<#2#>

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ענבל אוטמזגין

הנאשם: בעצמו

<#3#>

הכרעת דין

1. לנאשם נרשם דוח בגין עקיפה בצומת שיבלי בכביש 65, ק"מ 59, ממערב למזרח (להלן: "הצומת"). הנאשם בקש להישפט בגין הדוח, ובישיבת ההקראה טען כי לא עקף בתוך הצומת.

בפתח ישיבת ההוכחות הסברתי לנאשם, שאיננו מיוצג, את מהות ההליך ומהלכו.

1. מטעם התביעה העיד רס"מ עידו גפן (להלן: "השוטר"), באמצעותו הוגש הדוח שערך, אשר סומן ת/1.

מעיון בת/1 עולה כי השוטר עמד בצומת, הבחין בנאשם עוקף משאית בתוך הצומת, נסע אחריו על אופנועו, עצרו, הסביר לו מהות העבירה ורשם את הדוח.

בפרק דברי הנהג נרשם: "באמת שלא שמתי לב" וכן "תעשה מה שאתה צריך רק אם אפשר בלי נקודות".

1. בחקירתו הנגדית הסביר השוטר את מקום עמידתו בעת ביצוע העבירה, ולשאלות הנאשם שב והבהיר כי יכול היה לראות את ביצוע העבירה ממקום עמידתו ובפועל ראה אותה היטב.
2. הנאשם בחר להעיד ואישר בחקירתו הראשית כי אכן עקף משאית "אבל חזרתי למסלול", עוד אישר כי קיים במקום נתיב נפרד לפניה שמאלה. לדבריו השוטר עמד במקום נמוך, לא ניתן לראות ממנו אם הנאשם אכן ביצע את העבירה המיוחסת לו. לדבריו, לא ביצע את העבירה, אך מאחר שהוא "מנסה לסגור פינות ולעגל" ניסה "לגשר על זה" ולכן אמר את שאמר לשוטר.
3. בחקירתו הנגדית נטען לפניו כי לדברי השוטר, רק הנתיב הנגדי הפריד בין השוטר לבין הנאשם ולכן יכולה היה לראות את ביצוע העבירה היטב, כפי שאכן העיד. הנאשם טען שמדובר ב"צומת ענקי" ורק הנהג יכול לראות את הקו המסומן על הכביש. עוד ענה כי עקף את המשאית הרבה לפני שהגיע לצומת. משכך, נטען לפניו כי לפני הצומת קיים קו הפרדה רצוף שאיננו מאפשר עקיפה, אך הוא השיב כי הקו הרצוף איננו נמשך לאורך הכביש והוא ביצע את העקיפה במקום בו הקו היה מקווקוו. כשעומת עם חוסר סבירות גרסתו השיב כי המשאית ירדה לשול הימני, ולכן כלל לא עלה על קו ההפרדה.

הנאשם אישר את דבריו לשוטר, כפי שנרשמו בת/1, וטען כי אמר את הדברים משום שזמנו חשוב לו והוא ניסה "לעגל פינות". הוא לא אמר לשוטר שלא ביצע את העבירה משום שחשש כי במקרים כאלה "יש הרבה שוטרים שהיו מחפשים עוד דברים", וכן משום ש"לא רציתי להגיע לבית משפט...ניסיתי לקצר את זה במקום".

עוד ציין כי הבחין בשוטר לראשונה בעת שסימן לו לעצור, וכלל לא ראה אותו בצומת.

1. נוכח טענתו המפתיעה של הנאשם, לפיה לפני הצומת יש קו מקווקוו, שם ביצע את העבירה, התרתי את הבאתו של השוטר כעד הזמה.

השוטר העיד כי מתוך היכרותו עם כביש 65, הרי שמקו הצומת ולאחור, לאורך 200 מטרים לפחות, קיים קו הפרדה רצוף. עוד ציין כי אילו הנאשם היה עוקף במקום הנטען על ידו, היה השוטר רושם לו דוח בגין עקיפה על קו הפרדה רצוף.

