בתיק זה נדונה הנאשמת בהיעדר התייצבות מיום 23.10.12 ונגזר עליה קנס בסך 450 ₪.

הנאשמת עתרה לביטול פסק הדין וטענה כי לא ידעה על הדיון, שכן החליפה כתובתה. בהחלטה מיום 28.1.13 ציינתי כי הבקשה אינה יכולה להתקבל, שכן בתיק אישור מסירה חתום בידי הנאשמת, לפיכך בקשתה תישקל רק אם תפרט טענותיה כנגד העבירה ותראה כי פסק הדין גורם לה לעיוות דין.

לנאשמת ניתנה אפשרות להגיש בקשה מתוקנת, והיא אכן עשתה זאת ביום 14.2.13.

בבקשה המתוקנת אישרה הנאשמת כי קיבלה את הזימון אולם הוא "ברח לה מהראש". לגופו של עניין הודתה הנאשמת בביצוע העבירה אך פירטה את מצבה הקשה שגרם לה לביצוע העבירה ואת מצבה המשפחתי והכלכלי הקשה וביקשה לבטל את הקנס.

בהחלטה מיום 15.2 ביקשתי עמדת המאשימה האם תסכים בנסיבות להפחתת הקנס ובתגובתה הודיעה המאשימה כי היא משאירה את הדבר לשיקול דעתי, כלומר כי אין לה התנגדות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון להפחית את הקנס הנאשמת ולהעמידו על סך של 150 ₪ בלבד, לתשלום עד יום 20.4.

המזכירות תמציא לנאשמת שובר תשלום מתאים.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ג, 22 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.