1. המערערת עבדה ככוח עזר במחלקה האורטופדית בבי"ח "העמק", וביום 12.09.10 נפגעה בגב בזמן הרמת חולה, תאונה שהוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה (להלן:"התאונה").

המערערת ביקשה לקבוע נכותה בגין התאונה, וועדה רפואית מדרג ראשון בדקה אותה ביום 04.08.11 וקבעה כי למערערת לא נותרה נכות יציבה כלשהי, ונקבעו לה 0% נכות צמיתה מיום 13.12.10.

על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגישה המערערת ערעור לו צרפה חוו"ד רפואית של ד"ר עאוני יוסף מיום 08.09.11 (להלן: "חוות הדעת").

וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") התכנסה לדון בערעורה של המערערת בתאריכים, 23.10.11, 18.12.11 וביום 03.06.12 סכמה את דיוניה וקבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור של 7.5% החל מ-13.12.10.

מכאן הערעור שבפניי.

2. להלן תמצית טענות המערערת-

א. טעתה הוועדה עת קבעה נכות בגין הגבלות תנועה בעמוד השדרה בהתאם לתקנות , וזאת מבלי שפרטה במפורש את טווחי התנועות של המערערת לפנים ולצדדים, ומבלי שערכה מבחן הרמת רגל ומבחנים נוספים כפי שפרט ד"ר עאוני בחוות דעתו.

מהבדיקה אשר נערכה למערערת ביום 23.10.11 עולה כי סבלה מכאבים והגבלות משמעותיות בתנועה, כך שלא מובן איך גיבשה הוועדה את עמדתה.

ב. הוועדה לא התייחסה למסמכים אשר היו בפניה במיוחד אישורי אי כושר , וכן מסמכים מקופת חולים המעידים על פגיעתה הקשה בראשם מסמכי ד"ר רייכל המעיד כי המערערת סובלת מפריצת דיסק L4-L5 וכן L5-S1 והמתייחס להגבלות מהן סובלת המערערת.

ג. הוועדה לא התייחסה לתלונותיה של המערערת הן בע"פ והן לאור מכתב בא כוחה מיום 08.09.11 ולא פירטה אותן.

ד. הוועדה לא פעלה בהתאם להלכה לפיה מוטלת עליה חובת ההנמקה מוגברת לעניין סטייה ממסקנות חוות דעת, והיא לא נתחה את חוות הדעת ולא נמקה מדוע הינה מסתייגת ממנה.

ה. הוועדה ביצעה ניכוי מצב קודם, בעוד בחוות דעת ד"ר עאוני צוין במפורש שאין כל תלונות קודמות והמערערת תפקדה היטב בטרם האירוע מושא הערעור.

לטענת המערערת, היה על הועדה להתייחס לממצאים שנתגלו בבדיקת ה-C.T מיום 22.02.10 ולהבהיר מהות השינויים שנמצאו וכיצד מתיישבת העובדה כי בחרה שלא ליחסם לתאונה, שכן המערערת עובר לפגיעה עבדה ותפקדה ללא כל מגבלה.

ו. טעתה הוועדה עת לא נמקה מדוע בחרה דווקא פריט לקוי זה ולא פריט ליקוי אחר .

ז. הוועדה כלל לא התייחסה לאישורי אי הכושר שניתנו ולא שקלה בדעתה להעניק למערערת ולו אחוזי נכות זמניים לאור המגבלה הקשה וקשיי התפקוד, כעולה מהתיעוד הרפואי.

ח. המערערת ביקשה כי עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר שכן נראה שוועדה זו נעולה בעמדתה.

3. תמצית טענות המשיב -

ב"כ המשיב הודיעה, במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין, כי היא מסכימה לטענה לפיה היה על הוועדה להזהיר את המערערת שהיא רואה בה כמי שאינה משתפת פעולה עמה, ומאידך טענה כי הוועדה בצעה בדיקה רפואית ככל שיכלה, ובמצב שכזה ראוי כי עניינה של המערערת יוחזר לוועדה באותו הרכב שאם לא כן העברת ענינה לוועדה בהרכב אחר יהווה פרס על אי שיתוף הפעולה.

