04 ינואר 2015

1. התובעת עבדה כמנהלת מרפאה – פקידה ושיננית מחודש ינואר 1989 ועד פיטוריה בספטמבר 2011. בתביעתה תבעה זכויות שונות. עם פתח הדיון נערכו חישובים באשר לרכיבים השונים שנתבעו והצדדים הגיעו להסכמה אודותם.

2. נותרה במחלוקת תביעת התובעת בענין פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין עוגמת נפש על רקע פיטוריה (פרוט' עמ' 3 ש' 26-19 וכן ראו סיכומי התובעת בס' 1-2). זהו אפוא הענין בו עלינו לדון.

3. לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי לא ממוני בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה על רקע פיטוריה. בכתב התביעה נתבע בגין רכיב זה פיצוי בסך 50,000 ₪. בתצהיר התובעת ובסיכומיה טענה התובעת כי הפיצוי לו זכאית התובעת צריך להיות בסך של 350,000 ₪. ב"כ הנתבעת התנגד להרחבת חזית. לטענת התובעת, הנתבעת ניסתה לכפות עליה לחתום על חוזה עם תנאים דרקונים תוך פגיעה בשכרה ותנאי עבודתה, תוך ניצול חולשתה ופגיעותה. בסופו של דבר פיטרו אותה. לטענת התובעת פיטוריה נעשו ללא הליך שימוע תקין הואיל וזומנה לשימוע לאחר שכבר פוטרה ולאחר שהנתבעת החלה להעסיק עובדת אחרת תחתיה.

4. לטענת הנתבעת, התובעת דרשה העלאת שכר משמעותית ביותר – הכפלת שכר היסוד. כשסורבה איימה על פרופ' גרפונקל ועל ד"ר חיים, יצרה אוירה קשה במרפאה ולא ביצעה מטלות שנדרשה. חרף העובדה שהוצע לה להתייעץ בקשר לחוזה שהוצע לה סירבה לעשות כן. בכל אופן פעילות המרפאה הצטמצמה ולנוכח זאת ובעיקר לנוכח התנהגות התובעת, לא היה מנוס מהזמנתה לשימוע בקשר לכוונה להפסיק את עבודתה. חרף התנהגות התובעת, בשל שירותה הארוך במרפאה עם פרופ' גרפונקל, היה רצון להמשיך את העסקתה, אם תשוב להתנהל כראוי, אך היא זו שסיכלה אפשרות זו בהתנהגותה הקשה. לנוכח זאת לא היה מנוס מזימונה לשימוע ומפיטוריה לאחר מכן. הפיטורים היו כדין והתובעת היא זו שלא התייצבה לשימוע ובכך ויתרה עליו.

5. בפנינו העידו התובעת ומנגד פרופ' גרפונקל והגב' אריאלה חיים. הצדדים הגישו סיכומיהם בשאלה שבמחלוקת. נציין כי פרופ' גרפונקל וד"ר חיים נמחקו מהתובענה לאור הצהרתם כי יערבו אישית לתשלום כל סכום שיוטל על הנתבעת המרפאה (פרוט' עמ' 3 ש' 15).

הכרעה

6. נקדים ונאמר כי עדויות פרופ' גרפונקל וד"ר אריאלה חיים עשו עלינו רושם מהימן, ואנו מעדיפים את עדותם על פני עדות התובעת שלא עשתה עלינו רושם מהימן.

7. בפסק דין שיצא לאחרונה מסכם כב' השופט אילן איטח את ההלכות בנושא פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (ע"ע (ארצי) 43380/06/11 פלוני נ' אלמונית (מיום 9.12.14) (להלן: "פסק דין פלוני")). ראש לכל יש לבחון אם היו אלה פיטורים שלא כדין. ככל שכך הדבר, הרי שאז יש לחלק בין הנזק הממוני לבין הנזק הלא ממוני. לכל אחד מאלה כללים שונים. בכל אופן יש להוכיח כאמור כי מדובר בפיטורים שלא כדין, כתוצאה של הפרת הסכם לרבות חובת תום הלב או הפרת חוק (וראה שם בס' 18 לפס"ד פלוני הנ"ל). במקרה דנן לדידנו לא היו הפיטורים שלא כדין כפי שנפרט לקמן. ממילא לא זכאית התובעת לפיצויים מהנתבעת.

8. כשנה לפני סיום עבודתה התובעת פנתה לנתבעת ודרשה כי שכרה יוכפל (פרוט' עמ' 4 ש' 15). התנהל עמה מו"מ. לטעמה היתה זכאית בדין לתוספת השכר שנדרשה. בסופו של יום ניתנה לה העלאת שכר אך זו לא סיפקה אותה. במהלך המשא ומתן הקליטה התובעת חלק מהשיחות עם הממונים עליה, אף שבחרה שלא להגישן. היא אף איימה על הממונים עליה, שתפנה למס הכנסה בקשר להתנהלות המרפאה (פרוט' עמ' 4 ש' 19-31, עמ' 5 ש' 5). ההצדקה לכך מבחינתה היתה תחושתה שפגעו בשכרה. כמו כן אישרה התובעת ששלחה כמות סמסים עצומה לממונים עליה והסברה לכך היה שזה מחמת הכאב ומתוך רצון לזעזע את פרופ' גרפונקל ולהביאו להתנצל (פרוט' עמ' 4 ש' 23-24). היא הסבירה התנהגותה במרמור (פרוט' עמ' 7 ש' 24). נציין כי אף בפנינו התפרצה התובעת כלפי פרופ' גרפונקל ובנוכחותנו איימה עליו: "אם אתה לא עוצר אותו (כוונתה לעצור את עורך הדין של הנתבעת שחקר אותה בחקירה נגדית א.א.) אז אני פותחת את כל הדברים אז תחליט מה אתה רוצה..." (פרוט' עמ' 7 ש' 6-7).

