1. עסקינן בתאונת דרכים מיום 10.3.12 בכביש 554.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, בנו של התובע נסע בכביש שבין כפר סבא לטירה לכיוון טירה. עסקינן בכביש עם נתיב אחד לכל כיוון. במהלך הנסיעה, ביקש בנו של התובע לפנות לשביל עפר מצד שמאל. בנו של התובע האט את נסיעתו, אותת והחל לבצע את הפניה כאשר הנתבעת אשר הייתה מאחוריו פגעה ברכבו של התובע במהלך הפניה. עקב הפגיעה כאמור, עף רכבו של התובע לצד שמאל של הכביש, מעבר לגדר הבטיחות.

3. על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבעת נסעה בנתיב הימני כחוק. רכב התובע היה בעצירה בשולי הכביש, כאשר לפתע רכב התובע ביצע פניה שמאלה מבלי שאותת על כוונתו זו וחסם את נתיב נסיעתה. בהמשך, הנתבעת ניסתה למנוע התאונה, אולם מפאת קיצור מרחק העצירה פגעה ברכב התובע בחלקו השמאלי.

4. ביום 6.3.13 התנהל דיון בתיק, נשמעו עדויות הנהגים ואף נשמעה עדותה של הגב' גליה פיינשטיין - מטעמו של התובע.

5. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל וזאת מהטעמים הבאים:

א. במסגרת עדותם הצדדים חזרו אחר טענותיהם וגרסתם, כפי שמופיעה בכתבי הטענות.

ב. לא מצאתי כל סתירה בעדות בנו של התובע לבין עדותה של הגב' פיינשטיין לבכל הנוגע לנסיבות התאונה.

ג. מעיון בתמונות הרכבים אשר צורפו לכתב התביעה שצומו מיד לאחר התאונה, ניתן להבחין בנזק בצדו השמאלי אחורי של רכב התובע ונזק בחלקו הקדמי לכיוון צד שמאל ברכב הנתבעות.

ד. בהתחשב בנזקים של שני הרכבים ועדותם של הצדדים, מקבל אנכי גרסתם של נהג התובע והגב' פיינשטיין לעניין נסיבות התאונה.

ה. הנתבעת העידה כדלהלן:

"נסעתי לכיוון טייבה. ראיתי את רכבו. הוא עמד על השוליים. הוא לא נסע. הוא לא אותת. פתאום הייתי מרחק מטר. נסעתי ישר. פתאום לא ידעתי איפה הוא רוצה לנסוע. נסעתי ישר. הוא עשה כאילו הוא רוצה לחזור לפרדס או לפנות. פגעתי בו. ממרחק מטר לא יכולתי לעצור. פגעתי בו מצד שמאל שלו מאחור. נסעתי ישר ופתאום רצה לנסוע אחורה ולהכנס לפרדס". (ר' עמ' 4 ש' 11-14 לפרוטוקול).

ו. עדותה זו של הנתבעת 1 אינה מתיישבת עם הנזקים אשר נגרמו לשני הרכבים. ובמה דברים אמורים, ככל שרכבו של התובע אכן עמד על השוליים כטענת הנתבעת 1 ואך ממרחק של כמטר מרכבה של הנתבעת 1 החל לסטות שמאלה, אזי הפגיעה ברכבו של התובע לא הייתה אמורה להיגרם לחלקו האחורי מצד שמאל, אלא דווקא בצדו השמאלי של הרכב. זאת ועוד, תמוהה בעיניי גרסתה של הנתבעת 1 לכך שמחד נהג התובע עמד בשולי הדרך מצד ימין ומאידך רצה לחזור לכיוון הפרדס אשר היה בצד שמאל. ככל שרכב התובע עמד בצד ימין של הכביש, הכיצד ומדוע הניחה הנתבעת 1 שברצונו היה לפנות שמאלה לפרדס מצד שמאל של הכביש – טענה שמתיישבת עם גרסת בנו של התובע והגב' פיינשטיין לעניין נסיבות התאונה. רק לנתבעת 1 הפתרונים.

ז. במהלך הדיון הוצגה הודעתה של הנתבעת 1 במשטרה. הנתבעת 1 אישרה שזו הודעתה (סומן ת/1). בעדותה במשטרה חזרה וציינה הנתבעת 1 שהייתה ממש קרובה לרכבו של התובע, כמעט במקביל אל הרכב (ר' שורות 12 ו-13 לעדותה). כפי שציינתי לעיל, עובדה זו אינה מתיישבת עם מיקום הנזק ברכבים. יתירה מכך, במסגרת עדותה זו, לא יכלה הנתבעת 1 ליתן הסבר ולהשיב לשאלות החוקר המשטרתי הכיצד מתיישבת גרסתה עם הנזקים אשר נגרמו לשני הרכבים.

6. לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 11,914 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך של 500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

8. איני דן בתביעתו של התובע לפיצוי בגין הוצאות אמבולנס. ראשית, התובע לא היה הנהג ברכב ולא הוא זה אשר נזקק לפינוי באמבולנס, אלא בנו. יתירה מכך, אין זה מסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות לדון ברכיב נזק זה, כאשר עניינו במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

9. הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.