באשר לטענה לעניין הנכות הזמנית- ציינה ב"כ המשיב כי טענה זו לא עולה מכתב הערר.

אשר לתחום הנוירולוגי – הפנתה ב"כ המשיב לכך שהוועדה הפנתה לבדיקת E.M.G והעניקה נכות בגין רכיב נוירולוגי ועל כן טעות משפטית קיימת רק ככל שמדובר בבדיקה הקלינית האורטופדית.

אשר לטענה בדבר אי התייחסות הוועדה לאישורי אי כושר שהונחו בפניה- נטען כי אלה אינם מסמכים רפואיים, אלא תעודות לצרכי עבודה ועל כן אין בהם כדי להשפיע.

4. החלטת הוועדה מושא הערעור:

א. עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבה מיום 23.10.11 מראה שרשמה בסעיף תלונות הנפגע:

"נימול ברגל שמאל עד למטה, כאבים בגב תחתון מוגבלת בפעולות יומיומית ובהרבה דברים."

בפרק "ממצאים ונימוקים" נרשם כדלקמן:

בבדיקה- בעמידה זקופה אין בעיה בגב מותני, נטייה להיפר-לודוזיס. נתבקשה לבצע כיפוף לצדדים וכיפוף לאחור של הגב המותני – מוסרת שאינה מסוגלת לבצע שום תנועה. כמו כן בכיפוף גב בעמידה, קצה האצבעות מגיעות עד מרחק 82 ס"מ מהרצפה

מוסרת שאינה מסוגלת לעמוד על קצה אצבעות ועקבים בשתי הרגליים. בשכיבה- מוסרת על ירידה בתחושה ברגל השמאלית. בסיום הבדיקה- מסוגלת לשבת עם רגליה פשוטות קדימה וגבה בכיפוף מלא.

בדיקה נוירולוגית- במהלך הבדיקה הנפגעת מייללת עקב כאבים ומבצעת הוראות הבדיקה בקושי.

בבדיקה במיטה- מזיזה את שתי הרגליים באופן שווה לא נראה שקיימת הגבלה מוטורית. טונוס תקין.

החזרים בידיים הופקו בפיקה משמאל בצורה תקינה, והחזרים ירודים בפיקה מימין וקרסוליים דו צדדית.

לתחושת כאב- מסרה על ירידת תחושה לאורך כל הרגל השמאלית ללא פיזור אנטומי מוגדר- בדיקת EMG מ-9/1/11 .... גלי F מאורכים בלבד. כמוכן בהעדר בדיקת מחט קשה לדבר על פגיעה שורשית. ב C-T מיום 22/2/10 שינויים ניווניים בגובה L2-L3, L3-L4 ...גרמיים בגובה L4-L5 . בלט משמאל של הדיסק L4-L5 אף ממלא את התעלה הפורמינלית, כלו מרכזי בגובה L5-S1."

בפרק "סיכום ומסקנות" נרשמו הדברים הבאים:

"לצורך סיכום הדיון הוועדה מבקשת בדיקת E.M.G הולכות ומחט של גפיים תחתונות. בשאלה של נזק שורשי מותני סקרלי.

לאחר קבלת התוצאות תתייחס לחוות דעתו של ד"ר עאוני, בהעדר הנפגעת"

ובסעיף 25 ציינה כי "הוועדה אינה יכולה לסיים את הדיון ונדרש חומר נוסף- בדיקת E.M.G של גפיים תחתונות, בשאלה של נזק שורשי מותני סקרלי."

