13 ינואר 2016

בפני בית הדין תביעת התובעת בגין חוב שנזקף לה לדמי ביטוח ודחיית תביעתה לדמי לידה בגין הלידה מיום 12.8.11.

הנתבע טען כי תביעת התובעת נדחתה בגלל עומק פיגור בתשלומי הביטוח הלאומי וכי בקשתה להענקה מטעמי צדק שהוגשה ביום 20.9.11 נדחתה מאחר ולא עמדה בתנאים שבתקנה 3 לתקנות בדבר הענקה מטעמי צדק.

העובדות

1. התובעת ילדה ביום 14.7.11.
2. הנתבע דחה את תביעת התובעת לתשלום דמי לידה לפי סעיף 50 לחוק.
3. התובעת הגישה בקשה להענקה מטעמי צדק על פי סעיף 387(2) לחוק ותקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה-1975.
4. חובה של התובעת הוסדר ב12.8.11 אחרי הלידה.
5. בתקופה מ 1.7.08 עד 31.12.10 הייתה התובעת מסווגת כעצמאית שאינה עונה להגדרה עובדת עצמאית לפי סעיף 1 לחוק בשל הכנסות והיקף עבודה ולא חויבה בתשלום דמי ביטוח. לתובעת היה מייצג באותה עת.
6. בתאריך 3.3.11 הודיעה התובעת על שינוי בהיקף העבודה החל מ 16.1.11 לעשרים שעות שבועיות ובכך נכנסה להגדרת עצמאית. לתובעת נשלחה הודעה על שינוי מעמדה לעובדת עצמאית יחד עם פנקס תשלומים שבמועד החיוב הראשון ביום 6.4.11. המשלוח היה למייצג הרשום .
7. התובעת לא שלמה את סכום דמי הביטוח המחויבים ועל כן בתאריך 20.6.11 ביצע הנתבע ניכוי בסך 673 ₪ מקצבת הילדים של ה תובעת לפי סעיף 312(ב)(1) לחוק. התובעת שמה לב לניכוי זה.
8. בתאריך 12.7.11 פנתה התובעת לבירור חובה באמצעות הפקס בו ביקשה לבטל ריביות. (צריך להיות קנסות). במכתב ציינה בדבר הניכוי מהגמלה.
9. התובעת עברה הכשרה במשרד התמ"ת של 800 שעות במשך ששה חודשים.

המחלוקת

1. האם זכאית התובעת לדמי לידה מלאים. ככל שכן, על פי איזה עילהבחוק או בתקנות הענקה מטעמי צדק או בעילה אחרת.
2. האם יש לראות בהכשרה שעברה במשרד התמ"ת הכשרה מקצועית כאמור בסעיף 91 לחוק וסעיף 4 (א) לתקנות הביטוח לאומי (אימהות), תשי"ד- 1954, וככל שכן האם יש לכך משמעות לזכאות בה.

הכרעת הדין

הפן הנורמטיבי

1. סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה -1995 (להלן: החוק), קובע:

"המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה:

(1) אי-הזקקות לאשפוז לפי סעיף 42;

(2) פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366;

(3) אי-מילוי חובת רישום לפי סעיף 77;

(4) אי-השלמת תקופת אכשרה לפי סעיפים 246 או 243." (דגש שלי ש.ש.)

1. בהתאם לסעיף 387 הנ"ל, בהתייחס לסעיפים קטנים (1) – (3) לו, נקבעו הכללים בתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), התשל"ה - 1975 (להלן – התקנות). בתקנה 3 להן נקבע:

"בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחד מאלה:

(1) מחלה או תאונה;

(2) מאסר או מעצר;

(3) פסלות לדין או פשיטת רגל;

(4) שירות בצבא-הגנה לישראל;

(5) הימצאות בארץ אויב או בארץ שאינה מאפשרת מגע חפשי עם ישראל;

(6) תנאי מלחמה או פעולות אויב;

(7) אסונות טבע או תנאי אקלים החורגים מהרגיל;

(8) רישום גיל לא נכון שתוקן על פי פסק דין, בתנאי שמבקש ההענקה נקט בהליכים משפטיים לתיקון הגיל תוך זמן סביר לאחר שעמד על הטעות;

(9) מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד;

(10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה."

