בפניי בקשה מטעם הנתבעת למחיקת התביעה על הסף או להעברת הדיון בה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א.

עובדות והליכים רלוונטיים

ביום 21.6.12 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה "כספית-נזיקית" ע"ס 71,376 ₪, בסדר דין רגיל. בכתב התביעה מייחסת התובעת לנתבעת מעשים פליליים חמורים של גניבת כספים במהלך יחסי עבודה בין השתיים.

יצוין, כי לא ברור מדוע התביעה הוגשה בסדר דין רגיל, ולא בסדר דין מהיר, לאור סכומה ולאור ההוראות המחייבות של תקנה 214ב.(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לפיה תביעה כספית (שאינה בסדר דין מקוצר) בסכום של עד 75,000 ₪ המוגשת לביהמ"ש יש להגיש בסדר דין מהיר דווקא.

ביום 30.7.12 הגישה הנתבעת "בקשה למחיקת התובענה מחוסר סמכות עניינית". בגוף הבקשה נתבקש סעד של "מחיקת התביעה או העברת התביעה לבית הדין לעבודה". כן נתבקש חיוב התובעת בהוצאות ההליך. הבקשה לא נתמכת בתצהיר, הגם שנטענות בה טענות עובדה וצורפו אליה מסמכים שונים.

ביום 10.9.12 הגישה התובעת תגובתה לבקשת הנתבעת, בה מתנגדת התובעת לבקשה. התגובה אינה נתמכת בתצהיר ובאסמכתות, וגם אין בה התייחסות לכך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר. גם התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהוצאות ההליך.

ביום 24.9.12 הגישה הנתבעת תשובה לתגובה, בה חזרה על בקשתה ועמדתה. גם התשובה אינה נתמכת בתצהיר.

דיון ומסקנות

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה.

מאחר ששני הצדדים גם יחד לא תמכו טענותיהם העובדתיות בתצהירים, מאחר ששני הצדדים גם יחד התעלמו ממחדל דיוני הדדי זה ומאחר שנראה כי ישנה העובדות הבסיסיות הרלוונטיות לבקשה אינן שנויות במחלוקת (העובדה שהנתבעת הגישה נגד התובעת תביעה קודמת בבית הדין לעבודה, על כתב התביעה שצורף לבקשה, וכן העובדה שבין הצדדים שררו יחסי עבודה מתמשכים, שזכויות הצדדים הנטענות מתייחסות לאותם יחסי עבודה ולתקופת העבודה המשותפת), אתעלם גם אני ממחדלם הדיוני המשותף הזה של הצדדים ואניח קיומה של תשתית עובדתית רלוונטית בלתי שנויה במחלוקת.

סבורני שישנו טעם לפגם בכך שהתובעת אינה מזכירה בכתב התביעה המפורט (בו מצאה התובעת להתנצל באופן מיוחד על פירוט היתר) את העובדה המהותית והרלוונטית, לפיה ביום 12.6.12 (ימים ספורים בטרם הוגשה התביעה שבנדון) הגישה הנתבעת נגד התובעת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בת"א (תיק סע"ש 20755-06-12) לתשלום סכומי כסף (בסכום כולל העולה על סכום התביעה שבנדון) עפ"י חוקי עבודה שונים, בגין אותם יחסי עבודה מושא התביעה שבנדון. אפשר שיש בעצם התנהלות דיונית פגומה זו צידוק לקבלת הבקשה.

שוכנעתי כי התביעה, עילתה וסעדיה הינם כולם, במהותם, בעלי זיקה ישירה וברורה ליחסי העובד-מעביד הלא שנויים במחלוקת בין הצדדים, ולכן ולאור האמור בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה. התובעת מבקשת להדגיש כי תביעתה הינה נזיקית טהורה ולכן ראויה לבירור בבית משפט זה, אך עיון בכתב התביעה מעלה שלא כך. ראשית, עפ"י לשון סעיף 38 לכתב התביעה התביעה הינה עפ"י שורת חוקים שונים והתובעת אף מוסיפה שם "מכוח הפרת חובות אמון המוטלות על עובד, מכוח הדין הכללי ועקרון תום הלב" (ההדגשה שלי – א.כ.); ושנית, ניכר היטב כי המסכת הרלוונטית כולה הינה מסכת של יחסי עבודה.

לא מיותר להוסיף, כי במקרה זה ראוי במיוחד ששתי התביעות הנגדיות יידונו ע"י אותה ערכאה שיפוטית מוסמכת, כדי למנוע כפל התדיינות ואף אפשרות של הכרעות סותרות. בהקשר זה לא ברור מהו האינטרס של התובעת בפיצול הדיון בין שתי הערכאות, כאשר הנתבעת מעלה השערה לפיה מניעיה של התובעת בהגשת התביעה כפי שהוגשה הינם פסולים.

מיותר לציין, כי אין בהחלטה זו משום חיווי דעה לגבי תוכן וצדקת איזו מעמדת הצדדים או איזו מטענותיהם.

סיכום

בקשת הנתבעת מתקבלת, במובן זה שהדיון בתביעה זו יעבור לבית הדין האזורי לעבודה בת"א (עפ"י הדין ראוי להימנע מסילוק תביעה על הסף כאשר ניתן, חלף כך, להעביר את הדין בה לערכאה המוסמכת).

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪.

החלטתי זו תישלח לב"כ שני הצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.