החלטה זו עניינה במחלוקת שבין בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") לבין עיריית ירושלים (להלן: "העירייה") בשאלה למי זכות בכורה בכספי התמורה שנותרו בקופת כינוס הנכסים בגין מימוש זכויותיהם של חברת א. ארנסון בע"מ (להלן: "ארנסון"), מר יוסף ריכטר וחברת גמח"ל חברה לבניין 1992 בע"מ שבפירוק (להלן: "החברה") בחלקה 154 בגוש 30073 שב"שוקניון אגריפס" (להלן: "הנכס").

1. הבנק הוא נושה מובטח כאשר החוב של החברה וארנסון כלפיו עולה לאין שיעור על התמורה שהתקבלה בגין מימוש הנכס. העירייה נושה בארנסון ובחברה בגין חוב ארנונה, חובות היטלי פיתוח והיטלי השבחה בקשר עם הנכס. תחילה היו הצדדים חלוקים לגבי כל אחד מחובות אלו, ואולם בדיון שהתקיים ביום 27.02.14 חזרה בה העירייה מטענותיה והמחלוקת צומצמה רק ביחס לחוב הארנונה לתקופה שממועד מינוי עו"ד רמי י. מנוח ככונס נכסים מטעם הבנק (להלן: "כונס הנכסים") למימוש השעבודים אשר רבצו על זכויות ארנסון, מר ריכטר והחברה בנכס ועד למכירתו על ידו לחברת דירות עם (להלן: "הרוכשת"). היינו, לתקופה שמיום 7.07.10 ועד ליום 7.02.13. הוסכם גם, כי ההחלטה בעניין זה תינתן לאחר שכונס הנכסים, ארונסון, חברת "מלונות ים סוף בניה (1993) בע"מ" וחברת "מועדון הים האדום בע"מ" (מבעלי מניות החברה ונושים בה) והעירייה יגישו את המסמכים התומכים בטענתם וישלימו את סיכום טענותיהם בעניין זה בכתב.

2. טענת כונס הנכסים הייתה כי קופת הכינוס אינה חייבת בתשלום ארנונה ממועד מינויו נוכח העובדה כי הוא לא תפס חזקה בנכס, לא ניהלו ולא גבה דמי שכירות מהשוכרים אותו. לדבריו, העירייה ידעה על כך שהוא לא תפס חזקה בנכס, שכן הוא דיווח על כך לבית המשפט שדן בהליכי הכינוס (ת"א 36838-05-10 בבית המשפט המחוזי מרכז). הוא הוסיף כי העירייה גבתה תשלומי ארנונה שוטפים מחברת ארנסון ומעולם לא שלחה אליו דרישת תשלום. לפיכך, ויש להותיר את זהות המחזיק כפי שהיה טרם מינויו.

3. מנגד, העירייה טענה כי על כונס הנכסים חובה לשלם את חוב הארנונה בגין הנכס המוכרות כהוצאות כינוס מיום מתן צו הכינוס ועד למסירת החזקה לקונה, בשל היותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס בתקופה זו, גם אם לא תפס את החזקה בו בפועל. לדבריה, מאחר ולא דווח לה על מחזיק אחר בנכס, הרי שבהתאם להוראת סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], מבחינתה המקרקעין הוחזקו על ידי כונס הנכסים שבא בנעלי בעלי הנכס – ארונסון, מר ריכטר והחברה.

4. חברות "מלונות ים סוף בניה (1993) בע"מ" ו"מועדון הים האדום בע"מ" ציינו בסיכומיהן כי הן מותירות את ההכרעה בשאלה האם כונס הנכסים תפס חזקה בנכס אם לאו, בידי בית המשפט. עם זאת הן ציינו כי במסגרת הליך משפטי שניהלה העירייה כנגד החברה בבית משפט זה (ת"א 8389/06) בשל חובות ארנונה נטענים לשנים 2006-1998 בקשר לנכסים בפרויקט "שוקניון אגריפס", הבהירה החברה לעירייה כי היא אינה מחזיקה באיזה מהנכסים הכלולים בנכס, וכי החזקה בנכסים הועברה מידיה של החברה לחברת הניהול.

הדין עם כונס הנכסים.