דרישת רישא התקנה היא כי " נבצר מהמבוטח "למלא חובת רישום או תשלום דמי

ביטוח לצורך ההענקה מטעמי צדק. הנימוק לנבצרותו מפורט בסעיפים (1) עד(10)

לתתי הסעיפים בתקנה.

1. בפסק הדין בעניין עב"ל 1632-10-13 גרין נ. המוסד לביטוח לאומי (להלן: פס"ד גרין ) התייחס כב' השופט אילן איטח למדיניות הפסיקה ביחס להענקה מטעמי צדק כך: "הדיבור "נבצר מהמבוטח" פורש כקרוב לדיבור "נמנע", וכי "אין להחמיר עד כדי כך שאותה 'מניעה' תהיה מוחלטת. די בכך שהסיבה תביא למצב, שמאמץ סביר לא ימנע את התוצאה - אי רישום". הכוונה היא להימנעות כתוצאה מנסיבה אובייקטיבית, ולא בשל סיבות כגון: אי ידיעה על חובת הרישום או התשלום, טעות, שכחה, או מעשים (או מחדלים) – ולו של רואה החשבון של המבוטח או נציג אחר שטיפל בענייני.

עוד נפסק כי בעניינים שבהם יש לנתבע שיקול דעת, כמו בעניין הענקה מטעמי צדק על פי סעיף 387 לחוק, סמכותו של בית הדין לעבודה – מוגבלת לבחינה מנהלית של אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי הנתבע, וכי מקום שבו נפל פגם בשיקול דעתו, ככלל – יש להשיב את העניין אל פקיד התביעות, עם הנחיות באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת."

1. על פי מדיניות זו של השבה לפקיד התביעות ,עוד בטרם מתן פסק הדין החזיר בית הדין את שיקול הדעת לנתבע בהחלטה מיום 25/3/15 שזו לשונה :"
2. חרף המסמכים שהוגשו על ידי הנתבע, לכאורה, ואשר יילקחו בחשבון בסופו של יום, על פניו לכאורה לא נסתר תצהיר התובעת לפיו הגיעה למוסד ביום 12.7.11, ולא ניכר חוסר תום לב כלשהו, ההיפך, הכל על פניו, ובטרם הוגשו סיכומים.
3. אשר על כן, ועוד בטרם יינתן פסק דין מוחזר עניינה של התובעת לוועדה להענקת גמלה מטעמי צדק, אשר תדון בעניינה ותשקול את עניינה של התובעת בשנית.
4. לא מדובר במי שמתחמק מחובותיו או שנמנע להסדירן, שכן גם עוד בטרם הייתה במעמד עצמאית דווחה למוסד, מדובר בכתובת שגויה הגם של מייצגה, ועוד כהנה וכהנה כפי שהובא בפניי שיש בהם כדי להפעיל את מידת הצדק בטרם תופעל מידת הדין, אם וככל שתופעל.
5. ניתנת בזאת אורכה של 60 יום לנתבע להביא את עניינה שוב בפני הוועדה. הנתבע יודיע תוך 60 יום החלטת הוועדה ככל שלא תינתן לתובעת הגמלה מטעמי צדק, כולה או מקצתה, יוגשו סיכומים על ידי הצדדים. "(דגש שלי ש.ש. )

לאור החלטה זו, הוגשה בתאריך 21/5/15 עמדת המוסד לפיה הדחיה עומדת בעינה. להודעה צורפה ההחלטה לאחר שנידונה בשנית וזו לשונה :"

