20 מאי 2013

1. לפנינו תביעתה של הגב' איבון סולמה קריספי (להלן: "התובעת"), לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בנתבעת, חברה המשווקת מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה לרשתות שיווק שונות.

2. בכתב התביעה, כללה תביעתה של התובעת רכיבים נוספים: שכר עבודה, פדיון חופשה ודמי הבראה. בפתח הדיון שהתקיים בפני ביום 5.11.12, הודיעה התובעת כי שולמו לה הסכומים בגין רכיבים אלה. כמו כן, הודיעה הנתבעת כי יינתן לתובעת מכתב שחרור כספי התגמולים.

3. מכאן, כל שנותר במחלוקת הוא שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים.

4. על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובא בפני, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת –

א. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת, החל מיום 1.4.11 ועד ליום 13.5.12, כדיילת מכירות של המותג "אליזבט ארדן" והוצבה מטעמה בחנות המשביר לצרכן בקניון ארנה בהרצליה (להלן: "משביר הרצליה").

ב. בתחילת חודש 5/12 (לטענת התובעת ביום 13.5.12 ואילו לטענת הנתבעת ביום 10.5.12) הודיעה הנתבעת לתובעת כי הוחלט על הפסקת עבודתה של התובעת במשביר הרצליה.

לטענת הנתבעת, בו ביום נמסר לתובעת על שיבוצה בחנות המשביר לצרכן בקניון דיזינגוף סנטר בתל אביב, הסמוך למקום מגוריה, ללא כל שינוי בתנאי עבודתה (להלן: "משביר תל אביב") ואילו לטענת התובעת, הגם שהציעו לה לעבוד במשביר תל-אביב בפועל היא לא שובצה שם.

ג. לאחר מועד זה, שובצה התובעת במילוי מקום בקניון רמת אביב למשך יום אחד בלבד.

לטענת התובעת היא ביקשה להישאר בקניון רמת אביב ואילו לטענת הנתבעת התובעת נעלמה אחרי יום אחד בקניון רמת אביב.

ד. ביום 3.6.12 שלחה התובעת לנתבעת מכתב (נספח א' לכתב התביעה) ובו נכתב כדלקמן:

"ביום א' ה- 13.5.12 הודעתם לי לא לבוא לעבודה.

הבאתם עובדות אחרות ואמרתם שתודיעו לי מתי תהיה לי עבודה.

הצעתם לי לעבוד לדיזינגוף סנטר, אני רואה בזאת הרעה מוחשית בתנאי העבודה כי אינני יכולה לשבת בבית ללא הכנסות ולחכות לנס.

אי לכך, או שתחזירו אותי מייד לעבודה ותשלמו לי את הימים שנאלצתי לא לעבוד. או לחילופין, אני רואה את עצמי כמפוטרת..."

ה. ביום 7.6.12 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת ובו נטען כי התובעת סירבה לעבור למשביר תל אביב וכן סירבה להצעה חלופית, להישאר לעבוד במשביר הרצליה כדיילת מכירות של מותג אחר (נספח א' לכתב ההגנה).

ו. ביום 13.6.12 התקיימה פגישה בין התובעת לבין נציגי הנתבעת. לטענת הנתבעת בפגישה זו הודיעה התובעת מפורשות כי היא אינה מתכוונת להמשיך לעבוד אצל הנתבעת ואילו לטענת התובעת, נאמר לה בפגישה כי אין לנתבעת עבודה עבורה וכי עליה לחפש עבודה אחרת.

ז. התובעת הועסקה בחברת "לילית קוסמטיקה בע"מ" (להלן: "לילית קוסמטיקה"), החל מיום 3.6.12 ועד ליום 13.6.12, והוצבה מטעמה בדיזנגוף סנטר.

5. לטענת התובעת, ביום 13.5.12 בשעה 9:30 בבוקר הנתבעת הודיעה לה לא להגיע לעבודה. הנתבעת הביאה עובדות אחרות תחת התובעת וציינה בפניה כי תודיע לה מתי תהיה עבודה. לאחר מספר שבועות בהם שהתה בביתה, פנתה התובעת במכתב מיום 3.6.12 וביקשה כי הנתבעת תשבץ אותה לעבודה או לחילופין תפטר אותה.

6. לטענתה, הנתבעת הודיעה לה על כוונתה להעבירה למשביר תל אביב, אך בפועל לא שיבצה אותה לעבודה. לבסוף, נאמר לה על ידי האחראית עליה בנתבעת כי עליה לחפש מקום עבודה אחר מאחר ואין לנתבעת עבודה עבורה.

7. לטענת הנתבעת, ההנהלה החליטה לשבץ את התובעת במשביר תל אביב וזאת לאור אי שביעות רצון מהתוצאות אליהן הגיעה התובעת במותג בו עבדה.

