התביעה

התובעים, צביק הראל וצביק-שעשוע רות (להלן: "התובעים"), רכשו מאת הנתבע 1, מר קונסקר יחיעם (להלן: "הנתבע 1") בית אשר בנה על המגרש 1124/1 המצוי ברחוב הגלבוע 96 נופית (להלן: "הבית"), אשר תוכנן ופוקח על ידי הנתבע 2, מר דוניו דוד (להלן: "הנתבע 2"). הנתבעת 3, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 3") ביטחה את הנתבע 2 במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

בסמוך לאחר חתימת חוזה המכר (להלן: "ההסכם" או "החוזה"), נודע לתובעים באקראי, כי אחד מקירות התמך אשר נבנו לתמיכה לוקה בליקויים חמורים ביותר, אשר היו ידועים לנתבעים והוסתרו מהתובעים, ואף בוצע ניסיון לתקנם, עובר לחתימת ההסכם, ניסיון אשר כשל (להלן: "קיר התמך" או "הקיר").

מהנדס רון ארד, מהנדס המומחה מטעם התובעים, חיווה דעתו, כי בקירות התומכים אשר נבדקו בבית, קיימים ליקויי ביצוע, אי התאמה לחוק התכנון והבנייה והתקנות לפיו, לתקן הישראלי, ובמצבם זה הם מהווים מבנה מסוכן.

מהנדס ארד המליץ להכין תכנית של כל הקירות התומכים ולהעביר למהנדס רישוי לשם הכנת תכנית שיקום ופיקוח על ביצועה, והעריך את עלות התיקון ב- 30,000 ₪. אלמלא התיקון יש חשש אשר התממש, כי הקיר ימשיך לשקוע עד כי יישבר.

מהנדס ארד בדק נזקים נטענים נוספים בבית. מהנדס ארד, העריך את תיקון מלוא הנזקים (כולל הקיר) בסך 47,850 ₪ (לא כולל בקרה ופיקוח ומע"מ). גם כאן, נמצאו ליקויים הנובעים מביצוע שלא על פי החוק והתקן הישראלי, כאשר הליקויים העיקריים היו ליקויי איטום רטיבות בחדרים שונים וסדיקה בקירות הבית ועוד.

מר קרצובניק, מומחה בקונסטרוקציה , אמד את סך עלות תיקון הליקויים בקיר התמך ובחצר ב- 84,200 ₪ (לא כולל שירותי הנדסאי, פיקוח ומע"מ).

התביעה הוגשה על סך 221,747 ₪.

התביעה היא לפיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם הן בגין הצורך בהקמת קיר חדש, והן בגין התיקונים הנדרשים לליקויים בבית, והן בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם.

בנוסף, תביעה לפיצוי מוסכם, שכן עפ"י החוזה בין התובעים לנתבע 1, הפרה יסודית של החוזה מקנה זכות לפיצוי מוסכם בשיעור 20,000 דולר. הנתבע 1 הפר את החוזה הפרה יסודית בהסתירו מהנתבעים את הפגמים והליקויים אותם לא יכלו לראות בעצמם.

ההגנה

הנתבע 1 טען כי לא היה קבלן או יזם או עוסק במכירת בתים אלא אדם שרכש מגרש, בנה בית לאחר ששכר שירותי קבלן רשום ומהנדס אשר פיקח על הבנייה ואין כל יסוד לבוא אליו בטרוניה.

יתר על כן, לפני מכירת הבית התובעים בדקו אותו ביחד עם אנשי מקצוע כולל את קיר התמך והתיקון נראה לעין.

הנתבע 1 דאג לתיקון סדקים כפי שביקשו התובעים וגם תיקוני טיח וצבע, הן בפנים הבית והן מחוצה לו.

לאחר השיפוץ בקיר שבוצע על פי הנחיית נתבע 2, לא מצא לנכון לערב יועץ קרקע.

לעניין ההסכם – הוא לא הופר, התובעים בדקו וראו ואישרו כי הבית לשביעות רצונם ויש לדחות את הטענה כי הפר את ההסכם.

הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' כנגד מר עמר מוחמד ח'ילף, בהיותו לטענתו הקבלן הרשום אשר ביצע את עבודת בניית הבית וקירות התמך.

הגנת נתבע 2

הנתבע 2 תחילה הגיש כתב הגנה בעצמו, וכל אשר היה לו לומר הוא הכחשה כללית, וכי יש לדחות על הסף את התביעה נגדו. תפקידו היה מתכנן ומפקח על בלבד.

בינו לבין התובעים מעולם לא נוצר קשר, ו"הכתובת" היא הנתבע 1 אשר על פי דרישתו נבנה הבית. הבנייה הסתיימה בתחילת 2005 וטופס אכלוס התקבל במאי 2005 ("טופס 4") ואוכלס ע"י נתבע 1 בעצמו.

כל השינויים שנעשו נעשו ללא פיקוח הנדסי לאחר קבלת טופס 4.

יותר מאוחר הוגש כתב הגנה ע"י שני הנתבעים באמצעות ייצוג משפטי.

אחת הטענות הייתה בנוסף לטענות דלעיל, כי הנתבע 2 אינו יכול לדעת אם הבית נבנה על פי תכניותיו.

יתר על כן, התובעים לא רכשו בית חדש, אלא "משומש" והיה עליהם לבדוק את הליקויים בטרם רכשוהו ואם נמצאו כאלו לאחר מכן, אין להם להלין אלא על עצמם.

לעניין האחריות נטען כי התובעים עצמם הם אחראים לנזקים הנטענים (ס' 15 לכתב ההגנה מטעם נתבעים 2 ו – 3) ובנוסף אם ימצא כי אכן היו ליקויים ונזקים הרי האשמה היא בנתבע 1, אשר התעלם מהתוכניות ולא העסיק קבלן רשום, ולא מינה מנהל עבודה ולא מינה מפקח צמוד.

מצוין בסעיף 32(ב) לכתב ההגנה כי "הקבלן המצוין על גבי טופס 4 בקשר עם עבודות הבנייה הוא לא מי שבנה בפועל את הבית".

יש לציין כי הנתבע 2 מילא פיו מים ולא אמר בשום שלב מי כן הקבלן אשר בנה את הבית, ואף לא שלח הודעת צד ג' נגד איש.

הגנת צד ג'

צד ג' טען, כי לא היה מעורב כלל בבניית הבית ובעבודות הפיתוח. שמו שורבב ככל הנראה, מאחר וחתם על טופס "הודעה על מינוי אחראי לביצוע שלד הבניין", וזאת לאור פניית הקבלן עומר ח'רובי אליו, אשר אינו קבלן רשום, והציע לו להשתתף עימו בביצוע עבודות הבנייה.

מר ח'רובי טען בפני צד ג' כי מזמין העבודה ו/או המתכנן התנה את מסירת העבודה, בכך שיחתים קבלן רשום על הטופס הנ"ל, ועל כן פנה אל צד ג'. כעבור מספר ימים הודיע לו מר ח'רובי כי אינו מתכוון לבצע את עבודות הבנייה הואיל והמשא ומתן עם מזמין העבודה עלה על שרטון, וכי הוא ישיב לו את הטופס. מאז הוא לא שמע ממנו דבר. לאחר קבלת ההודעה במסגרת תיק זה פנה למר ח'רובי והלה אישר, כי לא לקח חלק בביצוע העבודות ולא התקשר עם מזמין העבודה.

הליך ביניים

התובעים הגישו בקשה לחייב את הנתבעים בתיקון הקיר, ועל מנת לדון בדחיפות הבקשה, מיניתי כמומחים מטעם בית המשפט את אינג' מאיר רופא, על מנת לבדוק את הקיר, הסיבות להיווצרות הסדקים וכו', ואת אינג' מוטי יוגר, כיועץ קרקע, על מנת לחוות דיעה לסיבות שקיעת הקרקע בחצר התובעים, בסמוך לקיר.

היו קשיים בהגשמת בדיקתם של המומחים, ובתאריך 9.8.09 הודיעו המומחים כי הקיר מסוכן, ואף הזהירו מפני התמוטטות וטענו כי יש צורך דחוף בקידוחי ניסיון על מנת להגיש חוות דעת.

בסופו של דבר כפי שיפורט להלן (ראה טבלה בפרק דיון והכרעה) המומחים הצליחו לערוך קידוחי ניסיון ולהגיש חוות דעת ב- 14.12.09.

חוות דעת אינג' רופא ואינג' יוגר

המומחים חיוו דעתם, כי הקיר התומך העליון בוסס על תשתית לא תקינה, ולא יציבה וללא אמצעים לניקוז. הדבר גרם לשקיעת הקיר ולנזקים הנצפים. יציבותו של הקיר התומך העליון לאורך זמן מוטלת בספק וניתן להגדירו כקיר מסוכן. יש לפרק את הקיר התומך העליון, לסלק את המילוי הלקוי במלואו, להחזיר מילוי מהודק על פי דרישות המהנדס ולבצע בנייה מחדש של הקיר העליון. כל הנ"ל בפיקוח הנדסי צמוד. הערכתם לביצוע עבודה זו הסתכם ב- 63,376 ₪ כולל פיקוח הנדסי ובדיקות מעבדה ומע"מ.

לגבי אחריות:

1. האחריות העיקרית למצב שנוצר מונחת לפתחו של מי שבנה את הקירות והניח את המילוי הבעייתי וזה היה הנתבע 1 או מי מטעמו.

2. לעניין אחריות הנתבע 2 – תכנון מערכת הקירות נמצא סביר. את השיקולים המשפטיים השאירו כמובן להכרעת בית המשפט. עם זאת, העירו מספר הערות בעניין, אשר הינן בין היתר:

א. הנתבע 2 הודיע, כי לא פיקח על ביצוע הקיר התומך ולא ידע כלל על הוספת חגורת הבטון אשר בוצעה לאחר מכן.

ב. המהנדס (הנתבע 2) חתם על מסמך "הודעה על מינוי אחראי לביקורת" (טופס א') של הוועדה המקומית, והתחייב "להיות אחראי לביקורת לעניין ביצוע העבודות על פי היתר הבנייה מס' 3500 מיום 28.2.05...", אשר כלל גם את הקמת הקיר התומך. בהיותו חתום על טופס זה ומשלא התכוון לפיקוח צמוד, היה צריך ומחויב במינוי מהנדס מחליף בנושא.

ג. הוגש טופס "בקשה לתעודת גמר", טופס המעיד על ביצוע העבודות על פי היתר. על גבי הטופס חתם הנתבע 2 כאחראי על ביצוע השלד בלבד. משום מה, הוועדה המקומית לא התייחסה לכך.

בעקבות חוות הדעת הנ"ל ולאחר הדיון שהתקיים ביום 9.2.10, ניתנה על ידי החלטה המחייבת את הנתבעים 1, 2 ו- 3 וכן צד ג' בהפקדת 80% מהכספים אותם ציינו המומחים כעלות תיקון הקיר.

לאינג' רופא נשלחו שאלות הבהרה ולהלן תשובותיו:

א. מחירי העבודות המנויות בחוות הדעת – ב"כ התובעים טוען, כי הצעות המחירים אשר קיבלו התובעים מקבלנים לצורך ביצוע העבודה נעו בין 120,000 ₪ ל- 150,000 ₪. ביקש להבהיר על סמך מה נקבעו המחירים בחוות דעתם:

תשובה – חוות דעתם מבוססת על מחירי שוק ונבדקה בהתאמה למחירון "דקל" ונתמכה בידע וניסיון רב שנים. ביום 26.1.10 שלח קבלן מטעמו לבדוק בשנית את העבודה, נשוא חוות הדעת והצעתו לביצוע העבודה תאמה את ההערכה אשר בחוות הדעת.

בנוסף, מדיווח אשר קיבל מהקבלן עולה, כי בגינת התובע, הותקן לאחרונה על גבי המילוי, דק מעץ הנשען גם על הקיר הלקוי. לפיכך שואל, אינג' רופא האם לא הובא לידיעתו של התובע, כי המילוי פגום והקיר מסוכן וכי שניהם נדרשים לפירוק והחלפה. יכול והפער בין הערכתם והצעות המחיר שקיבל התובע מתייחס גם לפירוק והרכבה מחדש של דק העץ, שלא היה קיים כלל עת הוכנה חוות הדעת.

ב. בהערכת העלות כלולים מחיר כל העבודות שיש לבצע, לרבות הכלים הדרושים.

המשפט

ניהול המשפט לווה בקשיים לא מועטים כפי שיפורט בדיון.

מטעם התביעה העיד התובע – בתצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1) תיאר את מו"מ בינו לבין הנתבע 1, הממצא המדאיג לגבי קיר התמך, וניסיונות הפתרון לפני הגשת התביעה.

התובע הצהיר כי הנתבע 1 טען בפניו שהוא התגורר בבית כשנה וחצי, וכי זה בית אחד מיני רבים אותם בנה, בעזרת קבלנים שונים, ועל כן הוא עתיר ניסיון בבנייה.