1. בית הדין בהחלטה מיום 25/3/15 ציין" על פניו לכאורה לא נסתר תצהיר התובעת לפיו הגיעה למוסד ביום 12.7.11, ולא ניכר חוסר תום לב כלשהו, ההיפך, הכל על פניו,.." על כן יודגש כי ההנחיה למוסד לשקול עמדתו ,כנדרש בפסיקה, היתה בטרם נשמעו סיכומים, הדברים נכתבו במפורש "לכאורה" ו-" על פניו" בלבד, מבלי שנכנס בית הדין לעובי הקורה כפי שנדרש עתה ,בעת מתן פסק דין ,לאחר קבלת סיכומי הצדדים.
2. לגופו של עניין עלינו לבדוק מדוע ולמה נבצר מהתובעת למלא חובתה להרשם כעצמאית במוסד בינואר 2011 עת הפכה ל"עצמאית" בהגדרתה,והחלה להפעיל משפחתון כעצמאית לאחר שסיימה קורס מתאים מטעם משרד התמ"ת. (קודם עבדה בהיקף קטן יותר מ-2008)., ולמה עד 12/7/11 לא יכלה להשלים הרשמתה ולשלם מקדמותיה כחוק.
3. התובעת טענה כי סמיכות הזמנים מרגע שהודיעה התובעת על היקף משרתה כעצמאית ועד הלידה היה קצר מאד ומשהוכח כי פנתה בזמן למוסד ופנייתה לא נענתה אין לזקוף זאת לחובתה.
4. התובעת רשמה בתצהירה " בחודש מרץ 2011 הודעתי על שינוי שעות העבודה כעצמאית, ועדכנתי את ביטוח לאומי, זאת החל משנת 2011"(סע' 4 לתצהיר).
5. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת:"ש.מתי בפעם הראשונה הודעת לביטוח הלאומי.ת. לא זוכרת זה היה פברואר או מרץ. ש. כתוב בתע"צ שזה היה במרץ. עבדת חודשיים ולא דיווח.

ת. יכול להיות. לא זוכרת מתי שלחתי את הפקס."

1. תעודת עובד הציבור מטעם הנתבע (להלן: התע"צ) מפרטת כך:"הגב' הס היתה במעמד של עצמאית שאינה עונה להגדרה בתקופה 1/7/08 – 31/12/10 ולא חוייבה בתשלום דמי ביטוח.בתאריך 3/3/11 שינתה מעמדה לעצמאית, אך לא הסדירה את תשלומיה, אלא רק לאחר הלידה בתאריך 12/8/11, למרות שנשלח אליה פנקס תשלומים, החוב קוזז מקצבת ילדים, ויתרה מכך , יומיים לפני הלידה , בתאריך 12/7/11 ביקשה לבטל את הקנסות בגין החוב אך לא הסדירה את חובה."
2. תעודת עובד הציבור שנתנה , לא נסתרה בעניין זה או בכלל. התובעת לא זכרה מתי בדיוק דווחה ואישרה ש"יכול להיות " שבמרץ 2011.
3. על כן מינואר עד מרץ לא דיווחה התובעת על השינוי במעמדה, או כתובתה חרף העובדה שקודם נרשמה כעצמאית שאינה עונה להגדרה ואף היה לה מייצג רו"ח שטיפל קודם בענייניה , ואשר כתובתו היתה הכתובת במוסד למסירת דואר.ניתן להסיק מכך שידעה על חובת הדיווח והתשלום.(ראה ע' 6 ש' 31 ע' 7 ש' 1-2).
4. הכנסת התובעת התקבלה במוסד בדיווח משלטונות מס הכנסה ולפיה נקבעו המקדמות. פנקסי המקדמות אכן נשלחו לכתובת המייצג של התובעת על פי דיווח קודם שלה משנים עברו.הנתבע הציג מסמך נ/3- דין וחשבון רב שנתי לשנת 2008 בו מופיע במשבצת כתובת לשליחת מכתבים רו"ח מר פוגל וכתובתו, על מסמך זה חתומה התובעתוכן ייפוי כח למייצג רו"ח פוגל שצורף לאותו דו"ח בחתימת התובעת. דיווח שעל התובעת היה לעדכן ולא עדכנה.
5. עוד ציין הנתבע כי רק בתאריך 18.4.13 שנתיים לאחר הלידה הגישה התובעת טופס זה (נ/4). לטענת הנתבע התובעת לא עדכנה את המוסד בזמן לא בינואר ואף לא עד ליולי 2011 בדבר שינוי מעמדה, השינוי בהכנסותיה, שינוי המייצג, שינוי הכתובת ו/או כל עדכון אחר שחובתה היה לעשות.
6. הטענה בדבר "סמיכות הזמנים " בין היותה עצמאית לדיווח ותשלום דמי ביטוח לבין הלידה ביולי ,דינה להידחות שכן יכלה לדאוג לתשלום ב- 3/3/11. על כן הוכח כי לא היתה התובעת במצב "נבצרות" אובייקטיבית או אחרת לכל הפחות עד 3/3/11.
7. לטענתה המתינה לתגובת המוסד כדי לדעת כמה דמי ביטוח היה עליה לשלם . התובעת לא פנתה ממרץ ואילך, ואף לגרסתה, עד יומיים לפני הלידה, לדעת כמה עליה לשלם.
8. התובעת מודה כי היתה ערה לקיזוז שעשה המוסד בקצבת הילדים שלה כפי שפירטה בסעיף 6 ו- 7 לתצהירה כך:"

