תביעה כספית בסך 63,000 ₪ בגין ליקויים באריחי קרמיקה אשר רכש התובע מהנתבע, לריצוף בית בנו אשר עמד להינשא, ודרישה לפיצויים בגין עגמת נפש, הצורך בדיור חליפי בעת החלפת הריצוף, והוצאות נוספות.

גרסת התביעה

1. התובע טען כי בחודש מרץ 2007 רכש מהנתבע אריחי קרמיקה בשטח של 138 מ"ר שהיו אמורים להיות סוג א' לצורך ריצוף דירתו של בנו. התובע הזמין לשם כך רצף מקצועי וותיק, מר עואד מחמוד, קרוב משפחתו. לאחר עבודות הריצוף והניקוי נתגלו באריחים סימנים שחורים ונתגלה כי האריחים אינם בגוון אחיד וליקויים נוספים.

2. התובע הזמין את הנתבע לדירה והנתבע ראה במו עיניו את הליקויים, והודיע ליבואן. לא הייתה בכך תועלת שכן כל הפניות להחלפת הריצוף לא נענו ע"י הנתבע.

3. על פי אנשי מקצוע אין אפשרות לתיקון אלא רק החלפת כל המשטח המרוצף.

4. התובע תמך את תביעתו בחוו"ד השמאי מר אומיה הנדי, אשר קבע כי:

"הריצוף בוצע על ידי מומחים במומחיות מקסימאלית אבל ניתן להבחין בבירור ובצורה בולטת וגלויה שקיימים מספר גווני צבע לאריחים...

הפגמים נמצאו במספר מוקדים בכל רחבי הדירה הן בכניסה והן במטבח, בהול ובחדרי השינה."

5. באשר לטענה כנגדו כי קיים חוב כספי, טען התובע כי שילם את מלוא התשלום לנתבע עבור רכישת האריחים ואין הוא חב לנתבע דבר, הגם שהנתבע לא טרח למסור בידי התובע קבלות.

6. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום שווי התיקונים וכלל הנזקים אשר נגרמו לו על ידי הנתבע או מי מטעמו, וזאת על מנת שיהיה רשאי לבחור בעל מקצוע לפי שיקול דעתו. התיקון כרוך בהוצאת כל הרהיטים והחפצים בבית ואחסונם, פירוק של מתקנים קבועים כגון ארונות המטבח ודלתות החדרים וכן בפינוי בני משפחתו מהבית לצורך ביצוע העבודות שיארכו כשלושה חודשים, פעולות אשר יגרמו לתובע ולמשפחתו הוצאות רבות.

7. התובע טען כי מעבר לנזק הכלכלי נגרמה לו עוגמת נפש, עת נאלץ בנו ומשפחתו להיכנס לביתם, רגע לו ציפו זמן רב, כשהפגמים המשמעותיים בולטים לכל עין.

8. התובע לא תמך את גרסתו במסמך כלשהוא המעיד על תשלום.

התובע לא התייחס בתצהירו לטענה כי הנתבע הורה לו להפסיק את הריצוף והבטיח לו אריחים תחליפיים ל-10 מ"ר כטענת הנתבע.

9. התובע במסגרת חקירתו הנגדית העיד כי קרוב המשפחה אשר הפנה אותו אל התובע היה מר עואד עלי, חבר טוב של הנתבע, ושניהם ביצעו ביחד את העסקה. התובע טען כי מדובר בבית שלו אבל מי שגר בו הוא בנו.

התובע הופנה לחוות דעת השמאי, מר הנדי, שם נכתב תחת "נסיבות המקרה" כי "צוין בהזמנה או בחשבונית..", דבר העומד בסתירה לעדותו כי לא קיבל הזמנה או חשבונית, ואולם התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לסתירה זו והתחמק ממתן תשובה ישירה. לא למותר לציין כבר עתה כי גם על פי עדותו של מר הנדי לא היו בפניו מסמכים כמו חשבונית או הזמנה.

התובע הכחיש כי העלים את ההזמנה והחשבונית משום שכתוב עליה את שם החברה ולא את שם הנתבע.

התובע אישר כי לא ריצף מחדש, אלא המשיך והשלים את בניית הבית, צבע וריהט, משום שהבן שלו התחתן ורצה לגור בבית שלו.

(פרוטוקול הדיון מיום 23.1.14, עמ' 4-8).