ב. הוועדה התכנסה שוב להמשך דיון ביום 18.12.11 ורשמה בפרק סיכום ומסקנות כדלקמן:

"נעשתה בדיקת E.M.G חוזרת מתאריך 14/11/11 שאינה אבחנתית וזאת בגלל:

1. העדר בדיקת מחט.
2. התרשימים שצורפו אינם קריאים.

לפי כך, הוועדה חוזרת על בקשתה לביצוע בדיקת E.M.G חוזרת לגפיים תחתונות, כולל הולכות ובדיקת מחט(במכון אחר).(הוועדה ציינה בישיבתה הקודמת כי הבדיקה שביצעה באותו מכון אינה אבחנתית וביקשה בדיקה ...ומקיפה, בדיקה זו לא התקבלה)

עם קבלת תוצאות הבדיקה כמבוקש, תסכם הוועדה את הדיון בהעדר הנפגעת ותתייחס לאישורו של ד"ר עאוני.

הוועדה תוכל להסתפק גם בתרשימים קריאים ומלאים של הבדיקה שבוצעה ב14/11/11, כדי לחסוך ביצוע בדיקה נוספת."

ג. הוועדה התכנסה שוב ב-26.02.12 וקבעה כדלקמן:

"הועדה עיינה בהעתק של תרשים EMG מ- 14/11/11. בעיון בתרשימי הבדיקה לא ניתן להסתמך על סיכומים ממקור וכמו כן גם התרשימים לא נראים ומשקפים בדיקה מכוונת ועניינית. לא ניתן להסיק מסקנות ברורות על סמך תרשים זה.

אין מנוס אלא לבצע הבדיקה במכון אחר EMG גפיים תחתונות בשאלת נזק שורשי, מותני סאקרלי בדיקת הולכות ומחט. עם קבלת המבוקש תתייחס הוועדה למכתבו של ד"ר עאוני בהעדר התובע."

ד. הוועדה התכנסה שוב ביום 03.06.12 ורשמה בפרק ממצאים ונימוקים:

" הוועדה חזרה ועיינה בתוצאות בדיקת C.T של ע"ש מותני מ-22/2/10, ומתברר כי ישנם שינויים ניווניים קלים לאורך ע"ש מותני, אך יחד עם זאת, ישנו בלט צדדי משמאל אשר ממלא את התעלה הפורמנלית בגובה L4-L5.

סביר להניח שמצב הבלט החמיר עקב התאונה וגורם לגירוי השורש L4-L5 משמאל. הדבר מתבטא בירידה בתחושה ללא חסר מוטורי. מאחר ואין החזר מקביל לשורש L5, הוועדה לא מסתמכת על החזר העקב.

בדיקת E.M.G מ1/4/12- בסיכום דווח על נזק שורשי L5-S דו צדדית, ללא סימנים לדנובציה פעילה.

כמוכן רשמה בפרק סיכום ומסקנות:

"הוועדה לא מצאה בבדיקתה, הגבלה אמיתית בכיפוף גב, ולכן אינה מקבלת את מסקנתו של ד"ר עאוני בחוות דעתו מיום 4/9/11, לעומת זאת הוועדה בדיעה שישנו גירוי שורשי L5 ושמאל אשר מזכה בנכות בשיעור 5% לפי סעיף 32(1)א' 1 (כמחציתו) הוועדה בדיעה שיש מקום להפעיל תקנה 15 במלואה מאחר שנכותה עבור הגב מגבילה אותה בתפקוד . שהרי הנכות הצמיתה 7.5% מ- 12/12/10."

5. דיון והכרעה -

א. עיון בפרוטוקול הדיון מישיבתה הראשונה של הועדה מיום 23.10.11 מעלה כי לכאורה לא ניתן להבין מתיאור הוועדה מה בדיוק היו ממצאיה ביחס למצבה של המערערת, האם היא סבורה שאין למערערת כל מגבלה בתנועה, באם כך, האם הועדה סבורה שהמערערת מתחזה בתיאור ההגבלות עליהן היא מתלוננת והכאבים שמהם היא סובלת.