1. דהיינו, התובעת ידעה ,"עוד לפני הלידה" שהמוסד פועל באופן כלשהו לגביית חוב שנוצר.
2. כעולה מהתצהיר אף נאמר לה בשיחה טלפונית עם הסניף שזה עבור דמי ביטוח וכדבריה"וכיצד חושבו לי דמי הביטוח שעלי לשלם...". דהיינו ככל שהתובעת שוחחה עם הסניף הובהר לה קיום חוב בדמי ביטוח.
3. התובעת נשאלה:"לא היה לך מוזר שבמשך חצי שנה את עובדת כעצמאית ולא משלמת ביטוח לאומי. ת. זה היה לי מוזר שלא קיבלתי שום תגובה"(ע' 7 ש' 6-7).דהיינו התובעת הבינה שמשהו דורש בדיקה וטיפול.
4. לפיכך ביחס לתקנה 3(9), לתקנות הענקה מטעמי צדק, "מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד", לא נטען ולא הוכח על ידי התובעת כי אי תשולם דמי הביטוח נבע ממידע מוטעה שנמסר לה על ידי עובד המוסד או פקיד התביעות או פקיד הגביה. הלכה למעשה לא הוכחה עילה זו כלל.
5. לדעת התובעת הפקידה ידעה שהתובעת צריכה ללדת והיה עליה להזהיר את התובעת. תפקידו של הפקיד אינו להזהיר את מי שאינו משלם חובו, לעניין מועד הלידה. תפקידו ליידע בדבר החוב. על המבוטח להסדיר חובו נוכח החיוב על פי חוק.יתר על כן כמו שידעה הפקידה, אם וככל שידעה על עצם ההריון , וודאי גם התובעת ידעה על ההריון ובעיקר על מועד הלידה הצפוי. התובעת לא טענה לנבצרות עקב ההריון או מצב בריאותי. ההיפך, בסעיף 8 לתצהיר היא מציינת" כאשר התפניתי מעבודתי שלא אפשרה לי להגיע פיזית לסניף לבירור קודם לכן, ויומיים לפני הלידה..."כלומר מינואר 2011 ולכל הפחות ממרץ 2011מועד הדיווח, ועד יומיים לפני הלידה עבדה התובעת בעבודתה באופן מלא.
6. על כן לא עונה התובעת לתנאי 3(1)מתנאי הנבצרות על פי התקנה .שכן גם לא מדובר ב"מחלה".
7. האמור לעיל גם לא נכלל ב" (10)סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה"

התובעת לא הוכיחה שמדובר בנבצרות בנסיבות שלא היו תלויות בה.

יש לקבל טענת הנתבע כי דרך המלך הייתה למלא טפסים לצורך תשלום מקדמות מיד עם היותה עצמאית. הנתבע טען כי טופס 6101 לצורך רישומה כעצמאית ניתן להורדה באינטרנט ולו הייתה ממלאה אותו בזמן היתה נרשמת גם כתובתה הנכונה והכנסתה המשוערת לחישוב מקדמות דמי ביטוח.

