1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 7.11.2001.
2. לטענת התובע הוא נפגע במהלך עבודתו כנהג משאית בטון בחברת "בני מוסטפא נעאמנה בע"מ" (להלן: "נעאמנה בע"מ"). התובע ניסה לתקן צינור שמן של זרוע משאבת בטון, החליק עקב השמן שנזל מהצינור ונפל מגובה שני מטרים ונחבל בשתי ידיו (להלן: "התאונה").
3. התביעה הוגשה במקורה נגד חברת "הדר חברה לביטוח בע"מ", מבטחת השימוש של משאית הבטון נשוא התביעה (להלן: "הדר") וזאת בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). בהמשך תוקנה התביעה באופן שנוספה עילת תביעה חלופית (עילה נזיקית) נגד מעסיקת התובע - נעאמנה בע"מ ונגד חברת סהר ציון חברה לביטוח בע"מ שביטחה את נעאמנה בע"מ בביטוח חבות מעבידים. ביום 19.11.10 נדחתה, בהסכמה, התביעה בעילה הנזיקית נגד נעאמנה בע"מ וסהר. נותרה לדיון העילה על פי חוק הפלת"ד נגד חברת ביטוח הדר, אשר כופרת בחבתה על פי חוק הפלת"ד ועותרת לדחיית התביעה.
4. לאור המחלוקת בשאלת החבות וכן טענת התובע לנכות רפואית צמיתה המסתמכת על קביעת המל"ל, פוצל הדיון כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות על פי חוק הפלת"ד.
5. בתיק נשמעו ראיות הצדדים.

מטעם התובע העידו שלושה עדים: הוא עצמו, נסאר סעיד, נהג מערבל בטון בחברת נעאמנה בע"מ (להלן:"סעיד"), ונעאמנה פהים, אחד מבעלי חברת נעאמנה בע"מ (להלן:"פהים"). מטעם הדר לא העידו עדים, אך הוגשה הודעה של התובע שנגבתה בפני חוקר מטעם הדר מיום 17.3.02 (סומנה כמוצג נ/1). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה בשאלת החבות.

1. שתיים הן השאלות העומדות להכרעה:
   1. באילו נסיבות נפגע התובע בתאונה? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.
   2. האם נסיבות התאונה, היה ותוכחנה ע"י התובע, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.
2. גרסת התובע לגבי נסיבות קרות התאונה הינה כמפורט בסעיף 3 לכתב תביעתו המתוקן. גרסה זו פורטה בהרחבה בתצהיר עדותו הראשית של התובע (סעיפים 4-9) כמפורט להלן:

"4. ביום 7.11.01 שעה 15:00 ו/או בסמוך לכך, נפגעתי במהלך עבודתי אצל חברת בני מוסטפא נעאמנה בע"מ (להלן:"החברה").

5. הריני להצהיר כי בהתאם לסידור העבודה שלי ליום 7.11.01 אנוכי היה אמור לבצע יציקה במשאבת הבטון אצל אחד הלקוחות של החברה בטמרה ומשם לנסוע ללקוח אחר בכפר כמאנה לביצוע יציקה נוספת.

6. בשל פיצוץ באחד הצינורות של משאבת הבטון וכאשר הייתי בדרכי לכפר כמאנה לביצוע היציקה הנוספת, נאלצתי להיכנס למפעל החברה בכרמיאל על מנת לתקן את הצינור שהתפוצץ ולאחר תיקונו להמשיך בנסיעה אל הלקוח האחר.

7. יודגש ויצוין, כי כניסתי למוסך לא נכללה בסידור העבודה שלי, וכניסתי למפעל נועדה במטרה לתקן את הצינור לצורך המשך נסיעתי במשאבת הבטון אל כפר כמאנה.

8. עם הגעתי למפעל, ביקשתי להחליף את הצינור שהתפוצץ במשאבה ולהמשיך בדרכי אל הלקוח האחר בכפר כמאנה. לפיכך, יצאתי ממשאבת הבטון מבלי לכבות את מנוע משאבת הבטון. עליתי על המשאבה לתיקון הצינור, בשלב מסוים החלקתי עקב השמן שדלף מהצינור ונפלתי מגובה של 2 מטרים.

9. הריני להצהיר, כי לאחר תיקון הצינור המשכתי בנסיעה לכפר כמאנה, ביצעתי את היציקה אך בשל הכאבים העזים בשתי ידיי, נסעתי אל בית החולים הממשלתי פוריה, שם נבדקתי ואובחן כי הנני סובל משברים בשתי ידיי. באותו יום טופלתי בסד גבס ושוחררתי לביתי".

1. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוא אישר כי מסר הודעה בסמוך לאחר התאונה בפני חוקר מטעם הדר, כן אישר את אותנטיות חתימתו על טופס ההודעה שנגבתה ממנו (מוצג נ/1) ואת הדברים שנמסרו מפיו לאותו חוקר כנכונים.
2. כעולה מ-נ/1, הנושא כאמור את חתימתו של התובע, נסיבות פציעתו של התובע שונות בתכלית מהנטען בכתב תביעתו ובתצהיר עדותו הראשית:

"אני עובד בבטון נעאמנה מחודש 5/01 ועד היום, בתפקיד מפעיל משאבת בטון. בקשר למקרה שקרה לי ביום 7.11.01, באותו יום בסביבות השעה 15:00 בגמר יום העבודה, הגעתי עם משאבת הבטון מספר רישוי 55-1300 למפעל הבטון שלנו בכרמיאל. אני עצרתי את משאית משאבת הבטון ברחבה של המפעל והתחלתי לעסוק בניקוי הצנרת החיצונית של המשאבה והסל שלה בעזרת צינור מים. באותו הזמן הבחנתי שאחד מצינורות השמן של המשאית התפוצצה. אני עליתי על אחד הצינורות של המשאבה ונפלתי לאחורה".

ההדגשה אינה במקור ג'.נ

1. כעולה מגרסת התובע בנ/1 נסיבות פציעתו אירעו בגמר יום העבודה לאחר ששב לחצר המפעל שבו הועסק ובעת שעסק בניקוי משאבת הבטון באמצעות צינור מים ולא כפי המתואר בתצהיר עדותו הראשית. עוד עולה מנ/1 שהתקלה בצינור השמן של משאבת הבטון נתגלתה לתובע לראשונה בסיום יום העבודה ובעת ששטף את הצנרת החיצונית של המשאית במים ולא במהלך היציקה בטמרה כנטען. כן עולה מנ/1 שהתובע נפצע עת עלה על אחד הצינורות של המשאבה והחליק אחורה ואילו לפי גרסתו בתצהיר עדותו הראשית הוא החליק עת עלה על המשאבה לשם תיקון הצינור הפגום.
2. יתרה מכך, גרסת התובע בבית המשפט לגבי הנסיבות שאירעו לאחר התאונה אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, ועל אף היותה חריגה ובלתי סבירה בנסיבות העניין הועלתה היא על ידו לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית, והדברים אומרים דרשני. לטעמי, לא מתקבל על הדעת שלאחר שהתובע, כמפעיל משאבת בטון, נחבל בשתי ידיו בחצר המפעל ונגרמו לו שברים הוא ימשיך כנטען את עבודתו לפי סידור העבודה ויבצע יציקה נוספת בכמאנה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 6-11:

"אתה אומר לי שבאותו יום לא היתה לי יציקה אחרת וזה היה בגמר יום העבודה שלי ואני עונה שזה לא נכון, יצאתי לכמאנה למעלה, הידים שלי היו שבורות לאחר הנפילה ולא יכולתי לנהוג במשאית, לקחתי נהג ונסע איתי לכמאנה ואני עבדתי על המשאבה עם הידיים ולא עם האצבעות. אני המשכתי את יום העבודה בכאמנה.

אתה אומר שבאותו יום בסיום יום העבודה שלי, רציתי לשטוף את המשאית, ותוך כדי השטיפה של המשאית ארע מה שארע ונפצעתי ואני עונה שזה לא נכון. מישהו אחר מטעמי שטף את המשאית". ההדגשה אינה במקור ג'.נ.

גרסה זו, מעבר להיותה סותרת באופן מהותי את גרסת התובע כפי שנמסרה מפיו לחוקר מטעם הדר בסמוך לאחר התאונה, היא גם בלתי מהימנה עליי. לא סביר בעיניי כי התובע ימשיך את יום עבודתו לפי התכנון המקורי הנטען ויבצע יציקה נוספת הכרוכה בנהיגה והפעלת משאבה כשידיו שבורות. גם לא סביר בעיניי, כי מעסיקתו שהייתה, מן הסתם, מודעת לפציעתו בחצר המפעל תאשר נסיעה כזו, על כל הסיכון הכרוך בכך, במצבו זה. גרסת התובע אשר הועלתה על ידו לראשונה בבית המשפט לפיה את הנהיגה לכאמנה ביצע נהג אחר הייתה אף בלתי מהימנה עלי וכך גם לגבי פעולת השטיפה של המשאית לאחר הפציעה, אשר עפ"י הנטען בוצעה אף היא ע"י אחר. התובע נמנע מלזמן עדים אלה לעדות, וידועה ההלכה לפיה הימנעות בעל דין מהבאת עדים שבשליטתו פועלת לרעת הצד שנמנע מהבאתם.

12. גם בגרסת עדי התביעה בביהמ"ש נמצאו סתירות ותמיהות, לא רק ביחס לגרסת התובע בנ/1 כאמור אלא גם ביחס לגרסת התובע כפי שעולה מתצהיר עדותו הראשית. כך למשל, העיד פהים במהלך חקירתו הנגדית וציין כי הוא זה שביקש מהתובע להגיע למפעל בכרמיאל אחרי היציקה בטמרה, ולכאורה ללא קשר לתקלה בצינור (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 22-23 :

"אתה מפנה אותי לסעיף 5 לתצהירי ושואל איך היה ידוע לי ואני עונה שבאמצע היום רציתי אותו באופן מיוחד....".