הנתבע 1 הצהיר בפני התובעים כי הבית נבנה עפ"י היתר כדין עפ"י התקנים בפיקוח הנדסי, עפ"י תכניות מהנדס, והעובדה כי הוא התגורר בו שנה וחצי ואין כל נזק מעידה על כך כי איכות הבנייה טובה.

אמנם התגלו סדקים בבית עצמו אך הנתבע 1 התחייב לתקנם, וכך גם עשה.

הקיר בו התגלה הסדק, נמצא מתחת לבית, והתובעים לא הבחינו בו קודם לחתימת החוזה, אלא רק לאחריו. רק לאחר שפנו אליו אישר הנתבע 1 כי הוא זה אשר בנה גם את קירות התמך בבית ולגבי הסדק בקיר, והשקיעה בעקבותיו, אודותיו לא גילה להם טרם החתימה על החוזה, טען בפניהם כי העניין תוקן.

רק לאחר שהנתבע 1 סירב להצעתם למנות יועץ קרקע, התגלה להם במכתב ב"כ של נתבע 1 כי הקיר קיבל את כל האישורים, וכי לאחר שהאדמה שקעה מעט בחורף האחרון, הרי שהוא חזר ומילא את האדמה, הידק אותה ולטענת ב"כ הדבר נעשה בפיקוח הנדסי.

התובעים ביקשו מהנתבע 1 את התוכניות על מנת להתחיל את שיקום הקיר אך, הנתבע 1 הפנה את התובעים לנתבע 2, כל ניסיונותיהם לקבל את תוכניות הקונסטרוקציה של הבית והקירות לא נענו, לא על ידי הנתבע 1 ולא על ידי הנתבע 2.

התובעים קיבלו את החזקה בבית ב- 15.12.06 וכבר בחודש פברואר 2007 התברר כי עקב שקיעת האדמה נסתמה מערכת הביוב והפתרון היחיד היה החלפת קו הביוב. הנתבע 1 דאג לכך. בזמן העבודות הוברר כי שקיעת קיר התמך והאדמה בחצר גרמה לניתוק צנרת הביוב משוחת הביוב.

קיר התמך שלא תוקן, המשיך להיסדק ולשקוע וכל הבקשות לקבל תוכניות קונסטרוקציה לא נענו ועל כן התבקש בית המשפט ליתן צו מתאים.

לתובעים נגרמו עוגמת נפש רבה, טרחה והוצאות רבות, הן בגין חלקם בתיקון הקיר והן בגין המשפט עצמו.

התובעים רואים בהתנהלות הנתבע 1, בעיקר בהסתרת קיום הליקוי בקיר התמך, הפרת החוזה, ועל כן בנוסף לפיצוי בגין הליקויים והשבת הסכום ששולם עבור תיקון הקיר, עליו לשלם 20,000 דולר כפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה.

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבע מס' 2 אשר עסק בתכנון ובפיקוח, שכן הוברר כי הקיר נבנה שלא על פי החוק, התקנות והתקנים וללא פיקוח ובקרה כלל.

התובע צירף לתצהירו את המסמכים כדלקמן:

א. הסכם המכר בינם לבין הנתבע 1 מיום 2.11.2006.

ב. מכתב עו"ד קורן ב"כ התובע אל עו"ד לחוביץ ב"כ הנתבע 1 מיום 4.12.06 לעניין הליקויים בקיר, הצעה למנות במשותף יועץ קרקע על מנת למצוא את הפיתרון המתאים והחסכוני.

ג. מכתב של עו"ד לחוביץ מיום 6.12.06 הדוחה את מכתבו של עו"ד קורן וטענות התובעים מכל וכל. נכתב כי הקיר קיבל אישור קונסטרוקטור וטופס 4.

עו"ד לחוביץ' אישר כי "בעבר בעקבות הגשם הראשון שפקד את המקום נסחפה האדמה מעט ושקעה. מרשי מילא האדמה והדק הקרקע, הכל בתיאום ובפיקוח הנדסי".

ד. מכתבו של עו"ד קורן מיום 27.12.06 ובו שנית הצעה כי ימונה יועץ קרקע. עו"ד קורן כתב כי הנתבע 1 הסתיר מהתובעים את עובדת המצא הליקויים בקיר התמך.

ה. מכתב נוסף מעו"ד קורן מ- 2.2.07. מכתב זה כבר נכתב לאחר קריסת מערכת הביוב, ובו הדגשה בצורך לפנות למומחה לתיקון דחוף, ודרישה כי הנתבע 1 ישא בעלות כל ההוצאות. למכתב זה צורפה חשבונית של חברת "בונופיט", אשר בדקה את מערכת הביוב והגיעה למסקנות הנ"ל.

ו. תרשים חתום ע"י הנתבע 1 והתובעת לשינוי תוואי הביוב, "לפי הבטחה של יחיעם קונסקר" מיום 26.3.07.

ז. חוות דעת של "ארד בקרת מבנים" אשר נכתבה ע"י מהנדס רון ארד, אשר בדק את כל הבית כולל קיר התמך.

לעניין קיר התמך, מסקנת מהנדס ארד הייתה, כי נבנה שלא בהתאמה לתקן, וצפוי כי התמוטטות תבוא, אך זה רק עניין של זמן. את שיקום הקיר העריך מהנדס ארד ב- 30,000 ₪. מהנדס ארד מצא ליקויים בנושאים רבים אחרים בבית עצמו, ובסה"כ העריך את עלות התיקונים ב- 60,793 ₪.

מהנדס ארד הוסיף כי אם התיקונים יבוצעו ע"י התובעים עצמם יש להוסיף 35% על האומדן, ייתכן ותהיינה עלויות נלוות, וייתכן כי בעקבות בדיקות מעבדה לנושא הקירות היקף עלות התיקונים יעלה.

חשבונית מס על שכרו של מהנדס ארד על סך 2,136 ₪.

ח. מכתב של עו"ד קורן מיום 30.10.07. חוות הדעת של מר ארד צורפה למכתב, והנתבע 1 נדרש לתקן את הקיר על סמך חוות הדעת ובפיקוח מהנדס מטעם התובעים, שאלמלא כן ינקטו צעדים משפטיים.

ט. מכתבו של הנתבע 1 בכתב ידו אל התובעת. לפיו הוא דוחה מכל וכל את מכתבו של עו"ד קורן מיום 30.10.07.

י. מכתבם של התובעים אל הנתבע, מיום 29.12.07 המודיע כי רצועת הבטון על גבי קיר התמך נשברה, והם מחכים להתייחסותו ולתשובתו במשך 7 ימים, ולאחר מכן יחלו בהליכים משפטיים.

יא. חוות דעתו של מהנדס זלמן קרצוביק – יועץ לענייני קונסטרוקציה.

הערכתו לתיקון הקיר, החצר, הגדרות, מערכת הביוב בחצר – 107,069 ₪.

יב. מכתב של התובעים אל הנתבע 2. במכתבם מגוללים התובעים את כל הליקויים אשר התגלו, הימשכות הסדקים, השברים, הפרדות קיר הבטון, נזק לקיר הבית ומציעים שיתוף פעולה להתמודדות עם תיקון הקיר.

ככל שלא תהיה הסכמה מצידו, הרי הם יתקנו בעצמם ולא תהיה לנתבע 2 כל עילה לטעון כנגדם כך.

מעניין לציין כי במכתב זה התובעים אינם "מאיימים" בכל הליך משפטי ומסיימים את מכתבם ב – "על פי ראות עיננו, מטרתנו היא זהה, וניתן לשתף פעולה לשם פיתרון הולם להתמוטטות הקיר אותו בנית. אנו מקווים מאוד שאתה רואה זאת בעין דומה ולו בגלל הצורך במניעת כל נזק נוסף העלול להיגרם מתוקף הזנחה ואי טיפול מיידי בעניין".

יג. מכתב של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מיום 15.5.08 אל הנתבע 2. הנתבע 2 מתבקש להמציא בדחיפות את התכניות בכדי לדעת אם יש צורך להכריז עליו כמבנה מסוכן לאחר שהקיר שקע באופן ברור ובולט לעין.

יד.

1. התחייבותו של נתבע 2 מיום 14.2.05 לפיו הצהיר כי הוא מהנדס רשום ומספרו 2606, והוא מתחייב לפעול כי הבנייה תעשה לפי כל הכללים המחייבים, ובין תפקידיו יהיה לפקח על כך שהבנייה ועבודות הפיתוח כולל קיר תומך, מסלעה תתבצענה לפי הכללים, וכן קיבל על עצמו כי החישובים הסטטיים ביחס לבנייה ועבודות הפיתוח הנדרשות נערכו לפי הכללים והרמה המקצועית המחייבים במדינה.

2. דו"חות על עריכת ביקור באתר הבנייה.

3. הודעה על מינוי אחראי לשלד ביצוע – קבלן רשום, של "צוות מקצוענים מ.ר 23847", לא ברור מעיון בטופס זה במי מדובר. הטופס הוא התחייבות ללא תאריך, להיות קבלן ראשי של הבנייה ומינויו של מר עומר ת.ז. 059543447 עד גמר ביצוע השלד.

4. תצהיר לא מאושר של נתבע 2 כאחראי לביצוע השלד לעניין בדיקתו את המקלט (אין תאריך).

5. טופס 4 - הודעה על מינוי אחראי לביקורת עליו חתום הנתבע 1 אשר מינה את הנתבע 2 כאחראי לביקורת לעניין ביצוע העבודות עפ"י היתר הבנייה מיום 26.5.05.

6. בקשה לתעודת גמר חתומה ע"י נתבע 2. מעניין לציין כי בתצהירו של נתבע 2 בטופס זה לא כתוב שמו של מי שהכין את תוכנית הקונסטרוקציה לפיה בוצעה העבודה עבורה התבקשה תעודת הגמר.

7. קבלה ע"ס 12,624 ₪ ל.ד.ר נכסים מיום 11.3.10.

טז.

1. דו"ח פירוק ובניית קיר תמך – רוז'ה דאהר הנדסאי בניין וקבלן רשום.

בדו"ח זה מצוין כי הקיר שפורק נמצא ללא חיזוק ברזל כפי שנדרש בתוכניות וללא בסיס בחלקים רבים. גם פירוק קיר מפריד גילה כי הקיר בוצע ללא בסיס כלל.

פירוק הדק גילה כי הוא לא חובר לקיר התמך אלא הונח על הקרקע, ואין לו כל השפעה על הקיר.

הקיר החדש שנבנה עבה משמעותית מהקיר המקורי, בעל בסיס דו צדדי לחיזוק נוסף וחובר אליו המעקה הקיים. בקיר זה, בניגוד לקיר הקודם, קיים זיון לכל אורך הבסיס.

2. מכתב של עו"ד ניר ידיד ובו שאלות הבהרה לאינג' רופא מומחה בית המשפט, והתשובות.

יז. קבלה על סך 1,856 ₪ - חלקם של התובעים בשכ"ט של אינג' רופא.

במהלך החקירה הנגדית הסביר התובע כי לא יכול היה להבחין בסדק שבקיר היות ואפשר לראותו רק אם באים מרחוב צדדי ומסתכלים על הבית מלמטה ואילו כאשר מסתכלים מלמעלה, לתוך הבית עצמו או לסביבת הבית, לא רואים את קירות התמך ולכן אין אפשרות לדעת שיש תקלה. רק כאשר סיפרו להם שיש בעיות עם הקיר הלכו להסתכל, ראו וזאת היה ממש מספר ימים לאחר שחתמו על החוזה. אכן, הנתבע 1 סיפר להם שהיתה תקלה לאחר ששאלו וכי הוא תיקן והכל בסדר.

התובע חזר על כך כי פנו אל הנתבע מס' 2 על מנת לקבל תוכניות אך זה לא הסתייע, כל פעם הוא סירב לתת להם את התוכניות. אכן, אמר התובע הם רצו לבטל את החוזה אך הסבירו להם שהיות ושילמו כבר חלק מהכסף, הם מסתכנים בתביעה לתשלום של 20,000$ הפיצוי המוסכם ועפ"י עצה של עו"ד בחרו לסיים את הליך קניית הבית (פרוטוקול מיום 30.10.11, עמ' 4, שורות 20-24).

התובעת:

תצהירה ת/2 זהה לתצהירו של התובע.

החקירה הנגדית של התובעים לא הביאה לשינוי בגרסתם המופיעה בתצהיר, ולא התגלו כל סתירות או פרכות.

חוות דעת המומחים:

כאמור לעיל מומחי בית המשפט מונו עוד בשלב בו היה צורך לבדוק את עובדת מסוכנותו של הקיר ועל מנת להתוות את דרכי התיקון.

אינג'ינר רופא מונה לבדוק את טענות התביעה ביחס לליקויים אשר נמצאו בבית ולא רק בקיר ואילו אינג'ינר יוגר מונה כיועץ קרקע לבדוק את מידת מסוכנותו של הקיר, הסיבה לשקיעה ודרכי הטיפול.

