בפני רשות ערעור על החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ, ורד רביב, מיום 7/6/12 בתיק הוצל"פ 16-11530-12-0, במסגרתה דחתה את בקשת המערערת "להרים את המסך בין החברה החייבת לבין צד ג', אשתו של בעל המניות בחברה החייבת, בהליך של עיקול טרם מסירת אזהרה".

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים:

ראשית, על פי תגובת המשיבה בינתיים הוגשה התנגדות, ההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו, ועל כן לא ניתן עוד להטיל עיקולים במסגרת תיק ההוצל"פ.

שנית והעיקר, לרשם ההוצל"פ סמכות מצומצמת ומוגבלת להרמת מסך בין חברות, רק כאשר מוכח בפניו בראיות עובדתיות קיומה של זהות כמעט מוחלטת בין החברה החייבת לבין צד ג' וכאשר ברור כי פעילות החברה החייבת הועברה לצד ג' כדי לאפשר לחברה הקיימת להתחמק מנושיה יהיה באפשרותו להרים את המסך ולנקוט בפעולות כנגד צד ג' (ראה, רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר).

בסמכות מצומצמת זו יש להשתמש בזהירות יתרה, כאשר מדובר בחוב שאינו פסוק.

לא מצאתי מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י כב' הרשמת; העובדה כי מספר הטלפון בעסק צד ג' לא הוחלף, ושם המסעדה זהה עדיין לא מצביעה על זהות כמעט מוחלטת הנדרשת לצורך הרמת המסך, במיוחד אמורים הדברים כאשר החברה החייבת הייתה זכיינית של "רשת אווזי" ולא הוצגה כל אסמכתא לפיה בעל הזכויות הסכים כי צד ג' תשמש זכיין מטעמו. בשולי הדברים אציין כי, החלטת כב' השופטת ציגלר, הורתה לרשמת ההוצל"פ לדון בשאלת הזהות מבלי להידרש לשאלה זו לגופו של עניין ומבלי שנקבע על ידה כי קיימת זהות כאמור.

רשמת ההוצל"פ פעלה עפ"י הוראה זאת והפעילה את שיקול דעתה ולא מצאתי מקום להתערב בקביעותיה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ב, 06 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.