בית הדין גם ציין, בפרוטוקול הדיון בפניו ביום 27.11.12 כי ישנה תחושה שיש טעם לפגם בהתבטאות הועדה לפיה, המערערת "מייללת עקב כאבים ומבצעת הוראות הבדיקה בקושי" ואינני מקבלת את טענתה של ב"כ המשיב לעניין זה לפיה מדובר "בהבנה מקצועית " של מצב הנפגע.

כך או כך, לא ברור מהם ממצאי הועדה בבדיקה הקלינית, ודאי שלא הובהר הדבר בשפה שתהיה מובנת למי שאיננו רופא.

ככל שהועדה מכירה בכך שתלונות המערערת אינן בגדר התחזות, אלא שהיא סבורה שמצבה אינו קשור לתאונה מושא הדיון - עליה להבהיר ולנמק זאת, ולא כך פעלה.

ב. הועדה נמנעה מלהתייחס לשאלה, האם היה מקום לקבוע למערערת נכות זמנית, וזאת על אף הימצאותם של אישורי אי כושר בפניה לתקופות של ממושכות.

אינני מקבלת את טענתה של ב"כ המשיב, לפיה אישורי אי כושר אינם בגדר "מסמכים רפואיים".

עיון באישורי אי כושר מעלה כי נרשם בכותרתם "טופס סיכום בדיקה רפואית".

במסמכים אלה נקבע, על בסיס התרשמות ממצבו של נפגע, אי כושר עבודה לתקופות מסוימות, ועסקינן בקביעה רפואית מובהקת.

משעסקינן בקביעות שכאלה, שנעשו ע"י רופא בזמן אמת, שומא היה על הועדה לכל הפחות להתייחס אליהן ולשקול, לאורן, האם יש בהן כדי להצדיק קביעת נכות זמנית בגין התקופות שבגינן ניתנו.

ג. אשר לחוות הדעת שהונחה בפני הועדה -

בפני הועדה עמדה חוות דעתו של ד"ר עאוני מיום 04.09.11 בה פורטו שורה ארוכה של בדיקות שנעשו למערערת בה נקבע "כי אין ספק כי הרמת המשא ביום הפגיעה גרמה להתפתחות הפגימה" בנימוק ש" השינויים הניווניים שנראו בצילומי C.T. מתאימים לגילה , אינם מהווים גורם לכאב , ולולא האירוע הנזכר עם בליטה של הדיסק אינני חושב שהייתה סובלת מכאבים והגבלה בתנועות עם סימני פגיעה עצבית שבאו לידי ביטוי בבדיקת E.M.G " לפיה קיים נזק שורשי L4-L5, L5-S1 דו צדדי".

הועדה החליטה לסטות מקביעת המומחה וזאת כלאחר יד.

חובתה של הוועדה הרפואית לנמק את החלטתה באופן כזה שיאפשר את ביקורתו של בית הדין.

חובה זו של הוועדה מקבלת משנה תוקף עת מונחת בפניה חוות דעת רפואית מטעמו של המבוטח. "ועדה רפואית פועלת כגוף מעין^-שיפוטי. גם לולא ההוראה המפורשת שבתקנה 24 לתקנות הנכות, חייבת הייתה הועדה, בשללה חוות^-דעת של רופא שהוגשה על^-ידי הטוען לנכות, לנמק את עמדתה באותם המקרים שחוות^-הדעת עצמה היא מנומקת. הטעם לכך הוא שהחלטת ועדה רפואית לעררים נתונה לביקורת שיפוטית של בית^-דין זה, בסייגים העולים מסעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי, והחלטות סתמיות ובלתי מנומקות, יש בהן די להכשיל את הביקורת השיפוטית, שלה התכוון המחוקק...".

