1. התובע, תושב כפר דבוריה, נותן שירותי מטבע ועוסק בניכיון שיקים.

2. בחודש יוני 2005, ביצע התובע עסקת ניכיון 4 שיקים שפרטיהם כדלקמן:

מס' שיק מס' חשבון שם בעל החשבון הבנק הנמשך זמן פירעון סכום השיק

א. 0476 5118600062 ויליאם בשארה לאומי לישראל בע"מ 5.8.2005 25,000 ₪

(נתבע 1) סניף טייבה

ב. 0477 5118600062 ויליאם בשארה לאומי לישראל בע"מ 5.7.2005 25,000 ₪

(נתבע 1) סניף טייבה

ג. 0478 5118600062 ויליאם בשארה לאומי לישראל בע"מ 5.9.2005 25,000 ₪

(נתבע 1) סניף טייבה

ד. 0475 5118600062 ויליאם בשארה לאומי לישראל בע"מ 5.10.2005 25,000 ₪

(נתבע 1) סניף טייבה

(להלן: "עסקת ניכיון השיקים").

3. בזמנו, מסר התובע את שיק מס' 0477 לצד שלישי, מר היסם ספדי (להלן: "הצד השלישי"). הצד השלישי הציג את השיק האמור, שלא במועד, בבנק הנמשך – בנק לאומי לישראל בע"מ- סניף טייבה (להלן: "הבנק"). הבנק החזיר את השיק, מאחר ולא הוצג לפירעון במועד. לאחר הצגת השיק לפירעון במועד, פרע הבנק את השיק, אומנם בטעות, בהיותו שיק מזויף. בסופו של יום, הבנק שילם (ביום 26.6.2006) לנתבע 1 פיצויים בסך של 27,227.50 ₪ בגין פירעון השיק המזויף בטעות.

4. לאחר פירעון השיק המזויף האמור, ובהיוודע דבר גניבת/אובדן פנקס שיקים שמספרו 0500-0476 (להלן: "פנקס השיקים") לתובע, ניגש התובע לבנק ונתן לו (ביום 10.7.2005) הוראה בכתב לביטול פנקס השיקים.

5. שאר שלושת השיקים נשוא עסקת ניכיון השיקים (להלן: "השיקים") היו למוכ"ז. התובע היסב אותם לפקודתו, הציגם לפירעון, במועד, בבנק, אך המה חוללו באי-פירעון מהסיבה ,כי נתקבלה הוראה לביטולם.

6. בתאריך 21.11.2005, הגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל בעפולה בקשה לביצוע השיקים. הנתבע 1 הגיש התנגדות לביצועם. ההליך דנן נידון בבית משפט השלום בכפר סבא (תיק א' 2482/06) לפני כב' השופטת נילי קוצר (להלן: "ההליך הקודם"). במהלך המשפט, בהליך הקודם, מינתה כב' השופטת נילי קוצר את עו"ד יונתן נפתלי כמומחה לזיהוי כתב יד מטעם בית המשפט וזאת לבדיקת אותנטיות חתימת מושך השיקים. המומחה, עו"ד יונתן נפתלי, ערך (ביום 29.4.2007) חוות דעת בכתב. ממצאיו ומסקנתו המקצועית של המומחה האמור, כאמור בחוות דעתו, הייתה ,כי החתימות על השיקים, במקום המיועד לחתימת מושך השיק, אינן חתימותיו של נתבע 1. בנסיבות אלה ובהסכמת בעלי הדין בהליך הקודם, דחה בית משפט השלום בכפר סבא (ביום 25.6.2008) את ההליך הוקדם, תוך חיוב התובע בתשלום הוצאות משפט.

7. לשלמות התמונה אציין ,כי בתאריך 4.12.2005, הגיש התובע תלונה למשטרת ישראל על זיוף השיקים.

טענות התובע

8. התובע טוען, כי הוא אוחז כשורה בשיקים ועל הנתבע 1 לשלם לו את התמורה ששולמה בעדם. וכן ,על הנתבע 2 לשלם לו את סכום התביעה מאחר והנתבע 2 הינו צד לעסקת ניכיון השיקים.

