לפניי בקשה לביטול פסק דין על סך 5,690 ש"ח שניתן נגד המבקש ביום 31.12.2008 בהיעדר הגנה והתייצבות. פסק הדין הומצא לו ביום 9.1.2009, ובקשה לביטולו הוגשה ביום 10.12.2014. האם יש להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול ולקבל את הבקשה? זו השאלה העומדת במוקד החלטה זו.

הרקע להגשת הבקשה

1. ביום 26.8.2008 הגישה המשיבה (התובעת) נגד המבקש (הנתבע 2) ובתו (הנתבעת 1) תביעה לפיצוי בגין הפסדים שנגרמו לה מהגשת תביעה לחברת הביטוח שביטחה את רכבה בביטוח מקיף. בכתב התביעה נטען כי ביום 8.10.2007 בשעה 00:20, או בסמוך לכך, נהג בן הזוג של המשיבה ברכב שבבעלותה ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק לכיוון מחלף גהה. הוא עצר ברמזור אדום, כשלפתע התנגש בו מאחור רכב סובארו (מס' 15-524-23) הנהוג בידי הנתבעת 1 – שלא שמר מרחק כנדרש – והדפו לכיוון רכב נוסף שעמד לפניו. כתוצאה מכך נגרמו לרכב המשיבה נזקים המגיעים כדי 17,301 ש"ח. המשיבה תבעה תגמול מחברת הביטוח שביטחה את רכבה בביטוח מקיף; ובתביעה דנן עתרה לחייב את המבקש – מי שלטענתה היה בעל הרכב או המחזיק בו, ואת בתו – מי שנהגה ברכב בעת התאונה – לפצותה בגין ההפסדים שנגרמו לה מהתאונה: סך של 4,040 ש"ח בגין דמי השתתפות עצמית בתשלום תגמולי ביטוח בעד הנזק הישיר לרכב; 930 ש"ח בגין דמי השתתפות עצמית בירידת ערכו של הרכב; 120 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית; וסך של 600 ש"ח בגין הפסד זמן, טרחה ועגמת נפש; ובסך הכל 5,690 ש"ח.

2. כתב התביעה והזמנה לדיון הומצאו למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 13.10.2008. המבקש לא הגיש כתב הגנה, ואף לא התייצב לדיון שנקבע ליום 31.12.2008. על כן ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה והתייצבות על מלוא סכום התביעה. פסק הדין הומצא למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 12.1.2009.

3. ביום 10.12.2014 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שבה כתב כך: "אני מבקש לסגור את תיק ההוצל"פ. מעולם לא הייתה ברשותי מכונית מסוג סובארו אימפרזה מס' 1552423. הרכב לא ברשותי מעולם לא עשיתי תאונה עם הגב'. לא הייתי נוכח בזמן התאונה". הבקשה לא נתמכה בתצהיר. ביום 6.1.2015 הגיש המשיב בקשה בנוסח דומה. ביום 7.1.2015 הוריתי למבקש לתמוך את הבקשה בתצהיר, ולאחר מכן אפשרתי למשיבה להשיב לבקשה. ביום 13.1.2015 הגיש המבקש תצהיר לתמיכה בבקשה. בתצהיר נטען כי הרכב האמור אינו רשום על שמו ומעולם לא היה רשום על שמו או בבעלותו. לתצהיר צורף אישור ממשרד הרישוי המעיד על כך שהרכב לא היה בבעלות המבקש (אלא בבעלותו של מר שי גדפור), ולכן הוא (המבקש) אינו אחראי לנזק שנגרם מהתאונה. כמו כן נטען כי הייתה זו תאונה משולשת ולכן היה על המשיבה לפנות לחברת הביטוח כדי לקבל את כספה.

4. המשיבה התנגדה לבקשת הביטול. זו עת ההכרעה.

הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד – המסגרת הנורמטיבית

5. תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 קובעת:

תקנה 12 קובעת אפוא כי יש להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוך 7 ימים מיום המצאתו למבקש. אין למצוא בתקנות שיפוט בתביעות קטנות תשובה לשאלה מה הדין במקרה שבקשת הביטול מוגשת בחלוף המועד האמור. בהקשר אחר נקבע כי תקנות שיפוט בתביעות קטנות אינן קובעות הסדר ממצה, ועניין שלא מוסדר בהן ניתן להשלמה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (רע"א 6297/02 גולד נ' גאולת הכרך בע"מ, פ"ד נז(2) 108, 111 (2003)). ברוח זו החילו בתי המשפט את תקנה 528 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי על בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד שהוגשה בחלוף המועד שנקצב להגשתה. לפי תקנה זו, כדי שיוארך המועד להגשת בקשה לביטול – שהוא מועד שנקבע בחיקוק – על המבקש להראות שמתקיים "טעם מיוחד" (ראו בין רבים רת"ק (מחוזי י-ם) 32288-09-13 איזוטסט בע"מ נ' כהן (23.10.2013); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 4626-09 ולאמן נ' בוסתן האלה בע"מ (12.5.2014); ת"ק (תביעות קטנות אש') 41322-07-12 כהן נ' פינטו (7.1.2014); ת"ק (תביעות קטנות נצ') 14931-12-12‏ ‏סמופלוב נ' איגולינסקי (11.8.2013); ת"ק (תביעות קטנות אי') 46744-05-12 שבו נ' אלימלך (28.1.2013); ת"ק (תביעות קטנות פ"ת) 736-06 הרשיש נ' סעד (30.11.2011); ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 22092-02-10 סומך נ' אברהם (6.3.2012) (הערת אגב)). טעם מיוחד להארכת מועד הוא אם כן דרישת סף לכך שבית המשפט ידון בבקשה לביטול פסק הדין.

6. המושג "טעם מיוחד" הוא "מושג שסתום" שבית המשפט נדרש לצקת לתוכו תוכן בהתאם לשיקולי המדיניות המתחרים המונחים בבסיסו. הדרישה ל"טעם מיוחד" מבקשת להשיג איזון הולם בין השאיפה לברר את הסכסוך לגופו של עניין, להכריע בזכויות המהותיות של בעלי הדין ולרדת לחקר האמת – הערכים שביסוד הזכות החוקתית לגישה לערכאות השיפוט – לבין עקרון סופיות הדיון. בפסיקתו של בית המשפט העליון נקבע כי המונח "טעם מיוחד" יכול לשאת משמעות שונה בהקשרים שונים, וכדי למלאו בתוכן יש לשקול רשימה ארוכה של שיקולים:

"בפסיקה [נקבע] פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, אירוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשיקול מרכזי, ניצבים לצדו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סיכוייו של ההליך העיקרי [...]; וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה – ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה (אם ידע שבכוונת המבקש להגיש הליך ערעורי, אם שינה מצבו לרעה, אם יש חשיבות מיוחדת בהכרעה מהירה); לאינטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך (אם ההליך מעורר שאלה שתפתח את המשפט ויש לציבור אינטרס שתוכרע; אם דחיית הבקשה עלולה לפגוע בצדדים שלישיים); לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא 'טעם מיוחד' להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים" (בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, פסקה 9 (10.12.2013); להלן – "עניין מדהנה").

בין השיקולים שנמנו בעניין מדהנה, ייחס בית המשפט העליון משקל לאופי העניין העומד לבירור. באותה פרשה דובר בבקשה להארכת מועד להגיש ערעור לפי חוק סוציאלי. נקבע כי בהליכים מסוג זה יש להקנות משקל מתאים לאינטרס הציבורי לאפשר לפרט הטוען לזכות למצות את ההליכים השיפוטיים העומדים לרשותו, במיוחד כשמדובר בערכאה שיפוטית ראשונה. על רקע הלכה זו, אני סבור כי גם בהקשר הקונקרטי של בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתביעה קטנה, יש מקום למלא את המונח "טעם מיוחד" בתוכן הנגזר מן הזכויות והאינטרסים המונחים על כפות המאזניים על רקע מאפייניו המיוחדים של הליך זה. ובמה דברים אמורים?