1. זאת ועוד , לפני הלידה קיצץ הנתבע לתובעת מקצבאות הילדים (כבר ביוני) . על כן, פנתה לדבריה למוקד הטלפוני של הביטוח הלאומי בדבר הקיזוז וציינה שלא קבלה פנקס תשלומים לצורך תשלום דמי ביטוח. המוסד מיוזמתו שלח "איתות אזהרה" בדבר החוב בדרך שך קיזוז גמלת ילדים , עוד לפני הלידה ובלי קשר לכך. דהיינו משדווחה התובעת על מעמדה, פעל המוסד בדרך הקיזוז הנתונה לו על פי חוק למנוע יצירת חוב בדמי ביטוח או הגדלתו.
2. התובעת נשאלה: "ש. מדוע לא פנית ת. ת כן פניתי טלפונית למוקדנית של ביטוח לאומי, לא קבלתי תשובות ברורות. לא הבנתי מה נאמר. פיזית היה לי קשה להגיע כי אני עובדת ששה ימים בשבוע, משבע עד ארבע כל יום. ראיתי שזה לא הולך דרך הטלפון, הם לא מבינים אותי אני לא אותם. לא קבלתי שום דבר בדואר, חשבתי שהכתובת שלי לא מעודכנת. אמרתי שאקח חופשת לידה כמה ימים קודם ללידה ואפנה לביטוח לאומי. "(דגש שלי ש.ש.) התובעת בכנותה עונה את האמת, היא חשדה שכתובתה אינה נכונה. חרף זאת לא עדכנה ולו טלפונית את הכתובת הנכונה. התובעת מודה שלא הבינה את שנאמר לה בטלפון, על כן לא מדובר בטעות או הטעיה של פקיד הנתבע היא אף מציינת שיתכן ולא הבינו אותה. במודע דחתה התובעת פנייתה למוסד ליומיים לפני הלידה.
3. כאן המקום להדגיש כי לא הוכחה טעות או הטעיה של פקיד המוסד. בספרו של י. זמיר, הסמכות המנהלית, נבו הוצאה לאור, תשנ"ו-1996, כרך ב' עמ' 1005-1004 הוא קובע:

"(3) תיקון טעות. טעות של רשות מינהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך גם לגבי טעות בשיקול הדעת..... אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד בתיקון הטעות...ההסבר לכך כפול ראשית האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות...".(דגש שלי ש.ש.).

יודגש כי גם אם מדובר בטעות מנהלית לא ראויה אין בכך להקים זכות (ראה דבע מע 3-82 עיריית תל אביב נ' ישראל אברביה). עוד יודגש כי גם טעות מנהלית של משלוח לכתובת שגויה, מה שאין כן בענייננו, אין בה כדי להוות טעות המקימה זכות גם על פי ערעור אזרחי ע"א 433/80נכסי י. ב. מ ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש קרן ופיצוים תל אביב פדי לז 1 337., שכן יש לראות בה לכל היותר טעות משרדית טכנית שנעשתה בהיסח הדעת. במקרה זה נשלח הפנקס לכתובת של מיופה הכח על פי מסמך בחתימת התובעת.

1. גם אם נקבל עמדת התובעת שפנתה למוסד פיזית ביום 12/7/11. לא נימקה מדוע לא שילמה את כל החוב לאלתר באותו יום.אם כבר הגיעה לסניף וכבר ידעה שהלידה סמוכה ביותר, מה היה הגיוני יותר מלשלם את החוב קודם כל ואחר כך לערוך בירורים? זאת לא נעשה.
2. לטענת התובעת התייצבותה ב 12.7 אינה שנויה במחלוקת חרף הטענה כי ביום ג' אין קבלת קהל, שכן על פי מכתב מהתקופה ההיא שעות הקבלה כללו את ימי שלישי (עמ' 9 לפרו').
3. באשר לביקור בסניף באותו יום טוען הנתבע כי התובעת לא באה ולא נכחה באותו מועד בסניף, הנתבע מכחיש הגעתה לסניף. לטענתו שלחה פקס הנושא תאריך 11/7/11(נ/1) שזו לשונו " הנידון:"בקשה לביטול ריביות על מקדמות לשנת 2011

אני הח"מ מבקשת בזאת לבטל את הריבית על המקדמות שאני צריכה לשלם החל מחודש ינואר 2011(בשל פתיחת המשפחתון שברשותי)

(על פי מיטב ידיעתי סכום המקדמות הבסיסי הוא 1519 ₪ וחלק ממנו כבר נגבה בחודש יוני ע"ח קצבת הילדים)".(דגש שלי ש.ש.) מתוך נוסח המכתב עולה כי התובעת יודעת שרק חלק מהמקדמות שעליה לשלם שולם באמצעות הניכוי מקצבת ילדים. דהיינו חלק אחר לא שולם.לחלק זה היה עליה לדאוג ככל שהתיצבה ב- 12/7/11 בסניף.