9. התובע מוסיף וטוען, כי הוא התקשר בעסקת ניכיון השיקים עקב הטעייה , רמיה והצגת מצג שווא רשלני מצד הנתבעים. הנתבעים הציגו לו ,במהלך המשא ומתן לקראת התגבשות עסקת ניכיון השיקים, מצג שווא רשלני, לפיו השיקים שלמים, תקינים ולא דבק בהם פגם כלשהו.

10. התובע מבסס את תביעתו על מספר דינים: דיני השטרות, דיני החוזים, דיני נזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הנתבע 1

11. הנתבע 1 מכחיש ,מנגד ,את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה. לדידו, קיים מעשה בית דין בין הצדדים, ודין התביעה להידחות. בזמנו, פנקס השיקים נגנב או אבד. השיקים מזויפים. הוא נתן הוראה לביטול פנקס השיקים. וכן ,ניתנה הוראה לבנק הנמשך לביטול הוראת פירעון השיקים. כמו כן, הוגשה תלונה למשטרת ישראל על זיוף השיקים.

12. הנתבע 1 ממשיך וטוען, כי אין יריבות בינו ולבין התובע. הוא מכיר את התובע. הוא ובני משפחתו לא דיברו עם התובע בקשר לשיקים או לעסקת ניכיון השיקים. גם שיק מס' 0477, שהיה כלול בפנקס השיקים נגנב, זויף, ואף הוצג לפירעון במרמה ונפרע על ידי הבנק מתוך טעות. הבנק פיצה אותו על הטעות דנן. וכן ,אין לו כל קשר עם הנתבע 2.

13. לבסוף טוען הנתבע 1, כי התובע אוחז שלא כדין בשיקים, ומתנהג בחוסר תום לב. בתביעתו דנא, הוא מנצל לרעה הליכי בית המשפט.

טענות הנתבע 2

14. גם הנתבע 2 מכחיש ,למעשה, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. לדידו, המדובר בתביעת סרק, המוגשת בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

15. הנתבע 2 טוען ,כי הוא נהג משאית במקצועו ועוסק בהובלת סחורות מישראל לשטחי הרשות הפלסטינאית (להלן: "הרשות"). במהלך עיסוקו, הוא הכיר סוחר תושב הרשות, בשם תופיק סילאוי (להלן: "סילאוי"). במהלך שנת 2005 ,פנה אליו סילאוי וביקשו להעביר לתובע, העוסק בניכיון שיקים, 4 שיקים (השיקים ושיק מס' 0477), לצורך ניכיונם. הוא מכיר היטב את התובע והם גרים באותו ישוב ,בכפר דבוריה. אכן ולבקש סילאוי הוא העביר את השיקים האמורים לתובע.

16. טענה נוספת בפי הנתבע 2 היא, כי הוא לא צד לעסקת ניכיון השיקים, ולא להליך המשא ומתן שקדם לה. הצדדים לעסקת ניכיון השיקים הם התובע, העוסק בניכיון שיקים מצד אחד וסילאוי ,המחזיק בשיקים האמורים, מצד שני. הוא היה רק שליחו של סילאוי. לבקשת סילאוי ,הוא מסר את השיקים לתובע .לבקשת התובע וסילאוי ,הוא העביר את תמורת עסקת ניכיון השיקים לאחר ניכוי שער הניכיון, בסך של 75,000 ₪ לסילאוי. הוא לא חייב דבר לתובע, לא על פי השיקים ולא על פי עסקת ניכיון השיקים.

דיון

הצדדים לעסקת ניכיון השיקים

17. אפתח ואומר, כי עדותו של התובע במיוחד, לעניין זה, הייתה הפכפכה, לבשה צורה ופשטה צורה, ונסתרה, מיניה וביה, על ידי ראיות קבילות ובעלות משקל. אין חולק, כי קיימת היכרות קודמת בין התובע וסילאוי. היה קשר עסקי ביניהם. אליבא דתובע, הוא סירב בתוקף לעשות את עסקת ניכיון השיקים עם סילאוי, וזאת בגין שלושה נימוקים: הניסיון העסקי הקודם שהיה לו ,בעבר, עם סילאווי; מוסר התשלומים הרע של סילאוי; והעובדה שסילאוי הוא תושב הרשות. על כן, הוא עשה את עסקת ניכיון השיקים עם הנתבע 2 (סעיפים 7, 8 ו-9 לכתב התביעה המתוקן).