10. מר עואד מחמוד (להלן: "מר עואד"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/3) כי הוזמן על ידי התובע לרצף את הבית של בנו, אחמד, בתמרה, ואכן ביצע את כל עבודות הריצוף ועשה זאת כהלכה, במומחיות ומיומנות בהם הוא ידוע בכל רחבי הצפון.

התמורה אשר שולמה לו הייתה כ-1,500-1,000 דולר.

לפני ביצוע הריצוף פרס מרצפות על מנת לבדוק שהן תקינות. במרצפות אשר בדק לא נתגלו פגמים הנראים לעין.

מר עואד הצהיר כי ביצע את הריצוף באמצעות חומר טיט עם מלט לבן בתוספת דבק "ביז'בונט" על פי התקן והוראות התקנה, חומר זה הינו מעולה והוא עובד איתו במשך שנים, ומעולם לא היו לו בעיות איתו.

במהלך הריצוף לא בא כל נציג מומחה מהחברה לבדוק את החומר שבו השתמש כדי להדביק את הריצוף.

זמן מה לאחר שסיים לעבוד ולרצף את הבית, התגלו פגמים שהיו במרצפות. לפי דעתו, המרצפות אשר סופקו היו פגומות ובטח שלא היו מסוג "א". במרצפות אשר התקין התגלו כתמים ברורים לאחר ההתקנה.

11. מר עואד במסגרת חקירתו הנגדית נשאל האם תוך כדי הריצוף לא הבחין שיש פגמים, שוני בגוונים ובצבע והשיב כי "בד"כ בודקים מרצפות לפני שמניחים אם זה מדויק או לא המידה, אני לא יכול לבדוק באותו יום אם הוא סופג או לא. בדקנו את זה והיה בסדר, מדויק, הריצוף היה מדויק. לא בודקים את זה באותו יום אם הוא סופג או לא." (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.14, עמ' 12, ש' 19-21).

מר עואד טען תחילה כי הבחין בפגמים בריצוף לפני שהתחיל, שם המרצפות על הרצפה וראה שמשהו לא בסדר. לאחר שביהמ"ש חזר על השאלה טען כי ראה הפגמים אחרי שגמרו וניקו את כל הבית, בהתחלה ראו כמה מרצפות ובמשך הזמן היו יותר מרצפות, זה התחיל והתקדם במשך הזמן.

מר עואד העיד כי לא השתמש באותו סוג קרמיקה בדירה אחרת וכי תמיד ריצף בריצוף איטלקי שהיה הכי טוב.

מר עואד העיד כי ניתן לראות מלמעלה שהצבע של המרצפות אותו הדבר אבל במשך הזמן המרצפה סופגת מים מהטיט או מהחול והצבע יכול להשתנות. על הקרטון היה כתוב כי המרצפות הן סוג א', ואם זה סוג א' אז לא צריך להיות על המרצפות כתמים.

(פרוטוקול הדיון מיום 4.3.14, עמ' 12-17).

מר הנדי

12. התובע הגיש חוות דעת שמאי, מר אומיה הנדי (להלן: "מר הנדי") (ת/2), אשר ערך בדיקה בדירה בתאריך 23.8.07. מר הנדי אמד את עלות החלפת המשטח כולל עבודות הכנה ועבודות נלוות וחומרים בסך 29,324 ₪ (לא כולל מע"מ). מר הנדי צירף צילומים הממחישים את מהות והיקף הפגמים הנמצאים במספר מוקדים בכל רחבי הדירה – בכניסה, במטבח, בהול ובחדר השינה.

יש לציין כי בתיק בית המשפט יש תמונות בשחור בלבד ולא ניתן לראות. אין לכך חשיבות מירבית כי אין מחלוקת שאכן יש ליקויי צבע.

13. מר הנדי ערך תוספת לחוות הדעת ביום 19.8.10, בה כתב כי לאחר ביקור הספק בדירה לא הוחלפו על ידו אריחי הקרמיקה ולא נערך כל תיקון בדירה, ומצא כי לאור ריהוט הדירה והצורך בפינוי במקרה תיקון, סכום הפיצוי המגיע הוא 48,000 ₪.

14. מר הנדי העיד בחקירתו הנגדית כי ערך את הבדיקה בקומה הראשונה של הבית של אחמד, בנו של התובע, כאשר הבית היה במהלך שיפוץ ולא היה גמור מבחינת העיצוב.

