העותר מרצה מאסר מצטבר בגין שתי הרשעות, למשך 17 שנים, בגין עבירות הנוגעות ליבוא סמים מסוכנים ואספקתם וכן קשירת קשר לביצוע פשע.

העותר מלין על מניעת חופשותיו.

לטענת העותר, נחתם איתו בחודש 01/2007 הסכם הסגרה ובו התחייבה המדינה שמידע מודיעיני שעניינו במועדים הקודמים לחתימת ההסכם, לא ישמש לו רועץ בעת הגשת בקשות לחופשה או לשחרור על תנאי, אלא אם כן יש לו קשר למידע שהתקבל לאחר חתימת ההסכם (בעניין זה היפנה לאמור בס' 6 (ב) ו- (ג) להסכם).

לטענתו, בכל בקשותיו ועתירותיו לעניין חופשות (האחרונה נדונה ונדחתה בחודש מרץ שנה זו וקודמת לה בחודש ינואר שנה זו), מפרה המדינה את התנאי הנ"ל ומסתמכת על מידעים מודיעיניים שקדמו ואשר עניינם קודם לחתימת הסכם ההסגרה. העותר ביקש כי בית המשפט יאמר דבר בעניין זה.

עוד טען כי על פי הסכם ההסגרה, לא יעמדו לחובתו בעת הגשת בקשה לחופשה או לשחרור על תנאי, עבירות שביצע שאינן עבירות של פשע חמור ואשר בוצעו קודם להסכם ההסגרה ועבירת קשירת קשר לפשע בה הורשע לאחר הסגרתו, אינה יכולה על כן לעמוד בין שיקולי שלילת חופשותיו. כמו כן טען כי לא ניתן להציג גם מידע מודיעיני בנוגע לעבירה הנ"ל.

הוא היפנה לאמור בהחלטות בית המשפט בעתירות קודמות שלו.

עוד היפנה להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון לאחר שהגיש בקשה לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בנו וטען כי הוצאתו לחופשה בליווי שב"ס עברה ללא כל אירוע חריג ואף בעניין זה יש לראות כגורם התומך בהוצאתו לחופשות.

עוד טען כי עובר לקיום ועדת המסוכנות בעקבות הגשת בקשת החופשה, הוא הגיש בקשה בכתב להופיע בפני ועדת המסוכנות לצורך הצגת עמדתו ונימוקיו, אולם בקשה זו לא נענתה וגם כנגד כך הלין.

הוא טען כי התנהגותו בכלא היא התנהגות טובה, ללא בעיות משמעת וכי הוא משתתף בקורסי חינוך ופעילויות חברתיות, לרבות קורס "העצמה" וקורס "לגעת בחיים". עוד טען כי אין לו קשר לכל פעילות עבריינית מכל סוג שהוא ואין נשקפת ממנו מסוכנות.

לטעמו, החלטת הרשות במקרה דנן ניתנה על בסיס שמו והמוניטין השליליים שנקשרו עם שמו בעבר הרחוק.

בדיון שהתקיים בפניי, שב והלין ב"כ העותר על השימוש שעושים לטענתו המשיבים, בחומר המודיעיני המנוגד למוסכם בהסכם ההסגרה.

הוא הציג גם לבית המשפט מסמכי צוהר של שב"ס ועמדות מודיעין וטען שעל פיהם הגדרתו של העותר כראש ארגון פשע נמחקה במשך השנים וכיום הגדרתו היא רק "מקורב לחלק מראשי הפשיעה".

הוא הסכים להגשת המידעים המודיעיניים בעניינו של העותר וטען כי מדובר במידעים ישנים. בעניין זה גם הלין כי פראפרזה לעניין המידעים כלל לא נמסרה לו, אלא נאמר לו עובר לדיון שמדובר באותם מידעים ישנים מהעתירה הקודמת, אליהם הצטרף מידע אחד נוסף, מספרו 36, שעניינו הלכי רוח.

הוא היפנה להחלטת בית המשפט העליון בעניין חתונת בנו של העותר ולדברי כב' הש' נאור שהעירה כי הפרפרזות שניתנו הן כלליות ולא מפורטות דיין. הוא טען כי במצב דברים שכזה, קיים קושי להתמודד עם המידע המודיעיני.

עוד טען כי חלק נכבד מן המידע המודיעיני, מתייחס לעבירת קשירת קשר שנעברה שנים לפני הסכם ההסגרה ואין היא "פשע חמור" ועל כן יש להתעלם מהם.