בתגובה, הודיעה התובעת כי אין בכוונתה להתייצב לעבודה. בנוסף, ניתקה התובעת כל קשר עם הנתבעת והתחמקה מניסיונותיה ליצור עימה קשר טלפוני.

8. לאחר ניסיונות רבים, הצליחה הנתבעת ליצור קשר עם התובעת והודיעה לה כי תוכל להישאר כדיילת מכירות במשביר הרצליה, כדיילת האמונה על מותג "ניוואה". בנוסף, הוצע לתובעת אתרי עבודה חלופיים אצל הנתבעת. התובעת דחתה את כל ההצעות ללא מתן כל הסבר.

9. מעולם לא נאמר לתובעת כי היא מפוטרת, או כי אין עליה להגיע לעבודה.

10. בפגישה שהתקיימה ביום 13.6.12 בין התובעת לנציגי הנתבעת הודיעה התובעת במפורש כי אין בכוונתה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. לאור האמור, הרי שאין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים משהתפטרה מעבודתה.

11. בנוסף, החלטתה של הנתבעת להעביר את התובעת מהרצליה לתל אביב קיצרה את המרחק שבין מקום מגוריה למקום עבודתה של התובעת, אשר אף היא מתגוררת בתל אביב. מכאן שאין מדובר בהרעה בתנאי עבודתה של התובעת ואין היא זכאית לפיצויי פיטורים. זאת ועוד, זמן קצר לאחר שניתקה קשר עם הנתבעת, החלה התובעת לעבוד בחברה מתחרה, לילית קוסמטיקה, אשר ממוקמת בדיזינגוף סנטר בתל אביב. עובדה זו שומטת את טענותיה של התובעת בדבר הרעת תנאים.

12. ביום 5.11.12 התקיים בפני דיון הוכחות בו העידה מטעם התובעת- התובעת עצמה ומטעם הנתבעת הגב' רנית גל עוז (להלן: "רנית"), מנהלת משאבי אנוש בנתבעת.

דיון והכרעה

13. בפתח הדברים אציין כי דין תביעתה של התובעת להתקבל מהטעם כי התובעת פוטרה באופן ששיבוצה בעבודה הופסק.

14. על מנת שיקבע כי אכן סוימו יחסי עובד ומעביד חייבת להיווצר הוודאות כי אכן הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני.

יחד עם זאת הביטוי לכוונה על סיום העבודה לא חייב להיות ביטוי פורמאלי דווקא אלא גם במעשה שיש בו כדי ללמד על כוונה חד משמעית לסיים את העבודה.

כך למשל ניתן ללמוד על כוונה חד משמעית של עובד להתפטר עת החליט התובע לזנוח את העבודה (דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא – יעקב כהן, פד"ע 5 175) או מעביד אשר חדל לשבץ את העובד בעבודה והפסיק לשלם לו שכר, יש לראותו כמי שפיטר את העובד בהתנהגות (דמ' 5634/04 שאדי – ש.א.ס. שמירה בע"מ, 22.3.05).

15. הצדדים חלוקים האם התובעת התפטרה או פוטרה.

לטעמי התובעת הוכיחה כי פוטרה בהתנהגות באופן שהנתבעת חדלה לשבץ אותה בעבודה.

16. אני ערה לכך כי בכתב התביעה כתבה התובעת:

"נאמר לי לא לבוא לעבודה ואחרי זה רצו שאעבוד במקומות אחרים שלא יכולתי להסכים להם, ואני רואה בזה הרעה מוחשית בתנאי העבודה שלי. אני עבדתי כל התקופה בסניף ארנה הרצליה ומעולם קודם לכן לא ניידו אותי לסניף אחר".

ואף במכתב מיום 3.6.12 כתבה התובעת:

"הצעתם לי לעבור לדיזנגוף סנטר, אני רואה בזה הרעה מוחשית בתנאי העבודה כי אינני יכולה לשבת בבית ללא הכנסות ולחכות לנס".

17. ממסמכים אלה עולה לכאורה כי התובעת טוענת כי הוצעה לה עבודה אחרת אך התפטרה בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

אלא שהתובעת נתנה לכך הסבר משכנע בעדותה.

נתתי אמון מלא בעדותה של התובעת אשר הינה אישה מבוגרת כבת 70 אשר כוונתה היתה כי חוסר השיבוץ מיום 13.5.12 עד ליום כתיבת המכתב 3.6.12 מהווה הרעה בתנאים.

אם כי בפועל היעדר השיבוץ מהווה כאמור מעשה פיטורים של הנתבעת.

18. נתתי אמון מלא בעדות התובעת כי ביום 13.5.12 בשעה 09:30 בבוקר נאמר לה טלפונית לא להתייצב לעבודה.

