1. בפני בקשת המבקש לקבוע כי 9 הודעות תשלום קנס שקיבל בחודש יוני 2012 יבוטלו בשל התיישנות.

2. לטענת המבקש, לא ביצע את העבירות נשוא הודעות הקנס ולא ידע אודותן. לטענתו, המשיבה כשלה מביצוע מסירות כדין של הודעות הקנס.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה והגישה תגובה מפורטת, הנסמכת עת חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974. לתגובה צורף תצהיר המפנה לאסמכתאות אודות המצאת הודעות הקנס.

4. תקנה 44 א הנ"ל יוצרת חזקת מסירה גם ללא חתימת המקבל, כאשר השולח מוכיח כי אכן שלח את הודעת הקנס בדואר רשום לנמען. אף אם דבר הדואר חזר "לא נדרש", די בכך, ובלבד שההודעה נשלחה לכתובת הרשומה במשרד הפנים אותה עת של הנמען.

השאלה הינה האם המשיבה הוכיחה כנדרש את המשלוח בדואר רשום.

5. עיון בנספחים א'-ט' לתצהיר המשיבה, מגלה כי צורפו רשומות פנימיות של המשיבה, המעידות לכאורה על המשלוח של הודעות הקנס למבקש. לא צורף אישור של רשות הדואר אודות המשלוח או מסמך המלמד האם הגיעו ההודעות ליעדן, נחתמו או חזרו "לא נדרש". המשיבה טוענת כי די בכך.

6. בע"פ 30201/06 (מחוזי י-ם) רפאלה שפריר נ' מדינת ישראל, נקבע כך (סעיפים 11 – 12 לפסה"ד; ההדגשות אינן במקור):

השאלה היא - האם ראוי שיתקבל אישור שאינו האישור הסטנדרטי של הדואר הרשום, כי אם אישור פנימי של המאשימה כראיה למשלוח הדואר? לעניין זה נראה כי קבלת האישור הפנימי- גם אם זה האחרון נושא את חותמת הדואר, איננה מספקת והיא מחטיאה את מטרת המשלוח בדואר רשום ולא בדואר רגיל. קביעה זו מקבלת משנה תוקף מהעובדה כי אין מדובר בפעולה יוצאת דופן של המדינה. משלוח הודעות על עבירות, כמו גם ניהול הוכחות במשפט לעניין העבירה, הינם חלק ממהלך העבודה היומיומי של המדינה וראוי כי ייעשו באופן התקין ביותר. אין חולק כי במגעה של המדינה עם האזרח ישנו פער מובנה משמעותי בין המשאבים והכוח העומדים לרשות הצדדים, פער המעניק יתרון למדינה.

במקרה שלפנינו, לא הוכיחה המשיבה את משלוח ההודעה במסגרת התקופה הקבועה בחוק, שיש בה כדי לדחות את טענת ההתיישנות. לדידי, הפלט הפנימי אין בו די כדי להסיר את הספק בדבר משלוח ההודעה בדואר רשום. כל עוד זה לא נעשה, אין לומר כי קמה במקרה זה חזקת המסירה כדין, במסגרת הזמן של ארבעה חודשים הקבועה בחוק (ואף לא במסגרת השנה- לו לא היה מדובר בעבירה שצולמה כהגדרתה בחוק). על כן, יש לקבוע כי מאחר שההזמנה לדיון נשלחה למערערת רק לאחר יום 28.8.05 בו הודפסה הזמנה למשפט וכתב אישום, חלה התיישנות על העבירה.

ראה גם ע"פ 30754/06 (מחוזי י-ם) שמואלי נ' מדינת ישראל.

7. דברים אלה מקובלים עלי, בכל הכבוד. המדובר בפלט פנימי ולפיכך לא עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה להראות כי הודעות הקנס נשלחו הדואר רשום.

לא היתה כל מניעה כי המשיבה תמציא את אישורי הדואר הרשום. משלא עשתה כן, אין חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א הנ"ל מתקיימת.

כאן המקום להוסיף כי הימנעותה של המשיבה מהמצאת אישורי רשות הדואר מהווים הימנעות מהבאת ראייה, אשר בהתאם לפסיקה פועלת לחובתה.

8. ראיתי להתייחס לעפ"א 8194/09 מרדכי מאיר נ' עירית רמת גן, אליו הפנתה המשיבה בתגובתה. עיון בפסק דין זה מלמד כי אין בו התייחסות לשאלה האם פלט פנימי של הרשות מספיק לצורך הוכחת משלוח בדואר רשום אם לאו.

כל שנאמר בו הוא כי באותו מקרה בית המשפט לעניינים מקומיים קבע שהעיריה עמדה בנטל המונח לפתחה בהוכחת המשלוח, ותו לא.

זאת ועוד, באותו מקרה נקבע כי אין ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי, והאמירות לגוף הענין נאמרו להבנתי למעלה מהדרוש ובבחינת אימרת אגב, מה גם שכאמור, לא נקבע האם פלט פנימי די בו.

9. סוף דבר, הבקשה מתקבלת. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 800 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ג, 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.