בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו (כבוד השופטת ז' [קאודרס] בנר) מיום 14.6.12 בת"ק 53994-11-11 שבו התקבלה תביעת המשיבה 1 ("כהן") והמבקש 1 ("פנק") חויב לשלם לה סכום של 4283 ₪ בצירוף הוצאות בסך 650 ₪ והתביעה נגד המשיבים 2 ו-3 נדחתה ("פסק הדין").

האירוע שעליו נסבה התובענה בבית משפט קמא הוא תאונת דרכים שאירעה ביום 30.10.11 בשעה 14:00 או בסמוך לכך ברחוב מורד הגיא בכרמיאל. לפי תיאור התאונה בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט קמא נהגה כהן ברכבה ועצרה לפני מעגל תנועה על מנת לתת זכות קדימה לכלי רכב אחרים ואז נפגע רכבה על ידי רכב שנסע מאחוריה (שהיה נהוג על ידי המשיב 2 ("שאול")) וכשיצאה לבדוק את סיבת הפגיעה התברר שהרכב הפוגע בה נפגע על ידי רכב הנהוג על ידי פנק ועקב פגיעה זו נדחף רכבו של שאול, פגע ברכבה של כהן וגרם לנזק.

מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 14.6.12 עולה כי הצדדים ערכו שרטוט של אופן התרחשות האירוע לפי גרסתם ולאחר מכן, בעזרת אותו שרטוט, מסרו את עדויותיהם.

בפסק הדין קיבל בית המשפט קמא את גרסתה של כהן שנתמכה גם בגרסתו של שאול והוא קבע כי גרסאות אלה נאמנות עליו ומשום כך הוא קבע כי התאונה אירעה עקב התנגשות רכבו של פנק ברכבו של שאול, אשר נדחף קדימה אל עבר רכבה של כהן, ומכאן אחריותו של פנק לנזק הנתבע.

בבקשה שבפני טוענים המבקשים (המבקשת 2 היא בעלת הרכב שבו נהג פנק) כי גרסתה של כהן אינה עקבית כי היו בה סתירות וכי למעשה לא היה מקום לקבלה כגרסה מהימנה ולהשתית עליה את פסק הדין. המבקשים טוענים כי הנזק לרכבה של כהן נגרם על ידי רכבו של שאול בנפרד ובמובחן מדחיפתו קדימה עקב פגיעת רכבו של פנק, וכי בית המשפט קמא טעה כשלא נתן דעתו לכך.

שקלתי את טענות המבקשים ולא אוכל להיעתר לבקשה.

על השיקולים שאותם ישקול בית המשפט בקשר עם מתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות נאמר על ידי המחבר א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, 853 (מהדורה עשירית, 2009)):

"רשות ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

לכך יש להוסיף את הכלל המושרש בפסיקה שלפיו, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן, לא תתערב ערכאת ערעור בממצאי עובדה וקביעות מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי פ"ד נב(2) 562, (1998), ע"א 7932/10 פלדמן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (טרם פורסם, 1.7.12)) ועל אחת כמה וכמה כך כאשר הערכאה הדיונית היא בית משפט לתביעות קטנות אשר בסדרי הדין ובדיני הראיות הנוהגים בו נקבעה גמישות שנועדה לאפשר פתרון מהיר ויעיל של סכסוכים (רע"א 4122/06 מעוז נ' מיכאלה יעקב (טרם פורסם, 17.1.07)).

על רקע שיקולים אלה לא ניתן לקבל את טענות המבקשים שיש מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא ולמעלה מן הדרוש אוסיף, שמעיון בטענות אלה לא ברור מה פגם הם מצאו במסקנה – המתבקשת מתיאור האירוע בפי כל המעורבים – שמדובר בתאונת שרשרת שהגורם לה הוא פנק.

המבקשים טענו גם כי בקשר עם האירוע הוגשה גם תביעה נפרדת על ידי המבטחת של רכבו של שאול, אולם התקשיתי לראות כיצד העניין רלוונטי לביקורת השיפוטית על פסק הדין שהמבקשים עותרים לקיימה בגדר בקשה זו.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ג, 23 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה