בפניי תביעת כספית מיום 20.6.2012 ע"ס 12,000 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 09.06.2012 התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – רכב פרטי מסוג סובארו מ.ר. 5396161 (להלן: הסובארו)

רכב הנתבע – אוטובוס מ.ר. 8320759 (להלן: האוטובוס)

מקום התרחשות התאונה: צומת לא מרומזר בטבריה ( צומת T ) .

טענות התובעת:

1. התובעת הינה חברת ביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכבו של התובע בתאריך הרלוונטי לתביעה.
2. התובעת טוענת שהתאונה אירעה ביום 9.6.2012 בעת שנהג הרכב המבוטח ביקש לפנות שמאלה לבין בית המשפט בטבריה, אותה עת ירדו שני הולכי רגל מהמדרכה ולפיכך עצר נהג הרכב המבוטח את רכבו כדי לאפשר להם לעבור, הרכב הפוגע (האוטובוס) אשר עצר בתחנה בסמוך החל את נסיעתו ותוך כך פגע ברכב המבוטח מאחור וגרם לו לנזקים.
3. התובעת טוענת שהתאונה אירעה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו של נהג רכב הנתבעת.
4. אשר על כן התובעת מבקש מבית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 12,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכב לפי הערכת שמאי, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

טענות הנתבעת:

1. הנתבעת הינה חברת ביטוח בע"מ , אשר ביטחה את האוטובוס בפוליסת ביטוח בזמן הרלוונטי לקרות התאונה.
2. הנתבעת טוענת שמבוטח התובעת התפרץ עם רכבו למסלול נסיעת האוטובוס מבלי ליתן זכות קדימה , נהג האוטובוס שעשה כל שאל יכולתו למנוע את התאונה, בלם בלימת חירום, ברם ללא הצלחה ופגעם בחלקו האחורי ימיני של רכב הנתבעת.
3. אשר על כן הנתבעת מבקשת מבית המשפט לדחות את התביעה נגדה ולחייב את התובעת בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט כדין.

המחלוקת

אין חולק כי התאונה התרחשה בצומת T לא מרומזר, שבו זכות הקדימה היא של האוטובוס ושבו התכוון האוטובוס לנסוע ישר ושבו הסובארו התכוונה לפנות שמאלה (לתוך הכביש ממנו אמור האוטובוס להמשיך בנסיעתו ). המחלוקת היא בשאלה האם, , כגרסת התובעת , התאונה נגרמה בשל נסיעה מהירה, חסרת זהירות ורשלנית של נהג האוטובוס, או האם כגרסת הנתבעת, התאונה נגרמה בשל אי-מתן זכות קדימה ע"י נהג הסובארו (שבכיוונה תמרור האט ותן זכות קדימה בכניסה לצומת).

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

דיון ומסקנות:

בדיון שנערך בפני בתאריך 15.07.2014 העידו בפניי נהג רכב התובעת ונהג רכב הנתבעת.

בעדותו של נהג רכב התובעת הוא טען שהוא הגיע לצומת שאירעה בה התאונה והתכוון לפנות שמאלה כאשר יש שלט המורה לו לתת זכות קדימה , לטענתו של נהג רכב התובעת הוא האט את מהירות נסיעות לפני שפנה שמאלה ונכנס לצומת והסתכל האם יש רכב העובר בצומת או שקרוב לצומת אשר עליו לתת לו זכות קדימה, בעדותו טען שלא היה שום רכב באותו רגע והאוטובוס של הנתבעת באותו זמן עצר בתחנת האוטובוס המרוחקת כל כ- 20 מטר מהצומת במטרה להעלות ולהוריד נוסעים ועל כן ראה לנכון להמשיך בנסיעתו , ולפתע לטענת נהג התובעת כאשר כבר רכב לקראת סוף הצומת חצתה הולכת רגל את הכביש כאשר במקום לא היה מעבר חצייה דבר אשר חייב אותו לבלום בפתאומיות וכאשר חלק רכבו האחורי עדיין בתוך הצומת, ולאחר כמה שניות כאשר רכבו במצב עצירה מוחלטת התנגש בו האוטובוס בצדו האחורי של רכבו.