1. עיון בתע"צ מעלה כי בסוגיה זו נאמר:"..ויתרה מכך , יומיים לפני הלידה , בתאריך 12/7/11 ביקשה לבטל את הקנסות בגין החוב, אך לא הסדירה את חובה"בתע"צ לא מצויין כיצד ביקשה התובעת , האם במכתב נ/1 שנושא אמנם תאריך 11/7/11 בכתב יד, אך מועד הגעת הפקס עליו הוא 12/7/11, או שמא באה התובעת לסניף. נוסח ההתייחסות תואם את "הנדון" במכתב, ונראה כי מתייחס אל המכתב.
2. התובעת נחקרה בשאלת התייצבותה בסניף ביום 12/7/11. למרות אריכות הדברים יש להביא את הדברים בפרו' כלשונם:

"ש. מתי היה כשפנית.

ת זה היה יומיים לפני הלידה. אז הגעתי.

ש. את כותבת באחד המכתבים שהגעת לביטוח לאומי, את כותבת בסוגריים שיתכן שזה מתועד במחשבי המל"ל אך אין לי הוכחות על כך. חיפשתי בכל מקום שאפשר לחפש במחשב המל"ל ולא מצאתי תיעוד שהיית בביטוח לאומי ב 12.7.

ת. לא יודעת איך זה אמור להרשם.

ש. איך את מסבירה שהערכת הדין שלך בדיון הקדם גם היא לא אמרה שבאת לביטוח לאומי ב 12.7. אלא שלחת מכתב.

ב"כ התובעת: מתנגדת. התובעת לא צריכה להסביר אותי. גם אמרתי את זה. שהיא פנתה. היא פנתה טלפונית.

ש. חיפשתי תיעוד כלשהי לפגישה אתך

ת. אני כן הגעתי למל"ל.

ש. מה שכתוב במזכר, במחשב, "מבוטחת הייתה עצמאית.. בתאריך 12.7 שלחה מכתב ובקשה לבטל קנסות... ." (מצטט מהמזכר במחשב הביטוח לאומי), היא כתבה שאת שלחת מכתב.

ת. לא זוכרת אם את המכתב הזה נתתי במקום או ששלחתי בפקס.

ש. את חושבת שאולי באת. ב 12.7.

ת הייתי ביטוח לאומי ב 12.7. הייתי שם.

ש. גם שלחת מכתב וגם היית.

ת יכול להיות שאת הקנסות שלחתי להם בפקס לפני הביקור הזה. אני לא זוכרת באיזה תאריך.

ש. מציג מכתב , זו חתימתך.

ת כן. בהחלט.

ש המכתב הזה, כתוב למעלה שזה נשלח בפקס בשעה חמש אחה"צ.

ת. זה היה פקס.

ש. את לא הגעת ב 12.7 לביטוח לאומי.

ת. חוץ מזה אני גם הגעתי. רשום 11.7. לא 12.7. יכול להיות שמה שקרה, הפקס לא שלי, יכול להיות שאני נתתי לה את הפקס ב 11.7. והיא שלחה אותו רק ב 12.7.

ש. 11.7 זה הכתב של הפקידה של ביטוח לאומי. לא שלך.

ת. זה נראה לי הכתב שלי.

ש. המכתב הזה הגיע ב 12.7 בשעה חמש אחרי שעות העבודה של הביטוח לאומי ויש תיעוד על זה ששלחת מכתב אך לא על הביקור שלך.

ת איך יכול להיות תיעוד אם לא עשיתי פעולה? מה יהיה מתועד השיחה שלי? "(דגשים שלי ש.ש.)