18. בעדותו בכתב, העיד התובע, כי הוא סירב תחילה "לרעיון" עשיית עסקת ניכיון שיקים עם סילאוי (ת/1, סעיף 4) אך לאחר מסע שכנועים מצד הנתבע 2, הוא הסכים לעשות את העסקה דנן עם סילאוי והכל "בכפוף לבדיקת השיקים ובמיוחד קבלת אישורו והסכמתו של בעל השיקים [נתבע 1 – ש.ס] וכן להתחייבותו האישית של סמועי לפירעון השיקים במידה ולא יכובדו" (ת/1, סעיף 5 סיפא). ויודגש : התובע אימץ ,במהלך עדות בעל פה, את עדותו בכתב (עמ' 4 ש' 15).

19. דא עקא, במהלך חקירתו, שתי וערב, שינה התובע את גרסתו ועדותו , והעיד תחילה, כי עסקת ניכיון השיקים נעשתה עם הנתבע 2 (עמ' 5 ש' 6). ברם, תכף ומיד הוא חזר בו, והעיד, כי הוא לא ידע מיהו הצד השני לעסקת ניכיון השיקים, ובלשונו: "מי הלקוח אני לא יודע" (שם, שם).

לבסוף, הוא העיד, בסתירה פוזיטיבית ומוחלטת לגרסתו ולשלל עדויותיו, לעניין זה ,והודה כי הוא עשה את עסקת ניכיון השיקים עם "תאופיק סילואיי ע"י סמועי" (שם, ש' 9). לתומנו, חשבנו שגרסתו ועדותו של התובע לעניין זה הינה גמורה וסופית, אך לא היא. בהמשך חקירתו, שתי וערב, העיד התובע עדות סותרת ,באופן מהותי, את שלל עדויותיו, כדלקמן:

"ש: הלקוח שלך הוא תאופיק סלאווי

ת: לא כי הוא לא שווה כלום. ויליאם בשארה, הנתבע 1, הוא הלקוח שלי

ש: מי הלקוח שלך תאופיק וסמועי או ויליאם או תאופיק לחוד

ת: הלקוח שלי הוא סמועי. את תאופיק לא ראיתי.

ש: הכסף הוא עבור סמועי

ת: נתתי לסמועי את הכסף

ש: אבל זה מיועד לסמועי

ת: הוא אומר שזה לתאופיק. נתתי לסמועי וקיבלתי את השיקים ממנו

....

ש: הסכמת לעשות את העסקה עם סילאווי

ת: לא, הסכמתי לעשות אחרי שקיבלתי אישור מויליאם בעל השיקים."

( עמ' 5 ש' 10 – 21).

20. הנתבע 1 העיד, בכתב ובעל פה, כי הוא לא מכיר כלל את התובע, ומעולם לא היה לו קשר עסקי או אחר עם התובע (נ/1, סעיף 16; עמ' 13 ש' 23) .הוא גם לא מכיר את סילאוי והנתבע 2 ,ומעולם לא היו לו קשרים מכל מין וסוג איתם (עמ' 14 ש' 18-29). גם הנתבע 2 העיד, בכתב ובעל פה, כי הוא לא התקשר באופן אישי עם התובע בעסקת ניכיון השיקים. הצדדים לעסקה דנן הם התובע וסילאוי. התובע רכש את השיקים נשוא העסקה דנן מסילאוי. בעסקה דנן, הוא היה שליחו של סילאוי ואף לא קיבל תמורה כלשהיא בגין השליחות. הוא העביר את השיקים נשוא עסקת ניכיון השיקים מסילאוי לתובע, לפי בקשת סילאוי. התובע וסילאוי סיכמו ביניהם את תנאי עסקת ניכיון השיקים ובכלל זה שער הניכיון. לאחר אישור העסקה על ידי התובע, מסר לו התובע את תמורת העסקה בסך 75,000 ₪- הסכום הנקוב של השיקים בסך 100,000 ₪ ובניכוי שער הניכיון בסך 25,000 ₪ - (להלן: "התמורה"). לבקשת התובע וסילאוי ,הוא העביר את התמורה לסילאוי. הוא מכיר היטב את התובע וסילאווי. תפקידו היה רק "להעביר השיקים לתובע בתור טובה לשני הצדדים [לעסקת ניכיון השיקים] בהיותו מכיר שניהם (נ/2 סעיף 7 סיפא).