מר הנדי העיד כי הקרמיקה אכן הייתה סוג א' בריצוף ללא פגמים אבל היה שוני בגוון הצבע. לו היו פגמים בריצוף היו לוקחים את האריח למכון התקנים אבל זו בעיה בצבע ורואים את זה בעין, ולכן לא היה צורך במכון התקנים.

מר הנדי העיד כי לפי סעיף 1544 לתקן ישראלי בקרמיקה מסוג א' לא צריך להיות כל פגם באף אריח, והכל צריך להיות באותו צבע.

התקן לא צורף לחוות הדעת, ונראה כי נפלה טעות בהפניה לתקן בעדות השמאי.

מר הנדי העיד כי הקבלן עשה עבודה טובה. מר הנדי עשה חורים במקום של הפגם עם מקדחה וראה שהקבלן עשה עבודה טובה וזה נבע מהצבע עצמו, מהייצור שלו. הוא ניסה להסיר את הכתמים ולא הצליח.

(פרוטוקול הדיון מיום 23.1.14, עמ' 8-11).

15. בנו של התובע, עבורו נקנו האריחים, לא הוזמן להעיד משום מה.

גרסת ההגנה

16. ההגנה טענה ראשית לחוסר יריבות. העסקה נעשתה עם החברה: חומרי בנין אחים מסרי בע"מ (להלן: "החברה"), ולא עם הנתבע באופן אישי.

17. הנתבע במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/1) הצהיר כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כשכיר ומנהל בחברה. הנתבע טען כי העסקה נערכה בין בנו של התובע ואדם בשם עלי עואד אשר הוא זה ששילם לו, לבין החברה. לא נערך הסכם כלשהוא בכתב, והתובע עצמו לא היה מעורב בעסקה.

הנתבע טען כי כמות אריחי הקרמיקה אשר רכש התובע הייתה כ-100 מ"ר, ובנוסף רכש כלים סניטריים בעלות של 18,550 ₪ לדירתו של בנו, אשר הכין אותה לצורך נישואין, כאשר מתוך התמורה הנ"ל שולם ע"י בנו של התובע סך של 4,000 ₪ בלבד תמורת אריחי הקרמיקה. התובע עצמו לא שילם דבר.

בנו של התובע ידע וראה את סוג האריחים אשר רכש, ובכל זאת הסכים עליהם, וזאת לפי דרישתו ובשל מחירם הנמוך.

הנתבע טען כי עם תחילת הריצוף, לאחר שהרצף ריצף 6 מ"ר, בנו של התובע הזמין את הנתבע לדירתו בטענה כביכול אריחי הקרמיקה פגומים. לאחר שנכח במקום ראה הנתבע כי הרצף תושב השטחים ואינו מיומן בריצוף, ואף ראה הליקויים, ומיד ביקש מבנו של התובע שיפסיק את הריצוף עד להזמנת נציג מהחברה היבואנית.

בנו של התובע אכן שמע בקולו של הנתבע והפסיק את הריצוף עד שהנתבע התייצב ביחד עם נציג מומחה מהחברה המספקת את אריחי הקרמיקה, וזאת תוך יומיים מתאריך הפסקת הריצוף.

נציג החברה בדק את החומר אשר השתמש בו הרצף, והודיע לו כי חומר הטיט פגום ואסור להשתמש בו, והתחייב לספק לתובע בתור טובה 10 מ"ר קרמיקה בחינם במקום ה-6 מ"ר אשר ריצף אותם הרצף, ואכן סופק לבנו של התובע 10 מ"ר נוספים של קרמיקה.

בנו של התובע לא שמע בקולו של נציג החברה והמשיך את הריצוף עם אותו רצף מהשטחים ובאותו חומר, ומאז לא התלונן על הריצוף אלא כעבור שישה חודשים מתאריך סיום הריצוף בדירתו.

הנתבע טען כי חוות דעת השמאי מטעם התובע נערכה כעבור יותר משנתיים וחצי מתאריך הריצוף, והתביעה הוגשה אחרי 5 שנים מתאריך עסקת הרכישה. מעיון בחוות הדעת לא עולה קשר סיבתי לנזק שנגרם, אם בכלל נגרם, מה גם שהתובע לא שמר אריחי קרמיקה לצורך בדיקה ובכך מנע מהנתבע לערוך חוות דעת נגדית. חוות הדעת מוכחשת, בלתי מובנת ומעורפלת.