בפועל לא שובצה בימים אלה לעבודה למעט שיבוץ חד פעמי בקניון רמת אביב, אליו אתייחס בהמשך, ולפיכך נכתב על ידי התובעת המכתב מיום 3.6.12.

19. אשר לעדותה של רנית כי נאמר לתובעת כי נמצא לתובעת מקום חלופי במשביר תל אביב אני מקבלת את הסבר התובעת:

"הם הציעו מקומות עבודה אבל לא אמרו לי ללכת לעבוד"

(פרוטוקול 5.11.12, עמ' 2 ש' 10)

ובהמשך:

"ש. בכתב התביעה שלך לפיצויי פיטורין כתבת שהציעו לך מקומות עבודה אבל סירבת, בגלל שמבחינתך זה הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

ת. הציעו, אבל לא שלחו אותי. השאירו אותי בבית.

ש. כלומר אמרו לך בואי תעבדי בדיזנגוף...

ת. לא אמרו לי בואי תעבדי אמרו שיש מקום בדיזנגוף ונראה".

(פרוטוקול 5.11.12, עמ' 2 28-32)

20. תמיכה לגרסת התובעת הינה העובדה כי התובעת שובצה ליום אחד בקניון רמת אביב. בכך יש כדי לסתור את טענת הנתבעת כי התובעת סירבה לשיבוץ בפועל במשביר תל-אביב או כי נעלמה תוך ניתוק הטלפון.

שיבוצה בקניון רמת אביב מעיד כי התובעת היתה מוכנה לכל שיבוץ אלא שהנתבעת לא שיבצה אותה בפועל.

אשר לשיבוץ בקניון רמת אביב העידה התובעת:

"ת. יום אחד שלחו אותי לרמת אביב שהיה להם יום לייף סטייל למלא מקום, שאלתי אם אני יכולה להשאר ברמת אביב ואמרו לי לא. זה היה יום אחד.

....

ש. למה לא המשכת לעבוד שם?

ת. הלכתי למלא מקום של דיילת אחת שהיא חסרה. שאלתי אם אני יכולה להשאר פה, אמרו לי לא".

(פרוטוקול 5.11.12, עמ' 2 ש' 22-27)

הנתבעת היתה יכולה לסתור גרסה זאת אך לא עשתה כן.

21. רנית העידה כי הנתבעת לא פיטרה את התובעת ובמשך חודש שלם ניסתה להיות איתה בקשר ולהציע לה הצעות שונות, אך התובעת סירבה ועברה לעבוד בחברת לילית קוסמטיקה המתחרה בנתבעת (פרוטוקול מיום 5.11.12 עמ' 3 ש' 21-22, 28-30).

22. מחומר הראיות עולה כי התובעת הועסקה מיום 3.6.12 ועד ליום 13.6.12 בחברת לילית קוסמטיקה.

אכן יש טעם לפגם בעובדה כי התובעת ניסתה להסתיר עובדה זאת והעידה כי עד 24.9 היתה בלי עבודה, כלשונה (פרוטוקול מיום 5.11.12 עמ' 2 ש' 13).

יחד עם זאת אין בעובדה זאת כדי לסתור את המסקנה כי התובעת פוטרה בהתנהגות, ויתירה מכך יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת לפיה בפועל לא שובצה על ידי הנתבעת.

לא ניתן כל הסבר מדוע התובעת אשר הסכימה להשתבץ בפועל על ידי הנתבעת בסניף רמת-אביב תסרב להשתבץ במשביר תל-אביב ותעבוד שם באמצעות חברה מתחרה.

23. לגופו של עניין אין כל פגם בעובדה כי עובד אשר מעבידו מפסיק לשבצו ואף לא משלם לו שכר מחפש עבודה חליפית אצל מעביד אחר.

24. המסקנה איפוא כי התובעת אשר פוטרה זכאית לפיצויי פיטורים.

25. התובעת תבעה פיצויי פיטורים בסך של 3,683 ₪.

הנתבעת לא המציאה כל תחשיב נגדי אלא טענה שלאחר קיזוז הכספים הצבורים בקופת הגמל ברכיב פיצויי פיטורים נותרה יתרה של 2,222.33 ₪.

הנתבעת לא המציאה כל ראיה לכך ויתירה מכך בפתח הדיון הצהירה כי יינתן לתובעת מכתב שחרור לגבי כספי התגמולים בלבד.

26. התוצאה איפוא כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 3,683 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.12 ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת רשאית לקזז מהסכום האמור את הכספים הצבורים ברכיב פיצויי הפיטורים בלבד בפוליסת הביטוח לפי ערכם ביום פסק הדין, זאת בכפוף להמצאת מכתב לשחרור כספי פיצויי הפיטורים ,תוך 10 ימים מהמצאת פסק הדין.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"א סיון תשע"ג, (19 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח.