בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב.

הצדדים נתנו את גירסאותיהם לקרות אירוע התאונה בישיבת ביהמ"ש מיום 21.4.13.

על פי גירסתה של נהגת התובעת, התרחשה התאונה בנסיבות הבאות:

"רציתי להגיע לכיוון כרמיאל ולהגיע למפעל כתר, נכנסתי לתוך מעגל התנועה. אני בתוך מעגל התנועה, היתה משאית ואני בתוך מעגל התנועה. לא יכולתי לחזור אחורה. המשאית לא עצרה ופגעה בי. המשאית הגיעה מרחוב שנכנס למעגל ופגע בי מאחור. הרכב הסתובב ונפגע מהמדרכה".

נהגת התובע הכחישה כי פגעה במשאית הנהוגה ע"י הנתבע 2 או כי נסעה במהירות גבוהה. עוד העידה כי ראתה את המשאית לפני האירוע, אם כי היתה רחוקה וכי היה שוטר במקום. היא לא ידעה לומר אם בוחן התנועה סימן את הגלגלים שלה.

הנתבע 2 נתן גירסא כדלקמן:

"באותו יום בשעות הצהריים נעמדתי במעבר חציה עם הטריילר, כשנסעתי לכיכר היא היתה פנויה מלבד אדם שחצה את מעבר החצייה. אני משאית עם אורך של 15 מ' צריך להיכנס לצומת ולתפוס את כל הנתיבים. עצרתי במעבר חציה, הוא עבר, פניתי ימין וכשהייתי עם הפנים מחוץ לכיכרה מבחינת הזווית של הבורר היא הופיעה מצד ימין שלי היא לא היתה בתוך הכיכר. נהגת התובעת עקפה אותי ואז היא פוגעת בחלק האחורי שלה ואז היא עלתה על המדרכה".

לאור העובדה, כי היה בוחן במקום, רס"ב אייל דגש מאית"ן צפון צפת, אשר לטענת הצדדים ביצע סימונים על הכביש המתייחסים לבלימה או לא בלימה של הגורר או הנגרר, נמנעתי מלתת פס"ד בתאריך הדיון וקבעתי את התיק לצורך שמיעת עדותו של הבוחן דגש.

דא עקא, כי בתאריך הדיון שנקבע, הגיעו הצדדים והודיעו, כי הבוחן לא הגיע לעדות. לאור קוצר הזמן נאלצתי להורות על סיכומים בכתב אשר הוגשו ע"י הצדדים.

בסיכומיו, התובע מבקש להצביע על סתירות שעלו לטענתו בגרסת הנתבע מס' 2. בכתב ההגנה הנתמך בתצהיר הנתבע מס' 2 פירט הנ"ל בפרוטרוט את אירוע התאונה ואף צירף סקיצה מסודרת התומכת בטענותיו (מסמך מ/2). ואולם לטענת התובע, במשטרה בעדותו בין השורות 10-11 מסר גרסה שונה לחלוטין מהנטען בכתב ההגנה וטען, כי התכוון לפנות שמאלה בכיכר ועצר. בכתב ההגנה טען, שרצה לפנות ימינה. כמו כן במהלך עדותו במשטרה בין השורות 16-17 העיד, כי ראה רכב פרטי שפוגע ברכבו, שעה שבהודעתו לחב' הביטוח הודיע, כי הכיכר היתה פנויה לחלוטין והתחיל בנסיעה.

הסתירות הנוגעות לכך שפעם הכיכר היתה פנויה לחלוטין ופעם הוא מעיד שאינו יודע מאיפה רכב התובע הגיע ונכנס לכיכר אינן עולות כדי הגרסה כפי שנמסרה גם בביהמ"ש.

נהגת רכב התובע לעומת זאת נתנה גרסה עובדתית מפורטת, נטולת סתירות וקיימת לטענת התובע התאמה בין גרסאותיה במקומות שונים.