מנגד טען נהג האוטובוס כי נהג רכב התובעת התפרץ לנתיב נסיעתו בפתאומיות ובמטרה ולנסות לחתוך את הצומת מבלי שנהג רכב התובעת שם לב לכך שיש אוטובוס בנסיעה ועליו לתת לו זכות קדימה, כמו כן נהג האוטובוס טוען שהוא לא היה בעצירה מוחלטת אלא היה כבר בנסיעה לאחר שיצא מהתחנה ונסע במהירות של 20 קמ"ש אך לאור גורם ההפתעה וההתפרצות המהירה של נהג רכב הנתבעת הוא לא הצליח לבלום וניסה לסטות שמאלה במטרה לנסות למנוע את התאונה אך המרחק הקצר וגורם הפרעה גרמו לכך שהאוטובוס התנגש בצדו הימני אחורי של רכב התובעת, כמו כן נהג האוטובוס מציין שאם לא היה מספיק ערני ופיקח למתרחש הייתה נגרמת תאונה קטלנית וקשה בהרבה כיוון שאם לא היה שם לב לרכב התובעת שנעצר בפתאומיות באמצע הצומת וחסם את נתיב נסיעתו הוא היה מתנגש בו באמצע רכבו וגורם לנזק חמור וקשה בהרבה ורק בזכות ערנותו נמנעה תאונה קשה.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון במסמכי התביעה והתמונות של הנזק ושל מקום קרות התאונה שצורפו והוגשו לבית המשפט אני קובע שהאחריות לנזק שנגרם כתוצאה מהתואנה מוטלת על שני הצדדים באופן שווה, כלומר כל צדי יישא ב- 50% מסך הנזק שנגרם.

אנמק בקצרה את מסקנתי:

שני הצדדים נהגו בצורה בלתי זהירה, נהג התובעת היה צריך לצפות את קיום הסיכון בצומת וביחוד שהוא טען שהרבה אנשים חוצים את הכביש למרות שאין מעבר חצייה במקום התאונה ועל כן מוטלת עליו חובת הזהירות וכמו כן היה עליו לצפות לאור ההיכרות הטובה שלו לתנאי הכביש ומקום התאונה ועל כן על אף שהופתע ובלם בלימת פתע אילו היה צופה את זה מראש היה ניתן למנוע את התאונה. מנגד נהג הנתבעת שלטענתו הוריד נוסעים בתחנה שמרוחקת ממקום התאונה כ 40 מטרים והמשיך בנסיעתו והופתע מכך שנהג התובעת חתך את הצומת ובלם באמצע הצומת כתוצאה מהולכת רגל שחצתה את הכביש, במקרה דנן היה על נהג האוטובוס להבחין במתרחש בכביש כיוון שעצם זה שהוא היה בתחנה סביר להניח שמרחק של 40 מטרים לא יצליח לפתח את האוטובוס מהירות נסיעה גבוהה ועל כן אם נהג האוטובוס היה נוהג בזהירות ובערנות היה עליו לבלום ולמנוע את התאונה , ובמיוחד כאשר הוריד נוסעים ובמיוחד לאור ההיכרות שלו עם מיקום התאונה היה נדרש ממנו אחריות ערנות, ואילו היה נהג האוטובוס מספיק ערני ופיקח למתרחש בכביש היה יכול למנוע את התאונה.

לסיכום:

לאור האמור ולאחר עיון בתמונות ובמסמכי התביעה, אני מחליט כי האחריות לתאונה מתחלקת בחלקים שווים ולפיכך הנתבעת תישא במחצית הנזק בצירוף אגרה ושכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף וכן שכר העדים כפי שנפסק.

ניתן היום, ב' אב תשע"ד, 29 יולי 2014, בהעדר הצדדים.