חשבונית מס והקבלה שהוציא התובע בגין עסקת ניכיון השיקים היו רשומות על השם סילאוי (ראה- נ/2 סעיפים 6 – 25, 27).

כאן המקום לציין ,כי עדויותיהם אלה של הנתבעים היו, ככלל, סבירות ומהימנות. בעדויות אלה לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן.

21. זאת ועוד, התובע הוציא חשבונית מס מס' 1185 (צירוף ד' לת/1) וקבלה עבור עסקת ניכיון השיקים. החשבונית מס הוצאה ,משום מה, מעסק "עומר ג'ופי הובלות" ולא מעסק ניכיון שיקים . החשבונית מס הוצאה על שם סילאוי שכתובתו בעיר שכם. גם הקבלה הוצאה על השם סילאוי ( עמ' 7 ש' 7). לית מאן דיפליג ,כי מסמכים אלה, סותרים ,באופן פוזיטיבי ,קוטבי ומוחלט, את עדותו של התובע ,לענייננו שלנו, ומנגד מחזקים ומאשרים את גרסאותיהם ועדויותיהם של הנתבעים, לפיהן הם לא התקשרו כלל עם התובע בעסקת ניכיון השיקים.

אגב, אציין בהדגשה, כי התובע נמנע ,מדעת, מלהגיש לבית המשפט את הקבלה האמורה וגם תעודת רישומו במרשם כנותן שירותי מטבע מוסמך.

זאת ועוד, על פי הדין על נותן שירותי מטבע להציג את תעודת הרישוי בכל סניף, במקום בולט לעין, ויציין את מספר הרישום על כל שלט או בכל פרסום שלו ועל כל מסמך שהוא מוציא, אלא אם כן פטרו הרשם מציון מספר הרישום כאמור, בתנאים שיקבעו על ידי הרשם (סעיף 11 ז' לחוק איסור הלבנת הון תש"ס, 2000). עיון בחשבונית המס (צירוף ד', לת/1) מראה כי התובע הפר חיקוק זה , דבר שמטיל ספק גדול בחוקיות עסקת ניכיון השיקים.

אלא בכך לא סגי. התובע הודה, במהלך חקירתו שתי וערב, כי בעסקת ניכיון השיקים הנתבע 2 היה רק שליחו של סילאוי ( עמ' 11 ש' 23 – 30)

22. סיכום ביניים. בפניי הוכח כדין, כי הנתבעים אינם צד לעסקת ניכיון השיקים. הצדדים לעסקה האמורה הם התובע מצד אחד וסילאוי מצד שני. בתחילת חודש יוני 2005, רכש התובע את השיקים נשוא עסקת הניכיון מסלאוי, באמצעות שליחו הנתבע 2. התובע שילם את התמורה לסילאוי . מסמכי העסקה – חשבונית מס והקבלה, הוצאו על ידי התובע על שם סילאוי. הגם שדרך ביצוע השליחות דנן מעוררת תמיהה מסוימת, אך אין בכך כל רבותא. ראיות התובע, לעניינו-שלנו ,ובמיוחד עדותו, אינן מהימנות ואינן סבירות. עדותו של התובע מלאה סתירות מהותיות. היא הופרכה מיניה וביה. מנגד, ראיות ההגנה, לעניין זה, לא נסתרו כלל.

הנה כי כן, מסקנתי היא ,כי הנתבעים אינם צד ,בכוח או בפועל, לעסקת ניכיון השיקים, לא בשלב הטרום חוזי ולא בשלב עשיית העסקה וביצועה . הנתבעים לא חייבים, ביחד או לחוד, דבר על-פי עסקת ניכיון השיקים.

הטעיה, מרמה ומצג שווא-תרגיל עוקץ - האומנם

23. כאן נשאלת השאלה , האם התובע הוכיח כדין את טענתו לפיה הוא התקשר בעסקת ניכיון השיקים עקב הטעיה, מעשה מרמה או מצג שווא רשלני של הנתבעים או מי מהם? התשובה היא בשלילה.

ראשית, אין חולק ,כי התובע, בטענתו דנן, מייחס מעשה פלילי לנתבעים. במקרה זה ולפי הפסיקה, על התובע להביא ראיה ברורה ,משכנעת ובעלת משקל סגולי להוכחת טענתו.

(ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 585, 603 (1986); ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לא (4) 253, 256 (1984). התובע לא עמד בנטל זה.

24. שנית, עדותו של התובע, לענייננו-שלנו ועם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. בעדות זו ,מצאתי סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין וללא הסבר סביר ומהימן. באשר לנתבע 1, העיד התובע, בכתב ובמהלך חקירתו הראשית, כי הוא וחברו, מר מוסבאח יוסף פדיל (להלן: "מוסבאח") שוחחו עם מר הייתם בשארה, אחיו של הנתבע 1 (להלן: "הייתם") והייתם מסר להם, כי השיקים שלמים ,תקינים ואין בהם פגם כלשהו. וכן העיד התובע ,כי הוא שוחח טלפונית עם הנתבע 1, בנוכחות הנתבע 2, ובמהלך השיחה הצהיר הנתבע 1 כי השיקים נשוא עסקת הניכיון תקינים ונמסרו כדין לסילאווי. (ת/1 סעיפים 7 – 13, 20 ו- 25); עמ' 4, ש' 5ׂ). דא עקא, במהלך חקירתו שתי וערב העיד התובע כדלקמן:

"ש: בתצהירך אמרת שללא המלצתו והתמריצים של סמועי לא היית עושה עסקה עם סילאווי

ת: על סמך סמועי לבד לא הייתי עושה זאת, זה היה על סמך המלצה של ויליאם..."

(עמ' 11 ש' 5 – 6, ההדגשה שלי – ש.ס.)

ודוק וקרא, בעדותו דנן התובע מודה, בסתירה מוחלטת לגרסתו ולעדותו בכתב ובחקירתו הראשית, כי הוא התקשר בעסקת ניכיון השיקים, בין השאר, על סמך המלצתו של הנתבע 1, ולא על סמך אמרה מחייבת כלשהי מצד הנתבע 2, לא אמרה מסוג הטעיה, לא אמרה מסוג תנייה ולא אמרה מסוג רמיה או היצג מצג שווא רשלני.

25. שלישית, באשר לנתבע 2, עדותו של התובע הייתה הפכפכה עוד יותר ואף מלאה סתירות מהותיות. בעדותו בכתב ובעדות הראשית, העיד התובע , בין השאר, כי הוא הסכים להתקשר בעסקת ניכיון השיקים "בכפוף לבדיקת השיקים ובמיוחד קבלת אישורו והסכמתו של בעל השיקים [נתבע 1 – ש.ס], וכן להתחייבותו האישית של סמועי לפירעון השיקים במידה ולא יכובדו" (ת/1, סעיף 5 סיפא. ההדגשה במקור; עמ' 4 ש' 15).

ברם, בחקירתו שתי וערב מסר התובע עדויות סותרות ,כדלקמן: הוא הסכים לעשות את העסקה עם סילאוי רק אחרי "שקיבלתי אישור מויליאם בעל השיקים" (עמ' 5 ש' 20 -21); בהמשך: "סמועי המליץ ואמר שהוא אחראי" (עמ' 9 ש' 10), וכי : "לא עשיתי את העסקה על סמך המלצה של סמועי" (שם, ש' 19); וכן, סמועי הוא "ערב וממליץ" (שם , ש' 21). כמו כן , לשאלת בית המשפט, העיד התובע, לעניין זה, כי "לא הסתמכתי על הערבות של סמועי בכלל (עמ' 10, ש' 9).

אלא בכך לא סגי, בהמשך העיד התובע, כי "בשבילי העסקה נסגרה כשקיבלתי אישור מויליאם" (עמ' 11 ש' 30) "הוא [הנתבע 2] התחייב בע"פ, אם לא היה אישור של ויליאם לא הייתי עושה את העסקה הזו" (שם, ש' 32), ו- "לא נתתי אישור לעסקה עד שקבילתי אישור מבעל השיקים" (עמ' 12 ש' 30 – 31).

לבסוף, בסתירה לטענת התובע לפיה הנתבעים קשור קשר להונות אותו והוא התקשר בעסקת ניכיון השיקים כתוצאה מתרגיל עוקף של הנתבעים (ת/1, סעיף 25), העיד הוא, במהלך חקירתו שתי וערב, כי "העוקץ נעשה דרך שלושתם [הנתבעים וסילאוי]" (עמ' 12, ש' 11).