5. ההלכה היא כי חובת תשלום הארנונה בתקופה שבין מועד מינוי כונס נכסים לבין המועד בו תפס כונס הנכסים את החזקה בנכס, חלה על המחזיקים בנכס, אפילו היה זה החייב, ולא כונס הנכסים. משכך, אין המדובר בהוצאות כינוס אלא בחוב רגיל בר-תביעה. כך הוא הדין גם באשר לחובות ארנונה בנסיבות של מימוש נכס במסגרת הליכי כינוס למימוש משכנתא שנפתחו מחוץ להליכי חדלות פירעון (ראו: בג"ץ 7009/04 עיריית הרצליה נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו 5.02.14); רע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' וינבוים, פ"ד נו(4) 856 (2002)).

משכך, יש אך להכריע בשאלה האם כונס הנכסים תפס חזקה בנכס לאחר מינויו ככונס, אם לאו.

6. אכן, כונס הנכסים הודה כי לא מסר לעירייה הודעה פורמאלית מפורשת על שינוי מחזיק, אך זאת בשל טענתו שגם טרם כניסתו לתפקיד, החברה לא הייתה זו שהחזיקה בנכס, אלא ארנסון וחברת הניהול. כונס הנכסים הצביע על כך שהחברה הודיעה לעירייה כבר בשנת 2008 כי היא אינה מחזיקה בנכס ושהחזקה בו הועברה לידי חברת הניהול של השוקניון, "שוקניון אגריפס ניהול ואחזקה בע"מ" (להלן: "חברת הניהול"), שהיא זו שגבתה את דמי השכירות בתקופת כינוס הנכסים וטיפלה בהוצאות השוטפות ובכלל זה הוצאות תחזוקה, תשלומי ארנונה וביטוח. גם מִבַקשת רשות להגן שהגישה החברה במסגרת ת"א 8389/06 בתגובה לתביעת העירייה, ציינה החברה במפורש כי היא אינה מחזיקה באיזה מהנכסים ב"שוקניון אגריפס", וכי החזקה בנכסים הועברה מידיה של החברה לחברת הניהול.

7. כמו כן, כונס הנכסים גם הצביע על כך שבמסגרת הסכם המכר של הנכס מהחברה לרוכשת, אשר קיבל את אישורו של בית המשפט המחוזי מרכז בו התנהלו הליכי הכינוס, הוצהר במפורש כי הנכס אינו מוחזק על ידי כונס הנכסים אלא על ידי חברת הניהול. העירייה, הייתה צד לדיון בהליך המכירה, הביעה תחילה את התנגדותה לו, אך זאת מבלי לטעון דבר לגבי השאלה מי המחזיק בנכס, ולבסוף בדיון בו אושרה המכירה היא הסירה את התנגדותה. כך, שלטענת העירייה כי לא ידעה שכונס הנכסים לא החזיק בנכס, אין שחר. כך גם עולה שחוות הדעת שנמסרו לבית המשפט בהליך הכינוס, במסגרתן צוין כי את דמי השכירות מהנכס מקבלת חברת הניהול, הומצאו לידי העירייה. העירייה לא פנתה אף פעם אל כונס הנכסים בבקשה לבקר בנכס, שכן היא ידעה כי חברת הניהול ולא הוא (כונס הנכסים), מנהלת את הנכס ומחזיקה בו. אדרבה, בתגובה שהגישה העירייה לבית המשפט המחוזי מרכז ביום 11.09.11, היא ציינה במפורש כי הנכס מנוהל על ידי חברת הניהול. למעשה, הפעם הראשונה שהעירייה טענה לחבות כונס הנכסים בתשלום הארנונה הייתה ביום 16.05.13, היינו לאחר מועד מסירת החזקה בנכס לרוכשת.

סופו של יום, אפוא, משכונס הנכסים לא תפס חזקה בנכס, אין מקום לחייבו לשאת בתשלומי הארנונה כהוצאות כינוס. פועל יוצא מהחלטה זו שמלוא כספי המימוש מגיעים לבנק.

יצוין, כי אין באמור בהחלטה זו לקבוע דבר בשאלה מי כן היה המחזיק בנכס, וככל שהעירייה סבורה שהחברה היא זו שהחזיקה בו עליה לפעול לפי דיני הפירוק לשם כך.

העירייה תשא בהוצאות כונס הנכסים בסך של 15,000 ₪.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.