התובע, יליד 1988, היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה הבעלים של רכב מסוג שברולט שמספרו 36-431-18 (להלן - הרכב המבוטח).

הנתבעת הייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה המבטחת של הרכב המבוטח על פי פוליסת ביטוח שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה (להלן - הפוליסה). בין היתר, נקבע בפוליסה כי היא אינה מעניקה כיסוי לנזקי רכוש שייגרמו לצד שלישי אם בעת קרות מקרה הביטוח נהג ברכב המבוטח אדם שגילו פחות מ - 40 שנה.

מכתב התביעה עולה כי ביום 22.12.08 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים עם צד שלישי (להלן - התאונה) בעקבותיה הגיש הצד השלישי (להלן - גב' עמר) תביעה בגין נזקי רכוש לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (תיק 24322-09-09). התובע מתאר כי הודיע לנתבעת על התאונה ובהמשך אף פנה אליה על מנת שתייצגו בהליך שהוגש נגדו על ידי גב' עמר אולם זו דחתה דרישתו בטענה כי במועד האירוע הרכב היה נהוג בידי מי שאינו מורשה לנהוג על פי תנאי הפוליסה ועל כן אין כיסוי ביטוחי לתאונה. מנספחי כתב התביעה עולה כי בהליך שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה חויב התובע לשלם לגב' עמר את הנזק שנגרם לה בתוספת הוצאות.

בהליך שבפניי התובע טוען כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כלפיו על פי הפוליסה, בשים לב לטענתו שאביו הוא שנהג ברכב במועד התאונה, ועותר לחייבה במלוא ההוצאות בהן חויב כלפי גב' עמר, וכן עבור הוצאות ועוגמת נפש שנגרמו לו. לצרכי אגרה העמיד תביעתו על סך 5,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי למדה לראשונה על התאונה רק בעקבות התביעה שהוגשה על ידי גב' עמר בבית המשפט בחיפה ואגב אותם הליכים הסתבר לנתבעת כי ברכב נהג בעת התאונה נהג שגילו פחות מ - 40 שנה, נתון שהביא לדחיית הכיסוי הביטוחי. בכתב ההגנה חוזרת על הנתבעת על טענתה בדבר היעדר כיסוי ביטוחי ועותרת לחיוב התובע בהוצאות לדוגמא.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת טיעוני הצדדים והעדים מטעמם - דין התביעה להידחות.

על מנת שתתקבל טענתו גבי הכיסוי הביטוחי על התובע היה מוטל הנטל להוכיח כי אביו הוא שנהג ברכב במועד התאונה. נטל זה לא הורם.

מטעם התובע העידו התובע ואביו, מר עלי מזיד שיח עלי. עדויותיהם לא עוררו אמון והדברים באו לידי ביטוי במספר מישורים -

נוכח הדמיון בשמות בין התובע ואביו נתבקש התובע להבהיר כבר בפתח הדיון מיהו התובע בהליך. התובע טען תחילה כי אביו הוא התובע הנכון בהליך ואולם בהמשך הסתבר כי הבן הינו בעל הרכב ובעל הפוליסה. נושא הזיהוי השמי שב ועלה מספר פעמים במהלך הדיון בהקשרים שונים דוגמת הפוליסה, מוסר ההודעה לסוכן הביטוח, מגיש כתב ההגנה בהליך שהתנהל בבית המשפט בחיפה ועוד. ניתן היה להתרשם כי תשובות התובע ואביו בעניינים אלה היו מחושבות ומתחמקות.

לגופם של דברים - אביו של התובע ידע לתאר בצורה לאקונית את אירוע התאונה; לא זכר מתי הודיע לסוכן הביטוח אודות התאונה; לא זכר שמילא את טופס הדיווח וממילא לא זכר מתי עשה כן; העיד שחתם על טופס הדיווח אך לא זיהה את חתימתו. לא זכר האם לקח מהנהגת של רכב צד ג' את פרטיה במעמד התאונה ולא ידע לומר מנין היו ידועים לו פרטיה.

התובע תיאר את אירוע התאונה בצורה זהה לתיאור שנמסר על ידי אביו. בתשובה לשאלות שהוצגו לו בחקירתו העלה לראשונה טענות כנגד טיפולו של סוכן הביטוח בעניין ולמעין קנוניה בין הנתבעת, שהיא כאמור המבטחת של רכבו- שלו, ובין גב' עמר, הנהגת שהייתה מעורבת באותה תאונה.

מטעם הנתבעת העידה גב' לימור עמר, הנהגת של רכב צד ג', שהיה מעורב בתאונה.

עדותה הייתה שוטפת, מפורטת ומעוררת אמון. גב' עמר תיארה באופן מפורט את התאונה ואת הנסיבות בהן הצדדים החליפו את פרטיהם לאחריה. העידה כי כמי שנהגה ברכב הנפגע זיהתה בוודאות את התובע כמי שנהג ברכב במועד התאונה וכמי שיצא ממושב הנהג לאחריה. עוד ידעה לציין כי אביו של התובע גער בו באותו מעמד על רקע תאונה קודמת שארעה זמן קצר קודם לכן.

מצאתי להעדיף את עדותה של גב' עמר, כצד ניטראלי שאין לו עניין אישי בתוצאות המשפט, על פני עדותם של התובע ואביו שהינם בעלי עניין. כאמור, עדותה הייתה מהימנה בעיניי ולא עלה בידי התובע לסתור עיקריה. טענתו של התובע גבי קנוניה כביכול בין צד ג' והנתבעת לא הוכחה, וממילא נעדרת הגיון פנימי בשים לב לכך שדווקא במקרה והאב היה הנוהג ברכב בעת התאונה הכיסוי הביטוחי היה בתוקף וגב' עמר הייתה יכולה להיפרע במישרין מהנתבעת.

אשר על כן - אני דוחה את התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 750 ₪. הסכום ישולם בתוך שלושים יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית חוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.