לטענת התובע, האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של הנתבע מס' 2 מאחר ולא נתן זכות קדימה לרכב התובע אשר היה במעגל התנועה, המשיך בנסיעה רצופה, לא עצר בכיכר ופגע בו מאחורה.

זאת ועוד, הנתבע מעיד, כי לא ראה את רכב התובע עובר לאירוע התאונה אלא הרגיש חבטה. הוא לא ידע מאיפה הרכב בא ועובדה זו מוליכה למסקנה, כי לא הסתכל לכיכר אם היא פנויה והמשיך בנסיעתו תוך פגיעה ברכב התובע. גם שרטוט מ/2 שבוצע על ידו תומך בכך, שכן רכב התובע הוא הראשון שהיה במעגל התנועה ורכב הנתבע מאחוריו. זאת ועוד, אם באמת מהירותו של הנתבע מס' 2 היתה עפ"י עדותו בין 0 ל- 10 קמ"ש, לא היינו צריכים לראות סימני בלימה לגלגלי משאיתו שכן, המרחק בין מעבר החצייה לכיכר בו אירעה התאונה הינו כמה מטרים ואם מהירותו היתה כה נמוכה, היה יכול לעצור ולתת זכות קדימה לרכב התובע.

הנתבעים בסיכומיהם לעומת זאת טוענים, כי עדותה של נהגת התובעת היתה רצופת סתירות ואי וודאות ואף לא יכולה להיות נכונה מבחינה לוגית. לטענתם, בשורה 35 בעדותה במשטרה היא טוענת, כי בזמן המגע בין הרכבים, היא נסעה בנתיב השמאלי על מנת להמשיך שמאלה, אך בעדותה בביהמ"ש ציינה כי היתה בכלל בנתיב הימני והתכוונה להגיע למפעל כתר. כלומר, ניתן להבין, כי ניסתה לעקוף את המשאית מן הנתיב השמאלי ולבצע פנייה ימינה. זאת ועוד, בשורות 21-22 בעדותה במשטרה היא מציינת, כי כאשר היא נכנסה לכיכר, רכב הנתבעים היה רחוק והחל להתקרב אל הכיכר ועדות זו מתחזקת לאור עדותה בביהמ"ש, בה היא טוענת כי ראתה את המשאית לפני התאונה אך זה היה רחוק.

לאור עדויות אלה, לא ניתן להבין כיצד משאית באורך של כ- 15 מטר אשר נמצאת רחוק מהכיכר מצליחה לבצע כניסה לכיכר ולפגוע ברכב התובע בזמן שהנהגת מטעם התובע כבר בתוך הכיכר ואמורה לסיים את הפנייה, היות והמשאית על פי עדותה רחוקה ממנה.

בעדותה במשטרה בשורות 25-27 נשאלה נהגת התובע, האם היו רכבים לפניה או אחריה בכיכר ובתשובתה כי מלפניה לא היו רכבים אך מאחוריה היו רכבים.

אם כך הדבר, מדוע הרכבים שהיו מאחוריה לא נפגעו מהמשאית?

ב"כ הנתבעים שוללים את טענות התובע בסיכומיו, כי כביכול הנתבע 2 מסר מס' גירסאות לתאונה.

הפיתרון לטענות ב"כ התובע הינו, כי לגירסת הנתבע, עת נכנס לכיכר היתה זו פנויה מכל רכב ולכן לא ראה שום רכב בכיכר, רק לאחר כניסתו לכיכר ולאחר הפגיעה הבחין ברכב התובע שנכנס לכיכר אחריו, ניסה לעקפו ונפגע בדופן האחורית. לכן גם לא ראה את רכב התובע אלא ברגע ההתנגשות ולא ידע גם מהיכן נכנסה לכיכר.

לטענת ב"כ הנתבעים, גירסתו של הנתבע 2 היתה קוהרנטית ועקבית.

גירסת התובעת אינה סבירה ואינה הגיונית ולא סביר שנהג משאית נסע במהירות מופרזת.

