1. לפני בקשה מטעם הנתבעים להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2. התובע, יליד 7.10.82, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.6.05. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי לקביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועות קלה בברך שמאל לפי סעיף 35(1)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. הוועדה הרפואית לעררים דחתה ערר שהוגש על ידי התובע ברם שינתה את סעיף הלקות לסעיף 48(2)(ו)(II) לתקנות הנ"ל.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי ולמכלול החומר שצורף לבקשת הנתבעת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנתבעים להתקבל.

אחד המקרים החריגים בהם ייאות בית המשפט ליתן היתר כאמור הוא כאשר לא היו לפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את דרגת הנכות עובדות רלבנטיות חשובות בנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה (ראו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 -83 (1991)). מהחומר הרפואי שצורף לבקשה עולה כי קיים תיעוד רפואי לפיו התובע סבל מבעיות בברך שמאל לפני התאונה עקב תאונה קודמת אותה עבר. הוא טופל בברך זו במסגרת שירותו הצבאי ובכלל זה עבר ניתוח ארתרוסקופיה ונמצא קרע חלקי בקרן אחורית. בתגובתו לבקשה הנתבע אינו חולק על טענת הנתבעים לפיה תיקו הרפואי המלא (ובכלל זה תיקו הרפואי משירותו הצבאי) לא היה לפני הוועדות שדנו בעניינו. מדובר בתיעוד רפואי רלבנטי ועל פני הדברים לו היה מוצג לפניהן יתכן כי היה בכך כדי לשנות את מסקנתן לעניין הקשר הסיבתי בין הנכות בברך לתאונה או לעניין ייחוס חלק מהנכות לעברו של התובע.

4. במצב דברים זה, אני מקבלת את הבקשה וקובעת כי יש להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעת המוסד לביטוח לאומי וכי קביעתו נסתרה. החלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.