בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. התביעה מתנגדת לבקשה.

המדובר בעבירת מהירות מופרזת של 117 קמ"ש במקום 90 קמ"ש, שעניינה בקשה מסוג ברירת משפט, כשברירת המחדל הייתה תשלום הקנס.

המבקש ביקש להישפט בגין העבירה ונשלחה אליו הזמנה לדיון שנקבע בדואר רשום.

המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ומשכך, נשפט בהעדר כדין.

לטענת המבקש לא התייצב לדיון בשל כאבים עזים ברגלו. המבקש נמנע מהגשת בקשה עובר לדיון ואף עתה לא צירף לבקשה כל אישור רפואי.

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר [עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10].

העונש שהושת על המבקש נוטה לקולא ולראייה לא שיקלל בתוכו את גלגולו של ההליך לפתחו של בית המשפט, שלא לצורך והחיסכון שנגרם כתוצאה מפרק הזמן שחלף מהמועד שנועד לתשלום הקנס המקורי עד למועד גזר הדין, שיש לו ערך כלכלי.

הבקשה אינה מעלה כל טענת הגנה לגופו של עניי ועל כן אינה מאפשרת לבית המשפט לשקול אם אכן יש הגנה אם לאו (עיין: רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, עפ"ת (חי') 11389-07-09 חאג'י נ' מדינת ישראל, הש' ד. סלע, 22.9.09).

אין עיוות דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.