לפני בקשת התובע למנות לו מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים מיום 4.10.10. התאונה הינה תאונת עבודה והמל"ל קבע לתובע 18.78% נכות צמיתה משוקללת כדלקמן: 10% נכות בגין פגיעה בשורש כף יד ימין, 5% נכות בגין הפגיעה באגודל יד שמאל ו-5% נכות נפשית.

לטענת התובע, בעקבות התאונה נגרמה לו מגבלה תפקודית אשר באה לידי ביטוי באובדן מקצועו בתחום החשמל, דיאגנוסטיקה ומיזוג אוויר ויש למנות לו מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית. הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה כי היא הוגשה בתום שמיעת הראיות כדי להתגבר על כשליו הראייתיים בהוכחת תביעתו ובכלל זה עדותו שהייתה לא מהימנה. כמו כן, מדובר בהרחבת חזית שכן התובע לא ביקש בכתב התביעה למנות מומחה תעסוקתי.

בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), התובע אינו רשאי להביא חוו"ד מטעמו כדי להוכיח טענות שברפואה לרבות דרכי שיקומו הרפואי והתעסוקתי (רע"א 7822/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אלון ניגרי (פורסם ביום 29.1.14, עמ' 6). על כן, הוא נדרש לעתור למינוי מומחה מטעם בימ"ש ובמקרה דנן עתר התובע למינוי מומחה תעסוקתי.

המעבר בין מסלולי הדיון מסעיף 6 ב. לחוק הפלת"ד לסעיף 6 א. לחוק מתאפשרת גם במקרה בו "אין בעל דין מבקש לסתור את הקביעה הרפואית שניתנה במסגרת סעיף 6 ב. אלא הוא בא להוסיף על הקביעה הזו ראיות אחרות, הנוגעות למהות הפגיעה התפקודית של הנפגע. למשל כדי להוכיח שהפגיעה התפקודית גדולה יותר או קטנה יותר מכפי שניתן להסיק משיעור דרגת הנכות הרפואית" (ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה רביעית, 2012) 773).

ככלל, צודקת הנתבעת בטענה, כי לא בנקל ימנה בימ"ש מומחה תעסוקתי שכן קביעת הנכות התפקודית מסורה בידיו של בית המשפט, אלא שבמקרה דנן לאחר ששמעתי את עדותו של התובע לפיה הוא איבד את מקצועו וזאת למרות שנקבעה לו נכות נמוכה יחסית, שוכנעתי כי יש צורך במינוי מומחה תעסוקתי. לעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש בע"א 6150/05 אברהמי יחיעם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם 28.6.05, עמ' 2), כדלקמן:

"אנו סבורים כי במקרה שלפנינו קיימת אפשרות שזכויותיו של המערער תקופחנה אם לא ימונה מומחה רפואי בתחום התעסוקתי, כדי לבחון את טענותיו לפיהן הוא איננו מסוגל לנהוג במשאיות. טעמו של בית משפט קמא על כך שמדובר בנכות נמוכה, איננו יכול להספיק. דווקא בנכויות נמוכות, כאשר הטענה היא לפגיעה משמעותית ביכולת ההשתכרות, יש צורך להיזקק למומחה נוסף, שהרי אם המערער היה נכה בדרגה גבוהה, ניתן היה אולי להסיק זאת מעצם הנכויות. מכאן הדרישה למומחיות מקצועית נוספת בתחום הרפואי, והמערער זכאי לדעתנו לכך שמומחה בתחום התעסוקתי יבחן את מצבו הרפואי ויגיש לבית משפט חוות דעת שלאורה יזקק לאחר מכן בית המשפט לשאלה התיפקודית ולגריעה מכושר ההשתכרות" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

זאת ועוד, הלכה פסוקה כי מינוי מומחה תעסוקתי ייעשה לאחר שמוצו האפשרויות לקבל הבהרות ותשובות בסוגיה מהמומחים הרפואיים שמונו, אלא שבענייננו, עסקינן בקביעה על פי דין מכוח הוראת סעיף 6ב. לחוק הפלת"ד ולא ניתן לחקור את המומחים ולקבל תשובות לשאלות הבהרה. משכך בהעדר יכולת להגיע לחקר האמת באשר ליכולתו התעסוקתית של התובע יש להיעתר לבקשה. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט זילברטל ברע"א 7822/13 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אלון ניגרי (פורסם ביום 29.1.14, עמ' 8), כדלקמן:

" נראה, כי ענייני שיקום תעסוקתי משלבים בדרך כלל נושאים שברפואה עם נושאים שעניינם אפשרויות השיקום הקיימות בפועל "בשטח". כך, לדוגמה, כאשר מומחה מחווה דעתו כי הנפגע מסוגל לעסוק בעיסוק מסוים, ממילא גלומה בכך אמירה שגם מהבחינה הגופנית-נפשית, כלומר מהבחינה הרפואית, הנפגע מסוגל לעמוד בדרישות הפיזיות של אותו עיסוק על-אף נכותו. נראה כי אין מדובר רק ב"תרגום" חוות דעת המומחה השיקומי, אלא בקונקרטיזציה שלה ביחס לתחומי עיסוק ספציפיים, פעולה המחייבת קיומו של ידע רפואי בצד הידע ה"תעסוקתי"....

.... קיים קושי ברור בשרטוט קו הגבול בין נושאים שהם בתחום הרפואה לבין נושאים שבתחום השיקום התעסקותי גרידא (שאינו שיקום רפואי). אלא שככל שמדובר, אם כן, בחוות דעת "מעורבת", ראינו כבר כי לא ניתן להציגה באמצעות מומחה מטעם בעלי הדין. הקביעה כי הנפגע יכול לעבוד לכל היותר חצי משרה היא בהכרח קביעה רפואית. מהו ההבדל המהותי בינה לבין הקביעה שהנפגע יכול לעבוד בתחום עיסוק מסוים? הרי נדרשת הכשרה רפואית בשאלה מהן הדרישות הגופניות הקיימות באותו תחום עיסוק והאם הנפגע יוכל לעמוד בהן בהתחשב בסוג נכותו ובשיעורה. לשם כך גם קיים תחום ברפואה שנקרא "רפואה תעסוקתית" אליו ניתן לפנות במקרה הראוי. (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

נוכח האמור לעיל, שוכנעתי כי במקרה דנן קיים ספק באשר למצבו התעסוקתי של התובע בעקבות התאונה ואין לבימ"ש יכולת להעריך את מצבו לאשורו. משכך, יש למנות לתובע מומחה ברפואה תעסוקתית, וזאת על מנת לאפשר בירור עובדתי מלא של השאלות שבמחלוקת (בעניין זה ראה גם רע"א 6860/14 עזבון המנוח שמעיה פרנקו ז"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 23.11.14, עמ' 3).

בנוסף, אינני סבורה כי בקשת התובע למנות לו מומחה תעסוקתי היא בגדר הרחבת חזית על אף שהמינוי לא התבקש במסגרת כתב התביעה. הצורך במינוי מומחה בתחום התעסוקתי עלה לאחר עדותו של התובע בפניי לפיכך, מכוח תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 המעניקה לבימ"ש סמכות להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בימ"ש בכל עת ובלבד שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, אני מורה על מינוי מומחה תעסוקתי.

בשכ"ט המומחה תישא הנתבעת בשלב זה, כתב מינוי ישלח בנפרד.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.