הנתבע הצהיר כי במהלך חודש 10/07 התקבלה דרישה מאת ב"כ התובע אשר הייתה מופנית לחברה, ונשלחה לתובע תגובה מפורשת במסגרתה נדרש התובע לשלם את תמורת יתרת הרכישה, אך לא התקבלה התייחסות מהתובע.

הנתבע טען כי הנזק, אם בכלל קיים, נגרם בעקבות אי התייחסות של התובע ובנו להנחיות של המומחה מטעם החברה היבואנית, ומאחר ובחרו להמשיך בריצוף על ידי רצף מהשטחים אשר אינו מיומן ואשר השתמש בחומר טיט אשר אינו מתאים לריצוף מסוג אריחי קרמיקה זה, וכל זה בגלל עלות התמורה הנמוכה של הרצף בהיותו מהשטחים.

בנו של התובע הזמין קרמיקה מסוג פורצלן סיני ולא סוג אחר, ידע למעשה על רמת האיכות של קרמיקה מסוג זה וגם התמורה אשר שילם מעידה על כך. במילים אחרות אין מדובר באיכות גבוהה. אמנם סוג א' אך פשוט.

הנתבע טען כי התובע לא צירף מסמכים המעידים על החלפת הריצוף ולא צורפה ראיה אחת המעידה על כך.

הנתבע טען כי התובע קיבל חשבונית אך מאחר והחברה הפסיקה שירותיה לפני שנתיים אז הדבר מקשה על המצאת חשבונית זו.

הנתבע טען כי נהג כדין עם התובע וכי פעולתה של החברה בפרשה מעיד על תום ליבה ועל נכונותה להחליף את האריחים שהתובע הצביע עליהם כבעלי גוון שונה בתחילת היום הראשון לריצוף. התובע הסכים תחילה להצעה ברם לאחר שהאריחים כבר נשלחו לצורך החלפתם התובע חזר בו מהסכמתו ובכך תרם להגדלת הנזק.

לא היה כל מסמך התומך בעדות זו.

הנתבע טען כי אריחי הקרמיקה עמדו בתקן הנדרש לפי מכון התקנים הישראלי. לפי מכון התקנים הישראלי, מתוך 20 אריחי קרמיקה מתיר התקן שעד 3 אריחים יהיו סוג ב' והיתר מסוג א', ואילו מספר האריחים עליהם הצביע התובע כבעלי גוון שונה היו הרבה מתחת לתו התקן המותר.

גם הנתבע לא צירף את התקן אליו הוא מתייחס.

הנתבע טען כי התובע הוא שהפר הוראות חוק, בין היתר הפר התובע את סעיפים 13-14 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, וכן את סעיף 14(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תש"ל – 1970, שעניינו בהקטנת הנזק.

הפגמים נגרמו, אם וככל שישנם, מחמת היעדר מקצועיות או היעדר מיומנות של בעלי המקצוע מטעם התובע או מחמת מחדליו של התובע, שכן הללו היו אמורים לפעול בהתאם למקובל בענף ובהתאם לתקן ולבדוק את האריחים בטרם הנחתם ולא להניח אריחים אשר יש לגביהם ספקות – דבר שלא נעשה. אילו עשה כן התובע היה מקטין את הנזק הנטען או מונע אותו לחלוטין.

בנוסף, הטענה הכללית כי צבעי הקרמיקה אינם אחידים, מבלי לפרט את מהות ההבדלים, מידת השוני וכו' מעידה על כך כי אין מדובר בפגם בייצור אלא בפגם אשר הינו תוצאה של ליקוי בניה חמור יותר במבנה עצמו או בגין מעשה או מחדל של התובע או מי מטעמו.

18. הנתבע צירף לתצהירו את המסמכים הבאים:

- מכתב מב"כ התובע לנתבע מיום 16.10.07, בו נכתב כי לאחר סיום עבודות הריצוף נתגלו פגמים באריחי הקרמיקה, ונדרש כי הנתבע ישלם לתובע סך של 42,370 ₪.

- מכתב מב"כ הנתבע לתובע מיום 6.11.07, בו נכתב כי בהתאם לכרטסת החובות של החברה נותר התובע חייב לחברה סך של 18,550 ₪, המשוערך בסך של 19,670 ₪, והתובע נדרש לסלק חוב זה.