7. ברקע הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות עמדה ההכרה בחסמים המקשים על הצרכן ועל "האזרח הקטן" לממש את זכות גישתם לערכאות השיפוט כשמדובר בתביעות לסכומי כסף קטנים. אגרת משפט יקרה, חוסר התמצאות בסדרי הדין, חשש מניסוח מסמכים מורכבים, הטִרדה הכרוכה בניהול הליך ועלות שירותיו של עורך דין עלולים לגרום לכך שהגשת תביעה לא תהיה כדאית עבורם (סיני דויטש "בית המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן" עיוני משפט ח 345, 349-347 (1981); שמואל בכר ואבישי קליין "פרדוקס הייצוג והכוח בבית המשפט לתביעות קטנות? על תביעות ביטוח, פערי כוחות וכף רגלו של השופט" הפרקליט נ 327, 334-331 (2010)). בית המשפט לתביעות קטנות נועד לצמצם את החסמים הללו (דברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, התשל"ה-1975, ס"ח 208). לשם כך נקבעו הסדרים מיוחדים: אגרה נמוכה במיוחד; שחרור בית המשפט לתביעות קטנות מסדרי הדין הכלליים; הסמכת בית המשפט לקבוע את סדר הבאת הראיות וטענות הצדדים בדרך שנראית לו מועילה להכרעה צודקת ומהירה, ובכלל זה הסמכתו לקבל ראיה אף אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר, בכפוף לדיני חסינות עדים וראיות חסויות; התניית ייצוג על ידי עורך דין ברשות של בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו; וקביעה כי פסק הדין יינתן בתום הדיון, ולא יאוחר מ-7 ימים אחריו ויהיה מנומק בצורה תמציתית. בירור הסכסוך ללא ייצוג מקצועי ושחרור בית המשפט מדיני הראיות ומסדרי הדין הכלליים מפחית את פערי הכוחות והמומחיות שבין התובע הטיפוסי בבית המשפט לתביעות קטנות לבין נתבעים שהם "שחקנים חוזרים" בבתי המשפט ומגביר את השוויון בין בעלי הדין. הסדרים אלה מקלים על מימוש הגישה לערכאות השיפוט ומאפשרים לתובעים לנהל הליך זול, מהיר ויחסית לא פורמלי (רע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 191-189 (1994); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, פסקה ח(1) (20.3.2005)). סדרי הדין הנוהגים בבית המשפט לתביעות קטנות יוצאים אפוא מהנחה שכאשר מדובר בסכום תביעה קטן – ניתן להסתפק בדרישות פרוצדורליות פחותות ביחס להליך אזרחי "רגיל", שכן הנזק שייגרם מטעות בפסק דין ב"תביעה קטנה" נמוך מהנזק שייגרם מטעות בפסק דין בתביעה "גדולה" יותר. מסיבה זו יצרו המחוקק ומחוקק המשנה הבחנות בהיקף הזכויות הדיוניות המוקנות לבעלי הדין בהליכים שונים – מעט זכויות דיוניות בתביעה קטנה; יותר זכויות דיוניות (ועדיין מעט) בתביעה המתבררת בסדר דין מהיר; יותר זכויות דיוניות בתביעה המתבררת כהמרצת פתיחה; וזכויות דיוניות מרביות בתביעה "גנרית" המתבררת בסדר דין "רגיל". כשיתר התנאים שווים, ככל שהזכויות הדיוניות המוקנות לבעלי הדין הן רחבות יותר באופן שמאפשר בירור עובדתי מקיף יותר, כך גדלה ההסתברות שתוצאת פסק הדין תהיה מדויקת יותר. כך למשל ככל שסדרי הדין מאפשרים לצדדים לבצע בירור עובדתי מקדמי מקיף יותר לפני שלב ההוכחות (כגון באמצעות הליכי גילוי ועיון במסמכים), כך גדלה ההסתברות שכל צד יוכל להתמודד בצורה מיטבית עם טענותיו של הצד שכנגד ושהאמת תצא לאור.

8. הרציונל המונח ביסוד המועד הקצר שנקבע בתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד – 7 ימים בלבד – עולה בקנה אחד עם תכליתו של בית המשפט זה: קיומו של הליך המשפטי יעיל, מהיר וזול. מחוקק המשנה ראה להקנות משקל רב לעקרון סופיות הדיון כשמדובר בתביעה קטנה (רע"א 1133/14 IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT נ' שוורץ (24.4.2014); להלן – "עניין שוורץ"), בקבעו כי ככל שבעל דין שניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה לא יזדרז ויגיש בקשה לביטולו – פסק הדין יהפוך חלוט והסכסוך יבוא אל קיצו. פרק זמן זה מגביל במידה ניכרת את האפשרות לפתוח מחדש פסק דין חלוט, ומבכר לשים סוף פסוק להתדיינות. זהו הכלל, אולם ניתן לחרוג ממנו בהתקיים "טעם מיוחד". מה ייחשב לטעם מיוחד להארכת מועד להגיש בקשה לביטול פסק דין בתביעה קטנה שניתן במעמד צד אחד? מעבר לשיקולים שמנה בית המשפט העליון בעניין מדהנה, אופיו של בית המשפט לתביעות קטנות מצריך לשקול מספר שיקולים נוספים, ייחודיים לו.