חוות דעת ראשונה ניתנה על ידי שניהם במשותף ביום 10.12.09 וממצאיהם היו לגבי הקיר התומך העליון, שהוא הקיר נשוא התביעה, כאמור לעיל וביתר פירוט, כדלקמן:

הקיר עבר שינויים ועיוותים מהותיים המתבטאים בשקיעה הולכת וגדלה לצד דרום-מזרח ו"בהתנתקות". כל אלה גורמים להיווצרות סדקים, הינתקות הקיר מהבניין, ערעור חלק מציפוי האבן וערעור יציבות מעקי הברזל. בקיר לא בוצעו כל פתחי ניקוז ואלו מחויבים וזאת עפ"י תוכניות המהנדס ועל פי התקנות. בנוסף נמצא כי בשלב מאוחר יותר, לאחר שהקיר כבר שקע, נוצקה עליו חגורת בטון אשר נעשתה בצורה בלתי מקצועית ללא ברזל וללא אמצעי קישור אל הקיר. בחגורה עצמה נמצא כי יש ברזל אורכי אחד בלבד. עוד נמצא כי האדמה שבחצר שוקעת כאשר השקיעה הולכת וגדלה לצד דרום-מזרח, הצד אליו גם שוקע הקיר. למעשה, קטע הקיר העליון שניצב לקיר שניזוק ומסתיים בבניין עצמו ניתק מהבניין עקב השקיעה.

ממצאים אלו מעידים על כך, לדעת שני המומחים, כי המילוי בגב הקירות נעשה ללא הידוק וללא חומר מילוי עפ"י דרישתו של הנתבע מס' 2 שהוא המתכנן, ואינו תואם את התקנים והמפרטים המקובלים, מה שגרם לשקיעת המילוי, שקיעת הקיר ושבירתו.

אי ביצוע פתחי הניקוז לא מנע את הלחצים בתוך האדמה, ובקידוחי הניסיון שנערכו מצאו כי יש במילוי חול, אבן גיר, פסולת בנייה ושרידי ניילון, חומרים שאינם אמורים להיות ובוודאי לא בוצע כל הידוק של הקרקע.

ממצאים אלו הביאו את המומחים למסקנה כי הקיר הוא מסוכן, תיתכן שקיעה נוספת, הן של האדמה והן של שוחת הביוב וייתכן שבר חוזר של קו הביוב. המומחים המליצו לפרק את הקיר התומך העליון, לסלק את המילוי, להחזיר מילוי כנדרש ולבנות מחדש את הקיר. העלות הוערכה ב- 63,376 ₪.

המומחים קבעו כי האחריות למצב מונחת לפתחו של הנתבע מס' 1 או מי מטעמו ואילו לעניין אחריותו של הנתבע 2 התכנון נמצא סביר.

המומחים השאירו לבית המשפט את ההכרעה השיפוטית אך מצאו לנכון להעיר את ההערות הבאות בעניינו של הנתבע מס' 2:

1. הנתבע מס' 2 הודיע כי לא פיקח על ביצוע הקיר ולא ידע כי נוספה חגורת בטון.

2. בחשבון שכר הטרחה אשר הגיש כתוב כי היזם אמור לדאוג לפיקוח צמוד ולביקורת מעבדה מוסמכת לפי תקן, והגשת תוכניות.

3. הנתבע מס' 2 חתם על מסמך שהוא הודעה על מינוי אחראי לביקורת, בו התחייב להיות האחראי לביקורת וזה כולל גם את הקיר התומך, שכן הוא חלק מהיתר הבנייה, אשר ביצוע העבודות על פיו התחייב הנתבע מס' 2 להיות אחראי לביקורת עליהם.

אילו לא התכוון הנתבע מס' 2 להיות מפקח צמוד היה צריך למנות מהנדס אחר במקומו כמפקח צמוד.

4. על טופס בקשה לתעודת גמר חתם המהנדס כאחראי על ביצוע שלד בלבד. משום מה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לא התייחסה לכך.

לעניין הליקויים בבניין עצמו, מצא אינגי'נר רופא כי אכן חלק ניכר מן הליקויים אותם מצא המהנדס רון ארד, המומחה מטעם התובעים, קיימים ובעיקר ליקויי הרטיבות בחדרים שונים בבניין. אינג'ינר רופא מצא כי עלות התיקונים אותם יש לבצע מסתכמת ב- 11,797 ₪.

תצהיר הנתבע 1:

הנתבע 1 הצהיר (נ/1) כי מעולם לא היה קבלן או יזם העוסק בבניית בתים או מכירתם, אלא בנה בית באמצעות קבלן רשום ומהנדס אשר פיקח על העבודות ולכן אין הוא מתאים לדעתו להגדרת מוכר בחוק המכר (דירות) תשל"ג 1973.

הנתבע 1 הצהיר כי לפני המכירה התובעים הגיעו לביתו, יחד עם אנשי מקצוע ונמצא כי אכן קיימים שני סדקים בקירות והיה צורך בתיקונים קלים ואלו בוצעו והתובעת אישרה את התיקונים הללו.

הנתבע 1 הצהיר כי גם את קיר התמך ראו התובעים, וכן ראו כי היה בו תיקון ודבר לא הוסתר מעיניהם. הנתבע 1 הצהיר כי אין לו מושג מדוע נסתמה מערכת הביוב, יחד עם זאת הוא הגיע מיד עם הזעקתו והביא לתיקון מערכת הביוב.

אכן התובעים ביקשו למנות יועץ קרקע, אבל הוא לא מצא לנכון לעשות כן היות והקיר שופץ, לא נראתה שום בעיה, מה עוד שהשיפוץ נעשה בפיקוח הוראות המהנדס, דהינו הנתבע 2, אשר גם פיקח על בנייתו.

לדעתו של הנתבע 1, אם קיים איזשהו ליקוי בקיר, הרי שמי שאחראי לכך הוא הנתבע 2 ו/או מי מטעמו, אשר בנו, פיקחו והיו אחראים על בנייתו של הקיר. הוא עצמו לא ידע על מצב הקיר לפני מכירת הבית לתובעים.

עוד הוסיף הנתבע 1 כי לתובעים אחריות למצב הקיר, היות והמתינו זמן רב, לא עשו דבר לתקנו ובנוסף אף הציבו מעל הקיר דק אשר נשען עליו והביא להחמרת מצבו.

הנתבע 1 הצהיר כי הוא אכן פנה לנתבע 2 וביקש את התכניות, אך זה האחרון סרב לתת לו את התכניות.

נתבע 1 צרף לתצהירו את המסמכים כדלקמן:

1. הודעה על מינוי אחראי לביצוע שלד הבניין. האחראי הוא מר חילף (צד ג'). בהודעה זו נאמר כי מי שאחראי לביצוע הוא אדם בשם עומר, מר חילף הוא הקבלן הרשום אשר קיבל על עצמו את העבודה כקבלן ראשי.

2. טופס ריק, אשר נועד למילוי על ידי בעל ההיתר ואחראי על השלד. כאמור הטופס הוא ריק, טופס שהוא הודעה על מינוי אחראי לביצוע שלד והוגש דוגמא לטופס שצריך להיות.

3. תצהיר של האחראי לביצוע השלד, על פי תקנה 20 (א). התצהיר הזה חתום על ידי הנתבע 2. אין על מסמך זה חותמת של הרשות המאשרת.

4. בקשה לתעודת גמר חתומה על ידי הנתבע 2.

5. טופס 4 מיום 15/06/2005.

6. אישור על קבלת הנחה במיסי הארנונה בגלל נכס ריק.

7. דו"ח השלמת תנאים לטופס 4.

8. חוזה המכר בין התובעים לנתבע 1.

9. קבלות על שכר טרחה, עבור חוו"ד מומחי ביהמ"ש.

בחקירה הנגדית של נתבע 1, התבררו עובדות מסוימות אשר אינן עולות בקנה אחד עם המוצהר על ידו בתצהיר. התברר כי אין זה הבית האחד והיחיד הראשון אותו בנה הנתבע. לפני כן עוד בנה שלושה בתים נוספים לגרסתו, כאשר את כולם תכנן עבורו הנתבע 2. הנתבע 1 הכחיש את דבריו של נתבע 2, כי תכנן עבורו עשרות בתים. מתברר כי נתבע 1 בנה בית נוסף בעפולה, שבו הוא מתכוון לגור, ובנה מספר רב יותר של בתים מאשר 3 בלבד, כטענתו.

הנתבע 1 לא ידע להגיד מי הם אנשי המקצוע איתם הגיעו התובעים לבדוק את הבית, עם זאת בניגוד לאמור בתצהירו, אמר כי אין הוא זוכר אם הראה במיוחד את הקיר גם לתובעים ולדעתו ניתן לראות גם אם עמדו מעל הקיר ולא רק מלמטה, כפי שטענו.

הנתבע 1 אישר כי אכן הקיר שקע ונעשה בו שיפוץ וגם זאת עפ"י הוראותיו של נתבע 2. הנתבע 1 אישר כי הוא לא סיפר לתובעים לפני חתימת החוזה כי הייתה שקיעה בקיר והוא תיקן אותו, לדעתו לא הייתה שום שקיעה ולכן הוא לא חשב שהוא צריך לספר זאת. אם היו שואלים אותו, הוא היה מספר.

הנתבע לא ידע להגיד מי הקבלן שבנה את הבית וגם לא מי הקבלן שביצע את תיקון הקיר, אם כי מדובר באותו קבלן והוא עבד מול אדם בשם ח'רובה, שעבד מול קבלן נוסף, שעבד מול קבלן שהיה אחראי על עומר. עומר הוא זה שהיה אחראי על ביצוע השלד ולפי דעתו הוא עבד מטעם ח'רובה.

בתשובה לשאלה מי בעצם בנה את הבית, ענה נתבע 1 כדלקמן:

"אני אמרתי גם קודם יש פה קבלן ראשי שהוא מעביר הלאה לקבלן נוסף, מעביר והם ממשיכים להעביר, יש קבלן שבודק, יש חרובי שבודק ויש את דודים של ח'רובה ששמים כמות של בטון".

הוא עצמו לא היה נוכח ביציקות, אלא היה בא ומשלם את הכסף בסוף היום. הוא יודע על פי חוק, כי על המהנדס והקבלן להיות נוכחים בכל יציקה, כי מדובר בשלבים קרדינלים. אין הוא זוכר אם צריך להיות נוכח ביציקת קיר התמך היות וחלף כבר זמן רב. אין הוא יודע כיצד בוצע התיקון לקיר, אם הוכנס לתוכו ברזל, כל אשר ידע לומר כי התיקון נעשה על פי הנחיות המהנדס.

הנתבע 1 אישר כי הודיעו לו על קריסת מע' הביוב, כי יש שקיעה באותה שוחה, אך הוא לא יודע לומר עד היום כי בגלל השקיעה קרסה מע' הביוב. בשלב זה הנתבע 2 החל להתנער מהעניין. נתבע 1 אישר כי בשלב הזה, לאחר שקיעת קו הביוב, הבין כי קיבל מהנתבע 2 ייעוץ לא נכון והוא אף פנה אליו וביקש עזרה, אך הנתבע 2 דחה אותו. הנתבע 1 הכחיש את דבריו של נתבע 2, כי כלל לא פנה אליו להתייעץ בנושא הקיר. בנוסף הכחיש הנתבע 1 את דבריו של נתבע 2, לפיהם אסר עליו להראות את התכניות לתובעים, לאחר שביקשו אותן פעמים רבות. לא היה בפי נתבע 1 הסבר משביע רצון מדוע סרב להביא את יועץ הקרקע, למרות בקשת התובעים.

הנתבע 1 אישר כי לא אמר לתובעים על התיקון בקיר וההסבר היה:

"לשאלת בית המשפט: חצי שנה אחרי שעברתי לגור, זה היה אחרי החורף אחריו עשיתי את השיפוץ. גרתי בבית חצי שנה, עבר החורף, היה שקע, קראתי לדוניו אמר לי מה לעשות וכך עשיתי. אחרי תקופה, אולי אחרי עוד כשנה מכרתי את הבית. בערך. לשאלה האם אמרתי למשפחת צביק כי היה ליקוי בקיר ותיקנתי אותו היא לא. לשאלה מדוע לא, לא היה צורך. לא הייתה שום שקיעה, בדקתי את זה יום יום, הסברתי לדוניו את זה טלפונית, היה לנו קשרים טובים אז, הוא היה במעקב קבוע. הוא אמר שזה לא שוקע ושהכל בסדר ואין בעיה, הבנתי שאין בעיה. ולכן לא מצאתי לנכון לספר למשפחת צביק שהיה שקע בקיר. ויזואלית הרצועה גם הייתה ניתנת לראיה, אם היו שואלים אותי הייתי מספר. אפילו לא חיפיתי את זה באבן כי לא היה שום צורך. ראו לעין צורה של בטון, אם היו שואלים הייתי אומר. לא ראיתי שום בעיה. זה גם נשמע לי טבעי שהאדמה שוקעת. אחרי התיקון עבר עוד חורף, לא קרה שום דבר בשנה הזו."

בחקירה נגדית לעו"ד צמח, התברר כי הנתבע 1 בנה בתים או עבר דירות במשך 16 שנים ולפי דעתו, אין בכך שום דבר יוצא דופן כיוון שבכל הבתים האלו הוא גם גר.