ובהמשך חקירתו הנגדית של פהים שורות 27-28:

"...באמצע היום ביקשתי ממנו לבוא אלי בגלל שיש לי יציקה. באמצע הדרך אמר שיש לו תקלה ואמרתי לו שייכנס אליי".

ואילו בסעיף 3 ב' לכתב התביעה ציין התובע כי לאחר ביצוע היציקה בטמרה הוא זה שביקש להגיע למפעל לצורך תיקון צינור השמן במשאבת הבטון, ללא אזכור שיחה מוקדמת כלשהי עם פהים ו/או לכך שנתבקש להגיע ע"י פהים למפעל:

"ב. התובע הגיע למפעל של החברה לאחר שביצע יציקה לאחד הלקוחות של החברה, וביקש לתקן את צינור השמן.....".

יתרה מכך, עדי התביעה סתרו זה את זה לעניין סידור העבודה של התובע ביום התאונה כאשר פהים מסר בחקירתו הנגדית "...אני עונה שהיה סידור עבודה, אך לא בכתב" (פרוטוקול עמוד 9 שורות 26-27) ומנגד נסאר העיד בחקירתו החוזרת שלא רק שהיה סידור עבודה בכתב אלא שהוא עצמו רשם אותו "ת. אני בעצמי רשמתי את הסידור..." (פרוטוקול עמוד 10 שורה 15).

1. סתירה נוספת שנמצאה בגרסת התובע לגבי הנסיבות שאירעו לאחר הפציעה היא גרסת התובע כפי המופיע בסעיף 4 לכתב תביעתו שם טען כי הובהל ממקום התאונה לבית החולים (היינו, מחצר המפעל בכרמיאל):

"4. ממקום אירוע התאונה הובהל התובע למחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים הממשלתי "פוריה..."

בעוד שבתצהיר עדותו הראשית פירט גרסה סותרת לחלוטין:

"9. הריני להצהיר, כי לאחר תיקון הצינור המשכתי בנסיעה לכפר כמאנה, ביצעתי את היציקה אך בשל הכאבים העזים בשתי ידיי, נסעתי אל בית החולים הממשלתי פוריה...".

1. בשולי הדברים אציין כי נטען ע"י התובע בסיכומיו (סעיפים 5, 28 -29) כי אי זימון החוקר מטעם הדר לעדות בביהמ"ש אינה מאפשרת להדר להגיש את נ/1 כראיה להפרכת גרסתו. טענה זו יש לדחות. ראשית, ההודעה נ/1 הוגשה במהלך חקירתו הנגדית של התובע ע"י הדר אשר נשאל לגבי הגרסה שמסר לחוקר וזאת בלא שהועלתה התנגדות מצד התובע, ובכך הפכה לראיה מטעם ההגנה. שנית, מדובר במסמך אשר מולא ע"י החוקר בנוכחות התובע במסגרת חקירה שביצעה הדר בסמוך לאחר התאונה עפ"י גרסה שנמסרה מפי התובע והועלתה על הכתב והתובע אף אישר בחתימתו על גבי המסמך את הדברים שמסר לחוקר הדר נכונים ובנסיבות אלה, לא התחייב זימון החוקר לעדות בביהמ"ש. עוד אוסיף ואציין כי, בין השאר, השיהוי הרב שנקט התובע בהגשת התביעה (על גבול ההתיישנות) יש בו כדי ללמד כי אף התובע בזמן אמת סבר כי מדובר בתאונת עבודה שאינה מהווה תאונת דרכים.
2. סיכומו של דבר, שקלול הראיות שפורטו לעיל, הוביל אותי למסקנה כי משקלן המצטבר של הסתירות והתהיות שהתגלו בגרסת התובע לגבי הנסיבות שקדמו לתאונה הנטענת ולאחריה, וזאת בעיקר ביחס לגרסה הראשונית כפי שנמסרה על ידו לחוקר חברת הביטוח הדר בסמוך לאחר התאונה וכן ביחס לעדויות העדים מטעמו בביהמ"ש, מוביל למסקנה כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ולא הוכיח כדבעי כי נפגע בנסיבות המתוארות בכתב תביעתו ולפיכך דין תביעתו להידחות, וזאת בלא להידרש לשאלה האם נסיבות אלה מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפלת"ד. מעבר לדרוש אציין כי הנסיבות אשר עולות מהמוצג נ/1 (ואשר אינן מקובלות על ידי התובע) אינן מהוות תאונת דרכים על פי החוק (ועל כך לא באה טענה סותרת מצד התובע).
3. סיכום:
4. אני מורה על דחיית התביעה.
5. התובע ישלם הוצאות לנתבעת באמצעות ב"כ בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
6. כמו כן, התובע יישא ביתרת אגרה בתיק כמתחייב מן התקנות.

ניתן היום, א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.