9. עמדתי על כך שבית המשפט לתביעות קטנות נועד לספק לצרכן ול"אזרח הקטן" צדק מהיר ויעיל. דא עקא ביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות עומד בניגוד לתכלית זו בשל כך שהביטול מאריך את ההתדיינות ומאמיר את עלויותיה. כדי להסביר את הטעם לכך יש לעמוד על אופי הדיון בתביעות קטנות כפי שהשתרש בחלק מבתי המשפט. תקנה 10 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות קובעת: "נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית-המשפט פסק-דין על יסוד כתב התביעה בלבד; אולם רשאי בית-המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, להזמין את בעלי-הדין לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם גם אם לא הוגש כתב הגנה כאמור". מלשון התקנה עולה כי מקום שנתבע לא הגיש כתב הגנה, ככלל יינתן נגדו לבקשת התובע פסק דין על יסוד כתב התביעה. כלל זה מאפשר לתובע ליטול פסק דין בסמוך לחלוף המועד להגיש כתב הגנה בלא שהוא נדרש להתייצב דיון, וזאת כאשר הנתבע לא התגונן. יתרונו של הכלל בכך שהוא חוסך בזמן שיפוטי ובעלויות של התובע – בית המשפט אינו מקיים דיון והתובע אינו נדרש להתייצב. הסדר דומה נוהג בבתי המשפט האזרחיים "הרגילים", שם הכלל הוא שבית המשפט לא יזמן את הנתבע לדיון בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 8712/04 בן טוב נ' אורות הגליל אחזקות בע"מ, פ"ד נט(5) 693 (2005)). ואכן, חלק מבתי המשפט לתביעות קטנות נוהגים לפיו (ראו בין רבים ת"ק (תביעות קטנות פ"ת) 46666-06-14 בינדר נ' לרמן (30.10.2014); ת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 38032-07-14 דלל נ' חשואל (31.10.2014); ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 34789-03-14 שוורצמן נ' וינברג (26.10.2014); ת"ק (תביעות קטנות כ"ס) 31572-02-14 טורק נ' אחים קחטן חברה קבלנית לבנין בע"מ (12.6.2014)).

10. ברם הסיפה של תקנה 10 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב להורות על זימון התובע לדיון כדי שיטען טענותיו ויביא ראיות להוכחת תביעתו, אם ראה שמן הצדק לעשות כן, וזאת אף אם הנתבע לא התגונן. חלק מבתי המשפט לתביעות קטנות עושים שימוש נרחב בשיקול דעת זה ונוטים להימנע מלתת פסק דין בהיעדר הגנה עד למועד הדיון. במצב דברים זה, פסק דין לטובת התובע ניתן במועד הדיון ולא קודם לכן. לשימוש בשיקול דעת זה – שבנסיבות המתאימות הגיונו בצדו – שני טעמים עיקריים: ראשית, במקרים רבים מתייצב הנתבע לדיון וטוען כי סבר בטעות כנה שיוכל להסתפק בטיעון על פה ולכן לא הגיש כתב הגנה. הואיל והנתבע אינו מיוצג, נוטה בית המשפט להגמיש את כללי הפרוצדורה ולבכר בירור של המחלוקת לגופו של עניין (ראו למשל רת"ק (מחוזי ת"א) 8737-05-12 חזיון – מצגות גרפיות בע"מ נ' אסא (10.7.2012)). פרקטיקה זו מתיישבת עם הגיונה של ההלכה הנוהגת בבתי המשפט האזרחיים ולפיה מקום שבמועד הדיון בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כבר הוגש כתב הגנה לתיק – בית המשפט לא יתעלם ממנו (ראו ע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית, פ"ד מד(4) 4 (1990); רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61 (2002); רע"א 6265/04 כסיף נ' רובין, פ"ד נט(3) 913 (2004)). שנית, תדיר קורה שתובעים בתביעות קטנות דורשים סכומי כסף משמעותיים, ובמיוחד פיצוי בגין נזק לא ממוני, ללא עילה שבדין. בין הסיבות לכך יש למנות את האגרה הנמוכה המשולמת בהליך זה ואת העובדה שהתובעים אינם מיוצגים ולכן אינם בקיאים בסכום שמקובל לפסוק בגין נזק לא ממוני. הסמכות המוקנית לבית המשפט ליתן פסק בהיעדר הגנה או התייצבות "על יסוד כתב התביעה בלבד" (תקנות 10 ו-11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות) אינה פוטרת את בית המשפט מהחובה לבחון אם מדובר בסכום המגיע לתובע כדין בהנחה שהעובדות המתוארות בכתב התביעה הן אמת. מקום שגם אם האמור בכתב התביעה יוכח כדבעי אין התובע זכאי לסעד שתבע – יימנע בית המשפט מלפסוק אותו (רע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ, פסקאות 14-11 לפסק הדין של השופט י' דנציגר (16.11.2011)). מטעם זה יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לבית המשפט לפי תקנה 10 ולעמוד על דיון במעמד התובע כל אימת שנדרשת הוכחה של עילת התביעה וזכאות לסעד. הדבר נכון במיוחד כאשר אין מדובר בתביעה לסכום קצוב שנתמכת בראיות בכתב, אלא בתביעה שחלק ניכר ממנה הוא נזק לא ממוני (ראו למשל רת"ק (מחוזי מר') 28245-09-10 קפלן נ' מחלוף (4.1.2011)).

11. הנה כי כן, מקום שנעשה שימוש בשיקול דעתו של בית המשפט לפי תקנה 10 סיפה ולא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, התובע נדרש להמתין לדיון לפני שיוכל לקבל פסק דין. נוכח העומס המוטל על בתי המשפט – שלא פסח גם על בית המשפט לתביעות קטנות (והדבר נכון במיוחד בבית משפט זה) – זמן ההמתנה לדיון עלול לעמוד על מספר חודשים ואף יותר מכך. משניתן פסק דין במעמד צד אחד ובית המשפט מבטלו, נוצר צורך לקיים ישיבה נוספת. במקרה שפסק דין שניתן לזכות התובע מבוטל – יידרש האחרון להמתין פרק זמן נוסף, אף זאת בן מספר חודשים, עד לישיבה הבאה. במצב דברים זה נתקשה לומר שהתובע זוכה לצדק מהיר ויעיל; ונמצא כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מקיים את תכליתו.

12. אכן, ככלל, מקום שבית המשפט נעתר לבקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד הוא ירפא את הנזק שנגרם לצד שכנגד באמצעות פסיקת הוצאות בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי (ראו למשל בר"ע (מחוזי י-ם) 407/08 קרוגער נ' אייל גלוברמן – קלינר שירותים מקצועיים ואחזקות‏ (26.8.2008) (השופט צ' זילברטל); רת"ק (מחוזי חי') 1204-02-09 רומנו נ' כ"ץ (20.4.2009) (השופט י' עמית)). ואולם, גם לתרופה זו יש מגבלות. ראשית, משום שבשלב זה התובע אוחז בפסק דין חלוט. בשונה ממצב שבו פסק הדין טרם הפך חלוט והתובע נדרש להביא בחשבון את האפשרות שפסק הדין ייתקף בהליך ערעורי ואולי יבוטל – ספק אם ביטול פסק דין חלוט הוא נזק שניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות, ולמצער מדובר בנזק ששיעורו גדול ביחס לנזק הנגרם מביטול פסק דין שנתבקש לבטלו בתוך המועד הקבוע בדין; שנית, בתי המשפט נוטים שלא לפסוק הוצאות ראליות בגין ביטול פסק דין (אם כי ניתן לפתור קושי זה באמצעות פסיקת הוצאות ראליות); שלישית ועיקר, פסיקת הוצאות לזכות הצד שכנגד אינה מתקנת את הפגיעה שהביטול מסב לציבור המתדיינים האחרים בבית המשפט לתביעות קטנות. הטעם לכך הוא שביטול פסק הדין וקביעת דיון נוסף ייעשו בהכרח על חשבון מתדיינים אלה, הממתינים בתור לבירור תביעתם. תוצאה זו יפה לכל ביטול פסק דין באשר הוא, אך נודעת לה נפקות מיוחדת בבית משפט לתביעות קטנות. תביעה קטנה נקבעת מראש לדיון הוכחות אשר אמור להסתיים בפסק דין שיינתן בו ביום (תקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות). קביעת ישיבה נוספת בתביעה קטנה היא בבחינת החריג לכלל, וכדי לנצל ביעילות את משאבי השיפוט המוגבלים – לא ראוי שתיעשה כעניין שבשגרה. ביטול פסק דין וקביעת ישיבה נוספת משמעם שמדובר בתביעה הצורכת זמן שיפוטי כפול מהזמן שראוי להקדיש לתביעה מסוג זה (אם כי מובן שיש יוצאים מן הכלל). כפועל יוצא, תובעים הממתינים בתור לקבל את יומם בבית המשפט זוכים לקבלו בחלוף פרק זמן ארוך יותר מאז שהגישו את תביעתם. כשמביאים בחשבון שפסקי דין לא מעטים שניתנים בהיעדר התייצבות מבוטלים ונקבעים לישיבה נוספת – המדובר ב"תורת המספרים הקטנים", ובסיכומו של דבר זמן שיפוטי רב מצטבר ויורד לטמיון. תוצאה זו חוטאת לשאיפה לסיים את הסכסוך בהליך מהיר, יעיל וזול. לא אחת נקבע שבמניין שיקוליו נדרש בית המשפט לשקול לא רק את עניינם של בעלי הדין בהליך המסוים שלפניו, אלא גם את השלכת החלטתו על ציבור המתדיינים בכללותו המבקש לקבל שירות ממערכת המשפט בתוך זמן סביר (ראו והשוו: רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97 (2001); רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (14.9.2005); רע"א 1018/07 לויאשוילי נ' רומנו, פסקה ז (10.3.2007); בג"ץ 4703/14 שרון נ' נשיא בית המשפט העליון, פסקה כ"א (30.11.2014)). כשמדובר בתביעה קטנה לסכום כסף נמוך, עשויה להישמע הטענה שככלל הקצאת שתי ישיבות לשם בירורה אינה עולה בקנה אחד עם החובה "להקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך" (עניין שוורץ, שם). כאמור, את העיכוב שנגרם לצד שכנגד ניתן לרפא באמצעות פסיקת הוצאות, אך את העיכוב שנגרם לשאר המתדיינים הממתינים בתור קשה לכמת ולפצות בגינו. שיקולים אלה מטים את הכף לפרש את המונח "טעם מיוחד" באופן שיקנה משקל הולם לאינטרס סופיות הדיון.

13. מנגד מונחים שיקולים ייחודיים לבית המשפט לתביעות קטנות המטים את הכף לפרש את המונח "טעם מיוחד" – כשמדובר בהארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין לפי תקנה 12 – באופן מקל יחסית להליך אזרחי "רגיל". ראש וראשון נזכיר כי עסקינן בבעלי דין שאינם מיוצגים ועל כן יש שאינם בקיאים בסדרי הדין. פרק הזמן הקצר שנקבע בתקנות להגשת בקשת ביטול – 7 ימים בלבד – אינו מקנה בהכרח די משקל לצורך לקבל ייעוץ משפטי ולהגיש את בקשת הביטול כדין. הלכה היא כי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתביעה קטנה נדרשת לעמוד בתנאים שנקבעו בעניין זה בהליך אזרחי "רגיל" (שני תנאים המקיימים ביניהם "מקבילית כוחות": (1) הסבר מניח את הדעת לסיבה למחדל להתגונן או להתייצב לדיון; (2) סיכויי מבקש הביטול להצליח בהליך העיקרי; השיקול השני זוכה לעיקר המשקל), לרבות הגשת תצהיר המתייחס לנסיבות שבעטיין לא התייצב לדיון (רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (17.1.2005)). הצורך להצטייד בתצהיר ולעמוד בתנאים האמורים עשוי להצריך סיוע משפטי. פרשנות דווקנית של המונח "טעם מיוחד" עלולה להרים משוכה גבוהה מדי בפני מתדיינים שאינם מכירים את הדין, אשר לא יעלה בידם להכין את בקשת הביטול ולהגישה בסד הזמנים הקצר שנקבע. שנית, סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ותקנה 9 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות – המגמישים את הפרוצדורה הנוהגת בבית המשפט לתביעות קטנות מהטעמים שנסקרו לעיל – עשויים אף הם לשמש מקור פרשני המטה את הכף לפרש את המונח "טעם מיוחד" באופן מקל.

14. שיקול שלישי לפרש "טעם מיוחד" בפרשנות מקלה עניינו בשינוי שחל בשנים האחרונות באופיין של התביעות הנדונות בבית המשפט לתביעות קטנות. בשנת 2008 אימץ מחוקק המשנה את המלצתה של ועדה בראשות השופטת רות רונן לייעול ההליכים המשפטיים, והגדיל את תקרת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות כמעט פי שניים – מ-17,800 ש"ח ל-30,000 ש"ח (צו בתי המשפט (שינוי סכום התביעה בתביעות קטנות), התשס"ח-2008, ק"ת 1228. הסכום המרבי משתנה בכל 1 בינואר בהתאם לשינוי המדד, וכיום הוא עומד על סך של 33,800 ש"ח. ראו הודעה בדבר סכום תביעה בתביעות קטנות, י"פ התשע"ד 2830). השינוי נועד להקל על העומס בבתי משפט השלום ולאפשר הקצאה יעילה יותר של משאבי שיפוט (ראו דוח הוועדה לבחינת דרכי ייעול ההליכים המשפטיים בראשות כבוד השופטת רות רונן 7, נספחים ה'-ו' (2008)). הגדלת תקרת הסמכות הובילה לכך שנוסף על תביעות קטנות "קלאסיות" (קרי, תביעות בגין נזקים קטנים יחסית מבחינת היקפם הכספי), כיום מוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות גם תביעות לתשלום סכומים שאינם "קטנים" בערכים אובייקטיביים. די לציין כי הסכום המרבי שניתן לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות כיום מגיע כדי למעלה מפי 5 מהשכר החציוני בישראל (ברוטו) לשנת 2013 (שעמד על 6,578 ש"ח). בתביעות כנות מהסוג האחרון (דהיינו, תביעות שעיון בהן מעלה שהן מגלות עילה וסיכוי לקבלת הסעד הנתבע), טעות בפסק דין עלולה לגרום נזק לא מבוטל לצד שהפסיד. פרשנות דווקנית של המושג "טעם מיוחד" – שתקשה לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה לתשלום סכום הנושק לתקרת הסמכות של בית המשפט לתביעות קטנות – עלולה להוביל אפוא לפגיעה קשה, אולי אף בלתי מידתית, בזכות הגישה לערכאות. נזכיר כי ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות כפוף לקבלת רשות מערכאת הערעור, וזו ניתנת במשורה (ראו למשל בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ התשנ"א(3) 309, 314–315 (1990); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח (3.4.2008)). השינוי בתקרת הסמכות מחייב את בית המשפט לתביעות קטנות להתייחס לתביעות המובאות לפניו באופן שונה. אף שאין להמעיט בחשיבותה של כל תביעה קטנה באשר היא, לא הרי תביעה להחלפת מוצר ששוויו 300 ש"ח כהרי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב בסך של 30,000 ש"ח הנתמך בחוות דעת שמאית; לא הרי תביעה לפיצוי בגין אי-הספקת שירותי תיירות בסך של 2,000 ש"ח כתביעה לפיצוי שעילתה רשלנות אשר גרמה לנזק גוף הנתמך בחוות דעת רפואית בסך של 32,000 ש"ח; והדברים ברורים.