9. התובעת הכפישה את שם הנתבעת ואיימה שתתקשר ללקוחות כדי לפגוע במרפאה (פרוט' עמ' 12 ש' 17-18). היא אף איימה לקחת את הלקוחות ולהעבירם למרפאה אחרת (פרוט' עמ' 14 ש' 5-6). התובעת יצרה אוירה עכורה והרבתה להתעמת ולהתנצח עם מנהליה (פרוט' עמ' 12 ש' 8).

10. התרשמנו שפרופ' גרפונקל עשה מאמצים נכבדים להמשיך להעסיקה ולהבליג על התנהגותה, אך התובעת לא פירשה את הדברים כדבעי (פרוט' עמ' 13 ש' 29-32). על אף שעובדים אחרים במרפאה (ובמרפאות אחרות אליהם היתה קשורה גב' אריאלה חיים) נדרשו לחתום על חוזה (פרוט' עמ' 10 ש' 7- 10) לא עמדו על עניין זה עם התובעת. בכל אופן מערכת היחסים שנוצרה והאווירה הקשה לה תרמה התובעת תרומה מכרעת (ראו בין היתר מייל שלה נספח ז'2 לתצהיר התובעת) הביאו לכך שהתובעת זומנה לשימוע ליום 13.9.11, כאמור במכתב מיום 11.9.11 (נספח ט' לתצהיר התובעת). במכתב זה מפורטים הליקויים והעניינים בגינם שקלו את הפסקת עבודתה. נציין כי הליקויים המפורטים שם, היו במשך זמן רב כאשר הנתבעת ומנהליה עשו חסד עם התובעת ולא הפסיקו את עבודתה קודם לכן.

11. מטבע הדברים, בבודה במקום קטן, בו מספר מצומצם של עובדים, כאשר התובעת עבדה עם פרופ' גרפונקל כ- 22 שנים, נוצר קשר אישי ומשמעותי. אכן התרשמנו שהתובעת חשה נפגעת. יחד עם זאת כל סיום עבודה, ובוודאי עת מדובר בקשר אישי קרוב מעין זה, ניתוק הקשר גורם עוגמת נפש וצער לשני הצדדים. לטעמנו תרומתה של התובעת להידרדרות היחסים, שהביאה לסיום עבודתה, גדולה לעין ערוך מזו של הנתבעת. על זאת יש להוסיף את דבריו של פרופ' גרפונקל שסיפר כי הוא כבן 75 ובשל גילו ביקש למכור את המרפאה שהיקפי פעילותה פחתו (פרוט' עמ' 13 ש' 10-6) ואף ענין זה היה בין העניינים הנזכרים במכתב ההזמנה לשימוע.

12. התובעת זומנה לשימוע כחצי שנה לפני סיום עבודתה וזאת בזיקה לסירובה לחתום על החוזה. בסופו של דבר המשיכו להעסיקה ולעניין זה אין נפקא מינה למה שאירע בסופו של דבר ולשימוע השני בו נעסוק לקמן. בסמוך לסיום עבודתה זומנה לשימוע נוסף, אליו לא התייצבה (ס' 34 לתצהירה, נספח ט' לתצהירה). לטענתה לא התייצבה לשימוע כיוון שעוד קודם לכן פוטרה ולמעשה מדובר היה בשימוע למראית עין בלבד. טענות אלה לא מהימנות עלינו.

13. התובעת הפסיקה לבצע חלק נכבד מעבודתה במרפאה. היה צורך שעבודה זו תעשה. הניסיונות של הנתבעת להחזיר את הדברים לתיקונם לא צלחו. התובעת כותבת מפורשות במייל שלה מיום 2.6.11: "לא אטפל בשום ענין ודבר לאחר ה 9.6.11..." (נספח ז'2 לתצהירהּ). בנסיבות אלו רשאית היתה הנתבעת לפעול כדי להקטין נזקיה ולהביא לאלתר מי שיבצע את הדברים, שהיה צריך לבצעם, עד שתיפתר הבעיה (ראו פרוט' עמ' 14 ש' 10-12). בכל אופן דבריו של פרופ' גרפונקל (ס' 12 לתצהירו) לפיהם לא פיטר את התובעת קודם להזמנתה לשימוע נאמנים עלינו.

14. התובעת בחרה שלא להתייצב לשימוע אליו זומנה ולמעשה ויתרה על זכותה לטעון טענותיה. בנסיבות אלה רשאית היתה הנתבעת להשלים את פיטוריה, בחודש ספטמבר 2011. נשוב ונאמר כי לנתבעת היתה סיבה טובה לפטר את התובעת בשל התנהגותה כאמור. לנתבעת לא אצה הדרך והיא פיטרה את התובעת רק כשכלו כל הקיצין.

15. לסיכום נאמר כי פיטוריה של התובעת היו כדין ולפיכך לא מצאנו שיש הצדקה ואפשרות לפסוק לה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (הן פיצוי ממוני והן פיצוי לא ממוני).

סוף דבר – התביעה נדחית.

חרף דחיית התביעה, בשים לב לכך שחלק מהתביעה התקבל בפסק הדין החלקי, יישא כל צד בהוצאותיו.

16. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ה, (04 ינואר 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.