1. בפניי עתירה להסרת חיסיון (לפי סעיף 45 לפקודת הראיות), במסגרתה עותר המבקש להסיר את החיסיון על מועד קבלת המידע המתועד בשני דוחות הידיעה שמספריהם 12-0282-921, וכן 12-0282-830 (להלן: "שתי הידיעות"), שכן לשיטתו יש בכך כדי לסייע לעותר במשפטו.

2. כתב האישום מייחס למבקש עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בכמויות של 293 גרם הרואין, שהוסלק בתוך רכב שחנה בחצר ביתו של המבקש, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 5.6 גרם נמצא בתוך פח בשירותים בביתו, סם מסוג חשיש במשקל 6.38 גרם נמצא בחצר הבית, וכן משקל אלקטרוני שהיה מוסלק בתוך חרמונית שהייתה תלויה בחדר השירותים.

3. תעודת החיסיון שהוצאה מתייחסת למועד קבלת המידע ולכל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות את זהות האנשים שמסרו למשטרה את המידע, לרבות מועד מסירת המידע.

4. נטען, כי החיפוש בביתו של המבקש נעשה בעקבות מידע מודיעיני וללא צו חיפוש ביום 28.06.2012. לשיטת ב"כ המבקש, מתן תשובה לשאלה האם מועד קבלת המידע היה בסמוך למועד ביצוע החיפוש, יכולה להטיל ספק לעניין חוקיות החיפוש ומשקל הראיות בתיק, לאור ההלכות שנקבעו לאחרונה בפרשת בן חיים.

5. ב"כ המשיבה עותרת לדחות את העתירה, שכן לשיטתה החיפוש נעשה בהתאם להוראות החוק – סעיף 25 (1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). באשר למועד מסירת המידע נטען, כי לא תהיה כל תרומה בכך להגנת המבקש, ומאידך – יש בה כדי לפגוע באינטרס מוגן חשוב המונח בתכלית החיסיון. עוד נטען, כי המבקש בחקירתו הודה בפני חוקריו, כי כלל הסמים שנמצאו בחצר הבית וברכב, שייכים לו.

6. בדיון שהתקיים במעמד צד אחד בלשכתי, נחשף בפניי מלוא תוכן הידיעות נשוא העתירה, וכן ניתן הסבר על ידי נציג המודיעין הרלוונטי לשאלות שנתבקשו.

7. על פי ההלכה הנוהגת בדיני החיסיון, תיבחן העתירה להסרת החיסיון מעל חומר חקירה על פי השאלה האם קיים פוטנציאל ראייתי בחומר החסוי להגנת העותר. כל אימת שיש בחומר החסוי כדי לסייע להגנת העותר, מן הדין יש להסיר את החיסיון, תהא הפגיעה אשר תהא.

8. על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה, בחנתי את בקשתו של העותר, ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים בדיון במעמד הצדדים, וכן הקשבתי להסבריו של נציג המודיעין הרלוונטי בדיון שהתקיים במעמד צד אחד, ועיינתי באסמכתאות הרלוונטיות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות, הואיל ולא מצאתי שבהסרת החיסיון יש, ולו פוטנציאל מינימלי כהוא זה, להגנת המבקש. ראשית, בפרפרזה שנמסרה למבקש למעשה נמסר מלוא המידע בשתי הידיעות, למעט המועד המדויק למסירת המידע וזהות המקור. אדגיש, כי לעניין המועד ניתן להסיק זאת לכאורה מהשורה האחרונה לדו"ח המידע. באשר לזהות המקור – במסגרת העתירה שהוגשה, לא נתבקש הדבר, אלא בטיעון בעל פה בדיון. גם חשיפת המקור לא תועיל כהוא זה להגנת המבקש, הואיל והיענות יש בה משום פגיעה בעניין ציבורי חשוב בדמות סיכון שלומם של בני אדם וכן לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה. לגופו של עניין – המבקש בחקירתו הודה במעשים המיוחסים לו.

יתרה מכך, גם גילוי השעה המדויקת של המידע, אין בה כדי להועיל כהוא זה על רקע המתואר לעיל להגנתו של המבקש, וזאת משום שהחיפוש שבוצע ללא צו, נסמך על הסמכות שקיימת בסעיף 25(1) לפקודת סדר הדין הפלילי הקובע, כי חיפוש שלא על פי צו יעשה כאשר יש לשוטר יסוד להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב (להלן: "הפקודה").

מכל הטעמים האלה, דין העתירה להידחות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.