26. רביעית, כאמור הנתבע 1 העיד , בין השאר, כי פנקס השיקים הכולל את השיקים נשוא עסקת ניכיון השיקים, נגנב/אבד. הוא נתן לבנק הוראה לביטולו. השיקים מזויפים. הייתם לא ידע דבר גניבת/אובדן פנקס השיקים וזיוף השיקים. הוא לא מכיר את התובע. היו שיחות טלפון בינו ולבין התובע ביוזמת התובע. אין ולא היה לו קשר עסקי או אחר עם התובע או הנתבע 2 או סילאוי. הוא לא צד לעסקת ניכיון השיקים. הוא לא מכיר את סילאוי. הוא ידע על גניבת פנקס השיקים רק לאחר פירעון שיק מס' 0477 המזויף, שנפרע בטעות על ידי הבנק. לא יודע איך הגיעו השיקים לידי סילאוי. הוא הגיש שתלונה למשטרת ישראל על זיוף הישקים. הוא לא רימה ולא הונה את התובע. לא קשר קשר עם מאן דהוא להונות את התובע בעסקת ניכיון השיקים. הוא לא יודע איך הגיעו השיקים לידי התובע (נ/1, סעיפים 7 – 16, 23 – 25, עמ' 13 ש' 23; עמ' 14 ש' 20 -33; עמ' 15 ש' 1 – 14, ש' 23-33; עמ' 16 ש' 3 – 7; עמ' 17 ש' 17 – 20; עמ' 18 ש' 1 – 29; עמ' 19 ש' 16 -19).

על דרך העיקרון אומר, כי עדותו זו של הנתבע 1 הייתה סבירה ומהימנה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור עדות זו.

27. חמישית, הנתבע 2 העיד , לענייננו, כי אין אמת בעובדות המהותיות הנטענת בכתב התביעה המתוקן והתובע "מסלף עובדות, מגלה חצאי אמיתות ומוסר מידע עובדתי לא נכון ומטעה באופן מכוון על מנת להטעות את בית המשפט" (נ/2 סעיף 3). וכן, לבקשת סילאוי, הוא העביר את השיקים נשוא עסקת ניכיון השיקים לתובע. התובע וסילאוי התקשרו בעסקת ניכיון השיקים .הוא לא צד לעסקה האמורה . הוא רק שליח, שהעביר את השיקים מסילאוי לתובע ואת התמורה מהתובע לסילאוי ותו לא.

הוא מכיר היטב את התובע וסילאוי .לא הטעה ולא רימה את התובע .לא הצהיר ולא הציג בפני התובע הצהרות או מצגים כוזבים. הוא גם לא שכנע את התובע להתקשר בעסקת ניכיון השיקים. הוא לא ערב לשיקים ולא חייב בפירעונם. עדותו של התובע לעניין זה אינה אמת. (נ/2 סעיפים 3, 6, 7 – 27; עמ' 20 ש' 3, ש' 18 – 19, ש' 29-32; עמ' 21 ש' 1 – 21; ש' 30 -33, עמ' 22 ש' 1 – 33; עמ' 23 ש' 1 – 14).

גם עדותו של הנתבע 2 לענייננו וכלל, הייתה סבירה ומהימנה . בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתירת עדות זו.

28. שישית – התובע נמנע, מדעת, מהזמנה לעדות עדים קרדינאליים, שהיה ביכולתם לתרום עד למאוד לגילוי האמת ועשיית משפט צדק, וכוונתי היא בעיקר לסילאווי ומוסבאח. בפניי, אין הסבר סביר ומהימן למחדל זה.

בהתנהגותו המחדלית דנן, מחזק התובע , למעשה, את גרסת ההגנה וראיותיה.

29. שביעית, עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי. עדות זו, לא רק שאינה מהימנה, אלא שאין לה סיוע כלל . במקרה דנן, אין ביכולתו לסמוך על עדות התובע ( ראה - סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971).

שאר טענות התובע

30. מסקנתי דלעיל מייתרת, למעשה ,את הדיון בשאר טענותיו של התובע, שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות.

התוצאה

31. התוצאה, היא אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ כחוק בסך של 5,000 ₪, לכל אחד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהעדר הצדדים.