1. התרשמתי כי השוטר מיומן ומקצועי, מכיר היטב את הכביש המדובר ועושה את עבודתו נאמנה. תיאורו המפורט בת/1 לאופן התרחשות העבירה, לא נסתר במהלך חקירתו הנגדית ואף חוזק בהבהרות ובהסברים אשר עולים בקנה אחד עם ההיגיון הבריא והשכל הישר. לפיכך, אני מקבלת את עדותו ומעניקה לה את מלוא המשקל הראייתי וקובעת כי הדברים התרחשו בדיוק כאמור בת/1.
2. הנאשם הותיר רושם שונה לחלוטין. הוא טען טענות עובדתיות חלופיות; האחת, לפיה עקף בצומת, אך השוטר לא יכול היה לראות את הקו המסומן על פני הכביש, והאחרת, לפיה עקף את המשאית, אך עשה זאת הרבה לפני הצומת. כשנטען לפניו כי במקום המתואר על ידו קיים קו הפרדה רצוף, העלה טענה נוספת, שהינה גם עדות כבושה לפיה, כשעקף, ירדה המשאית לשול הימני, כך שהוא כלל לא חצה את קו ההפרדה.

משקיבלתי את עדות השוטר, הוכח לפניי כי הוא עמד, כדבריו, בצומת, כאשר רק הנתיב הנגדי מפריד בינו לבין הנאשם, כך שברור ששדה הראייה שלו מאפשר לו לראות את העבירה וכן את הסימון על גבי הכביש, בניגוד לנטען ע"י הנאשם.

הנאשם לא ידע לאמר היכן מתחיל ומסתיים קו ההפרדה הרצוף, אישר כי איננו מכיר את הכביש ואיננו מכיר את האזור. לעומתו, ציין השוטר כי קו ההפרדה הרצוף נמשך לפחות עד 200 מטרים לפני הצומת. השוטר כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית ביחס לטענה הכבושה לפיה המשאית ירדה לשול הימני.

משכך, לא אוכל לקבל אף לא אחת מגרסאותיו של הנאשם, שמלבד הסתירה הפנימית ביניהן, כולן נסתרו בראיות התביעה או נשללו בשל חוסר הגיונן הפנימי.

בנוסף, הנאשם אישר את דבריו לשוטר, כפי שנרשמו בת/1, אך טען כי עשה זאת כדי "לעגל פינות" כלשונו, או כדי שלא להגיע לבית המשפט. גם בטענה זו אין כל הגיון. הנאשם קיבל דוח מסוג ברירת משפט, קרי, יכול היה לשלמו מבלי להגיע לבית המשפט, דווקא בקשתו להישפט היא שהביאה את הנושא לבית המשפט.

1. לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעד תביעה יחיד, אני מעדיפה את גרסת התביעה על פני שלל גרסאות ההגנה. בהתאם, אני סבורה כי התביעה הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"ד, 10/10/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש: לאור ההליך שנוהל, אבקש להטיל על הנאשם פסילה על תנאי וקנס שעולה על הקנס המקורי. הנאשם נוהג משנת 1995 ולחובתו 45 ה"ק, אחרונה בשנת 2011. מגישה גיליון ה"ק. מוגש ומסומן ת/2.

הנאשם טוען לעונש: העבר שלי היה בעבר. השוטרים בכבישים מאוד מפחידים. אכבד כל החלטה. אבקש ללא תנאי. אני כמעט רוב יומי על הכביש. אדם שנמצא כל היום הכביש זה שונה מאדם שיוצא מהבית לעבודה וחוזר.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

הנאשם נוהג משנת 1995 וצבר לחובתו 43 הרשעות קודמות, רובן המכריע בעשור האחרון, ביניהם לתמרורים שונים ומגוונים, התנהגות בלתי זהירה, שימוש בטלפון נייד, תאונת דרכים בשנת 2005 ועוד.

בהתחשב בחומרת המעשה, בנסיבותיו, במידת אשמו של הנאשם, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם הינו:

קנס שינוע בין 500 ₪ לבין 1,000 ₪.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים אני מטילה בזה על הנאשם את העונשים הבאים:

 אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה על תנאי לתקופה של חודש למשך שנה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 800 ₪ או 8 ימי מאסר שיישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם תוך 90 יום .

הודע על זכות ערעור בבית משפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מיום הודעת גזר הדין.

<#6#>

ניתן והודע היום ו' חשון תשע"ד, 10/10/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אפרת גור