- מכתב מב"כ הנתבע לתובע מיום 6.11.07, בתגובה למכתב מיום 16.10.07, בו הכחיש ב"כ הנתבע את טענות התובע, וטען כי התובע מעולם לא פנה לחברה בטענה כלשהי בגין פגמים בקרמיקה וטענותיו באו רק לאחר פניית החברה לתובע לתשלום חובו לחברה בגין החומרים אשר רכש.

- טופס הזמנה הנושאת את הלוגו של החברה ובה מפורטים בכתב יד החומרים אשר הזמין התובע.

19. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא היה מנהל החברה, הוא הקים את החברה והיה גם בעל המניות בה.

הנתבע העיד כי מכר לתובע 100 מ' קרמיקה לריצוף, ואז הוצג בפניו המסמך אשר צורף לכתב ההגנה בו כתוב 130 מ' קרמיקה. הנתבע העיד כי במסמך מופיע כתב ידו של אחיו, הוא לא זוכר מדוע כתב בתצהירו כי מכר לתובע 100 מ', זה היה לפני 7-8 שנים.

הנתבע העיד כי התובע חייב לו כסף עד היום, החשבון יצא 18,550 ₪, התובע שילם לו 4,000 ₪ ועד היום לא שילם לו את השאר.

הנתבע העיד כי כעבור שנה מר עלי עואד בא ואמר לו שיש כמה חתיכות לא בסדר בקרמיקה. הנתבע הציע לתת לו קרטונים עם קרמיקה אך עלי אמר לו שהתובע הולך לתבוע אותו. אחר כך הוא אמר שהתובע לא ישלם את היתרה כתמורת הקרמיקה הפגומה. הנתבע הסכים לוותר על יתרת התשלום כי הוא חבר שלו ולא תבע אותו. הוא לא חשב שהתובע יתבע אותו אחרי 5-6 שנים.

הנתבע חזר על עדותו כי היה בבית של בנו של התובע וראה כמה חתיכות ואמר לו לא להמשיך את הריצוף עד שיבואו מהחברה. בא נציג מהחברה ואמר לו להשאיר את הקרמיקות בצד ויקבל אחרות במקום. הוא לא יודע אם שלחו לו קרטונים חדשים, הוא המשיך לעבוד. לאחר מכן טען כי אם הוא לא טועה אז הביא לו במקומם 5-6 קרטונים.

הנתבע טען תחילה כי לא ראה מי ריצף את הבית. לאחר מכן טען כי הרצף שריצף את הבית זה לא הרצף שהעיד בבית המשפט, מר עואד, היו בבית 3-4 אנשים, אך הוא לא ראה את מר עואד בבית בנו של התובע כאשר ביקר שם.

(פרוטוקול הדיון מיום 4.3.14, עמ' 17-23).

סיכומי הצדדים

20. הצדדים, ככל, חזרו בסיכומיהם על האמור בכתבי הטענות ובתצהיריהם.

סיכומי התובע

21. ממכלול העדויות, המסמכים וחוות הדעת ניתן לראות כי התובע הוכיח מעבר לכל ספק את טענותיו ואת אחריותו של הנתבע לפגמים.

22. כפי שעולה מעדותו של הנתבע, הנתבע הוא זה אשר הקים את החברה, בעל המניות היחיד בה ומנהלה בפועל. כל ההתנהלות במהלך העסקה נעשתה מול הנתבע עצמו ולאור ההיכרות שלו עם קרוב משפחתו של התובע, והתשלום אף בוצע לנתבע עצמו.

23. כל טענותיו של הנתבע כי התובע התקשר עם החברה לכאורה, הינן חסרות בסיס וכל מהותן להתחמק מאחריות לנזקים שנגרמו לתובע.

24. הנתבע בעדותו לא הצליח להסביר מדוע אין בידיו העתקי קבלות או חשבוניות.

25. תצהירו של הנתבע רווי בסילופים ובאי דיוקים מהותיים בהנחה ש"הנייר סופג הכל", אשר כל מטרתם היא להתחמק מאחריות.

26. בסעיף 8 לתצהירו טען הנתבע כי נרכשו ע"י התובע 100 מ"ר של אריחי קרמיקה וזאת בעוד בטופס ההזמנה אשר צורף מטעמו לכתב ההגנה נרשם כי הוזמנו 130 מ"ר. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית על סתירה מהותית זו השיב כי אינו זוכר.

27. לעניין זהות הרצף, הנתבע טען בסעיף 12 לתצהירו כי נכח בבית בעת הריצוף וראה "כי הרצף הינו תושב שטחים אינו מיומן בריצוף", וזאת כאשר בעדותו לא ידע לענות כלל על שאלות ב"כ התובע בדבר זהותו של הרצף.