עוד נפסק, כי מידת ההנמקה תלויה במכלול הדיונים בפני הועדה וכשמדובר בחוות^-דעת רפואית שהובאה בפניה – יהיה קשר בין מידת ההנמקה שבחוות^-הדעת לבין מידת ההנמקה אשר הועדה תיתן לעמדה שנקטה לאותה חוות^-דעת...הסדר הטוב מחייב, במקרה כגון זה העומד לדיון, שהוועדה הרפואית תנתח את חוות^-הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על הנראה בעיניה כטעות בחוות^-הדעת, ותנמק שלילת מסקנה שבחוות^-הדעת.

(ראו, ע"ע1091/00 שטרית - קופת חולים מאוחדת, פד"ע לה (2000) 5; דב"ע לד/0-258 הניג -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225).

בנימוקיה כתבה הוועדה כי: ""הוועדה לא מצאה בבדיקתה, הגבלה אמיתית בכיפוף גב, ולכן אינה מקבלת את מסקנתו של ד"ר עאוני בחוות דעתו מיום 4/9/11, לעומת זאת הוועדה בדיעה שישנו גירוי שורשי L5 ושמאל אשר מזכה בנכות בשיעור 5% "

ברם, נימוקים אלה אינם ממלאים אחר דרישות הפסיקה. ד"ר עאוני הסיק, שלא כפי שציינה הוועדה, כי המערערת סובלת מ"פגימה באיזור עמוד שדרה מותני שביטויה כאבים והגבלה בטווחי תנועה על רקע הבלט השמאלי עם סימני גירוי שורשי , דבר אשר מגביל אותה בתפקודה היומי." הוא הוסיף וציין כי "עצם הפסקת עבודתה מאז התאונה כולל ביקורים חוזרים במחלקה האורתופדית, וטיפולים שונים כולל הממצא הרנטגני המשמעותי מדברים בעד עצמם" תוך שפירט בחוות דעתו ביחס לסוג עבודתה של המערערת ואודות תרומתה של הפגיעה על מצבה של המערערת "הנ"ל עבדה כוח עזר במחלקה האורתופדית בב"ח "העמק" במשך הרבה שנים , וסוג עבודתה שכלל הרמת חולים , כיפוף חוזר של הגב גרם קרוב לודאי שינויים מבניים בטבעת הליפית עם קרעים, כאשר האירוע ביום 12/09/2010 גרם לדליפה של החומר הדיסקלי דרך הטבעת הליפית לצד שמאל ומהווה גורם מכריע באתיולוגיה של מחלתה."

דר' עאוני המליץ בחוות דעתו לקבוע למערערת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני בהתאם לסעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי, והמליץ להפעיל תקנה 15 במלואה ולהעלות את נכותה המשוקללת ל-15%.

הוועדה, בנימוקיה, לא התייחסה כלל לאמור בחוות דעתו של המומחה, לא נימקה מדוע לא קיבלה את דעתו המקצועית ואת מסקנותיו ולא נתנה את דעתה לבסיס הרפואי עליו ביסס המומחה את חוות דעתו.

6. בהתייחס לאמור לעיל, ומשמצאתי כי נפלו טעויות משפטיות בפעולות הועדה, דין הערעור להתקבל.

במכלול נסיבות העניין, אני סבורה שמקריאת מכלול דיוני הועדה והתבטאויותיה, עולה חשש כבד משקל שהועדה נעולה על עמדתה, ודאי באשר לאי זכאות המערערת לקביעת נכות בתחום האורתופדי ועל כן אני קובעת כי יש להעמיד את עניינה של המערערת בפני ועדה בהרכב חדש.

7. אשר על כן הנני מורה על העמדת עניינה של המערערת בפני ועדה בהרכב חדש, בפניו לא יונחו פרוטוקולי הועדה מושא הערעור, וכן לא פסק דין זה.

8. בנסיבות העניין יש לחייב את המשיב לשלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3000 ₪.

9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד.

ניתן היום כ"ו כסלו תשע"ג, (10 דצמבר 2012) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.