15. על רקע מכלול זה נשוב לשאלה מהם השיקולים הייחודיים שיזכו למשקל מיוחד אגב דיון בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין בתביעה קטנה שניתן בהיעדר התייצבות (שיקולים המצטרפים לאלה שנמנו בעניין מדהנה)? לטעמי, אופיו של בית המשפט לתביעות קטנות מצריך להקנות משקל הולם לשני שיקולים עיקריים: ראשית, יש לבחון אם מבקש הביטול הוא אדם שאינו בקיא בסדרי הדין, או שמא מדובר ב"שחקן חוזר" המוחזק כבקיא בסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט. מקום שמדובר באדם שאינו בקיא בסדרי הדין, נוטה הכף להקל בדרישה ל"טעם מיוחד"; לעומת זאת, מקום שמדובר ב"שחקן חוזר" תיטה הכף לפרש "טעם מיוחד" יותר בדווקנות. שנית, יש לבחון את שוויו הריאלי של הסכסוך (סכום התביעה שעל פני הדברים התובע יוכל לזכות בו אם יוכיח שכל האמור בכתב התביעה הוא אמת). ככל שמדובר בתביעה בסכום קטן יותר, כך תיטה הכף לקבוע שאין מקום להארכת מועד; יתר על כן, מקום שבו סכום ההוצאות שייפסק אם פסק הדין יבוטל עולה על שווי הסכסוך – הרי שביטול פסק הדין עלול לגרום לכך שהוצאות ניהול ההליך כמכלול תהיינה בלתי מידתיות ביחס לשווי הסכסוך. ממצב כזה יעיל להימנע, ועל כן ככלל ולהוציא נסיבות חריגות, אין מקום לבטל פסק דין בסכום נמוך במיוחד. לא זו אף זו, כשמדובר בסכום נמוך ומבוקש ליתן פסק דין בהיעדר הגנה – תיטה הכף לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט לפי תקנה 10 רישה ולחסוך את עלויות הדיון. לעומת זאת, ככל שמדובר בתביעה לסכום גדול ומשמעותי יותר, ובמיוחד כשמדובר בתביעה כנה שסכומה מתקרב לתקרה שבית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לפסוק, כך תיטה הכף לקבוע שמתקיים "טעם מיוחד" להאריך מועד. בצד האמור יש לשוב ולהדגיש כי אין די בכך שנתבע סכום גבוה כדי לעמוד בתנאי זה. על בית המשפט להתרשם שמדובר בתביעה כנה שיש לה סיכוי להתקבל. תנאי זה קשור אפוא בקשר בל יינתק בתנאי הנבחן גם בגדרי הבקשה לביטול פסק הדין גופה, הנוגע לסיכויי ההליך. יודגש פעם נוספת כי אין בשני תנאים אלה כדי להכריע את הכף ולייתר את בחינתם של יתר התנאים הנשקלים בבקשה להארכת מועד כפי שנמנו בעניין מדהנה ובהם השאלה אם האיחור נובע ממחדל שבשליטתו של בעל הדין שאיחר אם לאו, מהם סיכויי ההליך, מה מידת האיחור, חומרתו של המחדל וכך הלאה. לבסוף יש להדגיש כי המדובר אך בקווים מנחים לאופן הפעלת שיקול הדעת, ובסופו של דבר כל מקרה נבחן לגופו ולפי נסיבותיו.

