעידו ונחקרו בחקירה נגדית, כפי המפורט לעיל.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לפרשנות הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, וצורף כנספח א' לתובענה.

במחלוקת זו, אני מקבל את גרסתו של המבקש 2, לפיה הסכם הפשרה נועד להביא לסיום של שני תיקי ההוצל"פ אשר היו תלויים ועומדים נגד המבקשים.

אני מקבל את עדותו של המבקש 2, לפיה לא היה חותם על הסכם הפשרה אלמלא הובהר כי ההסכם נועד להביא לסגירה של כלל תיקי ההוצל"פ אשר נפתחו עד לאותו מועד.

כמו כן, יש לקבל עדותו של המבקש 2 בכל הנוגע לנסיבות החתימה על הסכם הפשרה. לפי עדות זו, התיקונים שהוכנסו בהסכם הפשרה היו מקובלים על הצד השני, אשר חתם על ההסכם. גם עדותו של העד מר גולדמן תומכת בעדות המבקש 2 בנוגע למהלך הדברים בניסוח, תיקון וחתימת ההסכם.

על כן, יש לקבוע כי נוסח ההסכם כולל התיקונים הוא זה שמשקף את הסכמת הצדדים.

בעדותו של המשיב לא היה כדי לסתור את גרסתו של המבקש 2. המשיב, אשר הודה בעדותו כי לא קרא את תצהירו קודם לחתימתו על התצהיר, טען כי לא היה שותף למו"מ לחתימת הסכם הפשרה ואינו בקיא בפרטים.

גם אם מבחינה סובייקטיבית סבר המשיב (או שמא סברו ב"כ המשיב שטיפלו בהכנת הסכם הפשרה) כי הסכם הפשרה מסיים את המחלוקת לגבי תיק ההוצל"פ הגדול בלבד, הרי שמבחינה אובייקטיבית עולה מן ההסכם שנחתם כוונת הצדדים לפיה ההסכם נועד להביא לסיום שני תיקי ההוצל"פ.

בהואיל הראשון של ההסכם נרשם בטיוטה שהוכנה מראש, כי "נגד החייבים נפתח תיק הוצל"פ מספר...". בהסכמת הצדדים, המבקש 2 תיקן את נוסח ההסכם באופן שהובהר כי "נגד החייבים נפתחו תיקי הוצל"פ וביניהם תיק הוצל"פ מספר...". תיקון זה מלמד באופן ברור כי ההסכם לא נועד להביא לסיום המחלוקת לגבי תיק הוצל"פ אחד בלבד, אלא מדובר במספר תיקים.

בהואיל השני של ההסכם נרשם בטיוטה שהוכנה מראש, כי "ברצון החייבים להגיע להסדר לתשלום החוב בתיק...". גם נוסח זה תוקן, בהסכמת הצדדים, באופן שלפיו הובהר כי "ברצון החייבים להגיע להסדר לתשלום החוב בתיקים...". תיקון זה עולה בקנה אחד עם גרסת המבקש 2 לפיה חתימת ההסכם נועדה להביא לסיום המחלוקת בכלל תיקי ההוצל"פ שנפתחו עד לאותו מועד.

בסעיף 7 להסכם נרשם בטיוטה כי הזוכה מתחייב "לבטל עיקול הרובץ על מגרש השייך לחייבת באשדוד". סעיף זה תוקן באופן שהובהר כי הזוכה מתחייב "לבטל כלל העיקולים".

גם סעיף 8 להסכם הפשרה, כפי שנחתם בפועל על ידי הצדדים, מלמד כי מדובר במספר תיקי הוצל"פ. למעשה, סעיף זה מתייחס באופן ישיר למחלוקת בין הצדדים, לגבי השאלה האם תשלום החוב הנקוב בהסכם הפשרה מביא לסגירת תיק הוצל"פ אחד או שמא ליותר מאחד.