28. התובע הוכיח מעל לכל ספק כי מי שבפועל ריצף את ביתו הינו מר עואד מחמוד, רצף מקצועי ובעל וותק רב במקצוע, ולא כפי שטען הנתבע. הנתבע הודה בעדותו במיומנותו ובמקצועיותו של מר עואד בענף הריצוף.

29. בעדותו של השמאי, מר הנדי, ניתן היה להיווכח במקצועיותו ובמהימנותו, אשר הוכיח מעל לכל ספק כי עבודת הריצוף נעשתה באופן מקצועי ובאמצעות חומר תקני.

30. חוות דעתו ועדותו של מר הנדי הודפות ללא כל מאמץ את טענותיו הנפסדות של הנתבע, כי הריצוף נעשה לכאורה ע"י חומר טיט לא תקני וע"י רצף לא מיומן. חוות דעת זו לא נסתרה על ידי הנתבע בחוות דעת נגדית.

31. ב"כ התובע חזר בסיכומיו על טענותיו לגבי גובה הנזק וראשי הנזק, וביקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 63,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

סיכומי הנתבע

32. ב"כ הנתבע חזר בסיכומיו על טענת חוסר היריבות. הנתבע היה המנהל של החברה, עבד בה כשכיר, והפסיק לעבוד בחברה לפני יותר משש שנים. התובע לא צירף ולו ראיה אחת הקושרת את הנתבע באופן פרטי עם העסקה שנערכה עם החברה.

33. התובע הודה כי מי שהתקשר חוזית בעסקת רכישת המרצפות הינו בנו של התובע ביחד עם קרוב משפחה שלו, מר עואד עלי.

34. התובע בחר רצף ברמה ירודה הן בשל היותו מהשטחים והן בשל דלות התמורה. התובע זימן רצף אחר שהוא קרוב משפחה שלו וטען שהוא ריצף את הדירה, טענה שלא הוכחה.

35. הרצף אשר זומן ע"י התובע העיד כי למרות שלא ראה כי כתוב על קרטון אריחי הקרמיקה כי מותר למרוח האריחים בדבק, הוא מרח אותם בדבק בניגוד להוראות היצרן.

36. התובע הצהיר כי לא קיבל חשבונית מס עבור הרכישה כאשר מצד שני בחוות דעת השמאי נרשם כי מדברי התובע ובנו קיבלו חשבונית אשר נקוב בה כמות וסוג אריחי הקרמיקה.

37. מחקירתו הנגדית של השמאי עולה כי השמאי לא התייחס לקשר הסיבתי לנזקים הנטענים, הסתפק בעריכת חוות דעת על פי מראית עין בלבד, ולא העביר האריחים לבדיקה במכון התקנים.

38. חוות הדעת נערכה בשני שלבים ואחרי שנים רבות, ואין בה התייחסות לשיהוי הזמן אשר גרם להגדלת הנזקים באשמת התובע.

39. התובע טען כי הינו הבעלים או המחזיק של הדירה נשוא הריצוף מבלי לצרף כל אסמכתא אשר מעידה על כך, למרות שנודע בהמשך הדיון כי הדירה שייכת לבנו אשר נכח בדיון האחרון ולא טרח להעיד מטעמו של התובע.

40. התובע הודה כי לא נכח בעת עריכת העסקה וכי מי שנכח בפועל היו בנו ומר עואד עלי, כאשר לא הגיש תצהירים מטעמם ולא טרח לזמנם להעיד בבית המשפט על מנת להוכיח תביעתו.

41. התובע טען כי נכחו בדירתו מומחים רבים אשר קבעו כי לא ניתן לתקן הריצוף וצריך לעקור את כל אריחי הקרמיקה ולרצף מחדש, אך לא טרח לזמן לעדות בעל מקצוע אחד.

42. התובע לא הוכיח את כמות הרכישה ואת עניין התשלום, לא הוכיח את סוג הקרמיקה שביקש לרכוש ולא את עלותה, לא הוכיח את תמורת עבודות הריצוף ואת עלות שכ"ט שמאי.

43. התובע לא עשה כל מאמץ להקטין נזקיו אלא להיפך, התעלם מהנחיות המומחה והמשיך בגמר עבודות הדירה וזאת לאחר שהבחין לטענתו בפגמים באריחי הקרמיקה.