מיקום הנזק ברכב התובע והעובדה שהרכב ביצע סיבוב של 180 מעלות מראה שבעצם הנהגת ברכב היא אשר נסעה מהר בכניסתה לכיכר ובעצם גרמה לתאונה.

זאת ועוד, מתמונות מקום התאונה שהוגשו לביהמ"ש לא נראים כלל סימני בלימה, אלא מסומן מיקום גלגלי הגורר במשאית הנתבע.

מיקום סימוני גלגלי הגורר של המשאית ע"י בוחן המשטרה מעידים, כי רכב הנתבעים היה ישר בנתיבו והעובדה שרכב התובע רצה לפנות ימינה מהנתיב השמאלי.

התוצאה של סיבוב רכב התובעת על צירו מעיד לטענת הנתבעים על נסיעה מהירה ומופרזת שאינה תואמת נסיעה בכיכר.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים וכן בתמונות ובמסמכים שהוגשו לי, אני נותן את פסיקתי:

דין התביעה להידחות תוך חיוב בהוצאות:

להלן נימוקיי:

א. גרסת נהג הנתבעים היתה אמינה וסבירה יותר מגירסת נהגת התובעת.

בניגוד לעמדת ב"כ התובע בסיכומיו, לא מצאתי סתירות בגירסתו בטופס ההודעה (לרבות בסקיצה ששרטט – מוצג מ/2), בעדותו במשטרה ובעדותו בפני.

ב. עפ"י גירסתו של הנתבע 1 שהיתה סבירה והגיונית, הן לאור סימון הגלגלים ע"י הבוחן, הן לאור אופי הנזקים ברכב התובע וכן מתוך התרשמותי מזירת האירוע לא היתה נהגת התובעת בכיכר כלל. זוהי המחלוקת העיקרית בין הצדדים מבחינה עובדתית. טענת הנתבעים, כי רכב התובע לא היה בכיכר לעומת גירסת נהגת התובע, כי היתה בתוך מעגל התנועה, שעה שנכנס רכב הנתבעים ופגע בה מאחור, תוך שהוא גורם לרכבה להסתובב ולפגוע במדרכה.

הגירסא של נהגת התובע אינה סבירה ואינה משקפת את חומר הראיות.

סביר והגיוני יותר שרכב הנתבעים הגיע לכיכר ועצר.

אינני נותן אמון כי נכנס לכיכר במהירות וזאת כשמדובר במשאית שאורכה 15 מ', שהרי גם נהגת התובע מציינת במפורש בעדותה כי לא ראתה כלל את המשאית לפני האירוע, כי היתה רחוקה.

עדות זו נאמרה על ידה במשטרה. כיצד משאית של 15 מ' הנמצאת רחוק מהכיכר (עפ"י עדות נהגת התובע) יכולה להגיע לכיכר להיכנס בחוסר זהירות ובמהירות ולפגוע בהן שעה שהיה בכיכר עצמו עפ"י טענתה – הסבר זה הוא בלתי סביר.

זאת ועוד, אני בהחלט מקבל את טיעוני הנתבעים בסיכומיהם וזאת לאחר שעיינתי בעדותה במשטרה, כי היו בכיכר אחריה רכבים אחרים, רכבים אלה לא נפגעו כלל ע"י המשאית.

ג. מעבר לסבירות גירסתו של נהג הנתבעים והתרשמותי מעדותו, מיקום הנזק ברכב התובע והעובדה שהרכב ביצע למעשה סיבוב של 180 מעלות לאור מוקדי הנזק, אינו תומך בגירסת נהגת התובע ואילו היתה הכניסה מצידה של המשאית באורך 15 מט' לכיכר במהירות ובחוסר זהירות, היו הנזקים גדולים הרבה יותר הן בגוף והן בנפש.

מכל המקובץ דלעיל, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 1,750 ₪ + מע"מ.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

ניתן היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.