העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות מטעמו, לדיון אשר נקבע בבקשה למתן רשות להתגונן.

לדברי הנתבע, הגיע לבית המשפט אולם לא איתר את האולם בו אמור להתקיים הדיון, והגיע לאחר חלוף מעט למעלה מ- 30 דקות מהמועד בו היה הדיון קבוע, ולאחר שבקשתו נדחתה.

אציין כי על פניו, כאשר מתרחשת שגגה מסוג זה, נטיית בתי המשפט הינה לנהוג כלפי הנתבע באופן סלחני, ולא למנוע בירור העובדות והטענות בעילה פרוצדוראלית גרידא; יחד עם זאת, אין הצדקה לגרור את התובע להליך סרק אשר אין לו תוחלת.

שני שיקולים נבחנים כאשר מתבקש ביטולו של פסק דין. האחד – סיבת המחדל (ובמקרה זה ניתן להבין את השגגה שנפלה אצל הנתבע) והאחר – סיכויי ההגנה.

אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

טענות ההגנה בהקשר זה, הינן תמוהות. הנתבע מודה בחבות בסך 41,550 ₪ ואולם בשל המחלוקת על סכום מינורי יחסית, אינו פורע אף לא את הסכום בו הינו מודה.

בנסיבות העניין, אני מורה כי פסק הדין יבוטל וייקבע דיון מחודש בהתנגדות, בכפוף לכך כי הנתע יפקיד את הסכום שאינו שנוי במחלוקת – 41,550 ₪ בקופת בית המשפט. ככל שיופקד הסך כאמור בתוך 45 ימים מהיום – ייקבע דיון בבקשה למתן רשות להתגונן. ככל שלא יופקד, יעמוד פסק הדין על כנו.

אוסיף כי מטעמים של יעילות דיונית והכרעה מהירה, לא נדרשתי לתגובת התובע, ואתיר לתובע להשיב לבקשה (או לתוצאותיה המסתברות) במסגרת דיון בבקשה למתן רשות להתגונן, ככל שיופקד הסך כאמור לעיל.

ת.פ. ליום 27.5.2013.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.