עוד טען כי על בית משפט זה לבחון את רלוונטיות המידע המודיעיני הישן לימינו אנו, בזיקה לכך שחלפו 6 חודשים ממועד העתירה האחרונה ובעניין זה היפנה להלכות שונות של בית המשפט העליון. הוא שב וטען כי העותר לא מבצע עבירות פליליות ואף ציטט מתוך עמדת משטרת ישראל ידיעה הנוגעת לרווחים שעושה העותר בקזינו ברומניה. לטענתו, מדובר בפעילות חוקית לגמרי.

באשר לטענה כי העותר נעדר מחלק מן הפגישות בקורס שבו שובץ, טען כי העותר הציג הסבר לממונים עליו בכתב ופירט בדיוק את הסיבות להיעדרותו הכרוכות בין היתר לפגישה עם עו"ד, סירוב מורה לגיאוגרפיה לשחררו לקורס וכן יציאה בליווי לחתונה.

עוד טען כי העותר המשיך באותו קורס והשתתף ביתר המפגשים כולם.

הוא שב על טענתו כי לא הותר לעותר לטעון בפני ועדת המסוכנות ועל כן מדובר בפגיעה לזכותו בהליך הוגן.

בתשובה לטיעוניו הנ"ל, השיב ב"כ המשיבה כי מסר פרפרזה לגבי הידיעה הנוספת שעניינה התנהגות העותר בכלא וביחס ליתר הידיעות, ניתנו הפרפרזות בתגובת משטרת ישראל שצורפה לכתב התשובה.

לטענתו, נקודת המוצא בעתירה היא החלטת בית משפט זה מחודש מרץ שדחתה עתירה דומה ומאז, לבד מחלוף הזמן, לא פחתה המסוכנות.

באשר לאספקט הטיפולי, וללא קשר לסיבה מדוע נעדר העותר מחלק מן המפגשים הטיפוליים, טען כי עצם ההיעדרות הביאה לכך כי העותר לא נתרם מאותם מפגשים וטיפולים. כן היפנה לחסר במוטיבציה של העותר, כפי שהוא עולה מעמדת גורמי הטיפול.

באשר לסוגיה המודיעינית, טען כי על פי הסכם ההסגרה, ניתן להציג מידעים ישנים, ככל שמתקבלים מידעים חדשים שיש להם זיקה אל המידעים הישנים ורק במקרים שכאלה, הוצגו מידעים מוקדמים יותר למועד כריתת חוזה ההסגרה.

לטענתו, התנהלות העותר היא התנהלות עבריינית מתמשכת, כפי שעולה מן המידע המודיעיני.

באשר לחלוף הזמן של הידיעות, היפנה להחלטה בעניין פריניאן ברע"ב 3918/09, שם נקבע לטענתו כי יש לבחון באופן מהותי מהי הפעילות העבריינית של העותר ומהי מסוכנותו וככל שמדובר בעבריין בכיר שיש לו סכסוכים רבים, ההנחה היא שהחשש ממסוכנות העותר אינו מתפוגג בחלוף מס' חודשים.

באשר לפגיעה הנטענת בזכות הטיעון בפני ועדת המסוכנות השיבה ב"כ המשיב כי ב"כ העותר מסתמך על החלטות שניתנו באשר לזכות הטיעון בפני ועדת אלימות ועל כן שונה הדבר מועדת הערכת מסוכנות, שכן, באשר לועדת אלימות נקבעה זכות טיעון בנוהלי אותה ועדה כפי שאישר כב' הש' שפירא בהחלטתו עליה מסתמך ב"כ העותר.

לטענתה, זכות כזו לא נקבעה בנוהלי ועדת המסוכנות וזו מתכנסת בהתאם לבקשת אסיר לצאת לחופשה, להבדיל מועדת אלימות המתכנסת ללא קשר לחופשות העותר על פי מועדים הקבועים בנוהל פנימי ולצורך דיון פנימי.

לטענתה, טענות האסיר יחד עם בקשתו לחופשה מפורטות בבקשת החופשה עצמה ומסביר מדוע הוא מעוניין בחופשה ומדוע מגיעה לו חופשה וטיעוניו ממילא מובאים בפני ועדת המסוכנות.

אדון להלן במחלוקות שבין הצדדים.

תחילה לעניין זכות הטיעון בפני ועדת המסוכנות. הועדה הרלוונטית לענייננו להערכת המסוכנות הינה זו המכונה "ועדה ממליצה לחופשה" והסמכות למתן חוות דעת מטעמה קבועה בפרק ה' סעיף 1 (א) לפקודת החופשות 04.40.00.

לטענת העותר, עת נודע לו (עובר ליום 31/05/12) על מועד הדיון בועדה, הוא פנה ביום 31/05/12 למפקד האגף שלו במכתב (שהוצג בפניי) ובו ציין:

"כפי שאמרת לי בשיחה שלנו האחרונה, בשבוע הבא, הבא עלינו לטובה, אני אהיה בועדת מסוכנות. ברצוני לבקש ממך שתעביר הלאה שאני מבקש להיות נוכח בועדה זו או בא כוחי שהוא העו"ד שלי כדי שאוכל להביע את דעתי בנושא".

לטענת העותר, לא ניתנה לו האפשרות להופיע בפני הועדה הנ"ל בין בעצמו ובין באמצעות בא כוחו ובכך נגרמה פגיעה מהותית בזכות הטיעון שלו.

מנגד טענו המשיבים כי לעותר אין זכות טיעון בפני ועדה זו, שכן, בניגוד לוועדת אלימות, שלפי הפסיקה נקבע שלאסירים יש בפניה זכות טיעון (על ידי הגשת טיעונים בכתב), הרי הועדה הממליצה במקרה דנן איננה פועלת באופן עצמאי לצרכים פנימיים על פי מועדים קבועים, אלא היא מתכנסת בעקבות יוזמת האסיר ובקשתו למתן חופשה, וכל נימוקיו וטיעוניו עליו לכלול בבקשת החופשה והם מובאים בפני הוועדה באופן זה.

נטען כי ועדות אלימות ובין היתר ועדת אלימות במשפחה מתכנסות ללא קשר לבקשות חופשה אלא במועדים קבועים מדי פעם בפעם, הכל לפי נוהלי שב"ס.

ב"כ העותר הציג בפניי פסיקה של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' ר. שפירא, בתיק עע"א 376/04), הקובעת את זכות הטיעון של אסיר בפני ועדת אלימות. כן נקבע באותו פסק דין:

"נראה, שניתן לאזן בין החסיון על דיוני הועדה והראיות שמוצגות שם, לבין שלילת האפשרות לטיעון מסודר של העותר, בדרך של קביעת דיון מדורג והסדרת הליך שבו יוצגו בפני האסיר עיקרי הטענות כנגדו, מבלי לחשוף את מקורות המידע עליהן חל החסיון, ותינתן לאסיר הזדמנות ואפשרות להגיש את נימוקיו בכתב לועדה, בצירוף ראיות מטעמו, ולנסות ולשכנע בצדקת טיעוניו.

בדרך זו, לא ייפגעו זכויותיו של האסיר מחד גיסא, ומאידך גיסא תוכל הועדה לקיים את דיוניה תוך שמירה על חסיון המידע והגנה על הקורבנות".

הופניתי גם להחלטתו של כב' הש' עודד גרשון בעע"א (חיפה) 456/04 אשר אימצה עקרונית את הקביעות שנקבעו על ידי כב' הש' שפירא בעע"א 376/04 הנ"ל.

אני מוצא לציין כי אחת מקביעותיו של כב' הש' גרשון הייתה כי "הואיל ובהחלטתה של ועדת האלימות יש כדי לפגוע בזכותו של העותר לצאת לחופשה, הרי שאין ספק שהחובה הנ"ל (לתת זכות שימוע - י.א.) חלה גם על הועדה למניעת אלימות בעת שהיא דנה בעניינו של העותר". (ההדגשה בקו שלי - י.א.).

עם קביעה זו אינני שלם, שכן ההלכה פסוקה היא זה מזמן כי אין מוקנית לאסיר זכות ליציאה לחופשה.

אף עם קביעתו של כב' הש' שפירא בדבר הצורך של קביעת דיון מדורג באופן שיוצגו בפני האסיר עיקרי הטענות כנגדו, אינני תמים דעים, הגם שמסכים אני שיש לאפשר לאסיר להביא את טענותיו בפני הועדה הממליצה ואת נימוקיו שלו למתן החופשה.

כב' הש' שפירא נימק החלטתו על יסוד הלכות המשפט המינהלי, מקום בו נדרש איזון לצורך הגנה על זכויות מוקנות, בדרך כלל, לאזרח חופשי.

במקרה דנן וכפי שציינתי לעיל, חופשה איננה זכות המוקנית לאסיר. על כן לטעמי נקודת האיזון שונה היא.

יתר על כן, הועדה הממליצה איננה זו המקבלת את ההחלטה הסופית (הגם שלהמלצתה משקל לא מועט) ובסופו של דבר מקבל ההחלטה הינו גורם מינהלי אחר, שבפניו מובאת המלצת הועדה.

אשר על כן ובהתחשב בכל השיקולים הנ"ל גם כן יש לערוך את האיזון בין זכות הטיעון של אסיר לבין האינטרסים הציבוריים הנוגדים.

מסכים אני גם לקביעת כב' הש' שפירא שטיעוני האסיר ראוי שיובאו בפני הועדה בכתב, ולא בדרך של נוכחות וטיעון פרונטלי שלו או של בא כוחו, שכן, באפשרות שכזו, יש כדי לסרבל עד מאוד את ההליכים בפני הועדה הממליצה, דבר שיביא לעיכוב במתן תשובות והמלצות וממילא יפגע בסופו של דבר באפשרות ליציאת האסירים עצמם לחופשה במועדים סבירים לאחר שהגישו את בקשתם.

לסיכום האמור לעיל, לדעתי במקרה דנן, הואיל שהועדה הממליצה מתכנסת אך ורק בשל בקשת האסיר לחופשה (להבדיל מועדות מקצועיות אחרות המתכנסות מידי מס' חודשים, ללא קשר לבקשת חופשה של אסיר, כגון ועדת אלמ"ב או מב"ן או וג"ע), הרי שממילא יכול האסיר במסגרת בקשתו לחופשה, לכלול את כל טיעוניו ונימוקיו להצדקת מתן החופשה במסגרת בקשתו בכתב ובאופן זה הן תובאנה בפני הוועדה הממליצה. בכך לטעמי די יהיה בנסיבות דומות למקרה דנן (בהם לא נדרשות חוות דעת של וועדות מקצועיות כגון- וועדת אלמ"ב, מב"ן, וג"ע) כדי למלא הדרישה למתן זכות טיעון לאסיר.

מיותר לציין כי על שב"ס חלה החובה לדאוג להביא טיעונים אלה בפני הועדה.

יתר על כן, ממכתבו הנ"ל של העותר מיום 31/05/12 עולה כי הוא ידע על מועד כינוס הועדה לפחות שבוע לפני שנתכנסה. על כן, אפילו לפי הגישה שנקבעה בפסק דינו של כב' הש' שפירא היה בידו זמן מספיק לבקש להעביר טיעונים כתובים לוועדה הנ"ל, אך לא עשה כן.

העותר בחר לבקש להופיע פרונטאלית בפני הועדה. זו זכות, שאפילו לפי פסיקת כב' הש' שפירא עליה הוא מסתמך, אינה נתונה לו.

אשר על כן, לא מצאתי שנפגעה זכותו של העותר לטעון בפני הועדה.

מכאן לבחינת הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה שלא לאשר לעותר חופשה.

שני נימוקים עיקריים עמדו בפני המשיבים.

הנימוק העיקרי והראשון הינו כי מן העותר משתקפת מסוכנות רבה והערכה זו נומקה על בסיס מידע מודיעיני שהוצג בפניי, בהסכמת ב"כ העותר.

הנימוק השני הוא כי העותר אמנם השתתף בטיפול בין כותלי בית הכלא, אך נעדר מס' פעמים מן הטיפול ועצם היעדרותו, אפילו אם נעשה מטעמים מוצדקים, מלמדת כי לא נתרם באופן מספק מתכני הקורס שמטרתם להפחית ממסוכנותו.

באשר לעניין המסוכנות, בזיקה למידעים המודיעיניים, אקדים ואציין, נוכח טענת ב"כ העותר להפרת הסכם ההסגרה והצגת מידעים מודיעיניים בניגוד להסכם ההסגרה, כי על אף שכל הידיעות שבפניי מאוחרות להסכם ההסגרה, בין המידעים המודיעיניים שהוצגו לעיוני, אכן קיימות ידיעות משנים קודמות המתייחסות למעורבות לכאורה של העותר בפרשת כוכב הצפון, ברם, גלוי וידוע כיום כי כנגד העותר הוגש כתב אישום באותה פרשה ובסופו של יום תוקן וצומצם לעבירת קשירת קשר לביצוע פשע בלבד, שאיננה "פשע חמור" ועל כן למידעים אלה לא יינתן משקל כלשהו במסגרת ההחלטה שבפניי וראוי למשיבים שלא ימשיכו ויציגו אותם בפני בית המשפט בעתירות נוספות בעתיד, ככל שמדובר בעתירות הנוגעות לחופשות ולשחרור על תנאי, זאת כמתחייב מהסכם ההסגרה.