44. עדותו של הנתבע הייתה אמינה, עקבית וללא דופי. הנתבע הוכיח כי עמד לאורך כל הזמן לצד התובע, הזמין מומחה מטעם החברה היבואנית בכדי להדריך ולהסביר לתובע את שיטת ביצוע עבודות הריצוף, אך התובע עשה דין לעצמו והתעלם מהנחיות ביצוע העבודות בצורה תקינה.

45. נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע. התובע לא הצליח להרים את הנטל המונח על כתפיו ולא הצליח להוכיח ולו בראיה פוזיטיבית אחת את תביעתו המשוללת כל בסיס, ואת הנזקים וההפסדים אשר נגרמו לו.

46. בתביעה דומה אשר הוגשה כנגד החברה והנתבע, אשר נידונה בבית משפט השלום בחיפה במסגרת תיק מס' 394-06-10, בית המשפט נתן פסק דין מנומק (העתק צורף לסיכומים) אשר מורה על דחיית התביעה, כאשר בית המשפט ציין כי בחוות הדעת של המומחה לא צוין כי טיב האריחים הוא שגרם לתופעות הנזק הנטען.

47. לאור כל האמור בית המשפט התבקש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות לדוגמא, משבחר התובע להמשיך בניהול תביעתו מבלי לצרף כל אסמכתא להוכחת תביעתו. כן התבקש בית המשפט לחייב התובע בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד, בשים לב לעניין ההוצאות בדיון הקודם אשר נדחה מיום 23.1.14 בשל אי התייצבות מצהיר מטעם התובע.

דיון והכרעה

48. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, חומר הראיות וסיכומי הצדדים, המסקנה היא כי יש לדחות את התביעה.

49. אינני מקבלת את טענת חוסר היריבות אותה העלה הנתבע כפי שהועלתה. הנתבע הוא בעל דין נכון בהיותו בעלים ומנהל יחיד של העסק אשר מכר את הקרמיקה נשוא הדיון.

מאידך ניתן לומר כי מטעם התביעה לא התייצב בעל הדין הנכון. מי שהיה אמור להיות התובע, אם בכלל, הוא בנו של התובע, עבורו נקנו האריחים, ואם נגרם נזק הוא נגרם לו.

התובע לא הוכיח כי שילם לנתבע סכום כלשהוא, וממילא ברור כי נזקים ככל שהיו ויהיו עם הצורך להחליף את האריחים נגרמו ויגרמו לבן ולא לתובע.

לא זו בלבד שהתובע הנכון לא התייצב, הוא כלל לא הוזמן להעיד, אף לא כעד הזמה לגרסת הנתבע כי הוא זה אשר שילם לנתבע 4,000 ₪ ותו לא.

די בכך כדי לדחות את התביעה.

50. למעלה מן הצורך יש לבחון את המסגרת הנורמטיבית החלה על התביעה והיא חוק המכר.

על פי סעיף 14 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, יש להודיע על אי התאמה:

"14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.

(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה."

51. לכאורה, הודיע התובע כבר מיד על אי ההתאמה ואף שלח מכתב באוקטובר 2007, אך מאז לא נקט בכל פעולה והתביעה הוגשה רק כעבור כ-5-6 שנים. מדובר בשיהוי מהותי העלול להביא לדחיית התביעה (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433).

52. אני ערה לכך כי אכן נמצאו פגמים באריחים, אך לא הובאה כל עדות מומחה שתצביע על הקשר הסיבתי בין הליקויים לסוג האריח, והסיבה להשתנות הצבע.

לו היו האריחים מלכתחילה בגוונים שונים, היו הרצף, התובע ובנו אמורים להבחין בכך בשלבים מוקדמים ולהפסיק את הריצוף.

הרצף העיד כי עבד 10-15 ימים. זמן די והותר להבחין בפגמים. בכך שהמשיכו את הריצוף הגדילו את הנזק.

53. אין להידרש לטענה כי התובע חייב כספים לנתבע היות ולא הועלתה כל טענת קיזוז בכתב ההגנה.

54. מן הנימוקים דלעיל יש לקבוע כי התובע לא היה בעל הדין הנכון ובנוסף לא הרים את הנטל המוטל עליו כ"מוציא מחברו."

התביעה נדחית.

התובע יישא בשכר טרחת עו"ד הנתבע בסך 6,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.