בסעיף 8 להסכם נרשם בטיוטה שהוכנה מראש, כי "הזוכה מתחייב כי לאחר תשלום החוב המוקטן במלואו ובמועדו, יסגור את תיק ההוצל"פ ויחזיר את השיקים נשוא תיק ההוצל"פ לחייבים". המבקש 2 עמד על כך שהסעיף יתוקן, ובהסכמת הצדדים נרשם בסעיף זה להסכם הפשרה, כדלקמן: "הזוכה מתחייב כי לאחר תשלום החוב המוקטן במלואו ובמועדו, יסגור את כל תיקי ההוצל"פ ויחזיר את השיקים נשוא תיק ההוצל"פ לחייבים, ויוריד את אזהרת (צ"ל – הערת) האזהרה על הנכס בהרצליה".

לשונו של ההסכם כפי שנחתם מלמדת באופן ברור ומפורש כי ההסכם נועד להביא לסיום המחלוקות בשני תיקי ההוצל"פ וביניהם תיק ההוצל"פ אשר מספרו צוין בנוסח ההסכם. ההסכם קובע כי לאחר תשלום החוב המוסכם, המשיב יסגור את כל תיקי ההוצל"פ.

המבקש 2 הסביר בעדותו, כי לא היה ידוע לו מספרו של תיק ההוצל"פ הנוסף, שעל קיומו נודע לו בסמוך למועד חתימת ההסכם, ועל כן לא ציין את מספרו של התיק בהסכם הפשרה.

כעולה מן העדויות, התיקונים שהוכנסו בנוסח ההסכם נעשו באופן גלוי ומפורש וקיבלו את אישורו של ב"כ המשיב. לאחר קבלת האישור לתיקונים, חתמו הצדדים על הסכם הפשרה.

במצב דברים זה, יש לקבל את התובענה בכל הנוגע להצהרה המבוקשת לפיה הסכם הפשרה מסדיר את החוב בשני תיקי ההוצל"פ.

המשיב העלה טענה לפיה המבקשים לא קיימו את מלוא הוראות הסכם הפשרה. בהקשר זה, המשיב מפנה לביטחונות אשר נקבע בהסכם הפשרה כי על המבקשים להציג, כגון חתימה על ערבות אישית, מסירת שיק בטחון, רישום משכון ועוד.

כל הביטחונות האמורים נועדו להבטחת תשלום הסכום אשר נקבע בהסכם הפשרה בסך של 725,000 ₪ (בתוספת סך של 11,626 ₪ בגין אגרות). לאחר שהמבקשים שילמו את הסך הנקוב בהסכם הפשרה ובכך קיימו את חובתם העיקרית והמרכזית, שוב אין כל משמעות להוראות ההסכם הנוגעות למתן ביטחונות, אשר נועדו להבטיח את תשלום הסך האמור.

העלאת הטענה בדבר אי מתן הביטחונות המלאים לאחר שכבר שולם התשלום הנקוב בהסכם במלואו, נעשתה בחוסר תום לב. המשיב מנוע מהעלאת טענה מסוג זה בשעה שכבר שולם מלוא הסכום הנקוב בהסכם הפשרה.

לפיכך, יש לדחות את טענת המשיב בדבר הפרתו של הסכם הפשרה וזאת כאשר אין מחלוקת כי המבקשים אומנם שילמו לתיקי ההוצל"פ את כלל הסכומים שפורטו בהסכם הפשרה.

אשר על כן, התובענה מתקבלת.

ניתן בזאת פסק דין הצהרתי כפי המבוקש בתובענה לפיו הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים חל ומסדיר את החוב בשני תיקי ההוצל"פ: 22-07236-11-8 ו- 22-07356-11-5, ובהמשך לכך לאחר שהמבקשים שילמו ופרעו את מלוא החוב למשיב בהתאם להסכם הפשרה, יש לסגור את שני תיקי ההוצל"פ הנ"ל.

המשיב יישא בתשלום הוצאות המבקשים בהליך זה וכן בתשלום שכר טרחת עו"ד של המבקשים בסך של 23,600 ₪.

ניתן היום, ד' חשוון תשע"ה, 28 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.