לפי דעתו של נתבע 1, הנתבע 2 התחייב כלפיו גם לנהל פיקוח צמוד ולא רק פיקוח עליון. לגבי נספח א' של תצהירו של הנתבע 2, לגביו הוא אמר תחילה שהוא מאשר את המסמך, חזר בו אחר כך ונראה היה לו שהמסמך איננו סביר ואולי אף איננו נכון. הוא עצמו לא שמר שום מסמך מההתקשרות שלו עם הנתבע 2. מסמך זה אינו הגיוני. לא ייתכן כי הוא שילם רק 2,500 ₪, כפי שכתוב במסמך, כאשר בד"כ המחיר הוא 6,000-7,000 ₪.

נתבע 1 גם לא מצא לנכון לשמור קבלות ומסמכים היות והוא איננו רשום ברשם הקבלנים, אלא יזם פרטי בלבד לטענתו, לגבי כל ההתקשרות בינו לבין הנתבע 2, או אנשים אחרים להם שילם.

לגבי נספח ו' לתצהיר התובעים, השיב נתבע 1 כי שלושה גורמים חברו למסמך זה, התובעים הוא עצמו וקבלן נוסף. את הקבלן הקודם, דהינו מר ח'רובה, לא מצא לנכון להזמין לצורך התיקון, היות וכבר לא סמך עליו.

בשלב זה בעת החקירה, נאמרו הדברים הבאים:

לשאלת בית המשפט: כשאתה אמרת למי הכוונה בקבלן הקודם, למי התכוונת?

תשובה: למר ח'רובה.

לשאלת בית המשפט: מי זה מר ח'רובה? והשאלה נשאלת מכיוון שכאשר אמרת הקבלן הקודם, הצבעת על עומר ח'ילף היושב בספסל הראשון מאחוריך.

הערה: מר קונסקר מסתובב ומצביע על מר ח'רובה היושב בספסל השני ולשאלה מהו ההסבר שהצביע קודם על מר ח'ליף, התשובה כי מר ח'ליף שהיה הקבלן הראשי שהעביר למר ח'רובה והכל ביחד. (פרוטוקול מיום 30.10.11 עמ' 36 שורות 27 עד עמ' 37 שורה 3).

הנתבע 1 העיד כי היה בטוח שהנתבע 2 מהנדס היות וראה תעודות כאלו על הקיר, במשרדו.

בחקירה נגדית לעו"ד חאסנין העיד הנתבע 1 כי הוא זה אשר "הביא" את הקבלן הרשום, הוא היה בטוח שמר ח'רובה הוא קבלן רשום, דהיינו הוא הראה לו מסמכים שהוא אכן קבלן רשום ועוד ענה הנתבע 1 לביהמ"ש בעניין מיהו הקבלן הרשום ומה הוא ידע, כדלקמן:

לשאלת בית המשפט: בדיעבד מסתבר שהוא לא קבלן רשום, שח'ילף הוא קבלן רשום. עד לאותו בית הנדון זה היה ככה, בבית הקודם דוניו היה הקבלן שהביא קבלני משנה. מבחינתי זה היה סטנדרטי מה שח'רובה אמר הכוונה שיביא את האנשים. יש קבלן שבונה שלד, ואת הקירות ואומר איזה חומר ודברים להביא, בדיעבד הסתבר שלקח קבלן משנה ממנה למטה, ח'רובה לקח את ח'ילף בתור קבלן ראשי. את ח'רובה אני זוכר כי היה אדם גדל גוף.

את מר ח'ילף אני חושב שראיתי, לא יכול להגיד שראיתי אותו בעיניים כשישבו 10 אנשים. עשינו עסק בעל פה וסיכמנו על מחיר ותשלומים. התחילו לראות את הבית, ראיתי ח'רובה ואנשים נוספים. אינני יודע מי זה ח'ילף. הוא הביא קבלן משנה, הוא היה בא כל יומיים תעשו זה וזה, הייתי בא פעמיים ביומיים לראות מה עושים ואיך זה מתקדם. יכול מאוד להיות, התקשרות לא הייתה על בסיס יומיומי.

לקח לי חודש וחצי לבנות את כל הבית, אני בונה מאוד מהר.

אינני יכול להגיד שאני זוכר את מר ח'ילף מהבית. הוא לא התעסק איתי. הקבלן משנה התעסק איתי. אין לי זיכרון חזותי של ח'ליף יש לי זיכרון חד של ח'רובה. אם הייתי רואה אותו כל היום, הייתי זוכר אותו. (פרוטוקול מיום 30.10.11 עמ' 41 שורות 26-13).

בהמשך החקירה, שוב חזר הנתבע 1 על כך כי אין לו מסמכים המעידים על תשלומים שביצע וגם כשהיו לו, הוא זרק אותם כעבור זמן קצר, את רוב הכספים שילם במזומן לאנשים השונים שעבדו בהקמת הבית, כאשר הוא מדגיש כי התשלומים נעשו למר ח'רובה ולאדם שישב לידו במכונית. מבחינתו מר ח'ילף היה האיש שחתם, אך מי שביצע בפועל את העבודות היה מר ח'רובה וליתר דיוק, אף הוא הביא קבלן משנה שעבד תחתיו. הוא לא מפקח של מע"מ ולכן לא דרש כל חשבונית או קבלה, היה ברור לו תמיד שהסכומים ששילם במזומן כוללים מע"מ.

תצהיר הנתבע 2: (נ/2)

הנתבע 2 הוא הנדסאי במקצועו ולא מהנדס, ובעלים של משרד שירותי הנדסה קונסטרוקציה ושמאות מקרקעין. על פי תצהירו, הוא תכנן עבור הנתבע 1 בנוסף לבית נשוא התביעה, עשרות דירות לפרויקטים שאותם הוא יזם בבנימינה, עתלית וחדרה, אף ביישוב נופית תכנן עבורו חמישה בתים נוספים. העבודות עבור הנתבע 1 כללו תכנון, הגשה לוועדה, תוכנית עבודה ופיקוח עליון וכן חמישה ביקורים לביקורת ברזל. הנתבע 2 הצהיר כי כמפקח עליון הוא איננו מפקח צמוד, אלא רק על נושאים הקשורים אליו במתן פתרונות לבעיות תכנוניות המתגלות במהלך הבנייה, אך אין לו כל אחריות לגבי ביצוע הבנייה עצמה. יתר על כן, הנתבע 1 הוא זה שהתחייב לדאוג לפיקוח צמוד.

לעניין הקיר נשוא התביעה, הצהיר נתבע 2 כי אין לו שום קשר אליו והוא למעשה נבנה ללא ידיעתו, במסגרת עבודות פיתוח פנימיות, ללא מעורבותו ולאחר שכבר חתם על הטפסים לצורך קבלת טופס 4 ואיש לא קרא לו לצורך פיקוח עליון על בניית הקיר.

יתרה מכך, כפי שקבעו המומחים מטעם ביהמ"ש, הרי המילוי שבוצע בעת בניית הקיר, בוצע בניגוד לתוכניות שלו, בהן צוין במדויק איזה סוג מילוי יש לבצע ומהו ההידוק הנדרש ומהן בדיקות המעבדה הנדרשות. ברור מתוך הבדיקה של מומחה ביהמ"ש כי המילוי כלל פסולת בנייה, וזאת בניגוד לדרישות המועצה המקומית ובניגוד לתוכניות. לא זו בלבד, אלא שלא בוצעו פתחי ניקוז בקיר התומך, כפי שהוא ציין זאת בתוכניות שהכין. כאילו לא די בכך, הרי במהלך הביקור של מומחי ביהמ"ש ביום 16/03/2009, כאשר נשאל הנתבע 1 ע"י המומחים מדוע לא ביצע את בדיקת המילוי, השיב כי הוא מבצע רק את הבדיקות שדורשת הוועדה ולא מעניין אותו מה כתב המהנדס בתוכניות.

הנתבע 2 השיב לקביעות של מומחי בית המשפט בעניינו, כי חתימתו על הטופס לצורך קבלת טופס 04 איננה רלבנטית לנושא הקיר, אשר כלל לא היה קיים בזמן שחתם על המסמכים, פרט לכך הוא היה אחראי לביצוע השלד בלבד והשלד איננו כולל את הקיר, הקיר הוא חלק מעבודות הפיתוח.

לגבי הליקויים אשר נמצאו בבית, בוודאי שאין להטיל עליו כל אחריות. באשר לדרישה לקבלת התוכניות, הוא לא יכול היה להעביר להם את התוכניות, משום שהנתבע 1 לא אישר לו זאת. בעקבות פניית הוועדה אליו, ערך ביקורת במקום וכתב לוועדה כי הקיר נבנה בניגוד לתוכניותיו, גם יציקת הבטון על הקיר נעשתה ללא ידיעתו ובכך נגרם שינוי ביציבות הסטטית של הקיר התומך, הוסף עוד משקל של 300 קילו וברור שהדבר גרם לשקיעה נוספת ולכן אין רלבנטיות לתוכניות שהוא ערך. לטענתו של מר דוניו, הוא לא הצליח למצוא העתק של המכתב אותו שלח לוועדה.

נתבע 2 צרף לתצהירו:

1. חשבונית מס קבלה, לפיה שולמו לו 2,500 ₪ עבור עבודתו, דהינו הזמנת תכנון, הגשת תוכניות עבודה, חמישה ביקורים וביקורת ברזל. בנוסף כתוב בחשבונית, כי היזם ידאג לפיקוח צמוד ולביקורת מעבדה מוסמכת לפי תקן ודרישות התוכניות.

2. הודעה על מינוי אחראי הביקורת.

3. בקשה לתעודת גמר.

בחקירה הנגדית חזר מר דוניו על כך כי תכנן עבור הנתבע 1, חמישה עשר בתים בבנימינה, חדרה, נופית ועתלית. הנתבע 2 העיד כי התפתחו בינו לבין הנתבע 1 יחסים חבריים, הוא היה בא אליו לקיבוץ, אך הוא לא זכר באיזה קיבוץ מדובר. היות ונתבע 1 גר במס' מקומות בקיבוצים, הוא לא ידע לומר אם הוא גר בכל הבתים שאותם הוא בנה.

הנתבע 2 התחייב להמציא את כל התוכניות של חמש עשרה יחידות הדיור, שתכנן עבור הנתבע 1. לדעתו, הנתבע 1 לא הזמין אותו ליציקת הקיר היות ורצה לחסוך כסף ואילו היה מזמין אותו, בוודאי שהיה מגיע. התפקיד שלו הוא רק לבדוק את הברזל לפני היציקות, מדובר בחמישה ביקורים בלבד ומדובר על יסודות, רצפה, קירות, תקרות וקורות וגם על הקיר התומך ובכך מסתכם הפיקוח העליון.

בתאריך 27.3.2012 הוגשו דפים ראשונים של 3 בקשות עליהם חתם הנתבע 2 עבור תכנון בתים אותם תכנן להקים הנתבע 1.

מר דוניו חזר על כך, כי הוא לא ביצע את תיקון הקיר, והוא ראה אותו לאחר שהוועדה המקומית פנתה אליו. ברור לו כי הוא לא אמור לתת הוראות בנייה, כפי שקרה שם ומדובר ברשלנות לשמה, להעמיס 300 קילו בטון. במקרה הזה, ברור היה שהקיר ישקע פעם נוספת.

מר דוניו אישר כי השקיעה של הקיר התרחשה בגלל המילוי שהיה מילוי של פסולת ושאריות בנייה ולא כפי שצריך. כאשר הורידו את הקיר על פי הוראת ביהמ"ש, גילו את כל אשר קיים שם, הוציאו את הפסולת, שמו מילוי כפי שצריך ולכן כעת הקיר לא שוקע. לא הייתה בעיה בתכנון הקיר, אלא הייתה בעיה במילוי המצע, עליו נשען הקיר, וזאת רובץ לפתחו של הנתבע 1 והקבלן המבצע.

צד ג' - עומר מוחמד ח'ילף

מר ח'ילף הכחיש בתצהירו (ג/1) כל מעורבות מכל סוג שהוא בבניית הבית נשוא התביעה (סעיף 2 לתצהיר). כמו גם היכרות כלשהי עם מזמין העבודה, דהיינו הנתבע 1.

מר ח'ילף העיד על עצמו כי הוא קבלן רשום מזה שנים רבות ולוקח על עצמו פרויקטים בהיקף גדול. טרם התחלת בנייה של כל פרויקט הוא חותם על חוזים המסדירים את ביצוע הפרויקט.

בעניין התביעה כאן לא היה כל חוזה בינו לבין הנתבע מס' 1 אותו הוא כלל לא מכיר.

מר ח'ילף העיד כי מעולם לא קיבל כל פנייה מצד כל גורם בקשר לבנייה, או ליקויים או תיקונים, למרות שלכאורה כקבלן הרשום הנטען, הוא היה אמור להיות הכתובת.