מן הכלל אל הפרט

16. איזון בין השיקולים שמניתי לעיל מטה את כפות המאזניים לדחות את בקשת הביטול. שני שיקולים עיקריים תומכים בבקשה: סיכויי ההגנה והעובדה שהמבקש אינו מיוצג. אשר לסיכויי ההגנה – בכתב התביעה יוחסה למבקש חבות בתור בעל הרכב או בעל זכות החזקה בו. הא ותו לא. דא עקא, לא ברור מדוע עובדה זו כשלעצמה מקימה אחריות לנזק שנגרם למשיבה, שכן נטען בכתב התביעה כי מי שנהגה ברכב הפוגע ועשתה כן בחוסר זהירות הייתה בתו של המבקש. על פני הדברים, כתב התביעה לא גילה עילה נגד המבקש שכן לא יוחסה לו התנהגות בת אשם. שיקול נוסף הפועל לזכותו של המבקש הוא העובדה שלא היה מיוצג, ולכן הוא מוחזק כמי שלא ידע כיצד עליו לנהוג לאחר שקיבל את כתב התביעה, הזימון לדיון ומאוחר יותר את פסק הדין, כמו גם כשביקש לבטלו. ואולם, אף שמדובר בשיקולים בעלי משקל משמעותי, אין לומר כי יש להקנות להם משקל מכריע בנסיבות העניין הגובר על משקלם המצטבר של השיקולים המונחים מנגד. כך, המשיב החמיץ שלוש הזדמנויות לטעון להגנתו לגופו של עניין: האחת, האפשרות להגיש כתב הגנה; השנייה, האפשרות להתייצב לדיון שנקבע; השלישית, האפשרות לבקש ביטול פסק הדין תוך 7 ימים מהמועד שהומצא לו. הבקשה לביטול – שהוגשה בלא שנלוותה לה בקשה להארכת מועד ובלא שנתמכה בתצהיר – הוגשה בחלוף שנים רבות לאחר שפסק הדין הומצא למבקש. במהלך תקופה ארוכה זו הסתמכה המשיבה על פסק הדין ופעלה להוציאו לפועל. לשם כך נשאה בהוצאות לא מבוטלות ביחס לסכום שנפסק לזכותה. שיקול נוסף ומרכזי עניינו בעקרון סופיות הדיון ובצורך בניצול יעיל של משאבי השיפוט. ביטול פסק הדין יחייב את בית המשפט לקיים ישיבה נוספת ולשמוע תיק שהדיון בו היה אמור להסתיים לפני שנים הרבה. תיק זה יבוא בהכרח על חשבון תיק אחר הממתין בתור לדיון. יתר על כן, סכום פסק הדין אינו ברף הגבוה של גבול סמכותו של בית משפט זה – 5,690 ש"ח (קרן) – והמבקש חויב בו ביחד ולחוד עם בתו הנתבעת 1. אם המשיבה תיפרע את כל הסכום מהמבקש, הלה רשאי לחזור על הנתבעת הנוספת בתביעה למחצית הסכום, וכסיכויי הגנתו בתיק זה (אם התביעה נגדו הייתה מתבררת לגופה) כך סיכוייה של תביעת החזרה להתקבל. לכך יש להוסיף כי ביטול פסק הדין בחלוף זמן כה רב יהיה מותנה ממילא בחיוב בהוצאות המשיבה ללא קשר לתוצאות ההליך. הואיל והמשיבה הסתמכה על פסק הדין משך זמן רב ופתחה בהליכי הוצאה לפועל, הרי שהוצאות אלו צריכות להיות בשיעור משמעותי. בהינתן סכום התביעה וזכות החזרה שעומדת למבקש, הסכום שייוותר במחלוקת לאחר תשלום ההוצאות הוא נמוך במיוחד. בהינתן העומס המוטל על בית משפט זה, אני סבור כי יש להקנות משקל הולם לאינטרס של ציבור המתדיינים שלא להקצות ישיבה נוספת בתיק זה על חשבונם. לבסוף, יש להקנות משקל מתאים לעובדה שהמבקש לא נתן כל טעם לכך שנמנע מלהגיש את בקשת הביטול משך זמן כה רב. פסיקה ענפה של בית המשפט העליון הכירה בטעם מיוחד להארכת מועד בעניין אזרחי כנסיבות שאינן תלויות במבקש הביטול אשר מנעו ממנו מלהגיש את הבקשה במועד. בענייננו לא הוצגו כל נסיבות כאלו, וזאת אף לאחר שניתנה למבקש הזדמנות לתקן את המחדל הראשוני ולתמוך את הבקשה בתצהיר. למעשה, אם בנסיבותיו של תיק זה יבוטל פסק הדין, משמעות הדבר שלסיכויי ההגנה בתביעה קטנה ולעובדה שהתובע אינו מיוצג יינתן משקל מכריע. תוצאה זו תחתור תחת הדרישה לקיומו של טעם מיוחד להארכת מועד, תפגע בעקרון סופיות הדיון ובתכליתו של הליך התביעה הקטנה באופן שלהשקפתי יבטא איזון לקוי בין הזכויות והאינטרסים המתחרים.

סוף דבר

17. המסקנה העולה מן האמור היא שאין מקום להאריך מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. התוצאה היא שפסק הדין שניתן נגד המבקש ייוותר על כנו. לא ראיתי לעשות צו להוצאות בבקשה זו.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלתה.

ניתנה היום, י"ב בשבט התשע"ה, 1 בפברואר 2015, בהעדר הצדדים.