1. מעדותה עולה כי אינה זוכרת את התאריכים ולמרות זאת מתעקשת שהיתה פיזית בסניף. התובעת לא זכרה אם שלחה את הפקס ובאה באותו יום או שמסרה את המכתב ביד בסניף. הלכה למעשה משהי אחרת שלחה עבורה את הפקס (ראה ההדגשים בעדותה לעיל) .
2. גם אם רוצים אנו להאמין לתובעת שהתייצבה בסניף ב- 12/7, וחרף העובדה שביקור כזה חייב להיות מתועד במחשבי המוסד ולא תועד, עדיין אין הסבר מניח את הדעת מדוע לא שילמה את חובה באותו יום ומדוע לא ביצעה פעולת תשלום אל מול הפקידה עמה ישבה. הנה נפלה לידה ההזדמנות, אחרי תום העבודה , לפני הלידה ובחלוף יותר מחצי שנה אחרי שהתחילה להיות עצמאית, לשלם את חובה בדמי ביטוח ולא עשתה כן.(ע'9 ש' 24-31ע' 10 ש' 6עד ש' 12)
3. אין לראות בכך נבצרות כלל. בפרט משכבר ידעה שהמוסד מקזז לה חוב מקצבת הילדים (נ/1).
4. על כן גם אם פנקסי ומכתבי הנתבע שנשלחו למייצגה למר פוגל לרבות (נ/2) ביום 10/7/11 , לא הגיעו אליה , הוכיחה התובעת בעדותה כי ידעה על קיזוז ק. ילדים בגין חוב בדמי ביטוח כבר ביוני (ע' 8 ש' 30-32),ולא שילמה אותו בביקור בסניף ביום 12/7/11.תמוהה התנהלות זו בפרט נוכח אמירתה לגבי התשלום שביצעה לאחר הלידה:"..שילמתי בלי להבין למה אני משלמת כזה סכום, פירוט לא קיבלתי. בער לי לשלם כדי לקבל דמי לידה . שילמתי בלי להבין למה."

(ע' 10 ש' 14-15). בסופו של דבר הסדירה את החוב רק ביום 12.8.11 לאחר הלידה.

1. התובעת מסתמכת על החלטת בית הדין בעמ' 11 לפרו' בו פנה בית הדין לנתבע כדי שיבדוק בשנית החלטתו "על פניו לכאורה לא נסתר תצהיר התובעת לפיו הגיעה למוסד ביום 12.7.11 ולא ניכר חוסר תום לב כלשהו...". יודגש כי בית הדין ציין את המילה "לכאורה" ולא בכדי , כי בשלב זה טרם הסיכומים עוד לא גיבש דעתו. הניתוח לעיל מראה כי גם אם תצהירה נכון ואמת בו לעניין 12/7/11 אין בתביעה שבפני כל עילה לתשלום על פי התקנות להענקה מטעמי צדק.
2. טענה נוספת היא כי המוסד לא שלח אליה כל פירוט חוב למרות פניותיה, הרבה טרם הלידה,.

וכי לא ראתה את מכתב המוסד מיום 3.8.11 שנשלח למר חנוך פוגל רו"ח אשר אתו עבדה התובעת בעבר בעבודתה הקודמת כמוכרת מוצרי אופטיקה ועמו לטענתה לא היה לה קשר במסגרת עבודתה כמטפלת. לטענתה חנוך לא יידע אותה בדבר המכתב. עוד טענה כי היה על המוסד לשלוח את המכתבים לכתובתה בבית ולא לכתובתו. לא למותר לציין כי בהמשך כן הגיעו לתובעת מכתבים לביתה אך לטענתה לא בעניינים האמורים. לעניין זה מתייחס פס"ד בעניין גרין הקובע כי הכוונה היא להימנעות ונבצרות כתוצאה מנסיבה אובייקטיבית ולא בשל טעות שכחה או מחדל של המבוטח או של רו"ח שלו או של מייצג אחר.

1. טענה נוספת היא כי התובעת עברה קורס של משרד התמ"ת מתאריך 7.4.10 עד 25.10.10 – במשך 800 שעות והיה על הנתבע לחשב תקופה זו כתקופה של הכשרה מקצועית לצורך קבלת דמי הלידה למרות החוב. ההכשרה הסתיימה חודשיים לפני שנהייתה עצמאית ו- 9 חודשים לפני הלידה. די זמן כדי לאפשר לתובעת להסדיר מעמדה.
2. הפסיקה הכירה בתלות בין מילוי חובת המבוטחת לתשלום דמי ביטוח כעצמאית לפני הלידה לבין הזכאות מכוח סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי לדמי לידה אלה. (דבע נו 0-292) אסתר רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי ; עבל 393/97 ורדינה שומלה נ' המוסד לביטוח לאומי; וכן עבל 1632-10-13 גרין נ' המוסד).
3. סעיף 50 (א) קובע:" מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה -.."