כפי שצויין לעיל, זו עתירתו השלישית (קודמות לה הוגשו בחודש 07/2011 ו- 01/2012) של העותר לחופשות. שתי העתירות הקודמות נדחו.

גם במסגרת העתירות הקודמות הוצג לעיוני עיקרו של החומר המודיעיני שהוצג בפניי הפעם.

בהחלטתי מיום 13/03/12 בעת"א 49672/01/12 (שדנה בעתירתו השנייה לחופשה) קבעתי כי:

"מעיון במידעים המודיעיניים המשטרתיים המאוחרים למועד מתן החלטתי בעתירה הקודמת, אכן עולה כי סכסוכיו של העותר עם אחרים על רקע מאבקי שליטה על שוק ההימורים קיימים ואף החריפו במידה מסוימת.

עיון במידעי שב"ס המאוחרים להחלטתי הקודמת מלמד על המשך פעילות שלילית של העותר בין כותלי בית הכלא (ידיעה המסתיימת בספרות 699). ידיעה נוספת של שב"ס (מס' 273) יש זיקה לחשש לפגיעה באחרים, אך לא ברור ממנה לחלוטין כי מדובר בחשש המתקיים מצד העותר דווקא".

לפי דברי ב"כ המשיבה בפניי, מאז החלטתי הנ"ל נוספה ידיעת מודיעינית אחת חדשה, וכן ידיעות משטרטיות נוספות.

עיון בחומר החקירה שהוצג לעיוני, מלמד כי ידיעה מודיעינית אחת נתווספה אכן לחומר המודיעיני של שב"ס. אומר כבר עתה כי אין בידיעה זו דבר שיש בו כדי ללמד על מסוכנות או להוסיף על מסוכנות (ראה דו"ח ידיעה של שב"ס מיום 05/04/12).

לחומר המודיעיני המשטרתי לעומת זאת, נוספו מאז החלטתי הנ"ל, 3 ידיעות.

שניים מן המידעים החדשים של משטרת ישראל (הידיעות המסתיימות בספרות 108 ו- 295), על פי תוכנם, אינם מלמדים על פעילות פלילית של העותר או מסוכנות כלשהי הנשקפת ממנו בזיקה לתוכנם.

דא עקא, הידיעה השלישית, המסתיימת בספרות 626, קשורה דווקא למידע מודיעיני בדבר כוונות פגיעה באחר, שמצוי היה במידע שב"ס הרלוונטי למועדים של סוף השנה הקודמת (ראה ידיעות שב"ס מתאריך הזנה 17/08/11, 22/08/11, 08/09/11 ו- 01/12/11). מידע זה יש בו כדי ללמד שאותם מידעים בדבר מסוכנות בשל חשש לפגיעה באחר, אכן רלוונטיים עדיין לימינו אנו.

מידע חדש זה שניתן לאחר החלטתי הקודמת, יש בו כשלעצמו כדי לבסס את החלטת המשיבים לסרב לחופשה מטעמי מסוכנות.

באשר להיעדרותו של העותר מחלק מן המפגשים בקורס אליו שובץ להפחתת מסוכנותו, אכן שוכנעתי כי לעותר היו טעמים סבירים להיעדרותו מאותם מפגשים, ברם, אני מקבל את טענת המשיבים כי עצם ההיעדרות עצמה, מביאה באופן טבעי לחסר בהיתרמות מתכני הקורס וכי העותר במצבו ובהיעדרותו הנ"ל, מצוי במצב פחות טוב מזה של מי שהשתתף בכל מפגשי הקורס והטמיע את תכני הקורס במלואם.

זאת ועוד, לפי עמדת גורמי הטיפול, כפי שהובאה בנספח ה' לכתב התשובה (ראה בפרט האמור בס' 4-6 לאותו מסמך), לא הצליח העותר על פי התרשמות גורמי הטיפול, להתחבר רגשית לתכני הקבוצה, הוא אף הביע ביקורת רבה על התהליך וכמו כן הרושם הוא שהוא רואה בקבוצה הטיפולית כמקדמה לתנאי מאסרו ולא כאמצעי לחקירה פנימית ובדיקת התנהגותו השלילית.

שני נימוקים אחרונים אלה, יש בהם כמובן כדי לתמוך בהחלטת המשיבים שלא להיעתר לבקשת החופשה.

סוף דבר ולאחר שקילת מכלול טיעוני הצדדים כפי שהובאו בפניי, לא מצאתי שנתקיים בהחלטת המשיבים שלא לאשר לעותר חופשה גם לעת הזו, פגם המצריך התערבות בית המשפט.

אשר על כן, אני דוחה את העתירה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ב, 05 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.