מתוקף סמכותי לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, לאחר שהובאו בפניי העדויות והראיות, ובכלל זה עיינתי בכתבי הטענות ותמונות הנזק ושמעתי העדים מטעם הצדדים, אני מורה על קבלת התביעה.

טענת נהג התובעת היא כי הנתבע 1 שנסע מאחוריו בכביש החוף באזור נתניה פגע בו במכוון תוך כדי עקיפתו מימין, וזאת ככל הנראה משום שלא נענה לאיתותיו לפנות את מסלול הנסיעה השמאלי.

הנתבע 1 כפר במעורבותו בארוע וטען כי מדובר בטעות בזיהוי.

אין חולק שנהג התובעת לא ראה את נהג הרכב שפגע ברכבו ולכן לא יכול היה לזהות אותו בבית המשפט. כך גם לא ידע לומר מה סוג הרכב או צבעו, אלא רק ידע לתאר את תיאורו החיצוני. נהג התובעת העיד שרכבו הזדעזע מעוצמת הפגיעה ונדרש ממנו "להשתלט על הרכב" לאחר הפגיעה.

בנסיבות אלה טען ב"כ הנתבעים כי לא מן הנמנע שנסעו טנדרים אחרים בכביש החוף במועד הרלוונטי ולפיכך יתכן שנהג התובעת דלק בטעות אחרי רכבו של הנתבע 1 במקום אחרי הטנדר הפוגע.

לכך יש להשיב כי על-פי עדותו של נהג התובעת שלא נסתרה, מייד לאחר הפגיעה, תוך כדי שהשתלט על רכבו "היה עם העיניים על הכביש" וראה את הרכב הפוגע. וכך רשם את מספר הרכב הפוגע, מייד לאחר הפגיעה, תוך כדי מרדף אחריו בכביש החוף לאחר שפגע בו. הרישום נעשה על גבי פתק, בכל פעם כמה ספרות עד שהשלים רישומו של מספר הרכב; והרישום האמור הביא לאיתורו של רכבו של הנתבע 1.

בנסיבות אלה העלה ב"כ הנתבעים טענה כי משלא נשמר הפתק האותנטי עליו נרשם מספר הרכב, אין וודאות בזיהוי הנתבע 1.

לכך יש להשיב כי מספר הרכב שנרשם הוביל דווקא לרכבו של נתבע 1, שהעיד בבית המשפט כי הוא הנוהג היחידי באותו רכב. ועוד, בעדותו בבית המשפט, תיאר נהג התובעת את צורתו החיצונית של הרכב שפגע בו, והתיאור התברר כתואם לרכבו של הנתבע 1.

ב"כ הנתבעים הוסיף וטען כי מאחר שכלי רכב מאותו סוג של היבואן עשויים לקבל מספרי רישוי עוקבים, די בטעות ברישום בספרה אחת כדי להגיע לרכב אחר מאותו סוג.

לכך יש להשיב כי נהג התובעת העיד שהרכב הפוגע פנה לכיוון מחלף פולג; ובעדותו של נתבע 1 אכן הסתבר כי הוא מתגורר באבן יהודה ולכן בנסיעה בכביש החוף לכיוון ביתו הוא אכן נוסע דרך מחלף פולג. זאת ועוד, נתבע 1 העיד כי בתקופה הרלוונטית ביצע פרוייקט בנייה בחיפה ונסע תדיר בכביש החוף באותו כיוון ופחות או יותר באותן שעות הרלוונטיות למועד התאונה.

בכל הפרטים הנוספים שהוכחו (תיאורו החיצוני של הרכב הפוגע, נסיעה בכביש החוף באותו כיוון ובאותן שעות בתקופה הרלוונטית, פניית הרכב הפוגע לפולג) יש משום מתאם גבוה של קריטריונים "חיצוניים" לזיהוי הנתבע 1 כבעלים של הרכב הפוגע, וזאת במקביל לרישום מספר הרכב שהביא לאיתורו של הנתבע 1. במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, די בכל האמור כדי לקבוע שרכבו של הנתבע 1 הוא שפגע ברכב התובעת.

למעלה מן הצורך יוער כי קיימת התאמה בין הנזק ומוקדי הפגיעה לפי תמונות הנזק לבין הנזק הנטען בכתב התביעה שעליו חזר נהג התובעת בעדותו.

אשר על כן אני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך התביעה בצירוף אגרת בימ"ש בגובה 365 ₪ כשהסכומים על-פי השיערוך המקובל בין חברות הביטוח מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן יישאו הנתבעים בשכר העד סך של 300 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪ לתשלום תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ה, 18 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.