ובהמשך "( (ב) לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח.." אולם בתקופה שקדמה ליום הקובע היה לתובעת חוב,שלא שולם לפני היום הקובע. לעניין זה אף הלך המחוקק לקראת מי שנרשמה אך" תקופה שבה היתה האשה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו אירעה הלידה." אין זה המקרה שבפנינו.

נוכח החוב של התובעת לפני היום הקובע בנסיבות העובדתיות שבפני לא יחול סעיף 40 (ב) (2) בדבר "אשה שמלאו לה 18 שנים והיא נמצאת בהכשרה מקצועית."

1. בנוסף, נוכח העובדה כי הודעות בדבר תשלומי המקדמות נשלחו למיצג הרשום של התובעת אזי על פי פסק דין בעניין גרין די בכך כדי להניח ידיעה של המבוטחת על חובת התשלום.
2. יפים לכך דברי כב' השופט אילן איטח בעניין גרין וכלשונו:

"... לרבות בעניין עגם, בין תשלום דמי הביטוח לבין קבלת זכויות סוציאליות. לכן אין מקום להתערב בו. יש לזכור, כפי שנפסק לא אחת, למשל בעניין עגם, כי קיים קשר בל ינותק בין תשלום דמי הביטוח לבין קבלת הזכויות הסוציאליות על פיו. חריגה מאותו קשר אפשרית – כך נקבע בתקנות וכך גם הדעת נותנת, רק מקום שבו אי קיום החובה הראשונית של תשלום דמי הביטוח הוא פרי אילוץ או מניעה. רק במקרים מסוג זה יש הצדקה לסטות מאותו קשר ולהעניק למבוטח את הזכויות לפי החוק, על אף שבאותו מבוטח לא מתקיימים תנאי הזכאות."(דגש שלי ש.ש.)

1. הנתבע טען, ויש לקבל טענתו כי ההכשרה המקצועית של התובעת בחודשים אפריל 2010 עד אוק' 2010 חסרת משמעות בהעדר תשלום דמי ביטוח עבור החודש שקדם ליום הקובע. רק במקרה כזה של תשלום כחוק היה ניתן משקלה כ"הכשרה מקצועית". אולם משהתובעת חבה דמי ביטוח עבור התקופה שקדמה ליום הקובע (לפחות 7 חודשים) אינה זכאית לפי סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי לגמלה ואינה זכאית מכוח סעיף 50 (ב)(4) לגמלה שכן אינה עונה לתנאי סעיף הדורש רצף ביטוחי ותשלום תכוף ליום הקובע.
2. על כן יש לדחות את הטענה בדבר ההכרה בקורס התמ"ת משגם חודשים אחריו נותר חוב בדמי ביטוח נכון ליום הקובע.

סוף דבר

1. עניינה של התובעת הובא בפני הוועדה להענקה מטעמי צדק, פעמיים, פעם עם פנייתה הראשונה ופעם לאחר ההוכחות על פי החלטת בית הדין . אולם מאחר ולא עמדה באף אחת מהחלופות בתקנות להענקה מטעמי צדק , נדחתה בקשתה.
2. מדובר בשיקול דעת, כאשר אין בית הדין שם עצמו תחת שיקול הוועדה. סמכות בית הדין להתערב בהחלטה היא מצומצמת לעניין המנהלי, ומכל מקום לא מצאנו פגם בשיקול הדעת שהפעילה הוועדה, פעמיים. שיקוליה לא חרגו מהוראות התקנות והפסיקה,ואף עלו בקנה אחד עימם. לא הוכחה בפנינו ולא בפניהם הצדקה ליישום הוראת החוק והתקנות להענקה מטעמי צדק .
3. התובעת בקשה להכיר בקורס כמזכה בגמלה,אף זאת בדקנו ולא נמצאה הצדקה לסטיה מסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי, והפסיקה בנדון.
4. לאור כל האמור לעיל, התביעה על שני ראשיה נדחית, גם הטענה בדבר יישום הענקה מטעמי צדק וגם הטענה בדבר התחשבות בהכשרה המקצועית.
5. נוכח הייצוג מטעם הסיוע המשפטי אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' שבט תשע"ו, (13 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.