ביום 25/6/2014 ניתן כנגד הנתבע פס"ד בהעדר הגנה.

קודם לכן, ביום 28/11/2012 נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת כתב הגנה, בהחלטת כב' הרשמת ורדה שוורץ, בבימ"ש השלום בתל-אביב.

ביום 9/12/2012 הגיש המבקש בקשה למחיקת התביעה מחוסר סמכות מקומית ולחילופין, להארכת המועד להגשת כתב הגנה.

בהחלטה מיום 7/2/2013 קבעה כב' הרשמת קרן כ"ץ, בביהמ"ש השלום בתל-אביב, כי הבקשה תומצא למשיבה ולתשובת המבקש גם, בהתאם לתקנה 241 בתקסד"א.

ביום 19/5/2013 הורה כב' הרשם יוחנן גבאי, בבימ"ש השלום בתל-אביב, על העברת התובענה לבימ"ש זה.

ביום 24/6/2014 הוגשה בקשת התובעת ליתן פס"ד בהעדר הגנה וזה אכן ניתן למחרת היום כאמור ברישא.

ביום 13/8/2014 הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל, ולמחיקת התביעה.

בקשת המבקש (8 עמודים) נסמכת בתצהיר המבקש מיום 18/7/2014 בו מוצהר, כי פסה"ד התקבל אצל המבקש "בימים האחרונים", כי שאלת הנזק הייתה והינה שאלה מהותית למדי ועפ"י מיטב זכרונו של המצהיר לא צורפו תמונות הנזק לכתב התביעה, ובשל כך ביקש בא כוחו של המצהיר את תמונות הנזק מספר פעמים.

עוד מוצהר, כי הנזקים הניתנים ע"י התובעת אינם נכונים ואין להם קשר לתאונה ובסעיף 5 באלו המילים: "הריני מצהיר כי לא זנחתי את ענייני ולא נמנעתי מלהגיש כתב הגנה בשל העדר רצון לנהל את ענייני, ואני עמדתי ועומד על תום זכותי לדבר, אך המתנתי לקבלת התמונות על מנת להכין חוות דעת מומחה...".

תשובת התובעת הוגשה ביום 13/8/2014 על גבי 3 עמודים.

זו מציינת, כי חלפו שנתיים מאז הוגשה התביעה ולמרות מסירת כתב התביעה לנתבע בסמוך להגשתה "לא השכיל הנתבע להגיש כתב הגנה".

אין בנמצא הסבר לאיחור בין שנתיים, וכן קיים "...מעשה בית-דין והשתק פלוגתא שניתנה בת"א 1033/08, 4919/07, בבימ"ש זה".

בפי המבקש תרוץ דחוק, לפיו, אי העברת תלונות הנזק הן ברקע אי הגשת כתב ההגנה.

זו טענה שקרית כעולה מנספח א' של התשובה אשר לפי התשובה מהווים סימוכין להעברת התמונות, מבאת כוחה אל ב"כ המבקש, עוד ביום 1/5/2013.

הנתבע הגיש בקשה למחיקת התביעה בתל-אביב ובהמשכה הועבר התיק לבימ"ש זה.

משלא הגיש המבקש כתב הגנה ניתן פסה"ד.

ביום 3/9/2014 הוגשה תשובת המבקש, בה נטען, כי נספח א' של התשובה אינו מראה כי התקבלו בפועל אצל ב"כ המבקש התמונות השייכות.

בחנתי את מכלול הכתבים.

אין מקום לביטול פסה"ד מחובת הצדק, באשר לא נטענה כלל טענה להעדר מסירה של כתב התביעה והזמנה לדין – בכלל והגשתן של מספר בקשות בהיות התיק נדון בתל-אביב ע"י המבקש, בפרט.

באשר לביטול פסה"ד עפ"י שיקול דעת, הרי שמחדלו של המבקש בהגשת כתב הגנה למרות שבקשה להארכת מועד נדחתה ע"י ביהמ"ש עוד ביום 28/11/2012, גובל בזלזול:

משביקש המבקש ארכה להגשת כתב הגנה הביע דעתו, כי ידוע לו שעליו להגיש כתב הגנה.

למרות זאת, התעלם המבקש מן ההחלטה שניתנה בשלהי נובמבר 2012 ושב להגיש בקשה למחיקה על הסף ולחילופין, להארכת מועד לצורך הגשת כתב הגנה, למשל, לא נדחתה כבר בקשה להארכת מועד זה מכבר.

הבקשה השנייה הוגשה עוד ביום 12/12/2012 וביהמ"ש בתל-אביב לא הכריע כלל בבקשה להארכת מועד, אלא אך העביר את התובענה לבימ"ש זה.

בקשת המבקש אינה מגלה ולו הגנה לכאורה מפני התביעה.

תשובת המבקש לתשובת המשיבה, אינה מתייחסת באופן כלשהו לנטען ע"י המשיבה להיותו של מעשה בית- דין בנמצא, בין הצדדים.

מן המקובץ הוא, כי דין הבקשה להידחות וכך יהא.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה לשכ"ט עו"ד בסך 2,360.00₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ד, 17 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.