ההסבר לחתימתו על הטופס "המתחזה" להיות "הודעה על מינוי אחראי לשלד התמך" הוא צד ד', מר עומר ח'רובה, אשר פנה אליו והציע לו להשתתף עמו בבניה באותו מגרש. מר ח'רובה הבטיח כי יזום פגישה משותפת עם מזמין העבודה לצורך גיבוש הסכם עבודה. זה לא נעשה, מר ח'רובה הודיע לו כי העניין לא צלח, והוא לא יבנה את הבניין, אך לא החזיר לו את הטופס למרות הבטחתו ומשלא קיבל כל הודעה/הזמנה לא מח'רובי ולא ממזמין העבודה עצמה, סבר באופן הגיוני ביותר, כי אכן מעבר להצעה, לא קרה דבר שיש לו חובה כלשהיא בגינו.

יתר על כן, אותו טופס עליו חתם, איננו חוקי ואיננו ערוך על פי חוק התכנון והבנייה והתקנות על פיו, ולכן למעשה אין לו כל ערך.

דברים אלו באשר לטופס, חוקיותו וקיומו הם על פי ייעוץ משפטי שקיבל מר ח'ילף. מר ח'ילף הצהיר כי הוא מעולם לא חתם על טופס תצהיר של אחראי לביצוע שלד הבניין, המיועד למילוי ע"י מהנדס או הנדסאי בניין.

שאר תצהירו של מר ח'ילף הוא גלגול האחריות על מר דוניו – הנתבע 2 ואף זאת על פי יעוץ משפטי שקיבל.

טענה נוספת בפי מר ח'ילף ואף היא טענה משפטית כי, הוא חתם בשם "חב' צוות המקצוענים", שהיא אישיות משפטית נפרדת, ושוב גם כאן על סמך יעוץ משפטי שקיבל אין מקום לתביעה אישית נגדו.

לתצהירו של מר ח'ילף צורף:

א. "הודעה על מינוי אחראי לשלד הבניין" המיועד לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

על פי טופס זה, מר ח'ילף שהוא קבלן רשום מס' 23847 קיבל על עצמו ביצוע עבודות הבנייה כקבלן ראשי בגוש 10465 חלקה 2, ומינה את מר עומר, ת.ז. 5952443, להיות אחראי לביצוע שלד בניין.

בטופס זה יש: תצהיר האחראי לביצוע בו נאמר:

"הנני אחראי עד גמא [כך במקור] בניית השלד ת.ז. 5952447 מצהיר בזאת כי קבלתי על עצמי להיות אחראי לביצוע שלד הבניין כמוגדר בחוק, מטעם קבלן שפרטיו מופיעים למעלה".

בתחתית הטופס מצד ימין יש חתימת "אחראי לביצוע" ובצד שמאל חתימת הקבלן – צוות המקצוענים מ.ר 23847, 04-9930793.

ב. טופס ריק הודעה על מינוי אחראי לשלד הביצוע. על טופס זה ושהוא לטענת מר ח'ילף הצורה הנכונה של הטופס, אמור לחתום בעל ההיתר, והוא זה אשר ממנה את האחראי לביצוע השלד, והוא אף חותם על ההודעה.

החלק השני של הטופס נועד למילוי ע"י האחראי לביצוע השלד, האמור להיות מהנדס רישוי או הנדסאי רשום, ומצהיר כי יש לו הכישורים המקצועיים לעריכת בקורת כאמור לעיל.

ג. תצהיר של האחראי לביצוע שלד לפי תקנה 20א' חתום ע"י נתבע מס' 2.

ד. בקשה לתעודת גמר מיום 26.5.05 חתומה אף היא על ידי הנתבע מס' 2.

בחקירה הנגדית העיד מר ח'ילף כי מר ח'רובה "הביא" לו את העבודה, הוא שכנו, חבר שלו ומאמין לו, הוא ראה הצעת מחיר, אך אינו זוכר אם היתה בכתב, מכיוון שמר ח'רובה אמר לו שהעבודה בשבילם, הסכים לחתום.

מר ח'ילף לא זכר מה קרה אחרי שחתם למר ח'רובה, אלא זו בלבד הוא ידע, כי לא ביצעו את העבודה, לא הוא עצמו ולא מר ח'רובה. הוא לא ביקש את נספח א' לתצהירו בחזרה, ולא חשב כי מישהו ישתמש בזה.

מר ח'ילף העיד על עצמו כי הוא חותם על כ- 80 מכרזים בשנה, חתם על טפסים דומים ואינו זוכר כל דבר, ובכלל את הטענה כי נספח א' "אינו חוקי" ידע רק לאחר שקיבל את הטופס.

מר ח'ילף הכחיש כי ראה אי פעם את מר קונסקר, הנתבע מס' 1. הוא רק זכר לומר כי חתם על נספח א' לאחר שההצעה שלהם התקבלה ע"י המזמין, אך הוא לא ידע מי המזמין ועבור מי העבודה צריכה להיות.

מר ח'ילף העיד כי הוא סומך על מר ח'רובה, אך זה הפרויקט הראשון והיחיד שהיה אמור להיות עבודה משותפת בין שניהם.

מר ח'רובה

מר ח'רובה הופיע לדיון ביום 30.10.11 ואח"כ ב- 25.3.12. הוא לא הגיש כתב הגנה ולא תצהיר, אך היות והיה נוכח באולם היה מקום לשמוע את דבריו. מר ח'רובה הכחיש את דברי מר ח'ילף וטען כי לא הציע לו את העבודה נשוא התביעה. אין לו צורך בשותפים היות והוא עצמו קבלן רשום ומעולם לא עבדו ביחד. הוא לא נתן לו שום טופס לחתום עליו, אינו מכיר את נספח א', אינו מכיר את הבית נשוא התביעה ואת מר קונסקר ראה לראשונה בבית המשפט, וכך גם את התובעים.

מר ח'רובה לא המציא כל מסמך המאשר את טענתו כי הוא קבלן רשום.

לא היה למר ח'רובה הסבר מדוע הנתבע 1 וצד ג' יזכירו את שמו כמבצע העבודה, ואיך הגיע מספר ת.ז. שלו לנספח א' לכתב התביעה אם אכן לא היה מעורב כלל. עם זאת, טען כי החתימה אינה שלו. מר ח'רובה עמד על כך כי הוא לא ביצע את העבודה, ועל כן, למרות שקיבל את התביעה נגדו לא חשב להיוועץ עם עו"ד.

סיכומי התובעים

ב"כ התובעים, סבור כי בתיק זה נחשפו לפני בית המשפט "שיטות הקומבינה והחלטורה" אשר הם חלק מחיינו בכל תחום כולל תחום הבנייה.

כל הנפשות הפועלות לבניית הבית, הנתבע 1, הנתבע 2, צד ג', צד ד', כולם נהגו בחוסר מקצועיות, חוסר יושר בניגוד לחוק לתקנות ולחובת ההגינות, כל זאת במגמה להשיג רווחים קלים ולבנות בית במינימום הוצאה, והתוצאה בית לקוי, וכאשר מתגלים הליקויים – גלגול אחריות והתחמקות.

לדעת ב"כ התובעים, כולם אחראים למחדלים ולליקויים.

עדותם של התובעים היא, כי הנתבע 1 התפאר בפניהם כי הוא יזם בעל ניסיון רב בבניית בתים תחת פיקוח הנדסי ובהתאם לחוק, ויש לקבל את עדותם שהיתה עקבית ומהימנה, כך גם לגבי עדותם כי הנתבע 1 טען כי גר בבית תקופה ארוכה ללא כל נזק ובכך רכש את אמונם ושכנעם לקנות את הבית.

מעמדו של הנתבע 1 הוא כמוכר דירה על פי סעיף 1 לחוק המכר דירות (התשל"ג-1973) ולכן על פי ההגדרה אין נפקות לשאלה אם הוא קבלן מקצועי או לא. יחד עם זאת, יש לקבל את עדותו של נתבע 2 לעניין היות הנתבע 1 יזם ומוכר דירות. בסופו של דבר גם הנתבע 1 הודה כי בנה 7 דירות תוך 16 שנים.

הנטל להוכיח כי הבנייה לא היתה למטרות מכר מוטלת על הנתבע 1 והוא לא הרימו.

משחל על הנתבע 1 חוק המכר, ומשהבניין נבנה ברשלנות, בניגוד לחוק ולתקן, התגלו בו פגמים וליקויים, הרי הנתבע 1 חב בכל נזקי התובעים. הן מכוח חוק המכר דירות, והן מחוק המכר הכללי – בהפרתו את סעיף 11 לחוק הדן באי התאמות.

בנוסף, אחריותו של הנתבע 1 היא מכוח פקודת הנזיקין, שכן הנתבע 1 הסתיר מהתובעים מידע חשוב, והסתרת המידע היא הפרת חובת תום הלב.

התברר במהלך המשפט כי המצג לעניין תקינות הבית היה כוזב, שכן את תיקון הקיר ועובדת היותו פגום, הסתיר הנתבע 1 מהתובעים.

בכך הפר את חובת תום הלב וחובת הגילוי, ואין זה משנה אם הוא מוכר, יזם או קבלן.

הנתבע 1 הפר הפרה יסודית את ההסכם בינו לתובעים – סעיף 4(ב) לחוזה הדן בהפרה יסודית, ועל כן בנוסף לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו לתובעים, יש לחייבו בפיצויים המוסכמים על פי החוזה בסך 20,000 דולר.

ב"כ התובעים חזר בסיכומיו על תוכן עדותם של התובעים, ותיאור "מחול השדים" כדבריו אליו נקלעו כאשר, התגלו הסדקים בקיר התמך, ולא הצליחו לקבל את התוכניות.

אכן, כאשר התגלתה שקיעת קו הביוב עקב שקיעת אדמת המילוי, דאג הנתבע 1 ליצירת קו ביוב חדש, אך לא היה בכך כמובן למנוע את המשך שקיעת הקיר והאדמה, שכן התיקון היה לקוי והבסיס לשקיעה לא תוקן. הנתבעים 1 ו – 2 ניסו להתחמק מאחריותם וחובתם לתקן את הקיר למרות כל הפניות אליהם. רק התערבות בית המשפט היא שהביאה לתיקון הקיר.

ב"כ התובעים מבקש לאמץ את חוות דעת מומחי בית המשפט: אינג' רופא ואינג' יוגר, אשר הגישו גם חוות דעת משותפת וגם חוות דעת נפרדת כל אחד בתחומו.

בין מסקנותיהם היתה המסקנה כי האחריות העיקרית על מר קונסקר ו/או מי מטעמו, וגם על הנתבע מס' 2 שכן על-פי ההיתר, היה אחראי לביקורת, ובכלל זה גם לקיר התמך. בנוסף הנתבע 2 חטא כי אם אכן לא התכוון לפקח על הבנייה בעצמו בפיקוח צמוד היה עליו לדאוג לפיקוח צמוד.

היות והמומחים לא זומנו לחקירה, ולא נשלחו אליהם שאלות הבהרה מטעם הנתבעים וצד ג' ו- ד', יש לקבל את חוות דעתם על כל ממצאיהן ומסקנותיהן.

על כן ,בנוסף לחיוב הנתבע 1 בפיצויים המוסכמים על פי החוזה, פיצויים בגין הליקויים השונים הן בבית והן בקיר התמך, יש לחייבו גם מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) היות והנתבע 1 הטעה את התובעים.

את הנתבע 1 יש על כן לחייב בתשלום 114,930 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ ואילו את שני הנתבעים, ביחד ולחוד, יש לחייב בתשלום 54,737 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת הסיכומים ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 24,156 ₪.

סיכומי הנתבע 1:

סיכומיו של הנתבע 1 הוגשו באיחור רב, ומשהוגשו – בתמציתיות רבה. הטיעון העיקרי של הנתבע 1 הוא כי הוא אינו יזם ואינו קבלן, הוא רכש מגרש ושכר את שירותיו של צד ג' כקבלן רשום ונתבע 2 כמהנדס אשר פיקח על עבודות הבנייה, ועל כן אינו עונה על הגדרת "מוכר" על פי חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.

אחריות, אם ישנה, מוטלת על הנתבע מס' 2, המתכנן ומפקח ואחראי על הביקורת ועל צד ג' – הקבלן המבצע.

התובעים רכשו את הבית לאחר שבדקו אותו, אף באמצעות מומחים, ומצאוהו לשביעות רצונם; הם היו ערים לרמת גימור נמוכה בהתאם למחיר שנדרש.

העובדה שהתובעים בחרו לא לבטל את החוזה למרות שנודע להם על הליקויים עוד לפני החתימה, מדברת בעד עצמה: המחיר התאים להם, למרות הליקויים הן בבית והן בקיר התמך.

יתרה מכך, התובעים לא עשו דבר להקטנת הנזק אלא אף הגדילו אותו כאשר הניחו דק בחצר.

לדעת ב"כ הנתבע 1 הוא הוכיח כי צד ג' אשר חתם על תעודת אחריות כקבלן מבצע הוא זה אשר היה אחראי על בניית הבית, בין בעצמו בין על ידי צד ג'.

הנתבע 2 – אדריכל ומהנדס אשר תכנן את הבית, הגיש הבקשה להיתר, היה גם אחראי על הבנייה, על ביצוע השלד ואחראי לביקורת.

הוא היה המפקח היחיד והמפקח הצמוד, וזאת על פי המסמכים אשר הציג לוועדה המקומית לתכנון ובנייה טבעון. הוא גם זה אשר נתן הוראות לעניין תיקון הקיר, ועל כן אחריותו ברורה ובלעדית אם נגרם לתובעים נזק כלשהוא.

אחריות יש להטיל גם על צד ג' שהוא הקבלן המבצע אשר ברשלנותו מסר את העבודה למר ח'רובה אשר ביצע את העבודות.

לכן יש לדחות את התביעה נגד נתבע 1 ולהורות על השבת הסכומים אשר שילם.

סיכומי הנתבעים 2 ו- 3

הנתבעים 2 ו- 3 הצטרפו לטענות התובעים כלפי הנתבע 1 בסיכומיהם, אך גם הצטרפו לטענות הנתבע 1 בסיכומיו כלפי התובעים.

לדעת ב"כ הנתבעים 2 ו- 3, מלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה כנגד הנתבע מס' 2, ולאחר קביעת המומחים כי הבית והקיר תוכננו כראוי, אך הכשל הוא בביצוע, שעליו לא היתה אחריות לנתבע מס' 2, יש לדחות את התביעה ולהורות על השבת הסכום אותו שילם במסגרת מימון הביניים לצורך תיקון הקיר.

ב"כ הנתבעים 2 ו- 3 טען בסיכומיו כי לא קיימת לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבע 3, דהיינו חברת הביטוח, וסומכים טענה זו על פסק דינו של כב' השופט קלינג בע"א 2508/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך יוסי את שלמה 1985 בע"מ.

יש לקבל את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט אשר קבעו כי תכנונו של הנתבע 2 היה נכון ותקין, אך ביצוע הקיר נעשה בניגוד לתכנון.

ב"כ הנתבעים 2 ו- 3 הפנה לפסיקה ענפה לעניין קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט בהעדר נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן.

תפקידו של הנתבע 2 היה פיקוח עליון בלבד.

כפי שעולה מהקבלה מיום 16.12.04 הרי, על הנתבע מס' 1 היה לדאוג לפיקוח צמוד ולביקורת מעבדה מוסמכת. אין לקבל את ניסיונו של הנתבע 1 להתכחש לקבלה זו, אשר היתה "על חשבון".

את הפיקוח העליון על בניית הבית ביצע הנתבע 1 כנדרש ובהתאם לסעיף 2 לתקנות התכנון והבנייה ופיקוח עליון על הבנייה, התשנ"ב-1992.

הנתבע 1 לא הצליח להציג חוזה בינו לבין הנתבע 2, ולהראות כי קיים מסמך כלשהו לפיו הנתבע 2 הוא אשר היה אמור לקיים גם פיקוח צמוד ולכן המסקנה היא כי כל אשר היה על הנתבע 2 לעשות במסגרת הפיקוח הוא פיקוח עליון בלבד.

לעומת זאת, אחריותו של הנתבע 1 אשר שימש כיזם , קבלן ראשי משתרעת גם על ההקמה הלקויה של הקיר נשוא התביעה והנזקים בעקבות כך.

מתוכן עדותו של הנתבע 1 עצמו עולה כי הוא זה אשר ביצע את כל התפקידים אותם מבצע יזם וקבלן ראשי. הוא זה אשר שכר את כל בעלי המקצוע ושילם להם כמו גם עבור החומרים עצמם. הוא זה אשר דאג לתאום העבודות ואף לבדיקות המעבדה הנדרשות. מכאן, גם חובתו לדאוג לפיקוח צמוד.

לעניין הקיר נשוא התביעה – לטענת ב"כ הנתבע 2, הקיר נבנה לאחר טופס 4 ותעודת גמר. הנתבע 1 על מנת לחסוך בעלות, לא הזמין את הנתבע 2 לפקח על יציקת הקיר נשוא התביעה. זה האחרון אישר את הקיר התומך הגדול, ואילו הקיר הקטן שהוא נשוא התביעה נבנה במסגרת הפיתוח, ללא כל מעורבות מצידו.

אין לקבל את עדותו של הנתבע 1 כביכול קרא לנתבע 2 לפני היציקה והוא זה אשר אישר בניית תוספת על הקיר, שכן הדבר נעשה שנה או 8 חודשים אחרי טופס 4, ואז לא קרא לו. למעשה גם הנתבע 1 עצמו העיד כי אינו זוכר אם הנתבע 2 היה נוכח ביציקת הקיר. לכן, למסמכים עליהם חתם הנתבע 2 (טופס א' וטופס בקשה לתעודת גמר) אין משמעות. הוא לא פיקח על בניית הקיר ולא ידע על תוספת חגורת הבטון.

הנתבע 2 חתם על הבקשה לתעודת גמר כאחראי לביצוע השלד בלבד, והוועדה המקומית היא זו אשר לא התייחסה לכך, וזאת כפי שציינו מומחי בית המשפט עצמם.

אין להטיל על הנתבע 2 כל אחריות בגין בניית הקיר אשר בוצעה בניגוד לתוכניותיו, ואין להטיל עליו כל אחריות בגין הליקויים בבית עצמו שכן על פי חוות דעתו של אינג' רופא הרי מדובר בליקויי ביצוע. אחריות בגין כך היא על המבצע ובנוסף על מי שדואג לפיקוח צמוד, ולכך היה אמור לדאוג הנתבע 1.

טענות נוספות בפי הנתבע מס' 2 – התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהוא היות ובדקו את הנכס ומצאו אותו מתאים. היה באפשרותם גם לבדוק את הקיר.

היה ובית המשפט יחליט כי יש לפצותם, האחריות על הנתבע 1 ו/או הצד השלישי ו/או הצד הרביעי בלבד.

התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש לאור הפער בין חוות דעת התביעה לחוות הדעת של מומחה בית המשפט.

על כן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 ולהורות על השבת הסכום אשר שילמו בגין תיקון הקיר.

סיכומי צד ג'

צד ג', מר עומר ח'ילף, הקבלן הרשום מבקש לדחות כנגדו את הודעת צד ג' אשר שלח הנתבע מס' 1.

לטענתו, הוכח במשפט כי לא היה לו יד ורגל בבניית הבית בכלל והקירות בפרט.

הנתבע 1 גם לאחר שמיעת הראיות, התעלם מהן לחלוטין, כביכול כלל לא התקיים המשפט ובסיכומיו חזר על טענותיו כפי שפורטו בהודעה לצד ג' ובתצהיר, ואף תובע מעבר לסכום הפיצוי שנטען ע"י התובעים, דהיינו – גם בתשלום הפיצויים המוסכמים בחוזה, אשר צד ג' לא היה כלל צד לו.

יש לדחות את ההודעה, שכן הוכח, לטענת צד ג' כי למעט חתימתו על נספח א' לתצהיר – דהיינו כי הוא משמש אחראי לביצוע שלד, אין כל קשר בינו לנתבע 1 וגם לבניין.

הוכח כי צד ג' לא עסק כלל בתיקונים, אף עוד טרם התביעה – דהיינו, תיקון מערכת הביוב, שכן איש אף לא פנה אליו לעניין זה.

יש לקבל את עדותו של צד ג' כי החתימה נעשתה במשרדי החברה "צוות מקצוענים" ובשמה לאור בקשת החבר מר ח'רובה. זה האחרון הבטיח כי כעבור מספר ימים ייחתם חוזה עם מזמין העבודה, אך כעבור מספר ימים הודיע לו כי הדבר לא צלח, ולמרות שהבטיח לו, מר ח'רובה, כי יחזיר הטופס הוא לא החזירו ולמעשה לדעת צד ג' כל עניין חתימת המסמך הושג ממנו בדרך רמייה שלא כדין.

כאשר קיבל את הודעת צד ג', גם מר ח'רובה אמר לו כי לא נטל שום חלק בביצוע העבודות.

לעניין נספח א' לתצהיר התובע - מסמך זה כלל איננו חוקי ואין הוא הפורמט הנכון על פי חוק התכנון והבנייה כפי שהוכח ע"י צירוף טופס מקורי ונכון, ועל כן אין לו כל נפקות משפטית מכוחה ניתן לחייב אותו – את צד ג' – באחריות כלשהיא לבנייה.

יתר על כן, הרי הנתבע 2 הוא זה אשר חתם על הבקשה לתעודת גמר כאחראי לביצוע השלד. ברור על כן, כי מי שהיה אחראי לבניית השלד הוא הנתבע 2 ולא צד ג', אשר כאמור לא היה מעורב כהוא זה בבניית הבית נשוא התביעה.

כאילו לא די בכך, הרי גם הנתבע 1 עצמו לא זיהה את צד ג' באולם בית המשפט, וממילא גם לא הציג כל מסמך מכל סוג שהוא המצביע על קשר כלשהוא בין הנתבע 1 לצד ג'.

טענה נוספת בפי צד ג' היא כי החתימה היתה בשם וכמנהל חברת "צוות מקצוענים" שהיא בעלת הרישיון ויש לה אישיות משפטית נפרדת והנתבע 1 כלל לא הצביע ולא טען לעילה כלשהיא להרמת מסך.

לעניין צד ד' – עומר ח'רובה

צד ג' שלח הודעה לצד ד', אשר חרף המלצות בית המשפט בחר שלא להגיש כתב הגנה ולא להתייצב לדיון.

לראשונה בבית המשפט ביום 25.3.12 התכחש מר ח'רובה לכך כי מסר לצד ג' את הטופס לחתימה והכחיש כי היה קשור בצורה כלשהיא לבניין.

יש לדחות גרסתו שנשמעה באיחור מכל וכל, ואם תתקבל הודעת צד ג' יש לקבל את ההודעה לצד ד' גם לאור עדותו של הנתבע 1 כי מדי יום שילם כספים לצד ד' בתום ימי העבודה.

ברור כי אין לקבל את דבריו של מר ח'רובה שהתכחש כי הוא זה שהחתים את מר ח'ילף על הטופס, וכי הכיצד הגיע מספר ת.ז. של מר ח'רובה אל הטופס?!

התכחשותו של מר ח'רובה שזו חתימתו אינה מעוררת אמון כאשר התברר בבית המשפט כי אכן חתימתו דומה מאוד לחתימתו על גבי הטופס.

בסיכום טענותיו של צד ג', הוא מבקש לדחות הודעת צד ג' ולחייב את הנתבע 1 בהוצאות ושכ"ט ולכן לחייבו להחזיר את הסכום של 11,675 ₪, אשר שילם צד ג' בעקבות חוות דעת המומחה.

לחילופין, היה ותתקבל הודעת צד ג' אין לחייב בפיצויים המוסכמים, ולחילופי חילופין לקבל הודעת צד ד'.

יש לקבל את מסקנות מומחי בית המשפט אשר קבעו באופן מפורש, כי האחריות העיקרית היא על הנתבע 1 או מי מטעמו, כאשר מבחינה משפטית, בית המשפט יקבע אם אחראי גם נתבע 2 לאור מחדליו.

לא למותר לציין, כי למרות טענותיו של הנתבע 1 כלפי הנתבע 2, לא מצא לנכון להגיש נגדו הודעת צד ג', ללא כל הסבר מניח את הדעת, וזאת למרות עדותו בנוסף לטענות כלפיו, כי הוא זה שיצר קשר עם הנתבע מס' 1.

לא זו בלבד אלא שהסברו של הנתבע מס' 1 בבית המשפט ל"התבלבלותו" בזיהוי מר ח'ילף במר ח'רובה, הוא תמוה ביותר, והמסקנה היא כי מעולם לא פגש לא את זה ולא את זה, ושניהם, דהיינו – צד ג' וצד ד' לא היו מעורבים בעבודות.

הנתבע מס' 1 לא הצליח להוכיח ולו תשלום אחד למר ח'ילף או למר ח'רובה, ויש לדחות מכל וכל את טענותיו כי לא שמר קבלות או שלם במזומן. הא ראייה כי את החשבונית שנתן לו הנתבע 2 כן שמר.

המסקנה היא כי הנתבע 1 לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי צד ג' וצד ד' היו קשורים בצורה כלשהיא לבניית הבית נשוא התביעה.

בנוסף, יש לקבל את עדותו של צד ג' שהעיד בצורה עקבית ומהימנה לעומת עדותו מלאת הסתירות של הנתבע 1.

צד ג' העיד על עצמו כי כאשר הוא לוקח על עצמו עבודה הוא מבצע אותה, אינו לוקח קבלן משנה, ולכל היותר מפריש אחוזים למי "שהביא" לו את העבודה.

דיון והכרעה

"כל המעורבים בהקמת בניין ראוי שיהיו ערים לכובד אחריותם כלפי מי שיגורו בו (אחריות שלעיתים תהא כרוכה בפיקוח נפש חלילה, ולפעמים תלבש גם פנים פליליות), על ידי הקפדה בשבע עיניים על הוראות הדין, על התכנון ועל הביצוע".

דברי כב' השופט רובינשטיין בע.א 6341/12 יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ' טלי ויצחק בן צבי ואח', פסק דין מיום 27.1.2014.

"קיצורי דרך" כשם שהיו בע.א 6341/12 הנ"ל, שראשיתם חיסכון או קפיצת יד או רשלנות כאלה או אחרים, וסופם נזקים מסוגים שונים וברמות חומרה שונות, היו גם כאן, והביאו לנזקים אשר נגרמו לתובעים.

מסכת העובדות אשר נפרסה בפני בית המשפט בתיק זה (ואיני בטוחה כי כולה נפרסה, שהרי היתה התחמקות רבתית מצד חלק מהמעורבים בבניית הבית מלהגיע ולהתייצב כדין בבית המשפט, כמו צד ד' וניסיונות נואשים לדחות את הקץ כמו של הנתבעים 1 ו- 2), מלמדת כי לבם של כל המעורבים בבניית הבית אשר שמם נזכר בכתבי הטענות, דהיינו – הנתבעים צד ג' וצד ד', היה גס בהוראות החוק, התקנות, התקנים, ובוודאי לא חשו כי עליהם להקפיד הקפדה יתרה, שכן, אי ההקפדה עלולה גם לסכן חיים ולא רק להביא לנזקים כספיים.

פרק א' – "ראשית דבר" בסיכומי ב"כ התובעים מתארים את המצב לאשורו כפי שהתגלה בתיק זה ואני מקבלת את תוכנם, גם אם השפה בוטה משהו, התוכן הוא נכון.

נראה נכון בעיניי לפרט חלקם של ההליכים, הבקשות וההחלטות השונות במהלך המשפט:

הליכי המשפט:

לאחר ששמעתי את העדויות, קראתי את המסמכים ובכלל זה חוות דעת המומחים ואת כתבי הסיכומים של ב"כ הצדדים, הנני קובעת כדלקמן:

הערכת העדויות

בבית המשפט העידו התובעים, הנתבעים, צד ג' וצד ד'.

התובעים

התובעים הותירו רושם מהימן ואמין ביותר. התנהלותם לפני הגשת התביעה, וגם לאחריה היתה ללא דופי, אני מאמינה כי אכן לא ראו את הסדק בקיר נשוא התביעה, והאמינו לכל דברי הנתבע 1.

העובדה כי "מכר" בדק את הדירה אין בה לפטור את הנתבע 1 מהצגת דברים באופן כנה ואמיתי, וזאת לא עשה גם על פי הודאתו הוא בבית המשפט (בניגוד לכתב ההגנה והתצהיר).

הנני קובעת כי התובעים בחתימתם על החוזה, לא הסכימו לרכוש דירה ובה סדק ב"קיר תמך" העלול להתמוטט, ולא הסכימו כי חומר המילוי יהיה פסולת, ולא הסכימו כי כתוצאה ממילוי בחומרים לא נכונים ועבודה לא נכונה תשקע שם האדמה וכי מערכת הביוב תנזק, והקיר יהפוך לקיר מסוכן.

כל "חטאם" של התובעים הוא תמימותם, המחשבה כי להם ולנתבעים 1 ו- 2 אינטרס משותף לתקן את הקיר בהוצאות פחותות ככל האפשר. מכתביהם אל הנתבעים מעידים על כך. התובעים לא הגזימו ולא הפריזו בדרישותיהם שהיו הגיוניות על פי הדין ומתקבלות על הדעת: תיקון קיר שהיה אמור להיות תקין ובנוי על פי הדין, התומך בגינה בבית חדש אותו קנו במיטב כספם.

הנתבעים וצדדי ג' ו- ד

לעומת התובעים, הנתבעים "הצטיינו" בעשיית רושם שלילי, בהתחמקות מאחריות ובהתחמקות מההליכים וניסיונות רבים אף "לדחות את הקץ".

אינני מקבלת את גרסתו של הנתבע 1 לעניין מעמדו כ"לא יזם, לא קבלן, לא מוכר בתים". אין זה רלוונטי אם בנה עשרות דירות ובתים כטענת הנתבע 2, או רק 7-5-3 בתים כגרסתו המשתנית.

אין כל ראיה התומכת בגרסתו, כי בנה את הבתים למגוריו וכאשר "נמאס" לו מכל בית מכר אותו ובנה בית אחר. לא עדים – כמו בני משפחה שהתגוררו עמו, או מסמכים המעידים על מועדי בניה – מכירה, דו"חות על תשלומי ארנונה, מים, חשמל המעידים על מגורים וכו'.

אכן הנתבע 2 לא הצליח, גם לאחר שקיבל אורכה, להגיש ראיה לעשרות בתים אותם בנה הנתבע 1, אלא בתים בודדים, אך אין זה משנה כהוא זה, היות וגם אם הנתבע 1 בנה בית אחד בלבד, וזה הבית נשוא התביעה, אחריותו לטיב הבנייה ולליקויים בהם שרירה וקיימת, מכוח היותו היזם, הקבלן הראשי – על פי עדותו שלו – הזמנת ותיאום בעלי המקצוע השונים, כולל קבלן בניית השלד – מר ח'רובה, התשלום לכולם ומוכר הדירה כמשמעותו בחוק.

כך גם אין לקבל את התנהלותו זחוחת הדעת במתן פטור לעצמו מלנהל חשבונות כדין, מלשלם ולקבל חשבוניות כדין, דווח לשלטונות המס וכו'.

עדותו בכללותה מעוררת רושם של אדם המתנהל ב"הפקרות".

הנתבע מס' 2

התחמקות מאחריות, זו האווירה שהשרתה עדותו של הנתבע 2, במיוחד אם נכונה גרסתו כי תכנן עשרות דירות עבור הנתבע 1.

לנתבע מס' 2 היה צריך להיות ברור כי נספח א' – בו מופיעים שמותיהם של צד ג' ומחצית שמו של צד ד', אין בו ולא כלום ומהווה רק מראית עין.

הנתבע מס' 2 לא העמיד איש על הטעות כי הוא הנדסאי ולא מהנדס, ובכלל ואולי בעיקר את הוועדה המקומית לתכנון ולבניה זבולון, אף בחותמת שלו לא כתוב הנדסאי אלא "שירותי הנדסה".

הנתבע מס' 2 חטא כאשר סירב לתת את התוכניות ובכך הקשה על התובעים.

מר ח'ילף

מר ח'ילף אישר כי חתם על נספח א' לתצהיר מתוך כוונה לבצע את העבודה בגינה הופיע אצלו מר ח'רובה, אך הוא לא ידע לומר על איזו עבודה מדובר ומי הוא המזמין.

מר ח'ילף הכחיש מכל וכל את ביקורו של מר קונסקר אצלו, ובהתחשב בכך כי מר קונסקר לא יכול היה לזהות בין השניים מי זה מר חילף ומי מר ח'רובה, אני נוטה להאמין כי אכן לא פגש את מר קונסקר ולא ידע כי הוא האחראי על העבודה בגינה הגיע אליו מר ח'רובה.

מר ח'ילף חטא בחתימתו על טופס שהוא עצמו טוען כי "אינו חוקי" ובהסכימו לתת את חסותו כ"קבלן רשום". גם אם אח"כ במהלך עדותו ניסה לתקן רושם זה, הרי כל הגרסה לפיה הסכים לחתום מבלי לקבל כל הזמנת עבודה, חוזה, כתב כמויות וכו' בכתב היה מתוך אמון למר ח'רובה בפעם ראשונה, למרות שהוא מכירו, שכנו וחברו שנים, תמוהה למדי.

אין בכך לפותרו מאחריות, שכן חתימתו כקבלן רשום מבצע איפשרה התקדמות הליכי קבלת היתר הבנייה כביכול לפי החוק.

מר ח'רובה

אינני מאמינה לגרסתו המכחישה מכל וכל של מר ח'רובה, אשר כלל לא טרח להגיש כתב הגנה, תצהיר עדות ראשית וכו', בבחינת אם יתעלם מן המשפט, תוצאותיו יחלפו מעל ראשו.

אינני מאמינה כי לא פנה למר ח'ילף וכי לא ביקש ממנו את חתימתו על נספח א'. חתימתו בבית המשפט אכן דומה לחתימתו של מר ח'רובה על נספח א', ולכן הנני מאמינה כי אכן פנה למר ח'ילף לצורך קבלת חתימתו כקבלן רשום על מנת שיוכל להראות לנתבע 1 כי הוא יכול לבצע את עבודת הבנייה עבור הנתבע מס' 1.

מר ח'רובה לא המציא כל מסמך התומך בגרסתו כי הוא עצמו קבלן רשום.

אין מחלוקת כי הנתבע 1 רכש את המגרש, הנתבע 2 הכין תוכניות לבנייה ובקשה להיתר בנייה, ההיתר ניתן, קיבל טופס 4 בהסתמך על כל המסמכים עליהם חתם הנתבע 2 כמתואר לעיל ובעיקר כאחראי על ביצוע השלד ואחראי על הביקורת.

ממצאים

לעניין העובדות שבמחלוקת הנני לקבוע כדלקמן:

הנתבע 1 הוא זה אשר יזם את בניית הבית, הוא בעל היתר הבנייה, ואין מדובר באדם פרטי אשר בנה בית לעצמו ואח"כ גם מכר אותו.

אני מקבלת את טענות ב"כ התובעים לעניין מעמדו ועיסוקו של הנתבע 1 בכל הקשור לבניית הבית נשוא התביעה, כולל הקיר.

הגדרת מוכר על פי חוק מכר דירות (התשל"ג-1973):

"מוכר": מי שמוכר דירה שהוא בנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה, כאמור למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה". אין ולא יכול להיות ספק שהנתבע 1 "מוכר" על פי ההגדרה בחוק זה.

עיסוקו של הנתבע 1, בין השאר כנראה הוא בבניית בתים, בין אם בנה 5 כגרסתו או 15 ויותר כגרסת הנתבע 2. הנתבע 1 הוא בעל ההיתר ויוזם הבית מלכתחילה ומכירתו כפי שעשה גם במקרים אחרים.

הנתבע 1 לא הוכיח כי, לא מתקיימת החזקה בס' 9 לחוק זה.

הנתבע 1 (כמו גם הנתבע 2) לא מילא חובות המוטלים עליו על פי החוק, הנתבע 1 לא ניהל יומני עבודה, לא המציא כל דו"ח שעניינו פיקוח על או פיקוח צמוד, תוצאות בדיקות מעבדה וכו'. התירוץ כי "זרקתי הכל" אינו יכול להתקבל. גם כאן אני מקבלת את טענותיו של ב"כ התובעים כמפורט בסיכומיו.

הנתבע 1 לא הוכיח כי העסיק קבלן רשום כמשמעותו בס' 6 לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (התשכ"ט-1969).

כאמור אני מאמינה לתובעים, שעדותם לא נסתרה למעשה בשום שלב, כי הנתבע 1 סיפר להם שיש לו ניסיון רב בבניית בתים ואף אמר להם, וכך גם כתוב בחוזה ביניהם, כי הבית נבנה מחומרי בנייה טובים, על פי תוכניות מהנדס, ובפיקוח מהנדס על פי החוק, התקן והתקנים החלים.

הנני קובעת כי דברים אלו של הנתבע 1 לא היו נכונים, בוודאי לא לגבי בניית הבית על פי החוק והתקן, והוצג בפני התובעים מצג שווא בחוסר תום לב ובהעדר גילוי כדין.

הנתבעים שניהם ידעו היטב כי על פי החוק יש להעסיק קבלן רשום, כי על פי החוק והתקנות יש לדאוג לפיקוח, הן עליון והן צמוד, וכי יש למנות אחראי על הביקורת, ויש למנות מנהל עבודה, יש לדאוג לפיקוח צמוד, יש לדאוג להידוק המילוי וכי חומר המילוי יהיו כנדרש בתקן, כפי שציינו המומחים. איש מהם לא דאג כי כל הדרישות הללו תמולאנה, ואיש מהם לא בדק אם אכן הקבלן העובד הוא קבלן רשום.

אני מקבלת את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט אשר לא נסתרו וקובעת כי ביצוע בניית הקיר היתה לקויה וזאת בידיעת הנתבע 1, ובחוסר פיקוחו של הנתבע 2 אשר בהיותו אחראי על הביקורת ובהיותו מפקח עליון, נכשל בפיקוח זה.

הקיר הוא חלק מהיתר הבנייה ואינני מקבלת את הטענה שלא הוכחה, כי הוא נבנה רק בשלבי פיתוח ולאחר טופס 4. אם כך היה הרי היה בכך חטא והטעיה גם של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה זבולון.

אני קובעת כי הנתבע 1 והנתבע 2, צד ג' וצד ד' אחראיים למילוי ה"זבל" שגרם לשקיעת האדמה וקריסת הקיר. הנתבע 1 בידיעה והנתבע 2 בחוסר פיקוח, צד ג' בתרומתו להטעיה וצד ד' בביצוע עצמו.

הנתבעים 1 ו- 2 וצד ד' אחראיים לתיקון הגרוע של הקיר, תיקון שנעשה בחוסר מקצועיות ו"הבטיחו" את המשך הקריסה.

אני מקבלת את חוות דעת המומחים לעניין הממצאים, ההערות, עלויות התיקון, הן של הקירות והן בבית עצמו, ובכלל בית משפט יקבל חוות דעת מטעמו פרט למקרים קיצוניים של חוסר יושר, אי סבירות קיצונית וכו' (ע"א 2609/04 פסגות צפון ונוף זכרון בע"מ, נ' גלעד סמדר ואח' (19.5.05) והפסיקה שם. ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, צוטט בע"א 9323/04 וערעור שכנגד, מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בניין 17 מתחם 5 ואח' (23.7.06).

פיקוח צמוד ופיקוח על ואחריות על הביקורת

בע"א 878/06, דב טרויהפט נ' דוד עטיה ואח', 4.1.2009, נאמר על ידי כב' השופט דנציגר ובהפניה לפסקי דין קודמים כי על מפקח על הבנייה אם אין הוא מפקח צמוד, להסב תשומת לבו של מזמין העבודה כי עליו לדאוג לפיקוח צמוד, ולמנהל עבודה, ואם לא עשה מזמין העבודה כך חובה עליו לפקח בעצמו.

אמנם שם דובר בנקיטת אמצעי זהירות, אך ברי כי מדובר בחובת פיקוח והדרכה כלליים (שם, פסקה 35 ו- 36). החובה נגזרת הן מתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה) התשנ"ב-1992, והן "ההיגיון הבריא ומהמדיניות השיפוטית הראויה" (שם, פסקה 37):

"35. בית משפט זה נדרש בעבר להיקף חובותיו של מהנדס שהתמנה לפקח על עבודות הבניין. בין היתר נקבע, כי "סמכות הפיקוח על עבודה נושאת בחובה אחריות בקשר לביצוע העבודה. האחריות איננה נובעת רק מכך, שאלה שנפגעו סמכו למעשה על המהנדס, אלא היא נובעת בעיקרה מכך שהלה ידע או צריך היה לדעת, כי אנשים אלה ייפגעו אם הוא לא ימלא תפקידו כנאות". (פוקסמן, נמ' 360). לדברי כבוד השופט (כתוארו אז) שמגר באותו עניין, המונחים "פיקוח" ו"הדרכה" כוללים גם אחריות לפיקוח ולהדרכה על נקיטת אמצעי זהירות (שם, עמ' 360-361). עוד נפסק, כי כאשר התמנה מהנדס לשמש כמפקח על עבודות בנייה, גם אם ההסכם אינו מבהיר את ההיקף המדויק ומסגרת הסמכויות וחובת הפיקוח, הרי חלה על המהנדס החובה להפנות את תשומת לבו של המזמין לצורך בפיקוח צמוד ולחובה למנות לשם כך מנהל עבודה כשיר, תוך הבהרה שהוא איננו ממלא פונקציות אלה, ולסיכונים הקיימים בהיעדרו של פיקוח צמוד (ע"א 600/86 עמיר נ' קונפינו, פ"ד מו (3) 233, 243-244 (1992) (להלן: קונפינו)).

36. הנה כי כן, מי שלקח על עצמו למלא תפקיד של פיקוח עליון, חב חובת זהירות קונקרטית כלפי אלה אשר עלולים להיפגע אם לא מילא כראוי את חובת הפיקוח, ובהם העובדים באתר הבנייה עליו הוא מפקח. כאמור, על ממלא התפקיד של פיקוח עליון, בין היתר, להסב את תשומת לבו של מזמין העבודה לצורך בפיקוח צמוד ובמנהל עבודה כשיר. מדובר באמצעי זהירות פשוטים יחסית, המתמצים בהפניית תשומת לבו של המזמין לכך...

37. יוער, כי בתקנות המסדירות את תפקידיו של האחראי לפיקוח עליון (תקנות התכנון והבניה פיקוח עליון על הבניה, התשנ"ב-1992), לא נמצא באופן ברור ופוזיטיבי כי מוטלת על האחראי לפיקוח עליון "אחריות לפיקוח ולהדרכה על נקיטת אמצעי זהירות". אלא שמההוראות הכלליות הקבועות בתקנות האמורות, כמו גם מההיגיון הבריא ומהמדיניות השיפוטית הראויה, יש לגזור את חובתו האמורה של מי שהתמנה ולקח על עצמו את החובה לפקח פיקוח עליון על בניית מבנה או שלד מבנה."

פסקה 40 לפסק דין זה מורה כי החובה מוטלת גם מכח היותו אחראי על הביקורת.

"... סעיף 16.02 (ד) לתוספת לתקנות התכנון והבניה קובע כי מתפקידו של אחראי לביקורת "לבדוק אם עבודות הבניה בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק, ולתקנות שהותקנו על פי החוק, לרבות התנאי בדבר העסקת קבלן רשום...."".

סעיף 16.05 לאותה תוספת מוסיף וקובע כי "נקבע בזה לעניין ס' 63 לפקודת הנזיקין, כי החיובים שהוטלו על אחראי לביקורת לפי חלק זה הוטלו גם להגנתם של אלו העלולים להיפגע מביצועה של עבודת הבנייה שלא בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק לתקינות או לתקנות האחרות שהותקנו לפי החוק".

הנתבע 2 לא דאג כלל ועיקר לבדוק אם מי שבנה את הבנייה (ואין הוא יודע מי זה) הוא קבלן רשום, ובכך חטא. לעניין זה גם הוא וגם הנתבע 1 חטאו והתרשלו בכך (ת.א 258/84 (חי) בן אלוז נ' רז, פסק דין מיום 15.4.93). אין לראות בפתק עליו חתם חי'לף כהזמנת קבלן רשום בהעדר כל הסכם כזה עם גורם שהוא קבלן רשום על פי החוק.

פיקוח עליון מוגדר בסעיף 1 לתקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה) התשנ"ב-1992.

"פיקוח על בניית מבנה או חלקים ממנו כמפורט בתקנות אלה".

בתקנה 4 נקבעו הפעולות, אשר יכלול הפיקוח העליון:

"(1) בקשה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו ובכללה התאמה לתכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטריים;

(2) הדרכה ומתן הנחיות לאחראי על הבקורת בתחום שעליו הוא אחראי, לאחראי לביצוע השלד, לקבלן הראשי, למנהל העבודה או למנהלי העבודה בכל הנוגע לאמור בפסקה (1);

(3) מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרת הנדרשות לפי כל דין שיועברו אליו בידי הקבלן הראשי או בהוראתו;

(4) אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבניה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר; ואולם רשאי עורך הבקשה הראשי להתנות מתן אישורו בחתימת עורכי בקשה אחרים לגבי ביצוע הפיקוח העליון, כל אחד בתחומו".

אופן הפיקוח נקבע בתקנה 6 לתקנות:

(1) ייערכו ביקורים באתר הבניה של המבנה או של חלקים ממנו, בידי מבצעי הפיקוח העליון או בידי עובד מטעמם כאמור בפסקה (2); הביקורים כאמור ייערכו במספר ובמועדים הדרושים כדי לקיים את הפעולות הנדרשות לפי תקנות 4 ו- 5 אולם לגבי עורך בקשה ראשי לא יפחת מספרם מהביקורים ומהשלבים שבהם הם נערכים בידי האחראי לביקורת לפני תקנות התכנון;

(2) מבצע הפיקוח העליון רשאי לייפות את כוחו של עובד מטעמו לערוך את הביקורים כאמור בתקנות אלה, ובלבד שהעובד הוא בעל הכישורים הנדרשים לפי כל דין לתחום העבודה שלגביו הוא עורך את הביקורים במקומו של מבצע הפיקוח העליון;

(3) ההנחיות במסגרת הפיקוח העליון הנמסרות למי מהאמורים בתקנה 2)4) יירשמו ביומן העבודה שמנהל הקבלן הראשי, וייחתמו בידי מבצע הפיקוח העליון או מיופה כוחו; העתק מיומן העבודה, הכולל את ההנחיות כאמור, יישמר במשרדי מבצע הפיקוח העליון למשך עשר שנים לפחות; לא נוהל יומן עבודה, יימסרו כל ההנחיות, בכתב, לקבלן הראשי והעתק מהן יועבר למהנדס הועדה המקומית וכן יישמר במשרדי מבצע הפיקוח העליון.

(4) מבצע הפיקוח העליון ידווח לועדה המקומית כאמור בסעיפים 1.22 ו-5.04 בתוספת השניה לתקנות התכנון".

הנתבע 2 לא הוכיח כי ביצע את הפעולות שהיה אמור לבצע על פי התקנות.

הנתבע מס' 2 לא הוכיח כי היו יומני עבודה כלשהם בהם נרשמו הוראותיו, ולא הוכיח כי נתן כלל הוראות כלשהן או הדרכה לאחראי על ביצוע שלד, לקבלן הראשי ולא הוכיח כי עקב אחרי בדיקות מעבדה וכו'. ובקצרה, זה לא מילא את החובות המוטלות עליו על פי חוק ובכלל זה כאחראי על הביקורת.

אשם תורם

אין כל אשם תורם הרובץ לפתחם של התובעים.

הקיר, שבגינו עיקר התביעה לא נבדק על ידם, הם לא ראו אותו. הנתבעים 1 ו- 2 אשר ידעו כי היה בו פגם, ודאגו לתיקונו אך החמירו את הנזק ע"י ה"תיקון", כפי שקבעו המומחים, הסתירו זאת מן התובעים, כך שאין לומר כי הם בדקו וראו וידעו והסכימו כפי שמפורט לעיל.

סיכומו של דבר

הנני מקבלת את התביעה כך שהנתבעים 1 ו- 2 יישאו, ביחד ולחוד, בכל נזקיהם של התובעים וישלמו להם 54,732 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.8.2012 ועד ליום התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים 1 ו- 2 לתובעים סך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש. חלק נכבד מסכום זה הוא בגין התנהלות הנתבעים לפני הגשת התביעה ובמהלך המשפט, כפי שפורט לעיל.

הנתבע 1 לבדו יישא בפיצויים המוסכמים בסך 20,000 דולר אשר ישלמו בש"ח על פי השער היציג ביום התשלום.

הנתבעים 1 ו- 2 יישאו, ביחד ולחוד, בשכר טרחת עו"ד התובעים בסך 25,000 ₪, והנתבע 1 בעצמו יישא בנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור כולל בסך 8,500 ₪.

הודעת צד ג'

אני מוצאת לנכון לדחות את הודעת הנתבע 1 כנגד צד ג' בחלקה, וזאת מחמת חוסר האיזון בין מעשיו ומחדליו של הנתבע 1 לעומת צד ג'. אכן צד ג' חטא בחותמו בשם הקבלן הרשום "צוות מקצוענים" שזה הוא עצמו, כמפורט לעיל, ואפשר בכך לנתבעים 1 ו-2 לעבור את המשוכה הנדרשת מבחינת היתר הבנייה. אך מעשיו ומחדליו של הנתבע 1 עולים לאין שעור. פרט לחתימה לא הצליח הנתבע 1 להוכיח כי צד ג' היה מעורב בכל מעשה בניה כלשהוא, ועדותו כאשר התבלבל באופן מביך למדי בין מר ח'רובה למר ח'ילף, מעידה יותר מכל על כך.

על כן, הודעת הנתבע 1 כנגד צד ג' מתקבלת כך שצד ג' יישא בתשלום של 15,000 ש"ח לנתבע 1.

כמובן מאליו אין נלקח בחשבון נושא הפיצויים המוסכמים, אשר אין לצד ג' כל קשר אליהם.

הודעת צד ד'

איש לא תבע את צד ד' ואף הנתבע 1 בעצמו משום מה לא בחר להגיש נגדו הודעת צד ג'.

ב"כ צד ג' משום מה בחר לכלול את צד ד' בסיכומיו וטען כי גם הוא לא נטל כל חלק בבנייה. הוא לא תמך טענותיו בראיה כל שהיא, פרט להתייחסות לעדותו של הנתבע 1 אשר התבלבל בין צד ג' וצד ד'.

צד ד' כאמור לא התגונן על פי סדרי הדין והראיות הנכונים. אילו לא הכחיש את גרסתו של מר ח'ילף, לו האמנתי באופן כללי, ניתן היה לומר כי לא הוכחה מעורבותו בבנייה, אך הכחשתו הגורפת מעוררת חוסר אמון, חתימתו על המסמך, וזיהויו ע"י הנתבע 1 מצדיקות את הקביעה כי אכן נטל חלק בבנייה נשוא התביעה ועל כן יש הצדקה לחייבו בהודעת צד ד' שנשלחה אליו.

על כן, הנני מחייבת את צד ד' לשלם לצד ג' סך 15,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לאור הנסיבות, הנני פוטרת את צד ג' מתשלום הוצאות לנתבע 1. די בהוצאות שנגרמו לו בעצם ניהול המשפט. אני מקווה כי למד הלקח.

צד ד' יישא בהוצאותיו של מר ח'ילף – צד ג' בשיעור מתון בסך 7,500 ₪.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.